תודה לך!
הייתה לי מעידה קשה מאוד בפנטזיות, על סף נפילה, ב"ה לא נגעתי בעצמי כלל, אבל הייתי על סף להגיע לשם בלי נגיעות. יש כאלה שהיו מאפסים על זה. גם אני איפסתי על זה בעבר, אבל לא ראיתי תוצאה טובה מאותו איפוס, אני מכיר בזה שאיפוס עלול להחליש אותי ולדרדר אותי לפורנו ואוננות בידיים ולכן ממשיך בספירה, אך אם זה יקרה שוב, אאפס.
זה נגרם לי בגלל שעות שכיבה במיטה, אני שבוע וחצי עם דלקת ריאות קשה, ובמצוות הרופאים לוקח קורטיזון, משאף סטרואידים ושאר מרעין בישין שמחלישים מאוד.
----------------------------------------
אתמול בערב שוחחתי בטלפון עם אסירותודה הכ"כ יקר, שיש לו סבלנות רבה, אדיבות ורצון עז לעזור מתוך אהבת ישראל אמיתית והכרת מצוקת הזולת. (הוא לא אוהב שכותבים עליו מחמאות, אז סליחה מראש, זה לא בשבילך, רק בשבילי - שאדע להכיר טובה ובשביל החברים שידעו מי האיש).
דיברנו, והוא חידד לי 2 נקודות.
כשיש קריז, יש לפעול ב2 מישורים (אסכם לעצמי בקצירת הא'ומר):
א. לצאת מ"האיזור/המעגל האישי" המדומיין ולשתף חברים על מנת לחזור לקרקע המציאות האמיתית ולזכור איפה אני חי (כשאני משתמש, אני בתוך בועה של עצמי).
ב. "כניעה", לנסות לוותר על פעולת התאווה שתכננתי לעשות, לא מתוך מאבק ומלחמה אלא מתוך ויתור, הכרה בזה שאני מכור ובכח של התאווה שחזק ממני, וויתור תוך ניתוב האנרגיה שבתאווה לפעולות אחרות.
על ה"כניעה" אמרתי לו שאני מבין את זה טוב בתיאוריה, אבל לא בפרקטיקה, בפועל אני חש שזה יהיה אצלי אותה פעולה (ניסיון לא לפעול על תאווה), עם מכבסת מילים (נסיון לקרוא לזה ויתור במקום מלחמה) ושטיפת מוח של עצמי שאני באמת מוותר ולא נלחם, אבל בפועל זה אותו דבר בפרקטיקה. הוא אמר לי שהוא מבין את הקושי שלי להבין את זה וקבענו שיחה במועד אחר בעז"ה כדי ללבן את הנקודה הזאת למעני.
תודה רבה לה' יתברך על הכל!
