ברוכים הבאים, אורח

נושא: התמודדות 3196 צפיות

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125207

  • תקווה25
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 188

אחים שלי,
אני בתקופה שקשה לי בה ממש.
אני מרגיש מזויף. שקרן. צבוע.
כלפי חוץ כולם רואים את החיוך, כאילו הכל טוב. עושה בשביל כולם נותן ונותן.
אבל בפנים... אייי. 
בפנים אני מרגיש כאילו הנשמה שלי אחרי תאונת דרכים. מרוסקת.
היא אפילו לא בהתאוששות. היא עוברת כל פעם עוד תאונה ועוד.
אני מפחד.
אני עייף.
אין לי כח.
נמאס לי להיות תלוי. אני רוצה את עצמי בחזרה.
לפעמים, אני מרגיש שממש יש בי 2 אישיויות. אחת משקרת לעולם ואחת יודעת את האמת, מכירה את העצבות האמיתית, את הבדידות שלא נגמרת. היא מכירה את כל מה שאי פעם עשיתי. והיא עצובה. היא גמורה.
בזמן האחרון אני מנסה לפתוח את הקשרים שנוצרו לי בנשמה תוך כדי החיים. שהם מה שגורמים לי ללכת לתאווה הזאת. בדיוק כמו שהייתי בורח לסיגריות וסמים.
אבל לפעמים הנשמה כבר עייפה מכל ההתעסקות הזאת. אני חושב שהפיתרון היחיד באמת הוא ללכת לטיפול. אבל התרגלתי כל החיים לפתור את הבעיות שלי לבד! בלי שום עזרה. אני מנסה לעשות את אותו הדבר ולפתור את זה  כבר תקופה, אבל לא מצליח! אני לא אפסיק עד שזה יקרה. עד שאגיע לאיזון הזה.

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125210

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 86 ימים
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1877

תבוא לSA אחי זה מאוד יעזור לך להגיע לתובנות עמוקות יותר ולהשתחרר מפגמי אופי ובע"ה גם לעלות על דרך של נקיות.

אם אתה כבר חושב על ללכת לטיפול לא הייתי פוסל לפני כן או במקביל לבוא לקבוצות.

אוהבים !

מאוד מזדהה עם הכאב והסבל... והפיצול אישיות..

ואכן.. כמאמר התניא יש בנו 2 נפשות הבהמית והאלוקית ולצערי אצלי הבהמית השתלטה לחלוטין... והאלוקית רק עלתה לשלטון בזמן הסבל..

שבוע שעבר צחקתי עם חבר על הקו שכשאני בשפיות אני קושר את עצמי באזיקים עם ידיים מאחורי הגב (הגנות, חסימות, ועוד כל מיני דברים) שכשהמפלצת תתעורר ותשתלט יהיה לה יותר קשה להגיע לתאווה....

אוהבים

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125211

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3171

אחי היקר, אוהבים אותך ומעריכים - כולנו באותה סירה.
תחזיק חזק!

בהצלחה רבה בעז"ה

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125217

  • דרורR
  • רצף ניקיון נוכחי: 206 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 104

א

ו

ה
ב
        מזדהה
ש
ה'
     יתן כוח לקום מחדש
 כשכלו כול הקיצים
והקוצין מכאיבים
והכאב מתגבר
  נדע שהפיתרון קרוב מתמיד
      רק צריך להסכים לקבל את עצמנו עם בעיה, ולקבל שיש גם דרך פיתרון לבעיה, אחרת זה ממש עסק-ביש

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125261

  • תקווה25
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 188
תודה אחים שלי. אתם מחזקים אותי מאוד.
לפעמים הסירה מטלטלת כלכל חזק. שכל מכה מפילה אותך לריצפה. וקשה לקוםםם כלכך קשה. 
מתגעגע לתקופות הנקיות והשקטות, שאתה מרגיש כמו מלך!! שכלום לא יכול עליך! 
עייפתי חברים שליי. קשה לה שיך קדימה שהראש מחזיק חזק ומושך אחורה אל הזמן. 
לפעמים אני חושב לעצמי... דיי מה הטעם כבר בחיים האלה.. ככה זה יהיה כל הזמן?! זה לא ייפסק מתישהו? זה לא ירגע?!?! אני מרגיש כמו גומייה, שלאט לאט נמתחת ונמתחת ומתישהו היא תקרע לי בפרצוף.. 
איך זה ייגמר?

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125281

  • דרורR
  • רצף ניקיון נוכחי: 206 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 104
אני מזדהה איתך,  זוכר בעיקר שקשה לי כשמרגיש ממש לבד עם הצרות שלי. תחושה כאילו העולם מחשיך סביבי ואני נשאר בו לבד.  בהרבה מצבים אני אוהב את הלבד שלי, אבל כיום כשאני בחושך, יודע שעדיף-לי לחלוק אותו עם חברים לדרך.   זה ממש עוזר!  הפסקתי לנסות להתגבר ולהכיל את החושך לבד עם עצמי (והאמת!? לא לגמרי מיתוך בחירה\רצון) המציאות כול הזמן הראתה לי שלבד זה לא מצליח לי.
    יודע שמפחיד לעשות רת המהלך ולצאת מהמסך, אבל זה הרבה יותר כדאי לקחת את הסיכון, מאשר להמשיך בדרך הנוכחית שלהבנתי, לא טומנת בחווה הרבה תקווה.   כתבתי לך עוד באריכות, אבל חושש להכביד. אז אם תרצה לשמוע ממני עוד, רק תגיד

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125301

  • תקווה25
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 188

יש מצבים שבאמת לא בא לי לשמוע אף אחד ולהסתגר אבל יש מצבים שזה כלכך מפחיד אותי הלבד הזה, הבדידות הזאת. 
אשמח לשמוע ממך חבר יקר

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125308

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3171

כן, כ"כ קשה לא פשוט... 
מקוה שתדע ימים טובים יותר, אל תתייאש בכלל...

ה' עוזר ויעזור גם הלאה

אוהב ומעריך!!!

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125316

  • דרורR
  • רצף ניקיון נוכחי: 206 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 104
חלק כשלעצמו מהבעיה איתה אנחנו מתמודדים, זה תחושה שלא יכולים להבין אותנו, ושזה נושא רגיש וסודי שאי אפשר לפתוח עם אחרים. גם התדמית שלנו תפגע וחשש מהכבוד העצמי. כול זה מצטרף למכלול הבעיה, אנחנו מוגבלים לבד ולא מוצאים פיתרון לבעיה שגדלה ככול שאנחנו ממשיכים להזין את התאווה בראש ובמעשים שלנו. ככול שהזמן עבר והשימוש התגבר וגובר, הבעיה נעשתה גדולה מאיתנו, ואיבדנו את היכולת לבחור ולפעול עם כוח רצון ומשמעת עצמית. ממש נעשה חזק מאיתנו ואנחנו לא רואים מוצא.  במקרה שלי. שרפתי בערך חמש עשרה שנים בניסיון לחלץ ולהוציא אותי מהבור, והבור הזה רק נעשה עמוק, בוצי וחשוך יותר, משנה לשנה שעברה.  היום גם שאני נופל, אני לא באותו מקום, אני לא מרוסק על הרצפה בביב שופכים של לילה מלא שימוש..  ולכן מציע לך  את מה שעובד בעבורי. אולי זה גם יכול לעבוד בעבורך! לא שווה לנסות?   מזמין אותך לכתוב לי באישי, ומשם נראה איך ממשיכים. לכתוב בפורום זה נחמד, אבל תסכים איתי שזה לא נותן תחושה אמיתית של ביחד?  שמסך מחשב לא מחליף צליל קול, ובטח שלא מפגש עם פנים, עיניים ,אף וצחוק על השפתיים.  זה דורש מידה של אמון בהתחלה, גם סיכון, ולהתגבר על הפחד (צריך קודם לראות שיושב שם פחד, ולברר אם הוא עוזר לך, או מפריע לך להתקדם ולגלות דברים חדשים) .  אז אם תרצה מזמין אותך לדבר. איתי.. אחרי זה אני  יוכל לאפנות אותך לאנשים אחרים, שאולי תוכל להרגיש שיש לך חיבור איתם.  נתינה ללא מטרות רווח! פרט לרווח שיצא לך לצאת ממעגל ההתמכרות ההרסנית.   .  זה לא כמו ללכת לפסיכולוג, אנחנו כולנו באותה סירה, אפחד לא מעל השני, ואפחד לא מתחת. כולנו סובלים מאותה בעיה ועובדים ביחד את אותה תוכנית שהיא הפיתרון לבעיה.

אז אשמח לשמוע מימך ולהיות לעזר כפי יכולתי

תגובה: התמודדות לפני 1 שנה #125843

  • תקווה25
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 188

הפעם האחרונה שכתבתי ביומן היתה לפני שבועיים... מרגיש יותר. 
עברו עליי שבועיים כמו רכבת הרים. פעם למעלה פעם למטה והרבה טלטלות. הבנתי דברים על עצמי. הבנתי שיש דברים שצריכים להיפתר בשורש שלהם. דברים שאולי שכשהם יפתרו, הדחף להשתמש יהיה קטן יותר וקל יותר להתמודדות.
אני צריך להעצים את עצמי. דחוף. 
אני צריך להבין שאני מיוחד בין כולם. כל בנאדם מיוחד, כל אחד מביא את הדרך שלו לעולם הזה וביחד אנחנו יוצרים פה את הכל!!! 
אז למה לא אני? למה מבחינתי אני אחרי כולם? למה קודם כל השאר ואחרי זה אני? ולא רק שכולם לפני אלא אני גם ״נחות״ מהם, בתוך הראש שלי. 
זה צריך להיפסק עכשיו!
אני צריך למצוא את התסבוכות האלה בתוך תוכי ולפתור אותם אחד אחד!
פעם חשבתי שהשימוש באוננות הוא נטו כי אני חרמן יותר מידי, כי אין לי זוגיות, כי אני אפס וכל השיט הזה. אבל היום אני יודע שיש שורש לבעיות ושהשורש הזה יוכל להיפתר ולא להיות תקוע.. ככה השלמות העצמי והסיפוק אולי עוד יגיעו. 
״גודל הצמח כגודל הכלי״.

נערך לאחרונה: לפני 1 שנה על ידי תקווה25.

תגובה: התמודדות לפני 12 חודשים #125846

  • תקווה25
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 188

נפלתי... 
אני מרגיש כאילו אני משקר לעצמי. 
כבר אין לי כוח לכלום.. אני פשוט עייף מהכל. 

תגובה: התמודדות לפני 12 חודשים #125850

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 497 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 422

מבין ומזדהה עם תחושותיך, עברתי זאת מאות רבות של פעמים.
מה שכתבת הוא למעשה תחילתו של מסע ההחלמה - לנו המכורים אין כח לכלום, אנחנו לא יכולים להתמודד עם התאווה.
חשוב מאד שתפנים את זה, ותתחיל במסע ההחלמה המדהים הזה של תוכנית 12 הצעדים.
אצלי, רק כשנפלתי לבור עמוק מאד, כשהזדעזעתי כל כך חזק מעשיי, התחלתי באמת, מתוך אמונה עמוקה, לעבוד את התוכנית.
מאחל לך שבאמת אתה מבין עכשיו את חוסר הכח שלך, מה שיצמיח אותך ויביא אותך להחלמה

תגובה: התמודדות לפני 12 חודשים #125854

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 86 ימים
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1877

מצטרף מאוד לדבריי קודמי. מאוד מזדהה עם התחושות שאתה מתאר. הייתי שם במשך המון המון שנים.
שנים שאופיינו בעיקר בסבל ארוך ומתמשך.. בלי יכולת להפסיק.. ועם חוסר חשק וחוסר רצון לחיות ולעשות כמעט כלום.

עבורי הפיתרון היחידי שעבד איכשהו זה ההצטרפות לSA, ללכת למפגשים ולקבוצות, לקחת ספונסר, ויותר מהכל עבודת הצעדים שהיא לב התכנית והגעתי באמצעותה להמון תובנות חשובות וחוויתי הרבה ניסים של החלמה.

כל יום שלא השתמשתי זה נס גמור.. ובתוך ה300 ימים האלה היו ימים של ניסים גמורים שניצלתי בנס מהשימוש ממש ברגע האחרון..

זה לא משהו שהיה לי לפני כן...

זה האגורה החסרה שמצטרפת ומשלימה לשקל שלם עבורי..
האמת? שזה הרבה יותר.

אוהבים אותך וממליץ לך מאוד להצטרף לתכנית SA.

תגובה: התמודדות לפני 12 חודשים #125866

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3171

בהצלחה רבה אחי. כדאי לך לבדוק את מה שניסן ומתרפא היקרים כתבו לך.

תחזיק חזק ותהיה שמח!  עדיין (ותמיד) יש על מה...

בהצלחה רבה בעז"ה

תגובה: התמודדות לפני 12 חודשים #126062

  • תקווה25
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 188

אחיי היקרים
תודה רבה על התמיכה והעזרה
כאילו חרוט לי בראש שאני מסוגל לעשות את המהלך הזה לבד. אני מסוגל לרפא את עצמי! אולי זו התרברבות אולי זו אגואיסטיות או אפילו טיפשות. כמה פעמים אפשר לנסות ולהיכשל..
אבל זה המהות של חיינו פה לא?
ליפול ולקום - להתאזן

אני מרגיש שהאריה שבי נרדם כבר שנים..
פעם הוא היה ער.. יכל לעשות כל מה שהוא רוצה.. להשיג ולכבוש כל יעד!
אבל לאט לאט הוא נרדם ונרדם ושקע לו שם בפנים. 

אני בתסביכים!
ללכת לקבוצות? ללכת לפסיכולוג? ללכת לטיפול כלשהו? להמשיך לנסות להתמודד לבד?
אני נמצא במקום מאוד מבלבל.. חוטף כאפות מכל הבא ליד...

בא לי פשוט, לדעת מי אני
לאהוב את עצמי
להיות נאהב
להתעורר!
להתקדם!
לקבל את ההתמכרות הזאת בשתי ידיים
לחבק אותה ולהגיד לה ״הכל בסדר, אני פה אני דואג לך, את תתרפאי״
אבל אני לא מצליח לקבל אותה... אני שונא אותה! לא רוצה אותה איתי!
אבל היא חלק ממני אני לא יכול לעשות כלום..

אני לומד מקצוע, שאחד העקרונות הכי גדולים שלו זה מניעה. לזהות את החולשה, לתאר אותה בפירוט ולמנוע אותה בכל דרך אפשרית. 
אבל משום מה, אני לא מצליח ליישם את זה על עצמי. 

הבעיה אחרי נפילה זה החולשה הזאת..
החולשה שמורידה אותך
ששואבת ממך את כל הכוח אפילו לקום מהמיטה
החולשה לעמוד בפיתוי שוב
כל גל קטן מעיף אותך כאילו היה ענק!
ממש לפני רגע נפלתי
שוב
אבל אני לא מרגיש את העצבות והדיכאון מכרסמים בי
אני מרגיש את החולשה הזאת, חוסר חשק וחוסר כוח לזוז
אבל בו זמנית.. רצון עז שגדל וגדל מפעם לפעם. רצון עז להמשיך לנסות ולצלוח את הדרך הזאת!

מכירים את זה שאתם שומעים משהו מתקרב? משהו שנמצא רחוק מאוד.. שהתגעגתם אליו כלכך ורק חיכתם שהוא יגיע!
אז אני שומע אותו.. הוא מתקרב
האריה מתחיל להתעורר

נערך לאחרונה: לפני 12 חודשים על ידי תקווה25.
זמן ליצירת דף: 0.64 שניות

Are you sure?

כן