ברוכים הבאים, אורח

המסע הפסטורלי של דייב 2
(0 צופה) 

נושא: המסע הפסטורלי של דייב 2 20825 צפיות

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 3 שבועות #142584

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

‏יוםשישי 20 מאי 2022

דייב סקסוהוליסט

חסר אונים מול התאוה, מול כאבי ראש, מול עבודה, מול לחץ ושליטה בעובדים איתי, בהוצאות של מחייה וכל מה שמסביב, מול נגיעה והסתכלות בעצמי. מול סרטונים ביוטיוב שמעוררים תאוה.

אסירות תודה על קצת שקט, על שבת שהולכת לבוא, על שירות ונתינה בחדר, על תספורת וסידור הזקן – כבר חירפן אותי, על מקלחת טובה – ושיצאתי ממנה נקי תרתי משמע. על רכישת עוד ידע וקשר עם חברים.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 3 שבועות #142597

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4215
אני שמח שיצאת נקי, יישר כח על 12 יום!



אוהבים אותך וזוכרים אותך תמיד לטובה!





תמשיך בנקיות בעז"ה, תעלה על הגל!

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 3 שבועות #142600

  • בן ראובן
  • רצף ניקיון נוכחי: 3 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 37

בס"ד
אתה בן אדם חזק - דייב 2
אתה עוד תצא מזה, אנחנו עוד נצא מזה...
אני מאמין בך - אני רואה את ההתמודדות שלך...

תמשיך אחי
אתה אור לבאים אחריך - אל תשכח

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142624

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

יוםשלישי 24 מאי 2022

הי חברים

השם שלי דייב ואני סקסוהוליסט

חסר אונים

מול התאוה, מול החיים, מול השקט שאחרי הסערה, מול השימוש שאחרי העבודה, מול הבריחה שאחרי הקושי, מול זה שאני לא מוכן לוותר ואני רוצה להרגיש את התאוה, שהיא תחבר ותלטף אותי. מול כסף, מול עבודה, מול חופש שאני לוקח לעצמי היום.

אסירות תודה

על אוכל ואת הכסף לקנות, בגדים, פיג'מה, מקלחת, מקוה, לחמניות קמח מלא, מים מינרלים, מאוורר, שינה טובה, שיחה טובה עם חברים.

הספונסר שאל אותי היום כמה שאלות [אני כותב חלק מהתשובות]

א'. האם אתה סיימת עם התאוה?ב'. האם אתה מוכן לוותר?

האמת שלא, לא מוכן לוותר או יותר נכון התרגלתי לא לוותר, הגוף רוצה אהבה, הגוף רוצה הנאה, רוך מגע ותשוקה, אני לא מוותר על הנגיעה בעצמי, על כל מה שקשור למגע, אתמול התקשרתי למעסה בבית-ים וכמעט נסעתי אליה, הרגשתי שאני צריך את הפורקן המיני כדי להשתחרר.

ולכן לא סיימתי אותה, אני מבין שזה מבאס אותי ואחרי זה אני מרגיש כואב, ריק, מרוקן, דפוק, דכאון ייאוש, מחשבות אובדן, אבל אני מוכן את כל זה בשביל מנת הרגעה, אני חולה, מכור.

ג'. למה אתה לא מוכן לוותר?

הכאב, הבדידות, זה שאין לי אפשרות לנתב את הצורך הטבעי שלי לתאווה, אין לי כלום, גורם לי לא לוותר לגמרי, תמיד נשאר לי איזה רצון ואיזה צורך בפורקן לא שפוי ונורמלי.

ד'. ומה אתה מוכן לעשות כדי לוותר?

אני מוכן לוותר חלק מהזמן אבל לא לגמרי, תגיד לי להיות שבועיים נקי מאוננות זה סבבה, אבל יותר מזה גדול עלי ומרגיש שמסרסים אותי. וגם גורם לי לרצות שימוש חי, עיסוי אירוטי וכדו'. שאני מוציא את הפורקן ביני לבין עצמי – אז ניחא.

הייתי נקי עם פעולות עד אתמול שבועיים – אבל רציתי תאוה פי אלף ממה שאני רוצה עכשיו, עכשיו אפילו אשה יפה ברחוב לא גורמת לי להמשיך להסתכל עליה, כי כביכול השתחרר.

האובססיות חזקות שאני נקי, מצד אחד, מצד שני עד שאני לא משתמש הרבה אני עדיין בלוף שלא האובססיה שלא נגמרת עד שאני פועל כבר יותר מדאי.

ה'. מה התאוה גורמת לי – כאב, סבל, רוחני גשמי?

אני יודע שהכל זה סיפורי סקס ותאווה, אני סובל בכל המישורים, הנשמה סובלת, ואני לא מוכן להיכנע, לא מוכן לוותר עד הסוף, למרות הסבל – הפיזי של האוננות המחורפנת הזאת, שאני צריך לאלץ את עצמי לגמור ולהגיע לפורקן. הסבל הוא נוראי. כמו שאי אפשר לתאר סבל של חולה אנוש. כף אי אפשר לתאר את הסבל, הריקנות, האשמה, הבושה, התסכול.

שאני משתמש אני פוגע בבת זוג שלי לעתיד, אני יודע את זה, אני ימשיך עם התאוה – אני יגיע לשימוש חי – שיכול להרוס ממש כל חיי זוגיות, אני יודע שכל פעולה על התאוה היום משפיעה על הזוגיות העתידה.

אני יודע שהיום אני לא רוצה להתחתן, (למרות שאתמול רציתי מאד), כי אני משומש לא בא לי אף אחד, לא אשה, לא ילדים, לא מחייבות, לא כלום, אני יודע שאני לא יכול להתחתן ככה, ואני באמת לא נפגש עם בחורות כבר יותר משנה (חוץ מאחת שלא התקדמנו לשום מקום – פגישה שעה וזהו).

אני רוצה להקים בית, אבל התאוה לא נותנת לי היא מסרסת לי את הרצון והאפשרות הזאת, היא מבלבלת אותי, היא גורמת לי לא להיות מחובר לעצמי ולסובבים אותי וכל שכן לאשה.

אני בתקופה מאד מבולבלת, האמת שאני מרגיש שכל אחד אכפת לו רק מהט'וחס שלו, מהקריירה שלו, מהכסף שלו, מההחלמה שלו, ואף אחד לא אכפת לו ממני, למרות שאני מושיט יד לעזרה, וחייב עזרה, אף אחד לא אכפת לו, אוהבים סוג 2 של רחמים עצמיים.

אני מתפלל להמשיך בדרך, להמשיך לקרוא ספרות שמאד עוזר לי לעשות פעולות, להיות בקשר עם חברים להמשיך לבוא, אני מרגיש אתמול הייתי מזכיר של קבוצה בלילה ומיד אחרי זה הלכתי להשתמש למה? למה אלוהים? לכל הרוחות!

הספונסר כתב לי במייל לקרוא – אני משתף גם אותכם:

קבלה (כניעה)

קבלה - היא התשובה לכל הבעיות שלי כיום. כשאני מוטרד, זה מכיוון שאני מוצא איזה שהוא אדם, מקום, דבר או מצב - איזה שהיא עובדה של חיי - שאינם מקובלים עלי, ואיני יכול למצוא שלווה עד שלא אקבל את האדם הזה, המקום הזה, הדבר או המצב כמשהו שצריך להיות בדיוק כך ברגע זה. שום דבר, באופן מוחלט שום דבר, אינו קורה בעולמו של אלוהים בטעות.

עד שלא קבלתי את הסקסוהוליזם שלי לא יכולתי להשאר מפוכח, לא אוכל להיות מאושר אלא אם כן אקבל את החיים בדיוק בתנאים שלהם. אני צריך להתרכז לא כל כך על מה שצריך להשתנות בעולם כמו על מה צריך להשתנות בי ובעמדות שלי.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142632

  • המשתוקק
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4215

תודה על השיתוף הכל כך כנה והמדהים.

בהצלחה רבה בעז"ה

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142643

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

‏יוםרביעי 25 מאי 2022

דייב סקסוהוליסט

עם פיטם וגארטאל בלי בלעטלך

ת'אמת שיום עובר, יום חולף, הזמן נעלם נמוג בלי אפשרות לשלוט בקצב.

חסר אונים

על רמה גבוהה בצריכת תאוה ב24 השעות הקודמות, על פחדים נוראיים מכלום, מההורים, משידוכים, מעבודה, מהתחייבות, מבטלה, מחופש.

אסירות תודה

על סאונה עם חברים ואח שלי. על שאני משלים עם זה שלהיות בנתינה זה טוב ועוזר לי. על ארוחת בוקר טובה ומזינה. על שינה חזקה.

ושוב על הפרידה.

חשבתי עליה בכאב ברגעי הפרידה - שלא אוכל להכיל ולקבל את זה.

השאלות החזקות - הידדו בי בכל מיני נוסחאות;

האם יכולתי לפעול אחרת בשביל לעודד את אהבתה אלי, להיראות, להתבטא יותר טוב, לשדל אותה לחשוף מה היא חושבת (בשביל לא לקבל הפתעה כזאת מטלטלת) לשדר אהבה – משהו שלא עשיתי משום מה?

האם כאשר אשמע שיש לה בעל אחר - יכאב לי, אתכווץ?

האם אוכל לשמוח בשבילה?

אחשוב בוודאי שקשה לה כמו שהיה לי, לפחות. רציתי לסלק את המחשבות האימהיות האלה; זה הרגיש כמו דאגה לא רלוונטית אליי, לא תפקידי ואחריותי כל מה שקשור אליה, זה שלה - לא שלי, אני לא אלוהים.

כעת ההתבוננות היא שונה, לא היה מה לעשות ולא הייתי צריך לשנות, אני לא אשם וזה בסדר שנפרדים. אני יותר עם נכונות לקבל את זה כעובדה, כחלק מהחיים, אתגר לא פשוט, אבל צריך להסתכל קדימה.

אני מתחיל לעזוב את השאלות, מחפש יותר את התשובות, ואולי יותר נכון חלק מהשאלות להשאיר בצריך יישוב, כעת זה לא הזמן לפתור הכל. הזמן יענה על הרבה מהשאלות ואולי בסוף על הכל.

ראיתי היום פוסט להגדיר מה זה 'חומר'?



כל השגה בחומר ושייכות אליו, החושים, החוויות של הנפש הבהמית, וכל כיו"ב, כשהחומר הוא כלי לגילוי אור הבורא, היא משובחת ולא על זה נאמר לגנאי שמשהו הוא 'חומרי'.

בחטא עץ הדעת - נפתחה אפשרות לנתק את החומר מלהיות כלי לאור האחדות - האין סופית של הבורא, ולהיות מנותק. האור שמשתקף בחומר גורם שיש בחומר יופי ועונג עצומים. היופי והעונג - זה גילוי חכמתו שאין לה ערך וקץ, וזה יכול גם להיות מנותק ועומד בפני עצמו. אחרי הניתוק התפישה היא שיש מקור של יופי ועונג שהוא לא נובע מהבורא אלא סתם כך קיים בעולם כמו כל הדברים שיש בעולם. יש פרי טעים, ואני יכול לקטוף ולאכול, בלי להתחבר לבורא, בלי להכנע כלפיו, בלי למסור את עצמי אליו.

למשל יש קשר בין איש לאשה, שבקדושה יש בו עונג גופני גדול, אבל העונג זה כלי לקשר הנפשי שהוא יסוד לרגש אהבה שמגיע עד האהבה לבורא, כמו שבשיר השירים אהבת אשה היא משל לאהבת הבורא. אפשר להתחבר לאשה כסתם גוף יפה, כמו איזו דוגמנית, ואז יש בזה עונג, שבטווח קצר, בשטחיות, יש בזה עונג אפילו יותר גדול. אבל רק בתפישה שבה אדם הורג את עדינות הנפש ואת השורש האלוהי שבו, ומשליט את כוחות הגוף כשהם מנותקים. אם הוא זכה הוא ירגיש שמשהו עדין וגבוה חסר לו. כמו רבי אלעזר בן דורדיא. כל הגנות שנאמרה בחומריות היא רק על החומריות המנותקת, שהיא דרך זנות. גם על מי שלומד לפרקים אמרו שזה כמו דרך זנות. יש בלימוד עונג והוא נהנה ממנו כמו מפרי טעים. ההבדל הוא שכשזה בקדושה זה מחייב מסירת הנפש. כדי שקשר עם אשתו היה בקדושה הוא צריך לתת את כל הלב, לתת את עצמו, לא משהו ממנו. לתת משהו ממני זה לשלם. אני משלם על עונג וזה שווה לי. צריך לתת את כולי לחלוטין, בלי שייר, כמו להעלות עולה לריח ניחוח לה'. ואז הקשר עם האשה הוא אהבה אמיתית, ואז הכל מתחבר, כל הרבדים של האדם מהכי גופני עד הכי גבוה. וכל הרבדים קדושים. כמו שכתב בשמונה פרקים פרק א' שכל כוחות הנפש הם נפש אחת לגמרי, והנפש השכלית היא הצורה של כל שאר הרבדים של כוחות הנפש עד הכי מגושם, הבשר ממש.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142655

תודה רבה לך ולה' על השיתופים שלך. יותר מעוזר לי לקרוא ולהתבונן גם בעצמי.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142694

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

יוםשישי 27 מאי 2022

דייב סקסוהוליסט

ערב שבת קודש. 

אסירות תודה:

שקט, שירים ברקע, קימה מאוחרת, ארוחת בוקר, תפילה לאלוהים, מסר 'הגענו הבייתה' של החבר טוביה, לחיות את הפיתרון, לשנות גישה, תקוה, סבלנות.

חסר אונים

מול שימוש, מול בריחה, מול חוסר סדר בחיים, אסירות תודה על קניות, על אוכל, על דברים טובים, על שבת שמתקרבת, על אפשרות לוותר, על ניגונים מדהימים שאני שומע ומרגיע אותי.

גוט שאבסשבת שלום

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142717

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

‏יוםראשון 29 מאי 2022

שלום חברים

הספונסר אמר לי לכתוב חוסר אונים מול רגשות

אז ככה, אני חסר אונים מול חוסר סיפוק תמידי, ריקנות, חוסר הכלה וקבלת עצמי, פרפקציוניזם, הרס עצמי, מזוכיזם, חיפוש צדק. אהבת עצמי, ריכוז עצמי.

כעת אני אכתוב 10 דברים טובים על עצמי בתחום האופי (אולי קצת סותר את הנ"ל, אבל יש זמנים ויש זמנים).

אני רגיש לזולת, דואג לאנשים שמסביבי, אכפת לי שלשני טוב, אני מוכן לתת מעצמי העיקר שלשני יהיה טוב, אני מתנדב הרבה בשביל לעזור, אני אדיב ונותן כסף גם שקשה לי. חשוב לי צדק ואני מרחם באופן שאין צדק. עדין. אוהב ודואג למסכנים ונותן להם אהבה אין סופית.



תפילת רבי אלימלך מליז'ענסק זצוק”ל זי”ע:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁוְעַת עֲתִירוֹת, וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלַּת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמָיו. שֶׁתָּכִין לִבֵּנוּ וּתְכוֹנֵן מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וּתְשַׁגֵּר תְּפִלָּתֵנוּ בְּפִינוּ. וְתַקְשִׁיב אָזְנְךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַמִּתְחַנְּנִים אֵלֶיךָ בְּקוֹל שַׁוְעָה וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה.

וְאַתָּה, אֵל רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, תִּמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֶּר לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֶת כָּל מַה שֶּׁחָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ וּפָשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי לֹא בְמֶרֶד וּבְמַעַל, חָלִילָה וְחָלִילָה מָרִינוּ אֶת פִּיךָ וְדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּמִצְוֹתֶיךָ, כִּי אִם מֵרֹב הַיֵּצֶר הַבּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ תָּמִיד. לֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר מְבִיאֵנוּ אֶל תַּאֲוַת הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל הַזֶּה וְאֶל הֲבָלָיו, וּמְבַלְבֵּל אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ. הוּא מְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָתֵנוּ וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ. כִּי נֶחֱלַשׁ שִׂכְלֵנוּ וּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ עַד מְאֹד. וְכָשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל מֵרֹב הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְטִרְדַּת הַזְּמַן:

לָכֵן אַתָּה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי נֶאֱמַן בֵּיתְךָ. וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ כְדַאי, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ לְהֵיטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ וְצַעֲרֵנוּ וְשִׂיחֵנוּ עַל אֲשֶׁר אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקָרֵב עַצְמֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וּלְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אֲהָהּ עַל נַפְשֵׁנוּ, אוֹי עָלֵינוּ מְאֹד, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם:

וְעַתָּה תְּעוֹרֵר נָא עָלֵינוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַמְרֻבִּים לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר אֶת יִצְרֵנוּ הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְתִגְעַר בּוֹ שֶׁיָּסוּר וְיֵלֵךְ מֵאִתָּנוּ, וְאַל יָסִית אוֹתָנוּ לְהַדִּיחֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֶךָ חָלִילָה. וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם. בִּפְרַט בְּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָתֶךָ. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְוֹתֶיךָ, תְּהֵא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ זַכָּה צְלוּלָה וּבְרוּרָה וַחֲזָקָה, בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב עִמָּנוּ:

וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּלְבַב כָּל הַנִלְוִים אֵלֵינוּ, וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה. לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה, הַמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְתִקְבַּע אֱמוּנָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, וּתְהֵא אֱמוּנָתְךָ קְשׁוּרָה בְּלִבֵּנוּ כְּיָתֵד שֶׁלֹּא תִמּוֹט, וְתַעֲבִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 2 שבועות על ידי דייב 2.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142738

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

יוםשני 30 מאי 2022

דייב סקסוהוליסט

חסר אונים

מול התאוה, מול הרגשות, מול האובססיה, מול ערך עצמי נמוך, מול מחשבות קיצוניות – דבר שמפחיד אותי, ממחשבות אובדן עד מחשבות להרוג או לעשות רע למישהו.

אסירות תודה

על פלאפון חדש – לא ידעתי שאפשר להתאהב בפלאפון, על אוזניות בלוטוס חדשות, על סלט ירקות טוב וטעים, על נסיעה לרב שלי, על טיפול פסיכולוגי מטורף.

אוהב אותכם וצריך אותכם

יום טוב.

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 1 שבוע על ידי דייב 2.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 2 שבועות #142751

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

‏יוםשלישי 31 מאי 2022

דייב סקסוהוליסט

חסר אונים

מול החיים, מול התאוה, מול ההחלמה, מול שליטה בעבודה, מול זה שכמה עובדים ישנים ואני צריך אותם כמו אוויר, מול ההורים, מול תלות, ריצוי, אובססיה.

אסירות תודה

על שווארמה וכבד בלאפה – לכבוד ראש חודש, על השבת האבידה אלי, על שינה טובה – מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד (קהלת ה, יא) על טלפון עם חבר תוכנית. על כסף, על עבודה. על בגדים.

אוהב וצריך אותכם

הפעולות שלי היום [מהספונסר]:

לקרוא תפילת רבי אלימלך.

להגיד הלל ראש חודש – שכחתי.

ולכתוב צעד ראשון על רגשות.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 1 שבוע #142823

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

‏יוםראשון 05 יוני 2022

השם שלי דוד ואני סקסוהוליסט

חסר אונים מול התאוה

בחסד אבא אוהב, לא מובן מאליו

אני נקי 10 ימים

חג של חיבור מפוכחות, פעולות, חברים, שמחה, צחוקים, סיפורים, למדתי חולין, קראתי את התיקון, למדתי את כל התרי"ג מצוות של הרמב"ן, נהנתי מהאוכל. הלכתי לקבר דוד המלך ופעם ראשונה לכותל עם הספונסר והיה מטורף, בלי לפעול על התאוה, בלי שוטטות, בלי פנטזיות.

מתחיל עוד הלילה פרויקט חדש, ואני כל הזמן מנסה לברוח מהעבודה ולחפש לעשות דברים אחרים, מתפלל להתמקד, ושאלוהים יהיה איתי ביחד.

אוהב אותכם וצריך אותכם

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 1 שבוע #142827

  • Kdouchatnakimimabatim
  • רצף ניקיון נוכחי: 3 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 200

וואוו !!
איזה יופי ! ללכת לכותל בחג השבועות ועוד עם הספונסר !!

בטח היו לך חוויות רוחניות שמה !

מעין עולם הבא !

השם יעזור לך עוד יום להיות מחובר לטאטע !!

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים, 1 שבוע #142829

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863

כן היה לי חוויה רוחנית, למרות שהייתי קצת טרוד...

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 1 שבוע על ידי דייב 2.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 2 חודשים #142870

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1863
‏יוםרביעי 08 יוני 2022
שלום חברים
השם שלי דייב ואני סקסוהוליסט בלי שטריימל
אתמול חבר מהישיבה שהוא כבר נשוי אמר לי שלדעתו עדיף להישאר עם בגדי הישיבה גם מי שהולך כל לילה לשימושים חיים [או אמר את זה בלשון לא נקייה, בתחילה הייתי קצת מזועזע והמשכתי]. כמה שקר זה, מצד אחד אני מבין שזה שומר עלינו – 'שלא שינו לבושם'; אבל כמה מסתתר מזה חוסר כנות וצביעות. אני כותב את זה לא סתם יש לי חבר טוב בחדרים שהאופי שימוש שלו זה הטרדה, והוא הביא את המחלה לחדרים, אני לא רוצה להיות איתו בקשר... להפסיק לתת שירות בגלל שזה קשור עליו, להפסיד קבוצות במרכז בגלל שהייתי נוסע איתו... אני צריך ייעוץ על זה עם הספונסר אבל אני עכשיו שם לב כמה מחלה הוא משריץ. כואבים אותו.

אסירות תודה
על מפוכחות, נקיות בגדול בכל היום העבר שהיה לי קשה, למעט איזה נקודת שבר, על נוכחות, על חיבור אוהב עם החתן באמצע רחבת הריקודים, יכלתי לנשק אותו בלי קשר לתאווה, אלא מתוך אהבה אמיתית, מתוך חיבור נשמות, מתוך קשר של לימוד ודיבור על נבכי החיים – שעות ע"ג שעות, בשעות לא שעות מתוך הזדהות, חיבה והוקרה הדדית אמיתית.

חסר אונים
מכל מה שקשור לשידוכים, זה עושה לי רע, אני פתאום נהיה יותר קשה משום מה, אתמול שני אנשים מבוגרים בסביבות גיל ה50 דיברו איתי על שידוכים וניסו לדובב אותי, וזה שאני חייב להתחתן עכשיו, כי בגיל 27 - אני יהיה שווה רק 50 אלף ₪. והשני אומר לי תוך שלושה שבועות תעשה ווארט, הייתי צריך לשאול אותו עם מי? חסר אונים מול חלום שכאילו נפלתי ואני מרגיש הכי רע בעולם, חרדה מטורפת מנפילה, יותר ממה שזה במציאות, משהו מטורף.

הדובדבן שבקצפת

רוצה לשתף שהיום קמתי מאוחר – 11 בבוקר מתוך בהלה – אל מול עיני אחד מראשי הישיבה, שואל אותי יושנים עד עכשיו, לפני תפילה, אחרי תפילה וכו'. לא היה נעים שקרתי מתוך אינסטינקט שהתפללתי בנץ, והוא לא האמין הוא אמר לי מה יהיה וטרק את הדלת. כמה בושה ודפיקות הרגשתי, אני בטינה מטורפת עליו.

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים על ידי דייב 2.
זמן ליצירת דף: 1.47 שניות

Are you sure?

כן