הוא שאל אותי איך אני מרגיש אז המשלתי לו.
משל למה זה דומה לאיש שנמצא על נווה מדבר בקצה צוק, ובמקום זה יש הכל. יש שם עשב ירוק ועצים גדולים שנעים לשבת תחתיהם יש שם מעיין מים קרירים ומתוקים, ויש שם נוף מדהים. הנוף הזה מעניק רוגע מקסים שלווה פנימית מבורכת. הרבה ביטחון עצמי, וחיוך ענק נמרח על פניו.
אך אליה וקוץ בה. במקום הנפלא הזה גרה מפלצת כמו מהאגדות. ידמיין נא כבודו מפלצת כרצונו כיד דמיונו הטובה. ומפלצת זו אחת היא לה להפיל אדם שליו זה מהצוק פעם אחר פעם. היא באה מאחוריו מלפניו ומצדדיו ובידיה האימתניות דוחפת אותו למטה. שנים שהיא עושה זאת ובכל פעם שהוא צונח ונופל הוא נאלץ לטפס בחזרה. ידיו נשרטות ציפורניו נקרעות וכל גופו שותת דם. פעמים מספר כבר חשב להישאר למטה ביקש להתייאש אך הטוב של הלמעלה משך אותו שוב. וכך נפל ונפל קם טיפס ושוב נפל תודות לידיה האמונות של המפלצת.
ואז יום אחד התבשר כי ניתן לקבל בחינם רתמה חזקה ומשוכללת נוחה ומאד בטוחה. "אם תהיה קשור ומחובר לרתמה כל הזמן לא תוכל ליפול", אמרו לו.
ושוב התהלך לו האיש מאושר נהנה ממנעמי המקום שותה ממימיו המתוקים רווה מלא הכף נחת מהנוף השלווה חוזרת לשכון בנפשו וכל יומו יום שכולו טוב הוא.
ואז משום מקום היא הגיעה. נהמותיה החייתיות נשמעות היטב בסביבה. האדמה רועדת מפסיעותיה הכבדות. הוא מרגיש את הבל פיה.
ונדחף....
הוא מרגיש את פיסות הקרקע האחרונות נשמטות לו מתחת רגליו והוא מוצא את עצמו תלוי בין שמים לארץ!
הריתמה?! שכח ממנה לגמרי היא מחזיקה אותו?! אך שוד ושבר הרתמה נחלשה היא מאובקת התפרים נחלשו הלולאות נחלדו כך לא יוכל החזיק יותר זמן. ואז נזכר שכשאתה חגור ברתמה הזאת "אף פעם לא מאוחר" אפשר לחזקה גם כעת.
זהו כמובן לא משל אלו הם חיי.
ברגעים אלו אני תלוי שם בין שמיים לארץ. עדיין קרוב לפסגה ידיי ורגליי מפרפרות באוויר מחפשות איזשהו זיז להיתפס בו. אני בוכה וצורח. לא רוצה לחזור לשחור לאפל שם למטה לא רוצה איבוד שליטה על חיי. לא רוצה דיכאון. לא רוצה להתפלש בלכלוך הזה.
אני רוצה למעלה רק למעלה.
כשאני מרבה בפעולת אני מחזק את הרתמה. אכנע אוותר אשתף עוד ועוד שוב ושוב אתפלל ואתחנן וכשלא אפול אוכל לחזור בקלות אל צור מחצבתי. אל האור והיופי שהיו מנת חלקי בשבועות הנקיים שעברתי.
