ברוכים הבאים, אורח

מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור 453 צפיות

מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים, 1 שבוע #115330

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187
כמה קולות של החלמה:
הלכתי לישון אתמול בסביבות 1. ממש רציתי לקום היום מוקדם. אחרי זה נוספה לי עצבנות רצינית... אז מה הסיכוי שאני אקום? את השעון המעורר אמנם לא שמעתי, אבל מיד כשהתעוררתי קמתי למרות שאני מרגיש עכשיו ממש נורא מאוד עיפות. רצתי לבית הכנסת וגיליתי שהמניין התחיל עשר דקות לפני מה שזכרתי ועד שסיימתי להניח תפילין הם כבר היו ב-18. לפעמים אני מצטרף למניינים כאלה. הפעם היה לי ברור שאני רוצה לחכות למניין הבא ולהתפלל 100% מהתפילה.
 אתמול הלכתי ברחוב וראיתי מראה מסוים. עד לפני 5 שנים פחות הפריעו לי מראות רחוביות (אני מדבר על הסתכלות סבירה, כמו שאני מסתכל על סתם אדם שמגיע מולי ברחוב) והייתי חושב "לא יקרה לי כלום אם אני אסתכל". בשנים האחרונות זה השתנה למחשבה של התאוה "מותר לך להסתכל, היא צנועה, לא יפגע בך ברק" - אז זהו, שהוא כן פגע. בתקופה האחרונה "תעיף את העיניים שלך! יש פה מראה מסוכן" ואז התמודדות האם אני באמת מעיף את העיניים. ומה היה אתמול? אתמול היה הקול "מותר לך שתהיה אישה צנועה בשדה הראיה שלך" באותו רגע הרגשתי מה זו החלמה.
אז אני בריא? ממש לא - אתמול קלטתי שאני מפגין תסכול רק כדי שיקבלו את דעתי. האמת היא שאני עדיין לא יודע מה לעשות במקום התסכול ואיך לדון בצורה בריאה, אבל הייתי מתוסכל במשך שעות, לא חבל? נס שלא נפלתי בחלומות הלילה (והיו לי חלומות הזויים. ברור שלא ישנתי טוב, וברור שזה בגלל שאני לא בריא בנפשי).
אני חייב ללמוד להתמודד מול החיים, אחרת תוך כמה ימים כל ימי הנקיות שלי (שזה הסמפטום כדברי בסד ובהשתדלותנו) ישכחו כלא היו. 
ותובנה לסיום:
אתמול היינו צריכים להעיר את הבן שלנו לנסיעה אחרי שמבחינתו הוא הלך לישון לכל הלילה. אחרי חצי נסיעה הוא נרדם. כשהגענו הוא התעורר. מבחינתו הוא ישן כבר חצי לילה. הוא היה ער לחלוטין. מה הסיכוי שילך לישון עכשיו?! הנחתי אותו במיטה (בישיבה). הוא התחיל לבכות. נתתי לו צעצוע - נרגע קצת וחזר לבכות. אמרתי לו שהוא יכול לקבל חיבוק (הוא עוד לא מבין). הושטתי לו ידיים להוציא אותו - הוא לא רצה. אחרי כמה רגעים הוא נשכב. לא היה לו קל להרדם. הוא התגלגל הרבה ובכה, אבל לא ביקש לצאת. בסוף נרדם אחרי חצי שנה לכל הפחות (לא הסתכלתי על השעון. אולי לקח לו שעה).
ומה איתנו? חשבתי עליו איזה גיבור הוא שהוא לא קם. אם הייתי מיישם את השיטה שלו כל פעם שיש לי נדודי שינה (ובטח בתקופות שלא הייתי נרדם בגלל מחשבות שלא הגיעו לפורקן)...
הלוואי שנלמד לחזור לגיל שנה ופשוט לבכות כשאנחנו לא נרדמים.
אז אתמול היתה לי סיבה טובה לא להרדם. ניסיתי לבכות. לא הצלחתי, אבל הצלחתי להרדם. אולי אם גם הייתי מצליח לבכות אולי לא הייתי מתעורר 10 פעמים (משוער ואולי טחפה מעוגל כלפי מעלה...) במהלך 5 השעות שישנתי... פעם הבאה...
הולך להתכונן לתפילה.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים, 1 שבוע #115336

  • אהבת ישראל
  • רצף ניקיון נוכחי: 140 ימים
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 15

צורצור אחי בהצלחה!
המשך לכתוב.
להתחזק ולחזק
אשריך.
לעניין מה שכתבת לגבי הרחוב אתן לך עצה שחבר קרוב נתן לי פעם- שחק את המשחק! בכל פעם שתתגבר על יצרך המתאווה להסתכל על בחורה שאינה צנועה ברחוב שא תפילה לה' כיון שהרווחת לעצמך ביושר עת רצון! השכר המיידי הזה עוזר לנו להתגבר, כי כאלה אנחנו.. ברגע שמשהו יכול להביא תוצאה מיידית אנחנו מעדיפים אותנו, מי שלומד פורטיפיי מכיר את זה ויודע שכך פועל גם היצר. אז אם הוא פועל ככה נחזיר לו באותו מטבע!
עלה והצלח

נערך לאחרונה: לפני 3 חודשים, 1 שבוע על ידי אהבת ישראל.

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים #115343

  • שבי1
  • רצף ניקיון נוכחי: 613 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 611

צורצור יקירי בהצלחה עם יומן המסע ,
אהבתי לקרוא את מה שכתבת .
היתחברתי במיוחד לחזור לגיל שנה ..
אוהבים אותך

הצילו! תאוה! לפני 3 חודשים #115345

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187

לא להאמין שבאמצע סרטון מצויר חזרתי על אותם חמש שניות לפחות עשר פעמים...
חסר אונים ממש.
מת לפתוח יוטיוב ולחפש מה שאני יודע. מת לשקוע בדמיונות. הייתי צריך לישון עכשיו שנת בוקר, ועכשיו מה הסיכוי? אולי יהיה לי סיכוי אם אני אצליח לבכות.
אם אני אפול היום, מה כבר יקרה? כבר נפלתי לפני חודש וחצי...
יקרה. הנפילה של לפני חודש וחצי יכולה להיות חד פעמית. אם אני אפול גם עכשיו אני אקבע אותה.
אני יודע שאני בתקופה קשה ואני מקוה מאוד שאני בסופה. אם החודש הקרוב (אולי אפילו החל ממחר) יהיה מסודר יותר, יהיה לי הרבה יותר קל!
חייב להשאר נקי רק להיום. אם אני אצליח להשאר נקי היום אני אעבור כמעט אוטומתית את אתגר 90 הימים. זה יהיה קל.
אבל ממש קשה לי! אני רוצה ליפול! רוצה? אולי הפעם זו אינה המילה. אם היו פעמים שרציתי שהתאוה תתגבר עלי, הפעם אני לא רוצה. אני מרגיש שאני חייב ליפול, אבל אני ממש לא רוצה. אני רוצה להפסיק להרגיש את זה. אולי משהו נחלש אצלי עכשיו ברגעים אלו. תוך כדי כתיבה.
תודה ה'.
תודה פורטיפיי.
תודה חברים.
תודה אישתי היקרה.
אם היתה קופצת לי באינטרנט תמונה לא צנועה אולי הייתי מצליח להתעלם ממנה. אבל כשזה היה ציור תמים (תמים מצידי, לא מצד מי שעשה את הסרטון שמנסה להצטייר כאדם מוסרי, אך הוא רודף כסף ומוכן להשתמש בכלי תאוה אכזריים במסווה תמים. מסכן, הוא מכור לכסף), אז מה הבעיה להסתכל?! אני לא מצליח להפסיק לחשוב על הציור. עוד שניה אני פותח אותו שוב.
עזבו, אני שולח את ההודעה ככה. אולי תכף אשלח עוד הודעה על מה שהיה אתמול.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים #115347

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187

בימים האחרונים היה לי ממש קשה שהרגשתי שמחליטים לי כל הזמן בלי לשאול, ואפילו כמה פעמים בצורה ממש מוגזמת שלא הרגשתי שמחליטים לי אלא עלי. זה היה ממש קשה וזה עדיין, אבל בתוך כל זה קרו שני דברים חיוביים. א. שהתאמצתי ממש לא להעיר על זה, זה לא היה עוזר, ואחרי יומיים שהרגשתי שכל הזמן מחליטים לי, כשפעם אחת התיעצו איתי (על משהו שכבר הוחלט!) פירגנתי להם. זה היה מאמץ אדיר שהצלחתי לעמוד בו והיה שוה את הרגע שבו היתה לי הזדמנות לפרגן במקום להעיר בצורה שלילית. ב. במשהו אחר שהחליטו לי (אמרתי לי? עלי! משהו עם השלכה לכל החיים שלי שמי שזה ישפיע עליו הכי הרבה זה אני ואישתי. למה שמישהו יחליט לי?) עברתי תהליך משמעותי. קודם כל עמדתי על שלי והתעקשתי שלא יחליטו לי, אבל זה היה מאוד לא נעים. אחרי ששכנעתי אותם (או כמעט הטלתי וטו) המשכתי להתבונן עד שהגעתי למצב של השלמה עם כל מציאות שתבוא לפני, וה' יכוון את הדברים שיהיה הכי טוב. עכשיו אם יבקשו ממני לותר על ההחלטה שלי אני אהיה מוכן תאורטית.

במוצאי שבת עמדתי בפני מקרה הלכתי נדיר במיוחד שאף פעם לא העלתי על דעתי ללמוד אותו. לא ידעתי כיצד לנהוג, ועשיתי מה שעשיתי.
היה שם רב שהכיר אותי. כמעט בודאות הוא לא ראה איך נהגתי. הוא בא אלי והתחיל לדון איתי במקרה. מתוך הדברים הבנתי שעשיתי לא נכון. המשכתי לדון איתו וחיפשתי צדדים מכאן ומכאן להצדיק את מה שעשיתי. כאילו ניסיתי לשכנע את ההלכה שאני צודק.
כמה רגעים לאחר מכן חשבתי שהייתי צריך לשאול אותו איך הייתי יכול להמנע מראש מלעשות את הטעות הזו. אני לומד הלכה הרי, אבל ההלכה היא ים שאין לו סוף... פתאום כשחשבתי שככה הייתי צריך לשאול אותו, נרגעתי.
באותו רגע לא הבנתי למה. עכשיו כשדיברתי עם חבר על נושא האסימונים (מההרצאה המפורסמת "כשהאסימונים נגמרים") פתאום הבנתי למה.
למה התווכחתי לגבי ההלכה? אפשר לומר שזה היה בגלל שהייתי בטוח שהאמת איתי. בשביל עולם מתוקן יותר חשבתי שנכון יותר שההלכה תהיה כמו שאמרתי. אבל האפשרות הזו בכלל לא נכונה. אני התווכחתי כי רציתי להרגיש שלא עשיתי טעות. רציתי להרגיש טוב יותר עם עצמי. כשחשבתי לשאול את הרב האם הייתי יכול להמנע מהטעות הזו בעצם הפנמתי שאני יכול להרגיש טוב עם עצמי למרות שלא נהגתי נכון הלכתית. לא עשיתי טעות בכך שלא למדתי את ההלכות האלה. לא הייתי יכול להיות טוב יותר (מה שאומר שהייתי הכי טוב שיכול להיות!).
אם הייתי רואה בספר שטעיתי ולא מתוך דיון, יכול להיות שפחות הייתי מתווכח. אם מישהו היה בא ומעיר לי ישירות שהוא ראה אותי עושה ככה וככה, יכול להיות שהייתי מתווכח הרבה יותר. ככל שיהיה לי יותר ביטחון עצמי, כך אני פחות אנסה לשנות את המציאות כשאני מגלה שטעיתי, ולא רק כשהטעות היא מול ספר אלא גם כשמעירים לי בצורה לא יפה.
אני חייב לחזק את הביטחון שלי כדי שבפעם הבאה שאני אעמוד מול תאוה אני לא אגיד "זהו, אתה אפס. הלכה לך שנה וחצי של נקיות (עם נפילה לפני חודש וחצי) ומעכשיו אתה תהיה בתקופה של נפילות". אני אגיד... בעצם אני לא יודע מה אני אגיד... אולי פשוט לא יהיה לי צורך להגיד כלום. אבל אני מעריך שלכל האנשים גם הלא מכורים יש התמודדות ושמעצבן אותם ששמים להם כל מיני תמונות, ותמיד אני שומע אנשים מדברים על זה (ולא נראה לי שכל האנשים מכורים) -
טוב, אולי אני עייף מידי. מתחילת משפט לסופו אני שוכח מה רציתי לכתוב.
לילה טוב (אני מקוה).
חלומות מלוחים (אין לי בעיה לחלום נגיד על פיצוחים או זיתית ומלפפונים חמוצים).
ובבקשה להתעודד. אמורים להיות לי דברים כיפיים ביום וחצי הקרובים. ואולי אני אצליח לארגן עוד איזה אירוע.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים #115349

  • אבי גולן
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3712
אוהב איש יקר,
מחכה לטלפון.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים #115415

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187
אני על טרמפ. שומע מוזיקה שעושה לי כל כך טוב.
בימים האחרונים רציתי לשתף והרגשתי כאילו עבר לפחות שבוע מהפעם האחרונה ששיתפתי.
רק עכשיו הצלחתי להתפנות.
היה שבוע כיפי מאוד. היה קל (יחסית) לא להתפתות לתאוה. עם זאת היו חלומות לא טובים (כולל חלום שממש כואב לי גם לחשוב עליו וגם להתעלם ממנו), ומה שקשה לי בעיקר זה עצבות פנימית.
היה שבוע כיף. היה תוכן? היה מנוצל? אני יותר מידי מרחם על עצמי? יותר מידי עסוק בהחלמה?
חסר אונים מול הנאה (גם אוכל או כל דבר שהוא מומלץ ונצרך). מקבל קצת ורק רוצה עוד.
חסר אונים מול תכנון מסע ההחלמה שלי. מתפלל לה' (ומקוה להתפלל גם בעל פה - לא על הטרמפ) שיכוון אותי. עושה השתדלות בכך שאני מתמיד פה, מתמיד בפורטיפיי, ואם יהיה צורך אחרי זה אני אתמיד בכלי אחר כלי עד שה' יתן לי את הכלי הנכון.
חסר אונים מול אורך הנסיעה שעלולה לגרום לי לשלוח הודעה קטועה.
חסר אונים מול הסחות דעת.
חסר אונים מול עייפות.
שמח על כל השותופים שלי למסע - לא רק מהפורום.
מתלבט האם שמח על שבוע כיפי שהזמן בו עובר מהר, אך אולי גם מתבזבז. כרגע העצבות הפנימית גוברת. אולי משהו יקרה במפגש שאני הולך אליו. לא מאמין.
תודה שאפשר לשתף אתכם.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

אסירות תודה על מסע כומתה לפני 3 חודשים #115433

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187
הבוקר הבנתי מה זה להיות אסיר תודה.
כנראה מרוב שאני ראש כחול הבאתי על עצמי אתמול - בצורה מאוד לא ישירה אולי בכלל על ידי מעשים מהתקופה שעברה ולאו דוקא בגלל מה שעשיתי אתמול (אבל גם) - תאוה שהיה ברור לי שלא אפול בה (למרות שעד לפני חודשיים, מקרה כזה כמעט תמיד נגמר בנפילה לפי ההגדרות שלי - לא של האתר או פא או סא, אבל אולי כן), ואיתה עלבון כלשהו, לא נוראי, אבל היה לי קשה מידי ללכת לישון ככה ולא היה לי מושג איך יראה נורמלי יום שישי.

אסיר תודה לה' על כך שפתח לי סדק קטן של הרגשה טובה שאני לא רוצה לשקוע בעלבון ובתאוה ויעזור לי לשתף חבר.
אסיר תודה על הרעיון שקיבלתי מחבר בפורום לשלוח הודעות SMS לקבוצת שמור עיניך ולבדוק מי פנוי לשיתוף.
אסיר תודה על חבר אחד שהתקשר ואחד נוסף שהתכתב, מה שנראה לי שהיה השילוב היעיל ביותר.
אסיר תודה שזכרתי שאין לי ענין שאישתי תדע שאני סובל, כי אני חייב לפתור את הבעיות שלי לבד, אז אני לא צריך להכאיב לה.
אסיר תודה שהמחשב היה כבוי ממש במקרה לכאורה ובמקום לשחק עד לא יודע מתי - לפחות חצי שעה - ניסיתי לסדר משהו מיותר בהגדרות של הפלאפון עד שהתיאשתי ומצאתי שיש לי סיכוי טוב להרדם וחזרתי למיטה ונרדמתי.
אסיר תודה על הבן שלי שהעיר אותי לתפילה.
אסיר תודה על כך שאישתי שלחה אותי אתמול להתפלל ערבית (מה שאני לא מאוד זוכר שקרה אי פעם עד היום) כי לא ידעה שהתפללתי תוך כדי שעשיתי ספונג'ה בחדר. זה נתן לי את הכח ללכת לשחרית במנין, שידעתי שאם אני אשאר לעזור לה עם הבן שלי במקום להתפלל, זה לא יהיה באמת מה שהיא רוצה.
אסיר תודה לה' על ששם אותי בסיירת שבשום רגע נתון אני לא בוחר להיות בה (אז אני יכול להיות אסיר תודה על כך?!), ועל האימון הקשה של הלילה האחרון, שהאמת היא שצפיתי שהוא יגיע.
מאמין שאם אצלח את האימונים הבאים בלי להכנע, זה ילך ויעשה יותר קל. מבין שבזכות זה אדע להלחם בשטח אויב בעצימת עיניים (ושיהיה לי בית של קדושה וטהרה שלא ציפיתי להם אף פעם).

תודה לחברים שדחפו אותי והאמינו שאצליח את המסע של אתמול. האמת היא שבאותו רגע לא הבנתי אתמול מה מוסיף שדוחפים אותי תוך כדי ריצה ואולי קצת מרימים לי את התיק (מטאפורה, לא באמת).

מקוה להצליח לפגוע במטרה עכשיו, כשיש לי ירי אחרי מאמץ (הכנות לשבת עם עיניים טרוטות).

נקודות לשיפור: לקרוא תהילים בפעם הבאה שזה קורה (זה גם מוסיף לקדושה של הבית).
לא לשכוח לעשות ספורט לפני המקלחת.
לזכור שאכלתי עוגיה באמצע הלילה כי חיפשתי מישהו שיעריך אותי. אולי היא העריכה אותי באותו רגע, אבל הבוקר היא ממש פגעה בי (השוקולד שאכלתי אינו נכנס לדיון, כי הוא סמל לחבר שהעריך אותי באמת, והעיקר הוא שקיבלתי אותו ממנו ולא שאכלתי אותו).
ללכת למניין מאוחר יותר ולא להצטרף לשחרית באופן כזה שגם אם דילגתי על פסוקי דזמרה אני מגיע לעמידה רק עם החזן.
לא לאכול כל כך מוקדם בבוקר.
לכתוב לשמור עיניך רק אחרי שעשיתי משהו משמעותי בבית (:-)), כי כרגע הפורום הוא בריחה בשבילי.
ואם רציתי לכתוב עוד משהו, אז לא נורא, כי כדאי שאני אתחיל לעבוד.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: אסירות תודה על מסע כומתה לפני 3 חודשים #115434

  • אבי גולן
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3712
אוהבים נשמה.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים #115435

  • Kdouchat
  • רצף ניקיון נוכחי: 114 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 126

תודה על השיתוף
אתה כותב ממש יפה ומרגש כמו סופר ותיק ומיומן !
שתזכה בעזהי"ת לעוד יום נקי אמן !
שבת שלום !
אוהבים אותך !

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים #115437

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187

כיף. תודה.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 3 חודשים #115438

  • שבי1
  • רצף ניקיון נוכחי: 613 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 611

אהבתי את הכתיבה ואת הפעולות שעשית בלילה .
שבת שלום

עליות וירידות בשבת לפני 3 חודשים #115441

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187
אם היה מותר לכתוב בשבת, וכל פעם הייתי רץ לכתוב, זה היה נראה ככה:21:00 - רציתי ללכת לישון. אולי שוב הייתי ראש כחול מידי... מבין שאני לא אצליח להרדם. אולי גם בגלל שישנתי שעה וחצי בכניסת שבת, שזה בגלל שריחמתי מידי על אישתי בבוקר וגם בגלל שלא הצלחתי להרדם בלילה שקודם... אולי אני אקום לקרוא תהילים? זה מה שתכננתי לעשות פעם שעברה... אישתי מתעצבת מהרעיון ששוב אני אקום ואלך לישון מאוחר. בפורטיפיי למדתי שאחת הדרכים להתמודד היא שכשמגיע גל של תאוה (או במקרה הזה קושי בהליכה לישון) לעמוד מנגד ולחכות שהוא יעבור. הם אומרים (ואני מאמין) שבסוף תמיד עובר, ושמפעם לפעם זה נהיה קל יותר. אני אנסה את זה. אני אנסה לשכב במיטה בלי לזוז עד שאני ארדם, גם אם זה יקח יומיים.22:00 - הצלחתי לשכב שעה בלי לזוז. לא הצלחתי להרדם. קמתי מהמיטה להכניס למקרר את האוכל שבטח כבר התקרר, ותכננתי מייד לחזור. אבל אחרי שקמתי חשבתי שמילא לאישתי כבר לא אכפת... הולך לקרוא תהילים לאור הנרות.23:15 - כבו הנרות. לא עייף כל כך, אבל מנסה לחזור לישון יודע שזה לא יהיה קל, אבל מוכן לשכב במיטה הרבה זמן.00:00 - לא נרדמתי. מיואש לגמרי. מישהו הבטיח לי אי פעם שנדודי השינה האלה יפסקו? למה שאני לא אכנע למחשבות שלי כדי להצליח לישון?! אחרת כל החיים אני אהיה עייף. חבר'ה, אשמח לשמוע אם אתם יודעים על חברים שהחלימו ושעברו להם נדודי השינה. באמת שוה את זה עכשיו בשבת שאין לי שום פתרון אחר, אפילו לא להתקשר? אני ארויח משהו אם אני לא אפול? עזבו. נכנעתי.7:00 - קמתי מדוכדך. מה שכתבתי שנכעתי - נפלתי (לפי חלק מההגדרות, לא יודע אם לפי כולם). מה יהיה, באמת יש לזה פתרון? אולי אני צריך להשלים עם זה שאני גבר וזה ככה... כבר הכווינו אותי ככה שני אנשי מקצוע...12:30 - אחרי שפספסתי אתמול מנחה וערבית במניין, לא מפליא שפספסתי הבוקר גם שחרית ומוסף. חזרתי לישון אחרי הצ'ונט, ופתאום אישתי התחילה לפרגן לי. דוקא יש לי סיכוי להגמל מנדודי השינה. יש לי כוחות חיים ואני אנצל אותם. אפשר גם להסתכל חיובי על הלילה האחרון, הנה: נאבקתי שלוש שעות לא ליפול! קראתי תהילים שעה ורבע, והייתי מוכן לגמור את הספר (כשלוש וחצי שעות) אם לא הייתי צריך לעבור בשביל זה אל החדר שצמוד לשרותים (שאולי זה מה שאני אעשה פעם הבאה). אני אחזור על הפעולה הזו מספיק פעמים והגוף שלי יבין שאין טעם לנסות להגרר לנדודי שינה או תאוה.מוצ"ש - עברה עלי שבת של עליות וירידות. חוץ מזה נצלתי את הזמן יפה כבר מיום שישי בבוקר ועד עכשיו. הצלחתי להכריח את עצמי לצאת למנחה בשעה פחות נוחה. אני מתפלל לא להיות גם היום ראש כחול. בטח אני מבאס את אישתי שלא יודעת שמה שאני עושה עכשיו על המחשב זה חשוב. שתתמודד. באסה שטחנתי עוגיות בצהרים. אני נורא עם זה עכשיו (גופנית). כל השאר סבבה. נזכרתי שאני צריך להספיק לעשות הרבה ספורט הערב (השלמה של הימים ששכחתי).לילה טוב.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 2 חודשים, 4 שבועות #115476

  • צורצור
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187

מאוד מחובר בימים האחרונים  (למרות הנפילה של שבת). היום היום השני של סדר יום מלא. בריא ואידאלי. אתמול לא הייתי ראש כחול. מאמין שככה יהיה גם היום. שלישי רביעי יותר מועדים לפורענות. מקוה לעבור את הימים האלה בלי נסיונות, ואם יהיו נסיונות אז שלפחות אצליח להשתמש נכון בכלים שפיתחתי ולהתגבר.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: מעשים שבכל יום - יומן המסע של צורצור לפני 2 חודשים, 4 שבועות #115480

  • אבי גולן
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3712
מוזמן להתקשר,
אתה לא לבד
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.
  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.51 שניות