ברוכים הבאים, אורח

מתחיל את המסע מחדש ומשתף
(0 צופה) 

נושא: מתחיל את המסע מחדש ומשתף 5723 צפיות

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש, 1 שבוע #137223

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

תודה חברים! אוהב אתכם.

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש, 1 שבוע #137282

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598
פעם שלישית שאני מנסה לכתוב היום את אותו שיתוף ולא מצליח, כל פעם בגישה אחרת, אבל מאמין שהפעם זה יצא הכי מתומצת (לא הולך להיות קצר) וממקום יותר אופטימי.

רוצה להודות שוב לכל החברים היקרים שקראו והגיבו, ואוו אתם לא מבינים מה זה עושה לי, לקלוט שקראו הכל ועוד פירגנו, לא מובן מאליו, ממש מחזק, תודה לכם!

היום עבר קצת בתחושת שיכרות.
הרגשתי שאולי אני מגלה את עצמי מחדש לאחרונה כמישהו שאני ממש לא מכיר וזה הפחיד אותי.

קלטתי שאני מתחיל לחוות את "רכבת ההרים" של הרגשות כמו שחברים נוהגים לכנות, וזה הפחיד אותי כי זה הזכיר לי חבר שנקי בצורה איכותית מתאווה הרבה זמן (למרות שיש לו גם בעיות אחרות) וחווה את זה בצורה קיצונית (מרגש קיצון חיובי לקיצון שלילי וחוזר חלילה) ובתוכי זה נראה לי כאילו הבן אדם מאוד חולה מבחינה נפשית והינה אני כאילו גם מגיע לשם.

חושב שאולי זה גם נוגע להחלמה, בסופו של דבר אני נקי מההזנה של סם התאווה תקופה אולי הכי ארוכה בחיי מאז שאני זוכר את עצמי.
בעבר הייתי חווה "פורקן" של טירוף דעת לעיתים קרובות שכביכול היה מאזן בצורה חולה את 2 צדדי האישיות שלי -הנורמלי והמטורף.
זה היה מגיע או משימוש (עם כל הרגש והטירוף) או מבכי ותפילה לה' שמגיעים בדרך כלל אחרי (תפילה בצורה מטורפת שמגיעה על צער של חטא כמו שהייתי "מעדיף למות ולא לעשות").
ועכשיו אין את זה, נשאר רק הצד ה"נורמלי" והמשעמם שאין לו הרבה פורקן כזה (מקסימום יכול להשתולל קצת בספורט) ואז אני מתחיל לחוות רגשות בעוצמה.

נזכרתי איך היו ימים שדיברתי עם המנהל שלי ופשוט התלהבתי ממנו, הייתי מבסוט עליו עד לשמיים, כאילו מתמלא רגשות אהבה לבני אדם שפתאום יוצאים ממני.
ואיך אני חווה תקופות של לחץ מטורף בעבודה ואז שלווה.
מסתכל על השמיים בהנאה בנסיעה לעבודה ובימים אחרים רגשות של רחמים עצמיים.
היי ודאון.
הלכתי היום אחרי התכתבות יעוץ עם החברה של הכיסאות בפעם השלישית וככל הנראה האחרונה לתקן את גובה הכיסא (ללכת עוד פעם גובל באי שפיות).
המזכירות קיבלו אותי ממש יפה, אחת מהם זיהתה אותי אולי מפעמים קודמות ואולי אני אותה וסיפרתי לה על המקרה שלי עם הכיסא, ושמחתי על הנכונות שלהם בלי בעיות להמשיך לנסות לעזור בסבר פנים יפות.
שאלו אם אני רוצה מים ועניתי לא תודה.
ואז כשישבתי לחכות, בלי ששמתי לב היא ניגשה אליי, שמה כוס מים לידי והלכה, התרגשתי מהיחס, ואוו פתאום מישהי שאיכפת לה ממני.
אחרי שהעמסתי את הכיסא נכנסתי שוב וסימנתי לה שאני נכנס לאיזור של השירותים של העובדים (הכרתי מפעם קודמת) והיא הינהנה בחיוך.
ואז כשבאתי לצאת אמרתי לעצמי שלא יפה שאעלם ככה פשוט אז עשיתי לה שלום עם חיוך והיא החזירה שלום עם חיוך מסמיק כזה.
ואוו איזה הייי חוויתי פתאום! שיתפתי עם חבר, לא בטוח שתאווה אבל ממש התלהבתי שנותנים שירות כזה נעים עם חיוך ואהבה ולא באים בכעס או טינות, ובכלל איזו איכפתיות!
פתאום אני שומע את עצמי ואני נשמע כמו איזה חבר שנמצא על סמים, למה יש לי כזה היי מזה?
הזכיר לי שגם הסתכלתי בשבת על אישתו של אחי (בלי לזלזל חלילה אבל כנראה היצור האחרון שיהווה עבורי מושא תאווה) והיא רכנה על הברכיים ליד הבן שלה ששכב על הספה וקראה איתו סיפור, וזה הזכיר לי שכנראה היא נותנת אותו יחס לאחי ופתאום קצת התגרתי לקבל גם אותה אהבה ואיכפתיות ממשהי, מישהי שתחבק קצת את הילד הקטן שבי.

סתם כדי להשלים, כשחיברתי את הכיסא בבית והתפללתי שיתאים לפי רצונו של אלוקים גיליתי אסירות תודה שהוא אכן בגובה המתאים סוף סוף, אבל, הוא לא מצליח להיכנס מתחת השולחן ונתקע חח.
אבל מרגיש שזאת הפשרה שאלוקים רצה לתת לי, ובכל מקרה גם השולחן קצת נמוך, אולי אמצא דרך להגביה אותו ואז הכל יסתדר יפה.

סוף היום היה מלווה בזה שהגעתי לקבוצה ואחריה הספונסר יכל לשבת איתי כמה דקות, כך יכלתי גם לשמוע את דעתו על המקרה אתמול וגם לשתף על חווית הרגשות ואכן למדתי דברים יפים שמיד אשתף.

ניסיתי לשתף בכנות על המקרה אתמול, אני לא הצלחתי להבין עם עצמי איפה זה עומד, תיארתי את הפעולה החולה עם המחשבות וכו' הוא טען שאין צורך להכריע בזה, אכן לדעתו זאת לא צורת התנהלות טובה ורוחנית אבל כפי שזה השתמע אומנם פעלתי אקטיבית על תאווה אבל לא ממש הזנתי אותה, בכלל הוא גם שאל לגבי הנקיות שלי ויצא מזה שלדעתו עוד מעט אגיע לשנה של נקיות יותר איכותית ("צריכת תאווה") - עוד 15 יום והסביר והמליץ לי לתת ציון דרך! ואוו לא חשבתי כבר שזה יגיע ממנו חח.
מההסבר שלו הבנתי לעצמי שאני צריך לעלות קצת רמה, גם מה שאני לא מרגיש שהוא צריכת תאווה אני צריך ללמוד לוותר אם זה לא ברוח אלוקים. יהיה לי קשה לא לשמוע בכלל נשים אבל לדעתי אנסה לעלות רמה בכך שאם יהיה שיר בעל תוכן של תאווה אנסה לוותר גם אם אני חושב שזה לא מפריע לי.- יותר כניעה וויתור להתחזק לפי רצון ה'.

לגבי הרגשות, הסכים שהתאווה זה סם ושחווים יותר רגשות.
הוא אמר משפט ששמעתי אבל נראה לי שפעם ראשונה אני מצליח להתחבר אליו ואין לי עליו טינות: "רגשות הם לא עובדות"- הוא הסביר שרגשות הם כמו ילדים קטנים - "אנחנו לא נסגור אותם בתא מטען אבל גם לא ניתן להם לשבת ליד ההגה"- פתאום מאוד מתחבר לזה, צריך לתת מקום לרגשות אבל להיזהר לא לפעול מתוכם.
גם למדתי שצריך לעשות צעדי 4 לא רק על פחד או טינה אלא גם על רגשות אחרים כמו אהבה וכו' כדי לדעת איך להתנהל לפי רצון אלוקים.

שנזכה להתקדם ולעשות לפי רצונו, אוהבים!

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש, 1 שבוע #137292

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 86 ימים
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1877

תודה רבה על השיתוף הכנה הפתוח והאמיתי.

אוהבים!!

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש, 1 שבוע #137314

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

בקטנה.

אתמול נפגשתי עם הבחורה, לפי התמונות והרגש הראש כבר צייר סוף סוף את האישה המושלמת כשלקחתי בחשבון כמה נקודות עליהם אצטרך להתפשר (כמו גיל ועוד).
רציתי הפעם לבוא ממקום טוב יותר, השקעתי בעצמי והתארגנתי יפה והגעתי בגישה חיובית ואופטימית

בפועל ישר בפגישה גילתי שאכן הקליפה החיצונית תואמת לתמונות אבל במציאות יש לזה רובד אחר שלא נראה טוב ולא מוצא חן בעיניי, יחד עם התוכן הפנימי שחשף עוד חוסרי התאמה באישיות ,בשאיפות, מבחינה רוחנית ועוד שלא אפרט.

מרגיש כאילו שוב אלוקים טרק לי את הדלת בפרצוף ומתפלל שלא אגיע שוב לידי יאוש, עדיין צריך לדבר ולקחת איתה החלטה, שבפועל נראה לי קצת מיותר לנסות להמשיך, מתפלל למסור לו את הרצון ולקחת החלטה לפי רצונו.
לא מצליח להבין לפעמים למה הוא עושה לי את זה, אם היא לא מתאימה למה אני צריך לעבור את זה שוב ושוב? מה הפואנטה? כל פעם לטפח תקוות שוא ולנסות לא להישבר שוב.

מבחינת תאווה גם יש גלים של קריזים לפעמים לאונן או משהו. אתמול בסוף א.ת זה קצת השתחרר אחרי כל הפעולות כשעשיתי כושר ומתפלל באמת הפעם מהלב, לעוד יום אחד נקי!

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש #137550

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

שלום חברים,

חוזר לעדכן, ימים לא יציבים בהחלמה, לא מרגיש במקום בריא ומתפלל לימים מפוקחים יותר שיבואו.

הרבה בלבול ותחושת ריקנות, אולי חוסר ההתקדמות מבחינה רוחנית שפשוט נעצר על רוויה שכבר לא יודע איך לחדש, בדידות ותחושת הימנעות ניצחית ממין של רווק (ממש לא תירוץ ומחשבה חולה), חוסר בקשר זוגי אמיתי חוסר באהבה ורגש שאני לא מצליח בנתיים למלא.

בנתיים הראש שלי הוא הבעייה העיקרית, עובד חזק עליי ולאחרונה מצליח יותר ויותר.
התחלתי להרגיש ממש בסיפור של אדם וחווה, "והנחש היה ערום מכל חית השדה" - הנחש הוא הראש שלי, מצליח לתחכם אותי בתיחכומים הכי חזקים שלי - משתמש בכח שלי כנגדי, משחק איתי על הגבול נותן לי כל פעם לגעת בעץ לראות שלא קורה כלום ולהמשיך ואני שוב ושוב מוצא את עצמי לאחרונה נוגע בעץ..

זה התחיל עם פליליסט שירים מיניים שתיארתי, לאט לאט אני מוצא את עצמי לאחרונה משיעמום בורח למדיה ומתקשה להציב גבולות ברורים או נכונים (משהו גם בהתנהלות לא יציבה בעבודה גורם לזה) ובעצם גרם לריק והחוסר לגדול.
יוצא שמידי פעם משוטט במקומות בעיתיים יותר במדיה בד"כ בשביל להתעדכן בחדשות תוך התעלמות מסכנות ואז נתקל במראה תאווה/כתבה שאני מצליח לדלג ולפעמים המראה כבר עומד מול העיניים אז אני פשוט מעביר עליו מבט, מגלה שכלום לא קרה, לא היתגריתי ולא החפצתי וממשיך הלאה.
הראש משחק עם הגבולות הבעייתיים.
גם לפעמים מבטים ברחוב הופכים לקצת יותר ארוכים ובוחנים מרגיש שאני מאבד את הנכונות והכח לוותר.
יש בתוך כל זה מידי פעם קריזים או גלים קלים של רצונות להשתמש לאונן או לחזור לצרוך את התכנים שהייתי צורך בעבר שמרגיש דיי רחוק היום.
לפעמים מרגיש שאם תיפול עליי הבחורה ה"נכונה" ברחוב פשוט אאבד הכל ואלגום ללא מעצורים.
אסירות תודה שכל זה לא קורה ואני אפילו לא מוצא את עצמי מתגרה, אבל פה מרגיש גם את הבעייה, פה הנחש כבר לופת אותי מכל כיוון.

היום שמעתי שיר שבהתחלה לא קלטתי שהוא מיני ותוך כדי שמתי לב והמשכתי לשמוע ולקרוא את המילים עד הסוף כשתוך כדי דווקא הגירוי כן התחיל לדגדג והיו שם תזוזות לא טובות.

לפני יומיים קרה עוד מקרה מאוד בעייתי- ***ברשותכם אפרט קצת ואם זה בעייתי לכם אשמח שתדלגו או תעירו (אני כבר לא בטוח מה נכון לפרט פה):
חזרתי מדייט שני בלילה עם אותה בחורה, סתם, לא ממש רוצה להמשיך אבל עדיין מבולבל שם ולא לוקח החלטה אבל מקווה שהיום אהיה ברור יותר.
הייתי צריך למלא דלק כי נגמר ויום למחרת נוסע מוקדם לעבודה.
פיספסתי את התחנה שרציתי לתדלק בה ואז כבר חשבתי לתדלק ליד הבית, ישר נזכרתי בתחנה שבה אנחנו בד"כ ממלאים (בגלל מחיר נוחות) ושהיא גם נמצאת ברחוב "בעייתי" שלרוב עשוי להכיל זונות בשעות האלו של הלילה והחלטתי ליסוע לשם, לא הייתה לי נכונות לוותר, ללכת לתחנה אחרת ברחוב צמוד או לקצר את הדרך, הראש מצא תירוץ ונסעתי לשם.
כמה רגעים לפני התקשר חבר תוכנית, על הדרך שיתפתי אותו שאני "הולך להיכנס לרחוב בעייתי בישבילי אני הולך למלא שם דלק ומתפלל לא לצרוך תאווה או להחפיץ" בכנות לא היה לי רצון או בכלל נכונות לנסות לוותר, הוא לא אמר יותר מידי השיחה נגמרה ונסעתי לשם.
בתחילת הרחוב ראיתי זונה פרוצה- אוטומטית הראש שלי תירגם לי שבכלל מדובר בגבר (טרנס או איך שלא קוראים לזה) ונגעלתי והמשכתי הלאה, כמובן שהעיניים במהלך הנסיעה לא הפסיקו לסרוק את השטח ימין ושמאל, תידלקתי, לא חיפשתי קיצור דרך שיכלתי לעשות חזרה וחזרתי על אותו רחוב פעם נוספת כשבדרך ראיתי עוד 2 ברחוב צדדי "ניגשות" לרכב, הראש תירגם באותה צורה שאולי גם נכונה- לא התגריתי נגעלתי קצת וחזרתי לבית.

אין ספק שאני במקום ממש לא טוב בהחלמה, וכשאני מתאר את המקרים האלו זה גם נשמע לי ממש לא טוב, משחק על הגבולות, אבל אני חסר אונים נופל קרבן לראש שלי חסר נכונות לוותר ברגע הנכון ומוצא את עצמי שוב ושוב על הגבול הדק כביכול הולך ולא נפגע.
אבל אני מרגיש שמשהו השתנה, יש לי קריזים, אני מרגיש ריקנות..

אסירות תודה יש גם הרבה טוב במקביל, עבודה בשלווה, עבודה עם ספונסר וזה בכלל שאני מצליח לחשוף את כ הסיפורים האלו לאור, זה שאני לפחות לא צרכתי את מנת התאווה בצורה אמיתית, עבודה טובה עם ספונסיים שדיי מרוצים ואני מצליח להעביר הלאה ולעזור.
פשוט מתפלל ליותר נכונות, לחיבור יותר טוב ולהתפלל יותר לאלוקים שדברים כאלו מתחילים לעלות.

דיברתי על זה עם הספונסר, בגדול המליץ על כמה פעולות בינהם למצוא מקום להתנדבות ונתינה שיתן לי קצת יותר חברה ומילוי ועוד. כרגע אלוקים לא נותן לי את האופציה להתמלא ברוחניות נתינה ואהבה דרך המקום הזוגי אז זה מה יש ורצונו יעשה..

כל טוב.

נערך לאחרונה: לפני 1 חודש על ידי gidi.

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש #137560

  • דף חדש
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 369

מרגיש הזדהות  עם כל מילה שכתבת... הריקנות.. חוסר עשייה או במילים אחרות חוסר ייעוד לזמנים ריקים... זה קללת מוות..
לא מספיק רק סור מרע.. כמה אדם יכול לשמור... אתה על המגדל עוברים ימים ולא קורה כלום כמו כל חייל אתה משחרר לאט לאט את האצבעות, מההדק... ואז גם הנשק יכול לנוח בצד.. 
אני מאמין שצריך להיות אקטיביים... שזה אומר לעשות דברים למלא. את היום בדברים טובים... מעבר לסיפוק המטורף.. זה נותן לנו אימון נכון לא להתעסק עם זה כלל..

"תמיד נזכור שאנחנו בנים של מלך"

נערך לאחרונה: לפני 1 חודש על ידי דף חדש.

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש #137563

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

אוהבים! מילים מדויקות, היטבת לתאר.
מה שאני בדיוק מרגיש, בתקופה האחרונה כל פעם שאני מנסה לדבר עם ה' ולהבין מה קורה איתי יוצא לי שאני בדיוק בהרגשה של חוסר ייעוד בחיים, וכשאני מנסה להבין תמיד בסוף האצבע מופנית למקום הזוגי כי בסוף אני רווק מתבגר (אוטוטו 30), יש לי עבודה, פעולות ולימוד רוחני ועבודת תוכנית אבל עדיין משהו חסר ואין התקדמות אבל אני לא שולט בזה כי כנראה שאלוקים החליט שעדיין לא הגיע הזמן וכנראה לעכשיו צריך לחפש את זה בדרכים אחרות.

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש #137582

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3171

תודה על השיתוף המפורט והכנה. 

ב"ה בסוף זה הגעיל אותך, אם כי אי אפשר לסמוך על זה. העיקר שאתה עושה פעולות ומשתף וכותב צעדים, אין ספק שזה ישפיע והתקופה הקשה תחלוף לה.

אוהבים ומעריכים!
בהצלחה רבה בעז"ה

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש #137597

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

למרות המצב הלא יציב בהחלמה, זה שאתמול כבר שיחקתי על הגבול הדק מול צריכת תאווה אקטיבית אני מצהיר באסירות תודה על המצב שלי היות מבחינת נקיות:
היום בדיוק שמתי לב שאני נקי שנתיים מצריכת פורנ' מפורש (שכולל ראיית איברים אינטימים ו/או יחסי מין).
411 ימים ללא שז"ל/אוננות
359 ימים של נקיות מצירכת תאווה אקטיבית, למרות שאתמול אפשר להגדיר מעידה שם בגלל השיר שהתחלתי לשמוע באקראי ולהתגרות ולא עצרתי את הפעולה (עדיין אני חושב שהגירוי הגיע לא בצורה מכוונת ולגמרי אקטיבית, לא לרמה של גירוי אמיתי, ממשי ומלא של צריכת תאווה וללא התגרות פיזית מיצידי).
ופחות מיום של מפוקחות מול פעולות אקטיביות/ חיפוש תאווה.

תקוע בחוסר יכולת כבר יומיים להרים טלפון לבחורה ולקחת החלטה ולהגיד לה בצורה ברורה ונעימה שזה לא יתאים ולא הולך.

יש קצת תחושה שיקרית של שחיקה, סיטואציות של היומיום כמו סתם להיכנס לשירותים בעבודה או נגיעה סתמית ללא מחשבה במפתח הדלת של החדר (רוב השבוע עובד מהבית) גורמים פתאום להצפה של דרכי השימוש בעבר ומחשבות על האפשרות לעשות זאת שוב- אם להשתמש בזמן העבודה במקום פרטי ואינטימי כמו השירותים כמו שקרה בלימודים או לנעול את החדר במהלך היום וליצור לעצמי בידוד וזמן "איכות" עם התאווה (פורנ' וכו).
מתפלל לשחרר, אני חסר אונים ושליטה ולאחרונה גם מול הנכונות לוותר ולעצור בזמן אמת, מוסר את זה לאלוקים בתפילה שיתן לי את הכח מכוחו ויעזור לי לוותר ולא לגשת למקומות האלו ו-כן גם את הכח שאין לי ברגע שאני נתקל בגורם תאווה תטעות פשוט לפרוש ממנו.

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 1 חודש #137603

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 18 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 211

איזה מספרים!!!!!!!!! הלוואי עלי...
תודה על השיתוף.
תקופת השידוכים יכולה לכלול המון תסכול, זה מובן.
בעזרת השם תמשיך לחפש! אסור להתייאש בעניין הזה, כשזה יבוא זה יבוא ואתה תגיד לה שהיה שווה לחכות.

בטח לא ליפול לתאווה שרק תרחיק אותך מעצמך

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 4 שבועות, 1 יום #137701

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

שלום חברים.

קצת לעדכן גם פה מה שאני עובר בימים האחרונים.

מרגיש ששוב אניצועד את הימים הראשונים שלי מבחינת מפוקחות- נקי מספר ימים בודדים בעוד מנסה לשמר את הנקיות מול שז"ל או צריכת תאווה רצינית יותר ששם ימי ה"נקיון" גדולים יותר (נקיות מצריכה לא כולל המעידה האחרונה עוד רגע שנה).

עברתי סיטואציה מאוד לא נעימה לאחרונה, ניסיתי לארגן יום הולדת 60 לאמא שלי, האחיות של אמא שלי התחילו להתערב, יש שם צד מאוד חולה ודומיננטי במשפחה שגורם להרבה סיכסוכים אבל עד היום זה היה גורם לאמא שלי להיות בסכסוך מול אבא שלי בעיקר או עוד גורמים אבל אני הייתי מחוץ לזה.

בקיצור משהו השתבש שם, האחיות ניסו לקחת שליטה, לנסות להחליט בעצמם על איך יהיה יום ההולדת ואני שתקתי למרות שבכלל רציתי לעשות משהו אחר ומושקע בבית אבל הם רצו בהתחלה שנעשה בבית של אחיין שלה ואח"כ שלא הסתדר "המליצו" לנו שכדאי מסעדה.
ניסיתי לפעול בשיקול דעת, גם לוותר ולא להיות עקשן אבל בעקבות הרבה נקודות שנצרכנו להתחשב בהן שהשפיעו החלטנו בבית שנעשה לה בשישי משהו יפה בבית.

מפה לשם האחיות כנראה התרגזו שזה לא מה שהן רצו, אמרו שהן לא יכולות לבוא ופינקו בעוד הרבה תגובות שממש פגעו בי שבהם לדעתם לא איכפת לי מאמא שלי אחרי כל השנים ואני לא דואג לה מספיק ופעם בחיים לעשות לה "קצת" יותר שהן מאוכזבות, נעלבו בשמה ו"איחולים" בסגנון "אני מקווה שהילדים שלכם יעריכו ויכבדו אותכם".

זה פגע בי ממש, הייתי כמה שעות ברעידות, בסוף הגבתי להן חזרה, ניסיתי באיפוק ובצורה נכונה לפי רצון אלוקים אבל לא נשארתי לגמרי חייב, הסברתי שנפגעתי, שהן יכולות לחשוב מה שהן רוצות אבל אני לא חייב להן חשבון עד כמה איכפת לי מאמא שלי, וגם שיקפתי להן את המציאות של ההתנהגות שלהן שאיפשהו גם עקצה אותן חזרה.

ניסיתי להתפייס עם אחת מהן, עשיתי צעדים ושיתפתי חברים בכתיבה ועבודת צעדים רצינית.
בדקתי את עצמי, את פיגמי האופי, התפללתי, עשיתי כל מה שלמדתי מהתוכנית- א.ת על הזדמנות לתרגל כמו שצריך את כל הצעדים חח.
עדיין המקרה לא רגוע, בעיקר עכשיו יש לי טינות פתאום על מה שהן חושבות לעצמן בעוד אנחנו דואגים ליום הולדת כל שנה לאמא שלי והן עכשיו מתעוררות, בטוחות בעצמן (כך אפילו אמרה ששאלתי בשיחה) שאם הן לא היו מזכירות הייתי שוכח מאמא שלי ומהיום הולדת ושכנראה בגלל זה הן לקחו שליטה- כי הרי אני לא יכול לדאוג לאמא שלי מספיק..

קיצור פיצוץ לא נעים שלא האמנתי שאגיע אליו עם דודות שאמנם הייתי נפגש עד עכשיו לעיתים רחוקות אבל תמיד ממקום של אווירה טובה ואוהבת (גם אם יש בה קצת צביעות) ועכשיו פתאום לא נעים לי מהן, אולי גם יגרם שהקשר עם בני/ות דודים יתקלקל בגלל היחס עם האמהות שלהן ובכלל הפחד הגדול שהן יצליחו להשפיע על אמא שלי שתמיד אוהבת אותי ודואגת לי ללא גבולות פתאום להאמין שלי לא איכפת ממנה ואנחנו מעבידים אותה ומנצלים אותה- מה שבעצם הן גרמו לה ליחס הזה מול אבא שלי במשך שנים שעד היום היא חיה איתו בסוג של ריב תמידי בגללן ובגלל סבתא שלי.

מתפלל לאלוקים להכוונה ולפעול לפי רצונו, לעמוד אחרי הדברים שאני עושה שסך הכל  ב"ה ניסיתי ודאגתי להגיב לפי רצון אלוקים ולא לפי הרגשות באותן רגעים שיכלו לגרום לנזק גדול יותר ובלתי הפיך.

יום ההולדת מתקרב -פחות משבוע, בגלל הסיפור עדיין לא סגרנו כלום, הראש שלי מנסה לחשוב על דרך שבה אני אקריא לאמא שלי ברכת יום הולדת שתוכיח לה כמה אנחנו מעריכים, אוהבים ודואגים לה- משהו שגם יתן תשובה להתנהגות והמחשבות המעוותות של האחיות אבל אין לי מושג איך לעשות דבר כזה בלי שזה יהיה נשמע סופר עוקצני ומחמם נגדן.
שוב גם פה מתפלל להתנהג בשפיות לפי רצון אלוקים.

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 4 שבועות, 1 יום #137702

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3171

ממש כואב איתך. הייתי מציע לך לא לרצות אף אחד, לעשות בדיוק מה שרצית, אל תשים על אף אחד.
כי לרצות אנשים זה עוד יותר לא בריא.

בהצלחה רבה בעז"ה

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 3 שבועות #137889

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

משתף ומעדכן.

יום ההולדת עבר, ממש לא בדרך שתיכננתי אבל ברוך ה' שהופך בסוף הכל לטובה בדרך מתיעה שאף אחד לא תיכנן או צפה.

בלחץ קבעתי את האירוע מיום חמישי לראשון על סמך שם של מקום שעצרתי בו פעם אבל לא היה לי מושג איך הוא באמת וקצת חששתי- אף אחד לא הצליח לסגור משהו אחר גם אחרי שנתנו את השליטה לדודות.
בסוף כשהסעתי את אמא לשם מסתבר שזה בכלל מקום אחר ולא מה שחשבתי כך שגם אני הייתי מופתע, מצחיק שזה מסתבר היה ליד איזור שהייתי הולך לקבוצות (בית נחת מרכז) כך שידעתי להתקמבן על חנייה נסתרת וחינמית שהייתה לחברים שבאים לקבוצה.

היה נחמד, לא מושלם, קצת אולי צפוף, אמא לא הכי אהבה את האוכל ונאלצה מידי פעם לקום בשביל לתת לאנשים לעבור אבל נראה לי שהשאר נהנו מאוד, לא הייתה אפשרות להציג את המצגת שניסיתי להכין בלחץ יום לפני באובססיה ותסכול ללא הצלחה עד ששיחררתי שליטה  ובעצת אבא חשבתי פשוט להקרין רצף תמונות לא יותר מידי מושקע- הייתה אי הבנה שחשבו שאני אמור להביא מקרן אז זה לא יצא לפועל והדודות עיקמו פרצוף והיו קצת מאוכזבות.
לפחות היה אוכל בשפע, הגענו לשלב הברכות אבל לא היינו לבד במסעדה, אבא שלי הביא מהרכב את ערכת הקריוקי שאמרתי לו למקרה חירום- היה מפדח להתחיל לברך ברמקול בזמן שיש עוד סועדים לא שייכים לצידנו במסעדה אבל ממבוכה זה הפך למשהו מצחיק ומשחרר בו כמעט כולם נתנו ברכה ספונטנית- גם אני למרות שקצת התערבבו לי המילים וניסיתי להגיד שזה לא מה שתיכננתי אבל בסוף זה לא משנה כי מה שלא נעשה לא יספיק לתאר כמה אנחנו מעריכים ואוהבים וכו' וכו'. אנשים מהצד מחאו כפיים וענו אמן על הברכות אז היה מצחיק.
בדרך חזרה התפוצץ לאמא בלון ברכב שלי מלא נצנצים שעשה ליכלוך רציני ברכב שהיה נקי.
בסוף זה גרם לי יום אחרי לנקות את הרכב שוב וסך הכל יצא לי רכב נקי יות נראה לי .
היא נסעה יום למחרת עם הדודות ליום כיף שאירגנו לה אז שלחתי להם את הבערך מצגת שהכנתי שיראו לה מהטלפון כך שגם זה הסתדר א.ת.
הקשר עם הדודות מרגיש שקצת מתחיל להחלים חזרה יחד עם האירוע, המתנות, והתמונות ששלחו לי מהיום כיף.



היום אני מוסר ציון דרך שנה נקיות בקבוצת הבית שלי- הייתי קרוב להעביר גם מפוקחות אבל בעקבות המקרים האחרונים אמרתי לחבר שפירסם שיוריד את המילה "ומפוקחות" וישאיר רק ציון דרך של שנה נקיות וכו'..
[נקי 423ימים מאוננות/שז"ל 371ימים מצריכת תאווה אקטיבית אבל מפוקח מחיפוש תאווה ופעולות אקטיביות 12 ימים]
קצת עם חוסר שינה שנגרר כמה ימים ומצטבר עוד מאז היום הולדת מקווה שאהיה עם מפיק כוחות רק להיום.
גם לא ממש הכנתי מה להגיד אז פשוט אספר בסגנון שכתבתי כאן בעבר, לא קניתי משהו ומקווה בכלל שאספיק לצאת מהעבודה בזמן כך שאוכל גם לקנות קצת כיבוד וגם להספיק לתפילה וגם בכלל להגיע לקבוצה בזמן חח.

חוץ מזה יחסית שלווה בעבודה, לא מצליח לעבוד ממש בימים האחרונים, גם בעקבות האירועים האחרונים (הניסיון לאגן ולהכין מצגת), חוסר שינה וניסיון להשלים במהלך היום אבל אסיר תודה שגם אין לחץ ואוטוטו מסיים משימה גדולה שעבדתי עליה כך שאני מאמין שיהיה בסדר בע"ה.

מרגיש ומקווה שבתוכי מתחיל תהליך חדש של בניית מפוקחות ורצון להתחיל דרך נקייה יותר השבוע, משהו קצת מתחיל להתייצב בתוכי עם ההחלמה בע"ה ומתפלל לכולנו לימים מפוקחים ומחוברים לאלוקים.

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 3 שבועות #137894

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 3 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1457

אוהבים אותך 
גידי
מזל טוב על הציון דרך שנה...
תמשיך בדרך הנפלאה שאתה עושה

תגובה: מתחיל את המסע מחדש ומשתף לפני 5 ימים, 17 שעות #138384

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 598

שלום חברים יקרים.

עברתי הרבה בימים האחרונים, אנסה לשתף מה שרלוונטי כמה שאספיק.

בעבודה אני מצד אחד בשלווה ומצד שני נשאב לעצלנות וחוסר ניצול יחד עם ביזבוז זמן במדיה מתוקף כך שאין עליי דרישות גבוהות, ניסיתי קצת לקדם את זה ובשיחה אתמול עם המנהל הרגיש שזה קצת התהפך עליי כשניסיתי להציג את זה שאני רוצה להתקדם ואז יצא שכאילו אני אמור להיות יותר יוזם ופעיל, למרות שלא נראה לי שהייתה לו כוונה לביקורת שלילית אלא בונה זה קצת השאיר אותי עם טעם רע ודאגה אבל מתפלל לקבל בשלווה את המציאות ואומץ לשנות את מה שביכולתי.

אתמול חיפשתי באינטרנט פעילות משפחתית מסויימת ובאחד הדפים הופיע סירטון ברקע עם מושאת תאווה כשנתתי לו להמשיך להתנגן מספר פעמים ובחצי מבט פזלתי לעבר רגעים שהכילו תאווה.

הגעתי למסקנה אחרי הרבה זמן שאני מתפתל שם שפשוט איבדתי שליטה על מדיה!
ניסיתי לעשות ספירת מפוקחות מול מדיה (לאוו דווקא תאווה) אותה אני מאפס כל פעם שאני חורג מגבולות הזמן הנורמליים או מגיע למקומות ברשת שאני לא רוצה להגיע אליהם. אתמול זה קרה שוב שאחרי המקרה המשכתי לשוטט זמן רב ברשת ולבזבז את היום.
זה ממש פוגע בי בריכוז, בעבודה ובעשייה ולרוב בסוף גם מוביל לתאווה [מה שהופך ליותר מסוכן עבורי].
שמתי לב שבשונה מתאווה אני פשוט לא מצליח להתייצב שם. ממוצע עומד על 8 ימים שבהם אני נופל, מחזיק גג 20 יום.
החלטתי הפעם שדרוש טיפול רציני יותר ואולי להתייחס לזה כמו תאווה ולחסום גישה עד שאגיע למפוקחות של חודשיים+ ואשקול שוב.
הנושא מורכב והספונסר לא לגמרי הסכים איתי. לדוג' גם שימוש באתר הזה יכול להיות מחוץ לתחום אלא באישור מיוחד.. הוא שלח אותי לקטע קריאה בספר הגדול שאולי יעזור למצוא דרך, בנתיים מנסה להמנע מכל שיטוט ברשת כמה שאפשר.

שאלה נוספת שהטרידה אותי- מידי פעם עולות רצונות, פנטזיות ותשוקות (אובססיות/קריזים) לחפש תאווה או להשתמש, מטבע הדברים..
באותם רגעים אני מרגיש שאני ממש רוצה ל... או לראות... -כל מיני רעיות ורצונות- מן רצון לממש את חופש הבחירה שלי להתפרע וללגום מכל אשר אני חפץ.
הטרידה אותי השאלה (שאולי לא לגמרי בשלה) איך זה שאני מרגיש כל כך חופש להשתמש לרצות ולראות? באיזה שלב איבדתי את ההתחשבות באיסור? בבעייה ההילכתית או רצון ה'? איך קרה שזה הפך בעיני לכל כך מותר (ברמת מפנטזיה) וחופשי לעומת הדת בה אני מאמין?

​בשיחה עם הספונסר נזכרתי שאני תמיד מרגיש שהחיבור שלי לה' הוא רק מצד "אהבה", למעשה אני מרגיש ש"עבודה מיראה" כמעט לא קיימת אצלי ואפילו שהמושג הזה גורם לי לסלידה בכל פעם שמישהו מדבר על זה.
קיבלתי משימה ממנו לברר על "יראת הרוממות"- לפחד מלהיות כפוי טובה מול ה' ללמוד קצת על זה ולעשות מדיטציה ולראות.. עדין לא ממש בוצע.

אתמול מהעבודה הביאו פסיכולוג שדיבר על זוגיות, קיבלתי ממנו כלים רבים ונחמדים, אמנם חלקם שלא היה שייך סיננתי (כמו מין) אבל סך הכל היה נשמע מאוד טוב, הרגיש לי כמו מתנה מאלוקים על כך שהחלטתי לחתוך במדיה.

חוץ מזה אסיר תודה על מה שיש 439 ימים ללא שזל ו28 של מפוקחות מול חיפוש ופעולות אקטיביות מתפלל להתחבר אליו ולעשות את רצונו עוד יום.

זמן ליצירת דף: 1.03 שניות

Are you sure?

כן