מה שמדהים אותי כל פעם מחדש כשאני נכנס לאתר, זה עד כמה אני מוצא בו דברים שמתאימים בדיוק למצב שלי. ואני לא מתכוון באופן כללי, כי באופן כללי כל האתר מתאים בדיוק למצב שלי, אלא באופן פרטי - בדיוק על הניסיונות שאני עובר, ועל מצבים שאני נמצא בהם באותו רגע.
אני מניח שבסך הכל, יש כמה מצבים די דומים, וכשיש מספיק חברים בפורום - בכל רגע נתון יש עוד מישהו שאיתך באותה פאזה. במקרים רבים, זו ממש הצלה.
גם אני לא הייתי שבועיים בפורום. לא מבחירה, אלא בגלל שהלך לי הנתב בבית ולא היה לי אינטרנט (לא, לא גיליתי פתאום שאפשר בלי, פשוט נוצר לי חור אדיר בעבודה - אני עובד מהבית - ועכשיו אני בלחץ אימים להשלים...).
שלשום חזר האינטרנט, ואיתו הפורום, אבל הסתובבתי כאן יומים בלי להגיב כי פתאום זה נהיה פחות טבעי עבורי. כאילו צריך להפתח מההתחלה שוב. אמנם כבר לפני יומים, ברגע שפתחתי את מייל החיזוק היומי של הימים האחרונים, ראיתי דברים שממש דיברו אלי (שוב תודה לנתן, שזו לא הפעם הראשונה שהדברים שלו מחזקים אותי בצורה מדויקת), אבל היה לי קשה להגיב. ואז ראיתי את המייל של אדם יסודו שדיבר על הפתיחות המופלאה כאן בפורום על כל החולשות, ובשביל החתימה - את האשכול הזה, שבדיוק הסביר מה הרגשתי בשבועים האלו. שאולי כבר אפשר בלי הפורום, ואולי צריך לשנות את המתח. אבל האמת בדיוק הפוכה, שעכשיו אחרי שבעים וחמשה ימים אני מרגיש צורך מלא באתר, ואיך התאווה לא עוזבת וזה קשה. אבל זה בע"ה בפוסט נפרד, כי כבר הארכתי כאן.
חברים, תכתבו! אתם אף פעם לא יודעים למי זה עוזר, ובאיזה מצב זה תפס אותו.
