שלום ליומן ולחברים שאולי יש סבלנות או עניין בכלל לקרוא, יש הרבה לכתוב ולשתף, אני אנסה לפרוק כמה שיותר ונראה מה יצא.

אחרי שחששתי לעדכן את הספונסר על מקרים שבהם התקרבתי לאיזור שאני מחפש תאווה אבל לא באמת הגעתי אליה הבנתי שאני צריך כמו תמיד לנהוג בכנות ולשתף ושבסוף הוא לא משנה את המציאות.
שיתפתי ולהפתעתי הוא לא התייחס לזה בכלל ואז סוף סוף אלוקים נתן לי תובנה חדשה על הניקיון שלי שהתלבטתי בו הרבה זמן ועכשיו אני מוסיף לעצמי הגדרה חדשה.

מתחיל מהיום (על אף שלא היתה היום נפילה בעניין): נקי רק להיום מ"חיפושי תאווה".
186 ימים ללא צריכת תאווה.
239 ימים ללא שז"ל.
מעל שנה וחצי ללא פורנ' מפורש.
אסיר תודה לגמרי לאלוקים שהשאיר אותי נקי מול מה שלא בכוחי ומתפלל לעוד יום נקי ומפוקח.

לא הרגשתי יציב בכלל השבוע, תופעה חדשה שנגרמה עצב המצב (שבו אני תלוי חסר מסגרת) זה שהראש מתחיל לנסות לשחזר זיכרונות מסצנות פורנ' כאלה ואחרות שראיתי בעבר בחוסר אונים ושליטה ואני ממש מרגיש א.ת לאלוקים שנשמרתי נקי מצפייה בזה מעל שנה וחצי כי למעשה הזכרונות מאוד מאוד מעורפלים ולכן זה לא מצליח לגרור אותי לתאווה - כמו שחבר ששיתפתי הגדיר- האוטו הזה מנסה ליסוע אבל אין לו דלק, אז א.ת על זה ומבין יותר את החשיבות גם של הנקיות הזאת. 

הבנתי השבוע שיש רמה שבה לא נשארתי נקי ובה אני צריך להשתפר גם וזאת כפי שציינתי "נקיות מחיפושי תאווה".

מנסה לאט לאט להתייצב בחיפושי עבודה ולימודים וב"ה גם מקבל עזרה ותמיכה מחברים.

נושא הזוגיות יוצר מריבה בכל פעם שאחד ההורים מעלה אותו בעיקר בגלל שאני מנסה "להציב גבולות"(ניסוח מדוייק יותר) כדי לקחת את השליטה הנצרכת אליי ולהשאיר אותם מחוץ לגבולות הלא רצויים, כרגע חושב שזה הדבר הנכון למרות שזה גורר שיח לא נעים מולם בנושא.

אז קיבלתי כמה הצעות מגורמים שונים, פניתי לאחת הכי מבטיחה שהתברר שבגלל שהתעכבתי אז כרגע זה כבר נתפס.

סיפור הזוי נוסף [מאוד מקווה שהוא לא יקרא או יבין את זה ואם כן מתנצל מראש] (בדומה למה שקרה לי כשהלכתי להסתפר) זה ששוחחתי עם חבר תוכנית שנראה לי חדש ולא מה"מגזר" שלנו, שיחת החלמה בריאה סך הכל, משהו מיוחד שקורה בתוכנית שאפשר לדבר עם כל אדם ולהבין שלמעשה בדיוק כמוני הוא גם בן אדם(מפתיע) שחולה וסובל כמוני מאותם קשיים.
במהלך השיחה היה נראה שמשהו בו נדלק עליי, לאחר השיחה שלח לי הודעות ואז ניסה משום כיוון (רק יצא לי להזכיר שאני לא נשוי) הציע לי את אחותו בתקווה ורצון שאתחתן איתה (מה שלא יכול לקרות) תוך כדי ששלח גם תמונות שלה.
לא ברור מה עבר לי בראש אבל פתחתי את התמונות כאילו זה לגיטימי והבחנתי בבחורה שסך הכל נראית טוב גם יחסית להרבה שהיכרתי, יחד עם זה שהוא הזכיר משהו שבחורות כאלה מאוד יואהבו אותי ושהיא "תיתן לי את העיניים שלה" בדיעבד קצת צבט בלב בתור אחד שדיי בודד וכמו כולנו בפנים עמוק רק רוצה לקבל אהבה, ניסיתי להתאפס ושלחתי חזרה ברכה בשבילו ובישבילה וניסיתי בניסמוס להסביר שזה לא מתאים. א.ת שבסוף הוא גם מחק את התמונות.  (עוד סיפור הזוי אמרתי?)

בסוף יצרתי קשר עם ההצעה השנייה שהייתה לי ממנה ניסיתי להתחמק, היא גרה באיזור שלי ואני חושב שאפילו יצא לי לראות אותה באתר ההיכרויות בו חיפשת בעבר ועדיין ניסיתי להתחמק ובסוף זה הגיע אליי.
הסיבות שקצת לא רציתי זה שיש לה איזה מן כתם כזה בפנים, שעברה עליה איזה דאחקה פעם שלא הבנתי בווצאפ של החברים מהתיכון (אולי אחד יצא איתה ויצא לה שם רע) וזה שיש לה שם בדיוק כמו של אחותי..
בכל זאת ניסיתי, האמת שהדייט דיי זרם יפה, יותר זורם מדייט סטנדרטי לדעתי.
היו כמה דברים מוזרים שהיה קצת נראה (או שזה הראש שלי) כאילו היא מנסה לפלרטט או משהו למרות שהיא דתייה ולא מהסוג הזה אבל משהו כמו להביט ישר לעיניים ולדבר על צבע העיניים ומשהו כזה.
אבל סך הכל עברתי על הדברים עשיתי חושבים ובנתיים הכל חיובי אז אני אתן צאנס נוסף ואשתדל לא להיות תלותי ולתלות תקוות יתר..

מה עוד? רציתי לראות סרט בסופ"ש החלטתי לגוון ועל הדרך לראות שאני בוחר סרט ממקום של החלמה אז הלכתי על סרט מצוייר.
כמה מפתיע! הסרט היה איכותי יותר מכל שאר הסרטים ה"בוגרים" האחרים, כל כך ברמה שממש הגעתי בסופו לסף דמעות ממשכמעט ופרצתי בבכי (מה שלא קרה לי מאז אני זוכר את עצמי אז גם לא הפעם).
חח אז חוויה מעניינת.

בשישי שוב הגיעה "המתאמנת" חוסר אונים ואובססיה, בהתחלה הייתה לבושה ואז המצב הידרדר.. ניסיתי לברך ולהתפלל בשלב מסויים זה קרה גם תוך כדי שהבטתי בה "כדי שאוכל יותר להתכוון בברכות" מה שלא העלה את התאווה אבל גם לא הוריד את האובססיה.
התמודדות בלתי נסבלת, בסוף הבנתי מה אני צריך לעשות- מה שמצאתי עוזר הכי הרבה עד עכשיו, וזה לא מה שהציעו חברים כמו לסגור את כל החלונות לברוח לחדר מסויים וכו' מה שככל הנראה לא יקרה אלא פשוט להתמקד חזק במה שכן יש לי לעשות, לעשות אותו טוב יותר וחשוב יותר מעצם העובדה להתעסק איתה.
זה מה שעשיתי, התמקדתי בניקיון החדר שגם ככה הייתי באמצע וניסיתי לעבוד בצורה יסודית יותר, ולמעשה זה דיי עבד ופעם הבאה שנחשפתי כבר מילאו את המגרש שחקני כדורסל ב"ה שכן ירבו והיא זזה הצידה עד שנעלמה.

זהו סיימתי לספר סיפורים להיום, שיהיה לנו שבוע טוב מבורך ומפוקח.

חוזר לכתוב, לפחות לעצמי.
אחרי כמה מיקרים כפי שציינתי הארכתי את רשימת הספירות שלי מתוך הבנה שצריך התחשבות בכל אחת מהם על אף שלפי הספונסר שלי צריך בעיקר להתמקד בראשונה- להיות נקי מפעולות על תאווה, לצערי עדיין לא שם לגמרי היום ולשימחתי יודע שיש לי על מה לעבוד.

נקי היום מחיפושי תאווה.
190 ימים מצריכת תאווה.
243 ימים (שיא של 8 חודשים!) משז"ל
וכן מעל 1.5 שנה צריכת פורנ' מפורש.
אסיר תודה לאלוקים שממש על כל אחד מהם עשה איתי חסד ונס שלא מובן מאליו ולא היה נראה מובן בעבר.

נהיה גם קצת קשה להצהיר את כל הרשימה בקבוצות וקצת לא נעים לי שאני גוזל על זה זמן לחברים למרות שאני מרגיש שלכל ספירה יש חשיבות בשבילי.

א.ת לומד לראיון עבודה וזה ממלא לי את הזמן וא.ת שמתקדם תהליך של היכרות זוגית.

חסר אונים על הקושי לאחרונה.
אני מוצא שקשה לי לשים גבולות ולמנוע שוטטות מיותרת במדיה שמביאה אותי לגבולות מסוכנים ונפילה שהייתה לי אתמול בחיפושים כמו שהגדרתי.
מתקשה לשים גבול ולדעת מתי זה שיטוט לא בריא ומתי זה צריכה הגיונית עם מטרה תקינה ולגיטימית כמו שהספונסר שלי ניסה להסביר אבל לפעמים הגבול מאוד דק ואני מנסה בע"ה לעבוד על זה. 

זה התחיל שלאחרונה מידי פעם אני יוצא ל"שיטוט" קל במדיה לנקות את הראש, משהו שאני לא מצליח למנוע לגמרי ולפעמים פשוט חייב קצת, למרות שכשאני צריך קצת להשתחרר אני מנסה במקום לפנות לקריאה רוחנית או איזה חיבור מידי פעם עדיין מרגיש צורך לקצת מדייה, שיר, בדיחה, עידכון או סתם..

אז בזמן האחרון יצא שנחשפתי הרבה לפירסומים של איזו סידרת ילדים שאינה לגילי ולרמתי והתעלמתי מחוסר עניין.
באחד השיטוטים סתם השתכנעתי והתחלתי לראות קטעים ומפעם לפעם זה התגבר.
השחקנית הראשית שם צעירה ודי נראית טוב, מתלבשת בצורה חשופה מסויימת שלא אפרט אבל לא הרגשתי שזה מעורר בי עניין בכלל.
הרעל כנראה טיפטף ואז אתמול קלטתי שבריר שנייה בו היא עשתה תנועה מסויימת ונחשף עוד חלק, בחוסר שליטה האצבע לחצה על המקש וצפיתי בשבריר שנייה הזה שוב, בפעם השלישית פתאום קלטתי שאני עכשיו במודעות ורוצה לחזור ולצפות בזה שוב- פעם שלישית אבל עכשיו זה כבר מגיע מאיזה רצון שכבר התעורר אז התאפקתי ולא עשיתי את זה.
המצב קצת איבד שליטה שהמשכתי לראות קטעים רבים בסידרה הזאת, לא יודע אם נשאבתי לסקרנות של התוכן הזול או ציפייה לקטע נוסף כזה או בכלל שנשאבתי לפנטזייה הרומנטית שמובילה שם את הסידרה בחוסר היגיון ובסביבות שעה וחצי-שעתיים פשוט התחלתי לסקור את הסידרה ולישאב אז שהצלחתי לצאת.

עשיתי שיתוף וברכות עם חברים, החלטתי לאפס את הספירה החדשה אם בגלל שצפיתי בקטע פעמיים ואם בגלל שהמשכתי לצרוך מזה ולא לברוח אחרי שהיה שם משהו מסוכן עבורי.

גיליתי שנשאבתי פשוט לפנטזיה רומנטית שהיא לא המציאות שלי ושכחתי מהמציאות, הבנתי שיותר אין לי מה לחפש שם וכניסה לקטע משם יש לו משמעות אחת בשבילי..
עם זאת היום ראיתי עוד פירסום לקטע קצר בו היא לא הופיעה והסקרנות ממש גברה עליי (חוסר שפיות מסידרת ילדים שלא אמורה לעניין אותי בכלל) וצפיתי בו, אמנם לא היה בו שום קטע תאווה או שלה אבל לא יודע מה זה אומר, הסיפור פשוט סיקרן אותי חוסר אונים..

אחרי שהתפכחתי מזה אני מתפלל בשבילה לכל טוב בריאות שלווה ופרנסה,
לא לחפש מילוי ריגשי/אהבה/פנטזייה/תאווה דרך הפנטזיות האלו, דרך תאווה ודברים שהם לא המציאות שלי אלא דרך המציאות- דרך מציאת אלוקים במציאות שלי לעשות רצונו ולהתמלא דרכו בדרך הנכונה.
לראות ולהבין שהיא אחרי הכל בת אדם- שחקנית, לא דמות המוצגת שם בסוג פנטזייה וחיבה מזוייפת אלא בת אדם אנושית שעומדת אחרי זה עם צורך להתפרנס וכו' ולא להפוך אותה למן אשלייה או אובייקט כפי לגמרי הראש שלי חשב כך בזמן שצפיתי בקטעים והתעלמתי מהמציאות שעומדת אחרי זה.

תודה על המקום להתחבר, שאלוקים יהיה איתנו ונזכה להתחבר אליו ולעשות רצונו.

השבוע לפחות לא איבדתי שליטה על המדיה.
אחרי שבת שעשתה לי ניתוק ישבתי עם עצמי לקראת צאת השבת וחשבתי על איך זה שבשבת יש לי את השקט הזה ובשאר השבוע אני כל כך חסר שליטה וחייב כל פעם את המדיה הזאת שמובילה אותי למקומות בעייתים.
בסוף יצאתי עם מוטיבציה להפחית מדיה מיותרת השבוע ובמקרה הצורך לפתוח מעגל וא.ת בנתיים זה עובד.
נקי השבוע מחיפושי תאווה.
195 יום מצריכת תאווה
247 יום משז"ל
שנה וחצי + מפורנ' מפורש 
אסיר תודה על הנס של אלוקים.

היה לי היום ראיון עבודה שלא בטוח איך הלך.

זאת שיצאה איתי כמעט והחליטה להיפרד ממני בגלל שלא יצרתי מספיק קשר וחשבה שאני לא בעניין- אני אף פעם לא אצליח להבין את הראש שלהם, לא פעם ראשונה שאומרות לי את זה.
אני איפשהו בורח לריכוז העצמי ומופנמות ומעדיף את השקט אבל עדיין משתדל, קצת התכתבות וטלפון עדיין לא מספיק? אנחנו רק התחלנו להכיר..
בכל מקרה התברר שהיא פשוט לא הבינה אותי לא נכון ולמרות שכבר שיחררתי וחשבתי להמשיך הלאה (שבצורה קצת חולה הביא לי הקלה) בסוף אנחנו עדיין ממשיכים.

הייתי היום בקבוצה עם חבר מאוד יקר, קצת מצאתי את עצמי בחלק מהזמן לא מחובר ומרגיש שאני לא רוצה להיות חלק מאותם חברים מצד אחד. לא רוצה להיות מאלה שהגיעו להחלמה בצורת חיים כזאת. פתאום משהו ב"סירוס" הזה לא היה נשמע לי טוב (למרות שהרבה פעמים הבנתי בעצמי שזאת הדרך שאני רוצה לחיים שלווים ללא תאווה עם מלא רגשות טובות אחרות). 
ומצד שני ראיתי שמה כמה הדרך הזאת עשתה להם טוב והפכה אותם לאנשים טובים לעומת כמה שניסו לצאת מזה ומה שקרה שבסוף חזרו לזרועות התאווה ומנסים לחשוב שעדיין הכל בסדר.
אז יכול להיות שהסך הכל הייתי קצת לא יציב היום..

רוצה לשתף בעוד בילבול בראש שחוויתי היום בעניין הזוגיות ואולי אפרט פה עוד מעט בפוסט נפרד..