חברים יקרים!
כעת אני חוגג ב"ה חגיגה כפולה -
90 יום לנקיות - ושנה שלמה מכניסתי לפורום - תחילת המסע הממושך.
אולם אני חש - שחגיגת ה90 יום - מינורית לעומת רגשי ההודיה לבורא עולם שמציפים את ליבי - על שנה שלמה של מסע ממושך פה בפורום המיוחד הזה.
ב8 השנים שקדמו לשנה האחרונה - האוננות הייתה אצלי מעשים שבכל יום... מ4 פעמים ביום עד פעם בשבועיים במקרה הטוב. הייתי מחפש תמונות תאווה בעיתונים ובכל מקום אפשרי... לא הייתה לי אפשרות אינטרנטית ב"ה, הפורנו הגיע רק לפני כשנתיים, ומשך אותי בקסמו. הרגשתי לבד... חוסר שליטה... למחשבה על ה"חוסר אונים" הגעתי לבד... לא הייתי צריך ספרות כל שהיא בשביל זה, חייתי את זה. הייתי בטלן גדול... מגיע לכולל - "ומשום מה" מבלה כמה פעמים ביום - זמן רב בשירותים... את שאר הזמן בפינת קפה... שכן בין אוננות לאוננות אין חשק ללמוד...
בזבזתי את הזמן ואת כשרונותי - לא מרוע אלה מאובדן שליטה. וכ"כ רציתי ללמוד... כ"כ רציתי, לכן הייתי מנסה שוב ושוב... מתחיל מלא מסכתות, מלא ספרים... ונופל ונופל ונופל... הגעתי למצב שבאמת לא הבנתי מה אני צריך לעשות עכשיו.
הלב שלי אכל את עצמו, חשתי כמאבד את 2 העולמות... כפשוטו. היו לילות של בכיה... איזה לילות... זעקתי לה'... הייתי אומר לו - שנינו השיא של העולם... זה לעומת זה... אני ריקבונו של עולם ואתה ריבונו של עולם... הייתי בייאוש... הייתי אומר לה' - אני לא מבקש שתקח את נפשי - רק כי זה לא הוגן כלפי האישה... כדי לא לצער את ההורים...
אמנם לדאבוני שוב ושוב- עבר קציר, כלה קיץ - ואני לא נושעתי.
עד שיפוח היום ונסו הצללים - לפני שנה - ביום הבהיר - כ"ד טבת (יום הילולת כ"ק אדמו"ר בעל התניא מחב"ד זיע"א) שוטטתי באינטרנט במטרה לחפש תאווה ונתקלתי בכתבה ישנה שמטרתה לצחוק על הפורום הזה, סיפרו בלעג איך אנשים מבועתים מהאוננות ועל המשחק מילים של הדתיים - "שז"ל"... "התאווה"... וכדומה.
כשקראתי את זה - קפצתי לרגע ממקומי, הן זה בדיוק מה שאני צריך! מצאתי את שאהבה נפשי!
מיד נכנסתי לפורום - שהוכיח את עצמו מיד! אחזתיו ולא ארפנו!
מאז כניסתי לפורום - כל רצפי הנקיות היו מעל שבועיים - וב"ה אני מגיע כעת ל90 יום בפעם השניה.
באופן טבעי - כי אני בן אדם מכור ולא מלאך - היו גם נפילות, הבנתי שזה דבר שצפוי לקרות ולכן לא נסגתי מזה אחור, מיד אחר הנפילה הרגשתי רע עם עצמי - אבל השתדלתי להתאושש כמה שעות אחרי זה ולהיות בשמחה - מתוך הבנה שאני ב"ה בתהליך החלמה - שלא נפסק בגלל אותה נפילה... - ההיפך - היו לי השנה רק 6 נפילות! לעומת כמה מאות נפילות אשתקד.
כמובן - לא החלמתי. אני עדיין מכור - אך ב"ה בתהליך החלמה. מרגיש שיפור, שינוי והתקדמות גדולה בכל תחומי החיים.
לענ"ד מה שעזר לי - זה שיתוף תמידי בפורום, כתיבה והעלאת דיונים, קריאה רבה וכתיבת תגובות ודברי חיזוק לחברים יקרים. שיתופים וכתיבה בקבוצות האנגאוסט. - קשר טלפוני עם 2 מחברי הפורום, וחסימה הרמטית!
וב"ה אני רואה תוצאות טובות. תודה לקב"ה שכיוון אותי לפורום ועזר לי עד כה, כה יתן וכה יוסיף!
תודה לכם חברים יקרים על העידוד והכוחות שאתם נוסכים בי! מה הייתי עושה בלעדכם? תודה רבה לכם!!! שלי - שלכם הוא! שתהיה הצלחה רבה בתהליך הנקיות לכולנו בזרת ה' ובישועתו - בקרוב ממש! אכי"ר.
