דייב 2 כתב on 17 אוג' 2020 22:01:
ראיתי דברים שכתב אברהם סתיו
דברים שהייתי רוצה לומר לנער מתבגר:
א. גוף האדם מייצר תאי-זרע בקצב קבוע של כ-1500 תאים חדשים בשנייה, ואת התאים הישנים הוא נוטה לפלוט בדרכים שונות, במהלך השינה (קרי-לילה) או הערות (אוננות), בעיקר (אך לא רק) בתגובה לגירוי מיני.
ב. לפי הידוע לנו היום, אוננות היא פעילות שאיננה פוגעת בבריאות; גם מבחינה פסיכולוגית היא נתפסת (במינון סביר) כמרכיב טבעי ונורמלי של ההתפתחות המינית. משום כך יש לנטרל את הפחדים וחששות הסרק שהופרחו בנושא במשך מאות שנים.
ג. התורה והנביאים לא התייחסו במפורש לאוננות, והיא מופיעה כחטא לראשונה בדברי חז"ל. יש מחלוקת גדולה אם חכמים סברו שהיא אסורה מן התורה או רק אסרו אותה מדרבנן.
ד. הפסוקים שבהם תלו חכמים את האיסור (כגון מעשיו של אונן אשר "שיחת ארצה" את זרעו) רומזים לכך שהוא מתייחס ביסודו לאוננות של אדם נשוי (בעיקר בזמנים שבהם יחסי-אישות פוריים אפשריים), המחליפה את היחסים הזוגיים ומנתבת את כוחותיו המיניים מן הקשר הזוגי ומצוות פריה ורביה אל עבר הסיפוק העצמי.
ה. במקורות רבים יש התייחסות חמורה מאד להוצאת זרע לבטלה, ואין אנו יודעים מדוע. אפשר שהיא נובעת מהתייחסות מסויגת לכל מרחב המיני, אשר קיימת בחלק מהמקורות. לחלופין אפשר שהיא מתייחסת למגמה העמוקה של האגואיזם וה'בטלה' הבאה לידי ביטוי באוננות כאשר היא הופכת לחלק מרכזי ועיקרי בחיים ובאה על חשבון פעילות יוצרת ובונה. מכל מקום, יש מקורות לכך שפעולה נקודתית של אוננות היא עבירה קלה יחסית.
ו. בפועל, רוב גדול של הגברים, בשלב זה או אחר בחייהם (בעיקר, אך ממש לא רק, בתקופת הנעורים), מאוננים. בכלל זה גם יהודים שומרי מצוות ויראי שמים. תופעה זו מתעצמת כאשר יש פער ארוך בין שלב ההתבגרות המינית לשלב הנישואין.
ז. בפני כל אדם, ובפני כל נער, עומדים אתגרים רוחניים רבים, והפחתת האוננות היא אחד הפחות חשובים שבהם.
ח. המאבק המתמיד באוננות רק מעצים יותר, שלא בצדק, את המקום שלה בחיים. יש לדאוג שלא תהפוך להתמכרות אובססיבית, אבל לא להתייחס לכל פעם כאל 'נפילה' ולא להקדיש את האנרגיות הדתיות והרוחניות למאבקים חסרי-תוחלת. בנקודה זו ייתכנו הבדלים משמעותיים בין אנשים שונים, הנמצאים במקומות רוחניים שונים, והדרכה אישית בעניין היא דבר מבורך.
ט. האוננות מתלווה ברוב המקרים לגירוי מיני, ובפרט גירויים וויזואליים או פנטזיות. עצם ההנאה ממראה גוף חשוף (אמיתי, ווירטואלי או מדומיין), היא נטייה טבעית ובריאה הקיימת אצל רוב בני האדם, ואין סיבה להתבייש בה. יחד עם זאת, מדובר בגירוי שטחי אשר אמור לשרת מטרות נעלות ומשמעותיות יותר של התקשרות זוגית והולדה.
י. בשל עוצמתה של המיניות השטחית, החיצונית, ובשל היכולת שלה לתפוס מקום גדול בחיים ולהוביל למגוון של תופעות שליליות, יש להימנע ככל-האפשר מהסתכלות במראות המביאים לעוררות מינית. חשוב להפריד בין האוננות כשלעצמה, שהיא נטייה טבעית המגיעה מתוך הגוף ורצונותיו, לבין מראות חיצוניים המייצגים פעמים רבות עולמות תרבותיים וערכיים אחרים.
יא. גם בתוך המרחב האסור יש מדרגות. אוננות בלי הסתכלות-אסורה עדיפה בהרבה מאוננות המלווה בהסתכלות, ויש הבדל משמעותי בין הסתכלות בסתם תמונה לא-צנועה לבין גלישה לעולם התוכן הפורנוגרפי הגורר עמו שורה ארוכה של השלכות קשות על תפיסת הגוף והמיניות וכרוך גם בבעיות מוסריות רבות. גם במרחב הפנטזיה, יש הרהורי-עבירה חמורים מאחרים, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית.
יב. היהדות מבקשת לקדש את הכוחות המיניים, לעדן אותם, להוביל אותם למקומות יוצרים וחיוביים. לא להיאבק בהם. העבודה הרוחנית בתחום המיני היא טובה ומבורכת ככל שהיא מדייקת את האדם ומרוממת אותו; והיא כושלת בתפקידה כאשר היא גורמת לו להיות דווקא יותר כלוא בתוך עצמו.
(נכתב מתוך דיון ממושך עם רבנים בכירים ואנשי מקצוע)
סליחה לדעתי הדעות שלו פסולות לחלוטין, מכל היבט תורני.
ממתי רב צעיר בן 36 שם עצמו לחלוק על דברי חז"ל בכל הדורות, על גמרות מפורשות, ועל התורה??
אבל מה דעתכם?
"גם בתוך המרחב האסור יש מדרגות.
אוננות בלי הסתכלות-אסורה עדיפה בהרבה מאוננות המלווה בהסתכלות,
ויש הבדל משמעותי בין הסתכלות בסתם תמונה לא-צנועה
לבין גלישה לעולם התוכן הפורנוגרפי
הגורר עמו שורה ארוכה של השלכות קשות על תפיסת הגוף והמיניות וכרוך גם בבעיות מוסריות רבות.
גם במרחב הפנטזיה, יש הרהורי-עבירה חמורים מאחרים, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית."
יש לצערי בורות רבה
הלוואי שיהיה שיח מקצועי בנושא מיניות כהכנה לזוגיות
ושזוגות יגיעו מוכנים יותר לזוגיות בכל מובן שהוא
נפשי זוגי ומיני
אני עשרות שנים "מתמודד" ולא רואה את הסוף
כבר אני חושש שאני במדרגה של "חי בחטא"
אני מבין שיש לו טעויות חמורות יסודיות
וכן יש לו ניתוק מפנימיות התורה (בעיני חטא יותר חמור מאוננות)
אני מסכים מאוד עם סעיף ח'
אבל באופן כללי...
אני שואל מה הקב"ה רוצה ממני...
1. אתמול בלילה, אחרי תפילת ערבית-של-קורונה, נשארתי לבדי ברחוב להשיב למיילים והודעות שהצטברו במהלך היום. ופתאום חצה את הכביש עקרב שחור, נעמד מתחת לפנס והפנה אליי את זנבו. לכרמל, שעמד לידי, העקרב הזכיר את הגמרא בברכות ל"ג על מי שעקרב כרוך על עקבו שיפסיק אפילו באמצע תפילה. אבל לי הוא הזכיר את המשנה במסכת אבות המזהירה מפני גחלתן של חכמים, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב.
2. הפוסט שפרסמתי כאן ביום שני על אוננות-גברית עורר לא-מעט שאלות ובקשות להבהרות, גם על ניסוחים עמומים בפוסט עצמו ובעיקר על היחס שבינו לבין המקורות.
3. השאלות התעוררו במידה רבה של צדק, כי הפוסט לא נכתב כנייר עמדה מקצועי אלא כסיכום של נקודות רבות שכל אחת מהן טעונה ליבון ובירור. ליבון ובירור שאכן נעשו, אך לא פורטו בפוסט שנועד להוות קריאת כיוון ויריית פתיחה של דיון יסודי יותר. גם הדברים הבאים לא יהיו הרבה יותר מיריית-פתיחה כזו, אבל אולי קצת יותר.
4. הדברים החמורים על איסור הוצאת זרע לבטלה לא התחילו בספרות הקבלה אלא נמצאים כבר בגמרא במסכת נדה שקבעה שכל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה וכאילו שפך דמים. אבל דברים דומים מאד אפשר למצוא גם על מי שעונה אמן כמה שניות אחרי סוף הברכה (בניו יהיו יתומים) או לא בירך ברכת התורה (בגללו נחרב בית המקדש). לא מדובר בגוזמאות בעלמא, אלא בתפיסות עמוקות שמובעות באמצעותן, כגון הנתק בין הלימוד לבין נותן התורה שהיעדר ברכת-התורה מסמל אותו. גם האוננות עשויה לסמל את היסוד העמוק של חיים של בטלה (הרב דסלר כתב שאם אסור להוציא זרע לבטלה, קל וחומר שאסור להוציא זמן לבטלה). אבל גם אי אפשר ללמוד ממקורות כאלו שפעולה נקודתית של אוננות חמורה יותר מעיכוב נקודתי בעניית אמן או השמטה נקודתית של ברכות-התורה.
5. במקורות מאוחרים יותר, אשר אינם מעטים, האוננות מופיעה כעוון חמור הרבה יותר מאשר השמטה של ברכות התורה. ברור שאיני יכול לחלוק עליהם. כאשר כתבתי שאין אנו יודעים מדוע יש התייחסויות חמורות כל-כך במקורות, היו מי שהבינו בטעות שמכיוון שאנו לא יודעים מדוע כנראה שזה לא נכון. לא. המשמעות היא רק שאנחנו, ובפרט אני, לא יכולים לדעת בוודאות מדוע הם החמירו כל-כך דווקא בעוון זה. לשער – כן; לדעת – לא.
6. עם זאת עמדתי גם על כך שמקורות אלו משתלבים לעיתים עם תפיסה רחבה יותר של שלילת-המיניות. אשר כפי שהצביע מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל, הייתה רווחת מאד בתקופת הראשונים (הרב קוק באדר היקר כתב שמקורה של תפיסה זו במפגש עם הנצרות הקתולית). כך למשל אותו שולחן ערוך שפסק שהוצאת זרע לבטלה היא האיסור החמור ביותר בתורה, כתב שני סימנים אחר-כך על חיי-אישות של בני-זוג נשואים: "לא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד, שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא, אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח... ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוין להנאתו, אלא כאדם הפורע חובו". אף אחד מנושאי-הכלים של השולחן ערוך לא חולק על הפסיקה הזו. ואף רב דתי-לאומי כיום, כולל השמרן והמחמיר ביותר, לא מורה לקיים אותה.
7. יש זרם, דק אך יציב, במקורות התורניים המרכזיים ואפילו הקאנוניים, אשר למרות כל המקורות המחמירים מתעקש לטעון שמדובר באיסור שאיננו חמור כל-כך. דוגמה בולטת היא דברי ספר חסידים שכתב שכאשר מתגבר יצרו של אדם והוא עשוי להיכשל באיסור נדה, עדיף שיוציא את זרעו לבטלה. וכתב על כך הבית שמואל שמדבריו מבואר שהמקורות על כך שאיסור הוצאת זרע הוא "החמור ביותר בתורה" הם "לאו דווקא". דוגמה חשובה אחרת היא בעל ה'עזר מקודש' שהעלה סברות רבות להקל באופנים והקשרים שונים, וחלק מהתבטאויותיו חריפות יותר מכל מה שכתבתי או אכתוב אי-פעם בעניין.
8. כיוון שלא מדובר במחלוקת הלכה-למעשה, והמקורות המחמירים גם הם לא דיברו בשפה הלכתית, אין חובה לנטות דווקא אחר הרוב. בעיקר כאשר, כפי שנזכר לעיל, היחס הכולל של רבני ישראל למיניות השתנה ללא הכר. העובדה שמקורות רבים קשרו בין הוצאת זרע לבין בעיות בריאותיות (לפי התפיסות הרפואיות בנות-זמנם), ואילו הידע הרפואי כיום גורס אחרת, אף היא בעלת משמעות (אף שאין בה כדי לשנות את האיסור ההלכתי).
9. בדורות האחרונים ישנו, במקביל לזרם המוכר של הספרות המחמירה בגודל העוון ומזהירה מפניו, גם זרם חינוכי-תורני המנסה להפחית ככל האפשר את מקומה של ההתמודדות עם האוננות בעולמו של האדם. כך למשל כתב הרב וולבה, מגדולי בעלי המוסר של החברה החרדית: " האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. רב אינו מוסמך להתיר איסורים, אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. במקום מלחמה תמידית שהיא אך שווא – יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים... זאת היא דרך החינוך הנהוגה היום אצלנו".
10. הפוסט שכתבתי שילב למעשה את הגישה החינוכית החרדית-ליטאית עם הגישה ההלכתית שהוצגה לעיל. דהיינו במקום לומר "האוננות היא איסור חמור, ולמרות זאת האדם צריך סבלנות עם עצמו", הדגשתי שלפי מקורות רבים מדובר באיסור קל-יחסית (בדומה לאבק-לשון-הרע למשל), מה שמעצים את היכולת של העובר עליו להיות סובלני כלפי עצמו.
11. הצורך להדגיש את קיומן של העמדות המקילות נבע מן התפוצה העצומה שיש למקורות המחמירים בספרות החסידית ושל בעלי-מוסר מסוימים (המהדהדים את דברי הזוהר האומר שאין על עוון זה כפרה), אשר גורמת לרבים מאד רגשות אשמה קשים הרבה יותר מאשר אם עברו על איסור לשון הרע או הלבנת פנים או איסורי תורה אחרים.
12. אוננות גם לא חמורה פחות מאמן יתומה או אבק לשון הרע או תפילה-בלי-כוונה ועבירות רבות אחרות שכולנו לוקים בהן ומשתדלים מאד להמעיט בהן ככל האפשר. מתוך שמחה ואפילו סוג של חגיגה של האנושיות שלנו, של היותנו לא-שלמים החותרים תמיר להשתפר ולהתעלות. כמו חטאים רבים אחרים היא מנתבת את הכוחות של האדם לריק, וההימנעות מן החטא, גם אם היא כרוכה במאמץ, מרוממת את האדם ומקדשת אותו. חשוב לי להבהיר את זה כי היו מי שהבינו בדבריי אחרת. לא כתבתי בשום מקום: "לכו תוציאו זרע לבטלה". מה שכן אמרתי זה שערב ראש חודש אלול אני מאד מקווה שהימים הנוראים יעברו עלינו בעבודה עמוקה ופוריה על הקשרים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו במגוון עצום של נושאים, ולא, כפי שקורה לא פעם, ייצאו לבטלה על נסיונות סרק להתמודד עם עבירה אחת, לא כל-כך מרכזית.
13. בימים האחרונים קיבלתי, במקביל לתודות רבות ממטפלים-מיניים ואנשי חינוך, גם לא-מעט תגובות חריפות מידידיי הרבנים. אבל קיבלתי גם הרבה מאד מכתבי-תמיכה מרבנים מבוגרים ומנוסים, אשר חלקם כתבו לי בפירוש שאינם מעיזים לצאת בפומבי בעניין מחשש שמא יבולע להם. גם על המציאות הזו, לדעתי, יש לעשות תשובה.
14. העקרב השחור נעץ בי את מבטו; גם אני השבתי לו מבט; העקרב הסתובב ופנה לדרכו.
אזהרה: ספוילר!
