חוזר לשתף את הימים האחרונים. טוב לפחות בשבילי שזה יהיה כתוב..
אסיר תודה לבורא עולם! נקי ומפוקח מפעולות על תאווה 95 ימים, ללא שז"ל 148 ובלי פורנ' מפורש שנה 3חודשים+ אסיר תודה לגמרי על כל אחד מההשיגים שאלוקים נתן לי בכוחו ולא בכוחי.
ערב חג סוכות, אסירות תודה נכנסתי עם מלא עשייה בבית, שטפתי את הסוכה יחד עם כל החצר, החנייה והמרתף, שמח שזכיתי קצת בנתינה ולהחזיר קצת מחלקי וחובתי לבית ולא להיות רק בצד המקבל.
החג נכנס והלכתי לתפילה. שם הדרשן הזכיר בדוגמאות יפות והסברים על חשיבות השמחה בחג וכמה שהשטן פועל שעות נוספות בדיוק ביום הזה לנסות להוציא אותנו מהכלים.
האמת הוא פגע בול. נזכרתי איך בדיוק בשנה שעברה ביום חג הראשון אחותי זרקה לי הערה קטנה שהוציאה אותי מהכלים, גרמה לי לברוח לחדר לנסות לעשות צעד 4 שנגמר בזה שאני על הברכיים וצורח לעצמי מתוך כעס ואיבוד שליטה. קוויתי שהשנה לא יקרה דבר כזה.
אז אסירות תודה לא יצאתי השנה מהכלים למרות שהתחילו כעסים קטנים ב"ה הם נעצרו.
מה שכן היה משהו מאוד מציק השנה.
אם לא ציינתי אז אני אדם קצת "איסטניס" או לפחות כך בצחוק האחים בעבר נהגו לכנות אותי (מקפיד על סטריליות, נקיות אישית, פרטיות, שקט חושך וכאלה..).
בגלל שכל שנה יש עיכובים ובעיות ביקשתי מאבא שלי בפירוש שהשנה יגביל את השעון שבת מקסימום עד 11.30 שיהיה חושך ונוכל לישון ולא נסבול עד ש..
אירגנתי לעצמי מזרון בסוכה שמתי עליו איזו שיכבת מגן שארגיש בנוח ונקי יחד עם מצעים נקיים זירזתי את כולם לפני שאור יכבה ואז, כלום. אבא שלי כבר נרדם בשקט אבל האור ממשיך, חצי שעה 40 דקות, אני עם כאבי ראש, חוסר שינה ועייפות מכל המשימות שעשיתי היום אבל האור בסוכה עדיין חזק והאחים מדברים. התחלתי קצת לכעוס ושאלתי קצת בהתלהמות מה קורה עם זה.
בסוף נשברתי והלכתי לישון בחדר.
הרגשתי קצת לא נעים ואשמה, בייחוד אחרי כל הדרשות של הרבנים כמה חשוב לישון בסוכה וכל הדרשות על למרות ש"מצטער פטור" איך ממשיכים לעשות כל מה שאפשר בסיטואציות קשות כדי להקפיד על זה (יחד הוסיף רב מסוים יום למחרת שדרש כמה מפסיד מי שוויתר בגלל שהרגיש צער- "כשיבוא המשיח לא יכניסו אותו לסוכת דוד ויגיד לו, אתה אמרת שאתה מצטער..").פניתי לאלוקים ואמרתי שאני באמת מצטער בגלל שמאוד רציתי ואפילו אירגנתי הכל, אבל גם ככה בלילות האחרונים אני סובל מקושי להירדם וגם הראש כואב לי ובכלל אם אשאר לנסות לישון שם במצב כזה רק הטינות יעלו יותר ויותר, אז ניסיתי לקבל את המציאות בשלווה ולא להיכנס להלקאה עצמית..
לא הוסיף לעניין קרי לילה לא נעים שקרה באמצע הלילה. אבל יחד עם זה שקמתי וראיתי שגם אחי מתקשה להירדם בגלל האור, שהשעון שבת בכלל לא עבד, גם הסיטואציה של הקרי, אולי זה היה ויתור שכן היה נכון שעשיתי?
בכל מקרה החג נמשך ויש עוד הזדמנויות, סבתא שסובלת נפשית ופיזית הייתה איתנו החג כשההורים בחרו לא לארח את אחי עם האחיינים מחשש להדבקות.
בנוסף האובססיה החליטה להתעורר קצת אצלי, ומקווה לשתף אותה עד שתעלם, ראשית אתחיל לשתף פה:
הראש פתאום התחיל לספר שאני מונע את עצמי מהוצאת ז"ל ובגלל זה סובל לאחרונה המון מקרי ושאני מעמיד לעצמי שאיפה לא מציאותית וטיבעית להיות במניעה כל כך הרבה זמן בגלל הגיל וזה שאני לא נשוי.
והתופעה השנייה שפתאום הרגשתי שהיה קצת חשק לחזור ל"סטוץ" עם התאווה, קצת איזה ריגוש וכיף לפעם אחת של עוד נפילה וריגוש ואחר כך להמשיך כרגיל.
אז על שני הדברים האלה אני רוצה לומר ולהתפלל לבורא עולם:
1. אני לא רוצה ליפול ולו רק בגלל שאני יודע שזה לא רצונך, אני מתפלל אליך מהמקום הזה בדיוק שתעזור לי כבר למצוא את האחת להקים בית נאמן בישראל לפי רצונך ולהכניס אותך אליו. לא בשביל תאווה אבל בשביל להשתמש בתאווה למטרה שאתה בראת ונתת לי אותה. אבל גם אם לא עדיין, אני חי לפי רצונך ומאמין בו.
2. מתפלל לוותר על ה"זכות" הזאת לכיף עם תאווה, אין לי תשובה מוחצת כרגע לייצר למה לא. אבל אני שוב יודע שזה לא רצונך ואני מוסר את חיי ורצוני לרצונך. ומתפלל להצליח להתמלא אך ורק דרכך, דרך םעולות חיוביות ומהנות אחרות שאתה כן היית רוצה שאעשה במקום, דרך אהבה חיבור, לימוד ועשייה, רק לא דרך תאווה, יש עוד דרכים.. מתפלל גם לזכור שהכיף הזה כרוך גם בהרבה סבל אם זה אשמה ניתוק(רוחני וריגשי) אובססיות חולניות שמתעוררות ועוד ופשוט לוותר על הדרך הזאת.
מועדים לשמחה!
