ברוכים הבאים, אורח

נושא: בטוח שאני יצליח? 1860 צפיות

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 2 שבועות, 2 ימים #127790

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

דרך אגב מישהו קרא את דבריו של ניר שטרן...?

מאד עסוק בעבודה והכל מאחל לכם סופ"ש נקי ושפוי

ברוך נקי מיום ראשון

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 2 שבועות, 1 יום #127796

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

ביום החמישי
חושב הרבה על התקופה 
על תשובה  
מה יהיה איתי
איזה שנה עברה עלי
כמה נפילות וימים ולילות מטורפים מצד אחד
ומצד שני הרבה ימים נקיים ושפויים
השנה הבאה איך היא תראה זה תלוי בי 
ברוך ה' מנסה משתדל
עושה הכל להחלים
בבד מחפש את השידוך שלי
למרות הקושי ומה שאני עובר 
הכל משמים - השגחה פרטית
מאחל לכולכם שבת שלום
נקודה למחשבה איך אפשר להגיד אני עושה תשובה ואני יודע שאני אפול
הרי אני מכיר את עצמי...
או להאמין שאני יכול להיות מהאלה שכבר 14 שנים נקיים כן יש כזאת חיה ואני מאחל לכולכם ולי בתוככם להיות מאותם אנשים שנקיים לנצח... זה מלכות זה גבר אמיתי זה גורם לעשירות לשמחה ולכל הטוב הקיים והנצחי...


אחד מתנָאֵי התשובה של הרמב"ם הוא, כלשונו ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד".

לא מזמן היתה לי מחלֹקת עם איש יקר (שלא אתפלא אם גם הוא שורץ כאן) בַּפְּשט של המובאה הזאת:

הוא טען שכוָנתו של הרמבם היתה שעל האיש להעיד על עצמו (כמו "העידותי בכם היום את השמים וגו'") את רבונו של עולם, שלא יחטא עוד בעתיד.

ואילו אני טענתי כי כמו שאת כשרותה של אות לא ברורה בספר התורה בודקים על ידי תּינוק משיח לפי תֻּמּו, כך גם את "כשרותהּ" של התשובה בודקים על ידי יכָלתו של יודע תעלומות (כל יודע-תעלומות היפותטי, לאו דוְקא הקב"ה) להעיד באדם הזה שלא יחטא עוד.

מה, אם כן, דעתכם בענין? איך הבנתם את הרמב"ם הזה בפעם הראשונה שהתוַדעתם אליו?

תודה כנה וכוח"ט.


תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 2 שבועות, 1 יום #127798

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 398 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1307

אוהבים אותך אחי!! גם אני הייתי שמה.. בדיוק במקום הזה בדיוק עם המחשבות האלה...

והבנתי שכדי להיות נקי כמו האלה שנקיים כבר 14 שנה והיו גם במקום הזה בדיוק לפני 14 שנה אני צריך לגשת אליהם ולשאול אותם מה הם עשו ולעשות את מה שהם עשו.


יש פיתרון הוא קיים הוא לא קל והוא דורש הרבה השקעה ומאמץ והתגברות על פחדים אבל הוא קיים הוא שם מחכה לך כשתחליט שאתה באמת לא יכול יותר לסבול.

אוהבים ושבת שלום!!

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 2 שבועות, 1 יום #127799

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 384

אוהבים אותך חבר יקר!

בקשר לדבריך הקודמים- רציתי להגיד כל הכבוד לך על האומץ והכנות להגיד את הדברים כפי שאתה מבין בדרך האמת מה שלי לא היה אומץ ככל הנראה לומר (וגם כנראה לעוד חברים).

זה מחזק אצלי את הנקודה שאני מטפל בבעיה שלי לא רק בגלל חומרת החטא אלא בגלל הנזק (מתקשר לי עכשיו לתשובה מאהבה במקום מיראה, במובן הפשוט..).
בתוכנית זה אפילו יותר קיצוני כשאומרים "אתה לא חוטא אתה חולה"
אני מפנים את זה לאט לאט, לא בצורה מלאה אבל מבין שהבעייה שלי זה לא חומרת החטא וכו' ולא הצער מהעבירה.
אני מאמין שכל החברים שהגיעו לכאן זה לא בגלל ההיבט ההלכתי-דתי.
אומנם בדרך עקיפה זה כן קשור לדת כי הדבר גורם לי ריחוק מאלוקים, אבל במובן היותר עמוק ולא של החטא- ואסביר:
קודם כל ההתנהגות גורמת לי לנהוג בניגוד למוסריות שלי שגם קשורה לאיך ומה רצון אלוקים ממני (שזה עיקר הבעייה כי דרך החיים שלי צריכה להיות מבוססת על רצון אלוקים) אז ההשפעה הריגשית-נפשית והרוחנית (וכן למעשה גם הפיזית) נפגעת מאוד בגלל השימושים בתאווה בדרך הלא בריאה והנכונה
ולכן בלי קשר לחומרת החטא אני רוצה להפסיק את זה כדי להתקרב יותר לאלוקים, לנהל את החיים שלי בדרך בריאה ולהפסיק את הנזקים.

אני במובן מסויים מתעלם מחומרת החטא הקיצונית כמו שמתארים אותה רבנים אחרים כמו "אין תקנה" "צריך הרבה סיגופים וכל החיים לבכות ולהיות בצער...", אני מבין שאני חולה שם, אני לא עושה את רצון אלוקים בכך שאני בוחר למלא את החוסר הריגשי בתאווה מקולקלת זה מה שמפריע לי יחד עם שלל הנזקים שזה גורם לעצמי.
הגישה הזאת עוזרת לי ולאחרים בתוכנית להתמקד בפיתרון ובדרך הנכונה ולא להתמקד בבעייה להיכנס להלקאה והרס עצמי ויאוש, זאת דרך טובה יותר.

שנזכה לשוב מאהבה.
שבת שלום מברוכת ומחוברת.

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 2 שבועות, 1 יום #127800

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

תודה מתרפא 
כן לא יכול לסבול
בעזרת ה'
זה לא קל
כי יש על עצם הדבר יצר הרע
שכאילו זה מרגיע משחרר
צורך חיוני וכל מיני לוקשים...
מקוה להיות חזק
מאחל לכולם שבת נקיה ושפויה
אוהב מלא

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 2 שבועות, 1 יום #127801

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 384

מה גם שמבחינה פרקטית והגיונית קשה לתת מקום לגישה הקיצונית שכל כך מחמירה עם חומרת החטא והחוטא.

ממקורות שלי אכן רוב בני הנוער מכל הסוגים גם במקומות החרדים ביותר נופלים במקום הזה המון וזה יצר הרע מאוד קשה גם לאדם לא מכור.
אם הגישה הקיצונית עומדת אחרי דבריה כל הציבור היה אמור להיות שרוי בדיכאון כבד ביאוש מוחלט וחוסר יכולת או רצון לתקן.

אז לא מזלזל בדברי חכמים אבל הקשר ביני לאלוקים זה משהו אישי.

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127818

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127819

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

לכבוד השבוע הראשון הנקי
מתוך האתגר של 90 יום
ואחרי 400 ימים נקיים בשנתיים (בערך) שאני באתר
אכתוב לכם משהו מהלב קשור קצת לראש השנה
הנה עובר יום ועוד יום אני לא יודע איך זה אצל הנשואים
אני בתור רווק שלא טעמתי אשה...
רק פוי' אוננות פגימה בעינים, בברית ובלשון
אני מרגיש רע עם עצמי לאו דווקא בקטע הדתי
אלא בקטע המוסרי והאנושי
מה אני "נזיר, נוצרי שקרן" שכלפי חוץ לא נשוי ועושה מה שרוצה
מה אני כומר עלוב, על מי אני עובד
הרי נכון שיש יצרים אבל בלי להשים גבולות בלי להשים רסן אפשר להגיע רחוק...



למשל בזמננו אנחנו מבטאים רגשות חמים כלפי ילדים או קרובי משפחה בחיבוק ונישוק. יש לנו שני ערוצים של ביטוי הרגש. נניח שבעתיד יהיו אנשים יותר קטנים, עם כוחות חיים חלושים יותר, ולא תהיה בם די חיות לבטא את הרגש שלהם בשני ערוצים. אז יתחדש שיש שני טיפוסים של אנשים, כאלה שרק מחבקים ונשיקה לא אומרת להם שום דבר מבחינה רגשית, ויש כאלה שרק מנשקים וחיבוק לא אומר להם שום דבר. זה האופן שבו בזמננו האנשים התחלקו להומוסקסואלים והטרוסקסואלים, מה שבזמן הקדמונים לא היה.


מה אתם אומרים, עכשיו כן בקטע הדתי האדם יש לו הרגש טבעי, לתת אהבה ולקבל אהבה, אהבה מתבטאת לאו דווקא בחיבוק ונישוק, אבל זה אחד מן הדרכים, אני מרגיש שיש לי בעיה של פתיחות בנושא של נישוק וחיבוק בגלל שאני רואה את זה רק בחטא... בושה בלתי ידועה?

נערך לאחרונה: לפני 1 שבוע, 6 ימים על ידי דייב 2.

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127820

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143


אני מצטט כאן - מעניין מה דעתכם



בעניין תשובה – לימים הנוראים (המשך של אותו נושא)

חבר כתב לי יפה ואמיתי:

"השנה יש לנו ההזדמנות להתפלל לבד, ביחידות, רק מול הבורא אבל קשה לי להתחרט. אם אני עושה משהו לא טוב בדרך כלל זה טעות. אני לא מרגיש שאני מתכוון לעשות משהו רע. אני בן אדם ועושה טעיות אבל אני לא חושב שאני רע. אז מה אני צריך לנסות להשיג עם תשובה? איך תשובה באמת יכול לשנות אותי?"

תשובה היא להתחרט על המעשים הרעים, להצטער על העבר ולקבל לא לעשות כך בעתיד.

התורה נקראת עץ החיים, תורת חיים. היא מקור החיים.

"וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים."
"אמר רבי יהושע בן לוי: כל העולם כלו מתמצית גן עדן הוא שותה, שנאמר: ונהר יוצא מעדן וגו'."

בברכת חתנים אומרים:

"שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם".

בשמות רבה (ב'): "נתן הקדוש ברוך הוא לישראל לשמור את התורה, והתנה עמהם ואמר להם: "כל מי שהוא משמר את התורה – הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמר את התורה – הרי גהינום לפניו".

התורה היא עצמה גן העדן, זה לא שכר חיצוני, כמו מי שעובד כפקיד בעיריה ומקבל ממון בשכר זה. מי שעוסק בתורה זוכה לעולם הבא כי הוא מתאחד עם התורה והתורה עצמה היא היא גן עדן. 
עדן פירושו עונג, ומה שעושים בגן עדן הוא מה שעושים חתן וכלה, שמחים בשמחת חתנים. הדבר הראשון שאדם עשה בגן עדן הוא לדעת את חוה אשתו, וסביב זה כל השקלא וטריא של העניין, פרשת הנחש וכו'.

נאמר בבבא בתרא נ"ח א' שאברהם במערת הקבורה היה ישן בין זרועותיה של שרה והיא מעיינת בראשו, ונאמר שם שאם לא היה ידוע שבעולם הבא אין יצר הרע היה זה חוסר צניעות לראותם בכך. זה מה שהם עשו בעולם הבא, עסקו במיניות, לא התנדנדו מול דף גמרא. והרי אמרו שבעולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, אלא שזה היינו הך. ולימוד תורה לאמיתה לשמה בפנימיותה גםם זה אותו עניין עצמו.

לפני הגלות כל המעשים הפרטיים, כל תרי"ג מצוות התורה, וכל מה שנקרא אצל חז"ל 'מעשים טובים', היו נחלים שמימיהם נבעו מהמעיין, היו אופנים של חיים, של יופי ותשוקה. מספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבסוכות חיכה בקוצר רוח ובלי שינה לבוקר שבו יוכל לקיים מצוות לולב, הלולב היה בארון עם דלת זכוכית, ומייד כשהגיע הרגע הוא פשט את ידו דרך הזכוכית ולא שם לב שהוא שותת דם ואחז בלולב. זו תשוקה. מה שמעורר תשוקה הוא יופי, והוא השיג את היופי שיש במצוות לולב, ומזה השתוקק כל כך.

.

.

נאמר שבגלות לא באמת מקיימים מצוות, אלא רק עושים ציונים לקיום המצוות כדי שההרגל לא יפסק ולא תהיינה זרות בזמן הגאולה.

רש"י על דברים יא יח:
"אף לאחר שתגלו מן הארץ היו מצוינין במצוות הניחו תפילין ועשו מזוזות כדי שלא יהיו עליכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר הציבי לך ציונים"

.

רמב"ן על תורה (ויקרא יח כה):
"ומן העניין הזה אמרו בספרי ואבדתם מהרה… אע"פ שאני מגלה אתכם וכו' והנה הכתוב שאמר ואבדתם מהרה ושמתם את דברי וגו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'…".

רשב"א בתשובה סימן קלד:
"שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. תשובה לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה'… והוא יתברך נקרא אלוה הארץ, ומיוחדת לו לא לשרי מעלה… ועיקר מצוות התורה כולן בארץ הן עוד פי כמה מצוות אינן נהוגות כלל אלא בארץ כמו שאמרו במפורש הציבי לך ציונים".

רבנו בחיי (דברים יא יח):
"דרשו חז"ל אף לאחר שתגלו מן הארץ הוו מצוינין במצוות הניחו תפילין ועשו מזוזות… הכוונה בזה לומר כי אף על פי שאנו עושים המצוות בחו"ל והם חובת הגוף לעשותם בכל מקום, למדום חז"ל שאין עיקר עשיתן אלא בארץ הקדושה".

אבן עזרא דברים ד' ח'
"וכעס למדתי אתכם… כאשר צוני ה' כי המצוות הן מצוותיו שתעשו בארץ שיתן לכם ה' לירושה"

דברים כו טז
"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת לעשות אותם", ופירש האבן עזרא: "ועשית אותם – בארץ".

רשב"ם (דברים ה כח):
"ועשו בארץ – זה שאמר משה למעלה (ד,יג) ואותי צוה ה' בעת ההיא… לעשותכם אותם בארץ".

.

"בארץ" פירושו בזמן שיש חיים, הגלות היא המוות. בארץ כל מצווה היא נחל נובע ממקור החיים, היא פתיחת עוד באר סתומה של יופי אלוהי שמעורר עוד באר סתומה של תשוקה. בארץ המצוות מתקיימות כאילו מאליהן, הרגליים מוליכות בעצמן לבית המדרש, כל עצמותי תאמרנה, ליבי ובשרי ירננו אל אל חי. כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים, וזה בקיום פרטי תרי"ג המצוות. החיים השופעים מניעים את האיברים בתשוקה ושמחה למעשי קיום המצוות ולמעשים טובים. וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. ולאין אונים עצמה ירבה. כמו שיעקב הרים את הסלע מהבאר כשראה את רחל. קיום המצוות הוא זרימה טבעית של כח החיים והשמחה.

בזמננו קיום המצוות אינו כזה, הוא מעשים שלא נובעים מהמעיין של החיים, איבדנו את החיבור בין מעיין החיים למעשי המצוות וכל המעשים הטובים. לכן אין מקום לשוב בתשובה על פרטי המעשים, מעשי המצוות והמעשים הטובים. אנחנו סוחבים בקושי את העגלה טעונת האבנים של מעשי המצוות, משום הציבי לך ציונים. ואין מקום להצטער אם לא הצלחנו במשהו ואין מקום לקבל על עצמנו להתחזק יותר כי ידוע לכל שהקבלות האלה לא יחזיקו יותר מיום או לכל היותר שבוע. אנחנו סוחבים ושחוקים ועייפים וכבר אין לנו כח והלוואי שנצליח להמשיך לסחוב את זה כמו שזה כעת, ואין שום אפשרות שנצטער שלא סוחבים יותר ואין שום טעם לקבל קבלה לסחוב יותר.  

בגלות זה כמו עץ בשלכת, בחורף, כל העלים נשרו, אבל משהו בפנים עמוק, בלחלוחית שבגזע ובשורש, נשאר חי. אחרי שכל הענפים יבשים ומתים, הדבר היחיד שנשאר חי אצלנו הוא המעיין. 
זה עניין הסוגיא במסכת מכות כ"ד, שנאמר שלא היה כח לקיים כל התרי"ג, וכל דור מיעטו את המצוות, עד שבא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה". ברמב"ם מבואר היטב שאמונה היא ידיעה הכי ברורה ובלתי אמצעית, ראיה ישירה בשכל העיוני. לא כמו הפירוש המודרני שמועתק מהנצרות שאמונה פירושה להאמין במשהו שאני לא יודע. "וצדיק באמונתו יחיה" פירושו שיש בו דעת אלהים בהירה ושלמה ככל שאפשר לאדם.  הארכתי הרבה במקומות אחרים על אחדות השכל והמושכל, זה מתחיל אצל הבורא וזה גם בהשכלת האדם, וזה זיווג של המשכיל והמושכל. שכל פירושו תשוקה, זיווג.

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל" להשכיל הוא כמו תאווה. שמביאה לסיווג הוא האכילה. צדיק באמונתו יחיה זה תשוקה וזיווג. וזה בהכרח מקיף את כל מדרגות החיים כי כולן אחת, מהבשר עד המופשט ביותר.

המצווה האחת שנותרה לנו כמצווה אמיתית וחיה, הדבר היחיד שקושר אותנו לתור הועבודה, היא התשוקה, המיניות, הזיווג. דוד המלך עסק במצוות עונה כמצווה המיוחדת שהיא מרכז עבודת ה' שלו, וזה בחינת משיח שהוא מזרע דוד, חידוש החיים מתוך המוות של הגלות.

העניין הזה תמיד צריך חיזוק. תמיד היצר הרע משכיח את זה מאיתנו. אנחנו עסוקים בדברים אחרים, עייפים, מתחמקים. או מי שפרוץ בעריות גם הוא מתרחק מהעניין לקצה השני ואובד שם. אי אפשר להחליט לעשות שממחר אהיה אדם שיש בו תשוקה ומיניות. אופן כזה של קיוןם זה בדיוק מה שמנתק אותנו מכל החיים שיש במצוות ומעשים טובים. זה עניין שצומח מעצמו, מכוחות החיים, כמו נבט. איננו צריכים לעשות שום דבר, ולא להפעיל כח לשנות שום דבר. צריך רק להיות עם זה. להיות נוכח בעניין הזה. להיות קרוב לזה, מקשיב לזה. מתבונן, מנסה לדעת מה קורה בתחום הזה. מה חוסם את זה. גם אם יש דברים שחוסמים, לא צריך בכח לפתוח אותם, רק להסתכל עליהם, להבין אותם, להקשיב להם. לנסות לגעת בבדידות ובצער ובקור שהחסימה גורמת. לגעת בפחד ובבדידות שגורמים לחסימה. פשוט להיות עם זה. לא ללכת לאיבוד, לא לשכוח, לא להתפזר. ולדעת שחבל על זה שאין לנו את התשוקה והמיניות. זה החרטה והצער של מצוות תשובה.

אנחנו מפרידים בין אהבה ותשוקה מינית. זה חלק מהקלקול. אין בכלל הפרדה ביניהם. והאדם ידע את חוה אשתו. ידע בכל המדרגות, נפשית רוחנית גופנית והכל אחד גמור. והגופני הוא הבסיס שעליו הכל יושב. זו קומה א', שבלעדיה לא תיתכן קומה ב'. ואם קומה א' קיימת קומה ב' כבר תיבנה מעצמה בקלות. העיקר שתהיה קומה א' בנויה נכון.

כשנתפלל בראש השנה ויום הכיפורים, נדבר עם הבורא, שהוא מקור החיים ומקור התשוקה, התשוקה היא הצלם אלהים, ונחזור לפניו בתשובה אל המיניות שלנו, ונצטער על הזמן שביטלנו מזה, ונקבל לעתיד לא להיות מנותקים מהעניין.לא שייך להבטיח שנעשה משהו מעשי מוגדר, שנשתנה במשהו, זה צומח מאליו מכוחות החיים. רק לא לרמוס את זה, לא ללכת לאיבוד מזה. חטא זה מלשון להחטיא את המטרה. אנחנו משקיעים להתפתח בקריירה, לצבור ממון או ידיעת דפי גמרא, וכו' וכו'. אלה יכולים להיות ביטויים של כוחות חיים וחשיבותם גדולה. אבל אלה רק ענפים ואנו עוסקים בענפים שוכחים את הגזע והשורש. מהעבודה או מהלימוד בכולל אנחנו חוזרים עייפים, שוכבים ליד האשה ומסתובבים לצד השני ונרדמים. לפעמים עושים משהו שגרתי ואז מסתובבים ונרדמים. לא מדברים על זה, לא חיים את זה, לא מבינים שזה העיקר של הכל. על זה אנו מכים על החזה בוידוי, אשמנו בגדנו גזלנו דיברנו דופי. אשמנו בהזנחת החיים, שזה הקב"ה ועבודתו ותורתו, בגדנו במחוייבות שלנו לחיים, גזלנו את החיים, דיברנו דופי ולא דיברנו בחיים. דיברנו עם האשה על איזה חידוד תורה שרב פלוני אמר, ולא על החיים עצמם, על המיניות שלנו. כשעל המיניות שותקים שתיקה רועמת מחניקה ממיתה, כל שאר הדיבורים הם דיבורי דופי כי הם כלי להרוג את החיים, להתחמק ממה שבאמת יש לדבר עליו. העוינו, עיוותנו את המיניות שלנו, עם כל מיני הרהורי זימה והוצאת זרע לבטלה וכל מיני עיוותים, ומי שפרוץ בזימה העווה יותר ויותר. לא היינו ישרים אל מעוותים, כי היושר זה למצוא שם את מיש אני באמת, את עצם האישיות, את המקום הפגיע, האישי, המסתתר, שמשתוקק למיניות ביחד עם חום ורוך ואהבה וקשר והבנה. מיניות שהיא קשר בין האיש לאשה, על ידי שהם מספרים זה לזה. אחד הכינויים של תשמיש המיטה הוא אשה שמספרת עם בעלה. זה קשר שבו הם מספרים את עצמם זה לזה. לתנות אהבה. ואנו מעוותים את זה למשהו חיצוני מכוער וגס וזול וטמא ובזוי. אלוהיהם של אלה שונא זימה.

מה שהתשמיש נקרא לתנות אהבה יש בזה עניין יפה. תן מספר את עצמו ביללות שלו. מי ששמע היטב מרגיש כמה יללות של תן יש בהן השתפכות כל עצמיותו, כל ליבו מהשורש, במיוחד יותר מכל חיה. הוא נותן את כל עצמו ביללה שלו, ולא צריך מילים, זה יותר ממילים, זה השורש והעצם. הוא נקרא תן כי הוא נותן את כל עצמו ביללה. גם במעמד הר סיני העיקר היה קול השופר שהולך וגדל, וכמו שביאר במורה נבוכים. קול פשוט אחד שהוא השורש של הכל, והמילים מתפרטות ממנו.

וזה העניין של קול שופר של ראש השנה. שהוא קול אחד פשוט של געיה ובכי ויללה שבא מהמעמקים הכי פנימיים. ובו אנו נותנים את כל עצמיותנו. וכן הבורא נתן את עצמו בהר סיני וכמוש אמרו במסכת שבת שאנכי של עשרת הדברות הוא ראשי תיבות של אנא נפשאי כתבית יהבית. אני את עצמי כתבתי ונתתי. והעצם הוא בקול הפשוט האחד של השופר שהוא מהנקודה הפנימית של הלב. ותינוי אהבה הוא מלשון תן. ובספרי הקבלה מדמים את מצוות עונה למצוות שופר. כי הם אותו עניין. תקיעת שופר מורידה את הנקודה של כל השנה, שממנה חיי כל האנושות, וביאה יוצרת את הנקודה של ההפריה שממנה הולד וממשיך לקיום האנושות כולה.

וכן הלאה כל הוידוי לאמיתו עוסק רק בזה. כי זה השורש וממילא כל ענף שיש בוידוי מחובר לשורש.

תשובה כזו בתחילת כל שנה, גורמת שהשנה תהיה מבורכת וטובה. מתפללים כתבנו וחתמנו בספר החיים. המיניות היא ספר החיים, מי שמתחבר אליה מחדש כל שנה, בודק ונותן דין וחשבון על כל מה שהתרחק מזה, ברח מזה, הוא מי שנכתב ונחתם בספר החיים, כי זה החיים.

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127822

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127823

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

אחים יקרים שלי אולי נזכרתי מאוחר ואתם מכירים אבל אחד השירים

אני אחר

ממליץ מאד

לעיתים אני מוצא משפט שכאילו לקוח משיר שאני עצמי רציתי לכתוב. וכשהוא נמצא באמצע ספר הלכה עתיק זה מרגש אותי. הרמב"ם מתאר את התשובה במילים חזקות: "להיות השַב צועק תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים... ומשנה שמו כלומר: אני אחר!". כשאני קורא את המילים הללו אני שומע בקשה ממקום של ענווה פשוטה, אפילו תפילה חרישית - אני אחר. גדול המחשבה היהודית רבי משה בן מימון שחי לפני אלף שנים מתאר אדם שחווֶה תהליך של גילוי, לידה ונגיעה בנשמתו. אתמול היית רחוק היום קרוב. אני נרגש במיוחד וזכות היא לי לארח את ידידי בעל המנגן השמימי, אביתר בנאי. השמעתי לו את השיר ב'מדרשת זיו' רק לפני חודשיים וכשסיימתי לנגנו חשבנו ביחד: השיר הזה צריך לצאת באלול. והנה ה' זיכה אותנו. תוסיפו למפגש הזה את המפיק החסיד האגדי נאור כרמי שהפליא במלאכת העיבוד. אני מאחל לכולנו חודש אלול של התחדשות של געגועים של נגיעה בעומק המתוק של אהבה אהבה החבויה בנו ומהבהבת בנשמה שנה טובה ❤ אהרן

המילים:

מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי ה', בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּפִי כּוֹחוֹ, וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ⁠ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר: אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים מְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו, לְטוֹבָה וּלְדֶרֶךְ יְשָׁרָה, גוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ⁠ גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עֲווֹנוֹ, שֶׁגּוֹרֶמֶת לוֹ לִהְיוֹת עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ⁠ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר: אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים צוֹעֵק תָּמִיד בְּכָל כֹּחוֹ בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים אֲנִי אַחֵר! וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים! אֶתְמוֹל רָחוֹק הָיִיתִי, הַיּוֹם קָרוֹב

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127824

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143
על היחס הראוי לראיית מקרה לילה בבית מדרשם של הגר“א ותלמידיו
קבצים מצורפים:
  • קובץ מצורף This attachment is hidden for guests. Please log in or register to see it.

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127825

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

מה אתם אומרים על הציטוט הבא



הנושא היה שאלה הלכתית האם יש צד להתיר איסור ששייך לקדושה ושמירת עיניים, למי שיצרו גבר עליו.

לענ"ד הנושא כאן הוא לא הלכתי.
למשל יש אנשים שהיו על שבר ספינה בלב ים בלי מים, ומרוב צמא חלקם שתו מי ים ומזה ניזוקו או מתו יותר מהצמא.
הרצון לשתות מים זה לא יצר הרע. להיפך זה הקול של החיים. כשאין מים היצר הרע מצייר על משהו מזוייף כאילו זה מים.
מי שיש לו שכל כזה ששולט על כל כוחות הנפש, יכול לומר לכוחות הנפש אל תשתו מי ים, זה לא ימלא את הצורך שלכם, ועדיף להישאר עם צורך לא מסופק . אף אחד מאיתנו הוא לא במדרגה הזו. הדרך היחידה היא לחפש מים מתוקים ולשתות לרווייה.

לא מזמן שמעתי ראיון עם אדם שהיה הולך הרבה לזונות, עד שנעשה מכור ואיבד את ממונו ומשפחתו. והוא כמעט בכה ואמר, בסך הכל רציתי להרגיש שרוצים אותי, מתייחסים אלי. קצת חום.
בכל העולם אי אפשר למצוא מי שבכלל לא רוצה אותו כמו הזונות האומללות, שמבחינתן הוא כמו אנס.
זה כל כך נוגע ללב.

תינוק נולד עם לב פתוח, רגיש לגמרי. וכמעט בשום משפחה הוא לא באמת מקבל את מה שהוא צריך. שיראו אותו, יבינו אותו, ירצו אותו כמו שהוא באמת. וחום ורוך, מגע. ויש בו בכי, ועם הזמן הבכי נעשה שקט, אילם, והוא עצמו כבר לא שומע את הבכי הזה.
הצורך הזה לא נעלם, כל החיים אנחנו זקוקים לזה. רק בדרך יותר מבוגרת. אם את הדרך התינוקית לא קיבלנו, אז אין לנו כלי לקבל את הדרך המבוגרת, ונשאר בכי לא פתור. בדידות, כאב, פחד, קור.
המקום הזה מוביל אותנו לרצות לראות פורנוגרפיה, כי התינוק הבוכה לא מבחין בזיוף. נדמה לו שזה הליטוף שחסר לו. זה מוביל אותנו כמו בובה על חוטים, אין לנו מושג מה מנהל אותנו, לכן זה שולט חזק כל כך. אי אפשר סתם להחליט שעוצרים את זה, לא משנה מה ההלכה אומרת. לכן זו לא שאלה הלכתית. גם אם אם יהיה וודאי בלי ספק שזה איסור כרת הכי חמור, עדיין נעשה את זה. אז מה נפקא מינא בכל הדיונים ההלכתיים.
העבודה היא לא לנסות למלא את הצורך הנפשי, או לשנות אותו. אלא רק לנסות לראות אותו. לראות את התינוק הזה שבפנים, שבוכה, ולחבק אותו. להבין אותו, לאהוב אותו. הוא החיים שבתוכנו. להשתתף איתו בצער שלו.

זה לבד כבר עוזר הרבה, תינוק שמרגיש שאיו אף אחד, צורח בכל הכח. אם מישהו מסתכל עליו בעין אוהבת, אז גם אם הוא עדיין צמא מאוד, הבכי פחות היסטרי. אולי אפשר למצוא איזשהו מקור בריא לחמימות כלשהי, קרבה, הבנה.
ללמוד לראות את זה בפנים, זה קשה מאוד בכל גיל, אבל במיוחד כשצעירים. יהיה מאוד טוב אם תמצא מישהו שישתתף איתך בתהליך, להסתכל פנימה, לחשוב על הילדות המוקדמת, מה היו הרגשות אז, מה היה חסר, מה נשאר חסר, וכו'.
מאוד קשה לראות, ואם רואים יכול להיות פתאום מאוד כואב ועצוב, וצריך תמיכה ממישהו. אכפתיות של מישהו.

ככל שהדברים האלה יירגעו, הצורך יירגע. אני לא רואה דרך אחרת לשלוט בזה. גם אם ברור לך שאתה יכול לקבוע גבולות, לדעתי עם הזמן, ולא הרבה זמן, זה לא יחזיק.

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127827

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 384

תודה רבה על השיתופים והמידע, הלוואי והיתה לי יכולת לקרוא הכל ולהגיב להכל, כרגע אני לא יכול.

אתייחס למה שראיתי:
את דעתי לגבי קרי אני חושב שאמרתי כבר,
לגבי תהליך התשובה אומר שאני מבצע משהו שמשלב פעולות של תוכנית יחד עם גישה דתית מסויימת:
הבנתי שעיקר התשובה לפי הרמב"מ (בפשט מה שאמרו לי אני ממש לא חוקר ומעמיק כמוך) אלו 3 שלבים- חרטה וידוי וקבלה לעתיד.
את החרטה אני עושה כדי ללמוד ולהבין איפה הייתה הטעות אותה עשיתי ולעשות על זה חשבון נפש, מתחרט בקצרה ובזה זה נגמר לא ממשיך לסחוב על עצמי צער והלקאה עצמית.
וידוי- שוב מתוודה על הטעות כמו גם שאני משתף את העניין עם חברים והספונסר תוך עשיית חשבון נפש והודאה על הטעות ביישום של כנות.
קבלה לעתיד- מחפש איפה אוכל להשתפר- כלים של התוכנית שלא ממישתי ופונה לאלוקים בכך שאשתדל לעשות ולהשתמש יותר בכלים שעוזרים לי להמנע מנפילה.
יחד עם זה אני משלב צעדים 1-3 שמבחינתי גם מתארים תהליך תשובה.

תודה שאתה משתף.

תגובה: בטוח שאני יצליח? לפני 1 שבוע, 6 ימים #127832

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 17 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 143

מה אתם אומרים על דברי מיקי אברהם



שלום רב, 
רציתי לשאול האם לדעת הרב יש בעיה מוסרית באוננות. (בלי קשר להלכה שאוסרת)
תודה

https://secure.gravatar.com/avatar/7d470c45f84f5cad2bd314a66307cb82?s=48&d=mm&r=gmikyab צוות ענה לפני 9 חודשים

אני חושב שלא. היה מקום לראות בזה אביזרייהו דרצח (כי קשה להעביר קו ממתי טיפת הזרע נחשבת כאדם), אבל נדמה לי שלפני שהטיפה מפרה ביצית זו הסתכלות מופרזת. אמנם במינון גבוה (ובוודאי התמכרות) זה עיסוק מופרז בהנאות עצמיות, ובזה ניתן לראות פגם מוסרי כלשהו.

https://secure.gravatar.com/avatar/?s=16&d=mm&r=gאילון הגיב לפני 9 חודשים

למה לא מוסרי (מבחינת הרב שערכים אסתטיים כלשונו אינם מוסר) לעסוק באופן מופרז בהנאות עצמיות או התמכרות (מצד עצמה לא בגלל שהיא מובילה לאי מוסריות כמו גניבה וכו’) ? אני מסכים לתחושה שהמילה לא מוסרי אכן מתאימה לזה אבל מבחינתי זה בגלל שיש רצף בין מה שהרב קורא לו ערכים אסתטיים לערכים אתיים (בין אסתטיקה חברתית (מוסכמה) לבין מוסר (נורמה) ). אבל לדעת רב שיש הבחנה חדה ביניהם מדוע לומר כך ?

https://secure.gravatar.com/avatar/?s=16&d=mm&r=gא הגיב לפני 9 חודשים

אני חושב הפגם המוסרי בעיסוק מופרז בהנאות עצמיות (או התמכרות) הוא שאם כלל האנשים בחברה יעסקו בזה החברה תקרוס

https://secure.gravatar.com/avatar/7d470c45f84f5cad2bd314a66307cb82?s=16&d=mm&r=gmikyab צוות הגיב לפני 9 חודשים

אולי זה באמת ערך אסתטי או אנושי ולא ממש ערך מוסרי..

https://secure.gravatar.com/avatar/7d470c45f84f5cad2bd314a66307cb82?s=16&d=mm&r=gmikyab צוות הגיב לפני 9 חודשיםhttps://secure.gravatar.com/avatar/7d470c45f84f5cad2bd314a66307cb82?s=16&d=mm&r=gmikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

אורית,
אני לא בטוח. יש דרישות הלכתיות ומוסריות שנועדו לתת כיוון. אם קשה לקיימן זה יכול להילקח בחשבון בשיקולי העונש (האם הוא אנוס או כמעט אנוס). אבל עצם ההגדרה של הדבר כאיסור לא בהכרח תלויה בשאלה עד כמה ניתן לממש זאת.
כך למשל לדעתה כמה פוסקים יש חובה לדעת את כל התורה. זו דרישה לא מעשית עבור כמעט כל האנשים (כנראה עבור כולם). האם פירוש הדבר שלא נכון להציב זאת כדרישה? לכל היותר יש לקחת את זה בשיקולים/טיעונים לעונש.

https://secure.gravatar.com/avatar/?s=16&d=mm&r=gיובל הגיב לפני 6 חודשים

הרב מיכאל,
האם יש צד של בגידה באוננות לאיש או אישה נשואים?

https://secure.gravatar.com/avatar/?s=16&d=mm&r=gאורית אילן הגיב לפני 6 חודשים

איך אדם או נער מהישוב יכול להבחין אם ההלכה זו קריאת כיוון או דרישה מוחלטת. לא נראה לי שזה מעשי לנער המצוי. יש הלכה והמחוייבות שהנער מרגיש כלפיה היא מוחלטת. כאשר הוא נכשל בקיום ההלכה באופן מובנה זה יכול להביא לזניחת הדרך ההלכתית או מה שחמור מכך להביא לפגיעה נפשית בנער שמימלא נמצא בסערת רגשות והורמונים בגילים האלו.

https://secure.gravatar.com/avatar/7d470c45f84f5cad2bd314a66307cb82?s=16&d=mm&r=gmikyab צוות הגיב לפני 6 חודשים

אני לא חושב שזו בגידה. בגידה היא יחסים עם מישהו אחר.
לא תמיד נער יכול להבין. זה תפקידו של המחנך להעמיד אותו על כך. הפיכת הדבר לטאבו ומעשה איום היא אכן כשל חינוכי חמור בעיניי וכבר עמדו על כך רבים.

נערך לאחרונה: לפני 1 שבוע, 6 ימים על ידי דייב 2.
זמן ליצירת דף: 0.97 שניות

Are you sure?

כן