ערב ראש השנה.
זהו סיימתי, מותש, עכשיו הזמן לנוח, שקיות של קניות של בגדים ליידי, אחרי יום עמוס בקושי שינה, סיום מסכת נחמד שעשיתי, טבילה בים, קניית בגדים לי ולאחי, שטיפת המרתף, כושר,
עכשיו יש עוד זמן לנוח קצת כי לא מומלץ להגיע לחג הזה עייף.. אבל לא לפני שאכתוב איזה סיכום, איזה חשבון נפש שהבטחתי לעצמי לעשות, יש עכשיו עוד קצת זמן אז אתחיל ונראה מה יצא ואולי אחר כך גם אשתף ביומן צעד 1 על שאר החוויות.
80 ימים של מפוקחות מול פעולות על תאווה,
133 ימים ללא שז"ל,
שנה, חודשיים ו26 ימים לפחות ובערך ללא פורנ' מפורשת,
שוב כמובן לגמרי לא בכוחי הכל באסירות תודה לבורא עולם ששומר עליי..
מה למדתי? שיש עולם נפלא שאלוקים נתן לי, יושב עכשיו רגוע עם מילקשייק שהכנתי מרוצה מההספק, מהתפילות והסליחות, מזה שאירגנתי ברגע האחרון סיום מסכת+סיום ש"ס משניות בבית כנסת עם קצת כיבוד שקניתי, ויצא מעולה ונשאר מניין++ שלא ברחו למרות שהזהירו אותי שכן,
משוחרר הרבה יותר מהטינות- חזרתי להיות שמח ומצחיק בבית באסירות תודה כמו שהיה בדרך כלל, הצלחתי ליישם את קבלת המציאות ויציאה מפגמי אופי -רק להיום.
אסירות תודה באמת אלוקים נתן לי עולם נפלא אם רק אני מצליח לראות אותו..
יוצא סיכום מבולגן אז אנסה לסכם בנקודות לשיפור ולשימור כפי שנהוג בצבא:
+(שימור):
מאז הצטרפתי לתוכנית התנקתי מתוכן הפורנ' המפורש- שנה אחרונה +.
למדתי לשים לב ולעבוד על פיגמי אופי שעולים.
למדתי לא לשמור תאווה בבטן, לשתף להתפלל ולעשות פעולות.
עברתי הדרכה יסודית עם הספונסר-נשארתי לאורך כל הזמן עם אותו אחד, קיבלתי ונכנעתי גם כשהיה קשה ולמדתי לתרגל כניעה.
למדתי הרבה תובנות חשובות והעברתי אותם הלאה לחברים כשיכולתי וכשהיה צורך.
תדירות הנפילות עם שז"ל ירדה- השנה רק פעמיים! (הייתה לי מן שאיפה כזאת לא לעבור או להגיע ל3 כמאמר "מעביר ראשון ראשון" ובע"ה שאלוקים ימחל לי על מה שנעשה בשוגג ובאונס או לפחות לא ברצון ויחשיב את השני כראשון וימחל על הראשון והשני).
לא עזבתי את התוכנית כל עוד הבנתי שהיא יעילה לי.
ואוו לא באתי לפרגן לעצמי ולא חשבתי שיש בי הרבה דברים טובים כאלה..
-(לשיפור):
הוויתור שלי על המדיה עדיין לא מלא, לא מצאתי את ההתנהלות הנכונה מולה וברגע קל אני נחשף לתאווה שם ועובר את הגבול- צריך לעבוד על המקום הזה יותר ברצינות כי זה טריגר חזק לתאווה ואופציה להתמכרות משנית.
התפתתי לתת ביקורת בונה לחברים שלא ביקשו, דבר שנבע מפיגמי אופי ולעיתים יצר אצלהם תחושה לא נעימה- לעבוד על פגם האופי הזה ולהיכנע ולנהוג יותר בענווה.
נהגתי ב"התקרבנות" טינות ותלות מול המשפחה- לעבוד על פיגמי אופי כל אחד ופיתרונו.
לא מצאתי עבודה- לא לגמרי מאשים את עצמי אבל רואה היום צורך חזק יותר ליישם מסורת 7 -לפרנס את עצמי (ביחוד שעכשיו אני צריך להחליף טלפון ומחשב- עסק לא זול) ויש פה גם תלות כלכלית בהורים ומצב של לקיחה במקום נתינה וכו'..
עבודה עם הספונסר ירדה- בעקבות אי זמינות משותפת, חוסר עקשנות מצידי, קורונה וחוסר במפגשים חיים.
לחזק פעולות נתינה בייחוד למשפחה (לא מספיק רק פעם ב.. לשתוף כלים!)
לנסות לחזק קשר רוחני וחברתי- חברותא (בשני המובנים שלה) איכשהו יחד עם המצב של הקורונה..
לקחת יוזמה להשתתף ולתרום בנושאים שיקדמו אותי גם בעבודה- לצאת מעצלנות במקום הזה..
זהו בגדול מה שיצא בדקות האלה.. אסיר תודה לבורא עולם על עוד שנה של חיים בעולמו הנפלא!!
מאחל לכולנו שנה מבורכת, מחוברת,נקייה ומפוקחת, מלאה במילוי רוחני, בעשיית רצונו, שיחרור מהקשיים ומכבלי התאווה, אושר ובריאות- רוחנית, פיזית ונפשית, ורק בשורות טובות ושמחות לרוב אמן!!!
אוהב את כולכם ותודה שאתם איתי בדרך!
.