העיקר שאתה ממשיך כאן,
בהצלחה

"אני אדם חולה. חולה מאד. אבל התרופה שלי נמצאה! היא כאן ובחינם..... נמצאת עכשיו במגרש שלי. זה לא מלחמה ביצר. זה להיכנע ולעשות צעדים ולדעת לא להגיע לאיפה שאני לא אעמוד. כמו בכעס שלכל אחד יש סף וצריך להתרחק ממנו."

מאחל לך המון הצלחה.

אוהבים

אני נורא מבולבל. מרגיש את מסע העליה.
צריך להמשיך להתקדם. להיאחז במשהו.
חוזר אל ההרגלים הישנים, שגם אם הם לא נפילות, הם פשוט לא טובים לי. סתם עצבות ובטלה וחוסר באנושיות.
אשתי האירה לי שאני לא שואף. מסתפק בקיים. היא צודקת. מנסה להסביר לה שזה לב הבעיה. שאני רק חי מעל המים כבר 12 שנה. רוצה אחרת...
מתחיל להבין כמה פגעתי בקרובים לי וגם כמה פגעתי בעוד אנשים. אני לא רואה אף אחד ממטר. מועך את כולם בשביל האינטרסים שלי.
רוצה להיות אני בעומק בעומק. אבל כמה כיסויים! אני צריך טרקטור כדי להוריד אותם. אבל באמת אין טרקטור כזה. צריך לאט לאט בלי להפסיק. כי כשעוצרים הכיסויים חוזרים. נכנס לניתוח ארוך של הנפש שלי שבטח יקח חודשים לפחות. מבקש מה' שיתן לי כוח. לפחות כאן כותב לבקש את זה. מקווה שזה נחשב כצעד קטן שלי. כי אין הרבה יותר כוח מזה.
איזה כיף יהיה כשאני אהיה אני. וואו איך אני מחכה לזה.

חיבוק. שתחייה.

כתבת כל כך יפה , מעורר השראה יראה ומרגישים שאתה על המסלול...

מעניין. אתה כותב מתוך מודעות מאוד גבוהה, ואצלי זה לקח המון זמן. בהתחלה בפורום כתבתי כל הזמן את ההיפך ממה שאתה כותב, וטענתי שאני לא רואה את העומק שבו אני נמצא. הייתי משוכנע שהחיים שלי תותים ואני רק סובל מבעיה קטנה של התמכרות לפורנו. עבדתי הרבה את הצעדים - בעיקר צעד 4 - כדי לראות את המצב לאשורו.

אבל כן, כפי שכתבת אין טרקטור, או נכון יותר לומר שהטרקטור הזה הוא אני. אין אף אחד שיכול לעשות עבורי את העבודה, ואני חייב להשקיע בעצמי ולהתקדם.

בשביל זה עוזר לי לעבוד "כל יום ביומו", בלי לנסות לקפוץ גבוה מידי.

אסיר תודה לה' על ימי נקיות. על אשתי שנפתחת גם אם לא במילים אבל רואים בעיניים ובהתנהגות. היא כאן איתי בשביל להישאר.

שלמות, שהיתה התחושה הראשונית שלי שהרגשתי שאני מכור וכתבתי עליה כאן, יכולה להתפרש בשתי אופנים. או מלשון מושלם או מלשון השלמה.
סוד דיבר בקבוצה הטלפונית השבוע שצריך לזכור שאנחנו לא מושלמים. אבל אנחנו כולנו צריכים להשלים.
להשלים שאני חולה ושצריך לכן להיזהר מדברים. להשלים עם חסרונות ומתוך כך לטפל בתוצאות שלהם. להשלים עם זה שיש תקופות לא פשוטות ושיש גלים וצריך לדעת להתמודד איתם נכון.
ובכלל, להשלים זה ההפך מלברוח... 

להשלים זה אומר לראות את השלם. להבין שהמצב הוא חלקי וחסר ויש חלק שחסר בעוגה. אבל אני משלים כלומר רואה את השלם ומבין שיש דברים שהקב"ה מגלגל אותי בהם כי כך נכון לי.

להשלים עם השינוי הגדול. להשלים שזה יקח זמן. לשמוח בה'.
ה'! לך כל תאוותי.

לא רק שצריך לזכור שאנחנו לא מושלמים, אלא שהתוכנית שבה ומזכירה לנו את זה פעם אחר פעם. למרות שזה לא כתוב במפורש באף אחד מהצעדים, אבל כמעט כל צעד מדבר על זה בצורה כזו או אחרת:

הצעד הראשון מדבר על כך שאנחנו חסרי אונים ואיבדנו שליטה על החיים - ברור שזה רחוק משלימות.
הצעד השני מדבר על "להחזיר אותנו לשפיות דעתנו", משמע שאנחנו לא בדיוק שפויים...
הצעדים רביעי עד השביעי עוסקים בפגמי אופי, שזה כמובן הפוך מתמונת מצב אידיאלית של שלימות.
הצעדים השמיני והתשיעי לא רק שעוסקים בפגיעה באנשים אחרים, אלא שמודגש בהם שלא תמיד נוכל לבצע אותם, דהיינו שגם את הצעדים אי אפשר לבצע בצורה מושלמת.
הצעד העשירי אומר במפורש "המשכנו בחשבון הנפש, וכששגינו הודינו בכך מיד". לא "ואם שגינו" אלא "כששגינו", ללמדנו שבודאי נמשיך לעשות טעויות.

10 ימי נקיות ב"ה.
מרגיש שצריך לכתוב.

היו לי יומיים השבוע שאם הייתם שואלים אותי בבוקר הייתי בטוח שאני אפול. כמו שיש אכילה רגשית יש צפייה רגשית. רק שלצפות אפשר גם בלי...
לא קל לי בלילות. אשתי גם קצת מתעתעת בי. באה והולכת.

והאמת אין לי הסבר הגיוני למה לא נפלתי. גם הגל ירד. זה גם הצעדים אבל גם שהקב"ה שלח לי פתאום משהו שעצר את ההידרדרות. משהו דחוף שהייתי חייב לעשות.
אסירות תודה כפשוטו - כלוא בתוך התודה - 100% תודה לה' יתברך שבלעדיו הייתי עכשיו מסומם נפשית זרוק באיזה פינה אבל אני מפוקח ופועל ועושה ומתקדם.

וברוב חוצפתי מבקש עוד. שתמשיך להציל אותי ולכוון אותי. רק צעד אחד קדימה בכל פעם.
תן לי להרגיש חלק אלוק ממעל! שאני חייל שעושה ומשתפר ולא מוותר!

מרגיש פתאום כמו אסיר שהיה עם אזיקים כל כך הרבה זמן והיד כבר היתה אנמית - ללא דם. כך הנפש שלי שהיתה כלואה בג'יפה פתאום חוזר הדם. וזה כיף אבל גם כואב. כואב כמו רגל שנרדמת ואז חוזרת לחיים.

רוצה להרגיש ולהתרגש עוד ועוד מהילדים שלי ומאשתי ומהניסים שבכל יום עמנו מסביבנו בכל כך הרבה פינות. ולהכיר את החולשות שלי ולראות מה כן אפשר לשפר.

נעשה עוד צעד - עוד יום ונמשיך.

ולסיום - זה באמת פשוט מדהים לראות איך כשאתה פשוט יודע שאתה חולה ומזכיר לעצמך - אתה נמנע מלגשת לדברים שיפילו אותך. ובאמת שם הבחירה שלי. להרים את המשקפיים כשמשהו לא במקום. לסובב את הראש. ואם צריך - אשכרה לקום וללכת. אני אדם חולה וזה רעל בשבילי.
והפלאפון - לא נכנס לחדר השינה. זה ככה כבר זמן וזה אולי הדבר שמונע הכי הרבה בעיות.
(חזרתי לקרוא ספרים לפני השינה ואני סוף סוף ישן טוב :-)

שבעה שמות יש לו ליצר הרע - זה אומר שצריך גם להכיר את כל הדרכים שלו אבל גם... לקרוא לו בשמו. לדעת מה הבעיה ולהתרחק ממנה.

ה' לך כל תאוותי. כמה כיף להתחיל להרגיש את המרחק ממנה. ואת הקדושה שבאה במקומה.

תודה על השיתוף המחלים והמחובר כל כך! 

יתן לך ה' עוד ממתנת הניקיון, החיבור לחיים ומטובו הגדול! 

חיבוק

אוהבים.
תמשיך איתנו.

"אין ואקום ב..." משפט ידוע. עוד לפני שכבה אורו של מלך יזרח אורו של הבא.
כך אני מרגיש שאין ואקום במוטיבציה והנעה לחיים. בסוף, יש משהו שקמים בשבילו בבוקר. משהו שבסוף אתה אומר, "אני אחזיק כל היום עם הדברים כדי שבסוף המנהרה אוכל..." 
אז פעם זה היה ככה עם הנפילות.
ועכשיו משהו אחר נכנס כי אין ואקום. אז מתחילה להיכנס הקדושה והלימוד והתפילות. בנתיים מעט אבל יש ערגה לזה.
ונכנסים גם הדברים היפים של החיים. זמן האיכות עם הילדים, לצאת לסיבוב עם אשתי המדהימה, לקרוא ספר טוב. בלי להשוות...

טעמו וראו כי טוב ה'.

תודה ותודה ותודה.....
אוהב אותך מאד....