איזה יופי.
אהבתי.

כן? לא! כן? לא? כן? לא!....

זה קורה כל הזמן בכל מקום ובכל שעה. כי ככה אני מכור לתאווה ולכל דבר שקשור למין. לא תמיד אני יצליח לא תמיד אני ישיג את המטרה שלי אבל אם יש ניצחון גובר והולך אני בדרך הנכונה. 
בדרך אמרנו, כי זה דרך. זה ממש חתיכת דרך עם עליות וירידות עם זמנים טובים ופחות טובים אבל בסה״כ אני צועד וכשאני צועד דברים טובים קורים לי.

בספרות כתוב שאנו לא שואפים לשלמות אלא להתקדמות. הרצון להיות שלם הוא לא נכון לא שייך ולא רציונלי. אין דבר כזה בן אדם שלם ובחיים לא יהיה כזה. ככה אנחנו... בני אנוש. אז אני צריך ללמוד לקבל את עצמי כמו שאני אבל בד בבד לעבוד על עצמי כי אם אני ישאיר את העצמי כמו שאני אז אשאר תקוע עם פגמי אופי. 
עכשיו זה קצת מסובך כי לכאורה או שאני מקבל את עצמי או שאני עובד על עצמי...? איך זה עובד וכיצד זה שייך? 
תכלעס זה אותו רעיון כמו הצעד הראשון. אם אני מודה בחוסר אונים אז למה אני מנסה להתמודד?

והתירוץ/הפשט/הדרך היא אותה הדבר: אני מודה בחוסר אונים ואחרי זה ובגלל זה פונה לעזרה. אני מקבל את עצמי כמו שאני אבל יחד עם זה עובד על עצמי. 
באיזשהוא מקום ״אסור״ לי לקבל את עצמי אם אני לא מוכן לעבוד על עצמי, וכמו שאני לא יכול להודות בחוסר אונים ואז לשבת בבית בשקט ולא לעשות כלום כי אני הרי ״חסר אונים״ כך גם בנוגע להתקדמות שלי.

אני לא צריך לשאוף למושלמות כי אין דבר כזה ואני חייב ללמוד לקבל את עצמי הנוכחי כמו שהוא, אבל בד בבד עלי לזכור ש׳אני׳ צריך לעבוד על עצמו.... וכל הלגטימציה שלי לשאוף רק להתקדמות ולא למושלמות זה כי אני עובד על עצמי ומבין שאני לא יכול להישאר באותו המקום, אם אני נשאר באותו המקום אז אני רק מפסיד ומפסיד.

רק להיום אתפלל לאבא אוהב שיעזור לי לקבל את עצמי כמו שאני ושייתן לי את הכח לעשות את ההתקדמות הנכונה עבורי, ואת השאר ועל השאר אנסה לקבל ולומר את תפילת השלווה.

שאתה כותב בספרות, אתה מתכוון לספרי הקודש? כי מה שאמרת זה משנה של אחד מגדולי ישראל, 

ותודה על השיתוף

יש מישהו שאני מכיר, והוא שולט בפילוסופיה ושיטות בפסיכולוגיה, הוא אמר לי שמכל ספרי הקודש שהוא מכיר יש שניים שהם פסיכולוגים מדהימים לדור שלנו, שמי שמכיר שיטות בפסיכולוגיה פשוט נדהם איך הם מדברים את זה מספריהם, 
לכן לרגע חשבתי שאתה כבר מצוטט את אחד מהם. 

בכל מקרה מה שכתבתה חיזק אותי, תודה

דיברת ג'יימס על דבר והיפוכו בספרות. והסברת יפה (כרגיל ) איך אתה מסתדר עם זה.

ברשותך, אנסה לשים פוקוס על שני ההפכים ולשתף אותך במחשבות שלי.

1) חוסר אונים - התמודדות:
בעיניי זה לא באמת פרדוקס אלא יש כאן שתי סיסמאות קצרות שלעיתים מבלבלות.

אם נסתכל על המשפטים הבאים אין שום סתירה:
"אני לבד חסר אונים מול התאווה."
"אני מתמודד על ידי בקשת עזרה מכח גדול ממני (חברים ואלוקים) שהוא לא חסר אונים."

2) קבלה עצמית - עבודה עצמית:
זה כבר בעיני מורכב יותר.

אני מבין את המושג "קבלה עצמית" ביכולת לחיות בשלום עם עצמי - ללא כעס (על עצמי), זלזול (בי) או שנאה עצמית ובעיקר היכולת לראות ולהנות מהתכונות הטובות שיש בי.
עדיין מותר ומומלץ לא להסתפק במצבי עכשיו, להיות מודע לחסרונות ולרצות לשנות ולהיות טוב יותר.

זה קצת דומה להבדל בין המושגים "שמח בחלקו" להסתפקות במועט.

מי שמסתפק במועט לא רוצה יותר.
מה שיש לו מספיק לו.

השמח בחלקו, לעומת זאת, מצד אחד שמח במה שיש לו (הוא לא מזלזל במשכורת שלו, בשכל שלו, ביכולות שלו, לא כועס על אלוקים או על עצמו בגלל שמרוויח פחות מהשכן או בגלל שהגיס או העמית לעבודה מוצלח יותר ויודע לשמוח ולהנות מהנכסים הגשמיים והרוחניים שיש לו).
 אבל עדיין הוא יכול להיות ריאלי ולהבין את הערך של הכסף, של יכולות גופניות, נפשיות ורוחניות.
כמו כן להכיר בנזקים שנגרמים לו מהפגמים והבעיות שיש לו.
 הוא בהחלט יכול להיות מודע לאפשרויות ויכול להמשיך לשאוף ליותר, להגדיל ולרכוש עוד נכסים גשמיים, נפשיים ורוחניים. 

מה שמיוחד בשמח בחלקו הוא שהשאיפות אינן מסתירות לו את מה שכבר יש לו, ומאידך, מה שכבר יש לו אינו מסתיר לו את האופק של השאיפות.

בקיצור, האומנות היא להסתכל גם כאן על מה שכבר יש לי וגם על האופק על מה שחסר לי ואני רוצה להשיג.

 להיות מסוגל לראות את הפגמים והחסרונות, לרצות לתקן, ועדיין לא לזלזל בדברים הטובים שיש לנו ואפילו לשמוח בהם.

שלום חברים. ככה מ״ההיי לביי״ ממש כמו שכתוב בספרים. 
אני זכיתי להשתתף בשבת JSS היה מדהים מטריף ופשוט מחלים בטירוף. 
מנסה להתאושש ממה שקרה. היום הייתי עכב״ר כל היום ומעדתי אפילו שהייתי מודע למצב העכברי שלי, ללמדך ש״ידע לא מועיל״ וצריך פעולות... 
תכלעס באמצע להעלות על הכתב את החוויות שלי מהשבת, ופשוט לחיות את חיי. 
חסר אונים מול התאווה ומול פגמי האופי שלי. 
מתפלל להמשיך בדרך הנפלאה הזאת בסבלנות ובהתמדה תוך כדי עשיית רצון האלוקים ולהיות עזר לאחרים. כל יום רק להיום. 
תודה חברים שאתם איתי בדרך. 
אוהב וצריך. 

אוהב אותך.
מחכה לשיתוף על השבת.

שלום חברים יקרים. הרבה זמן לא כתבתי ביומן שלי. הרבה תהליכים עברו ועוברים עלי במהלך התקופה האחרונה. 
חסד אלוקים אני עדיין נקי ואפילו מפוכח. לא מובן מאיליו בכלל. בכלל. 
אני גם לא עידכנתי את הימי נקיון שלי (ימי ההימצאות שלי פה ואכמ״ל) כי הרגשתי שזה מסיח את דעתי מהעבודה האמיתית שלי.

למדתי על בשרי היטיב שרק להיות נקי זה לא מספיק בכלל, אם אני לא מפוכח אז הנקיות לא שווה הרבה (וגם הרבה פעמים בסופו של יום לא תחזיק...) כי אני עדיין משומש, וכשאני משומש אני מסתובב כזומבי שהיה סגור בכלוב לכמה שנים טובות... כמו חיה רעבה אני מחפש טרף... לא חושב על כלום חוץ מהריגוש הבא... ואני סובל מזה. 

באסירות תודה גם למדתי להתחבר לחלק השני של הצעד הראשון, לא רק שאני חסר אונים מול התאווה אלא איבדתי שליטה על חיי. אני מבין ולומד עוד ועוד כמה התאווה וההתמכרות שלי הביאו אותי למקום כל כך מנותק מעצמי. איך שהתאווה גרמה לרגש שלי פשוט לכבות ופיזרה את שאריות האפר על פני כל העולם. 
גיליתי שאני פיתחתי מנגנון של הישרדות שכולל ״ניתוק גובר והולך מן המציאות״ כל יום ויום... ולמדתי שגם על זה אפשר למסור חוסר אונים, שגם על פגמי האופי שלי אפשר לעשות עבודה. 

היסוד הוא שאני חייב להתחיל לחיות חיים רוחניים. ח-י-י-ב. לא עדיף לא מומלץ לא שווה חיייייב. 
כי אני פשוט מנוהל ממיליון ואחד דברים. אני לא פועל כאדם רגיל אלא אני אדם חולה, ולכן אני חייב את התרופות והפיזיותרפיה שלי. חייב את זה כל יום כל היום, כי בלי זה אז אבדתי. 
המדהים בכל הסיפור הזה פה הוא שזה עובד. שהתרופות והפיזיותרפיה עובדות עבורי. זה אומנם דורש מאמץ, כח, התמדה, נכונות, כנות ועוד קריטריונים אבל זה עובד. 
אלוקים יכול לעשות עבורי את הכלללל. הוא יכול לקחת ממני את הפגמי אופי הכי חזקים ומושרשים שבי. הוא יכול לעזור לי לא לפעול עליהם וממש להשתחרר מהם, אבל זה בא עם תנאי שאני יעשה את שלי. 
רק אם אני יקום כל יום בבוקר ולא רק יידע אלא גם יתנהג שאדם שחייייב אותו בחיים שלי רק אז הוא יעשה עבורי את מה שאין בכוחי לעשות. 
כל יום רק להיום אבקש מאבא אוהב שיעזור לי לעשות את מה שבכוחי, לקבל את המציאות ולפעול את הפעולות שאני יכול, ורק ככה הוא יעשה את שלו. וכשהוא עושה את שלו אין דבר טוב יותר מזה. 

נ.ב. זה ההודעה ה - 1,000 שלי בפורום... מרגש אותי הציון דרך הזה... 
אוהב אתכם ותודה שאתם איתי בדרך. 

אוהבים אותך ג'יימס היקר
תתחדש על ה-    הודעות! אשריך לגמרי. 
אתה מוסיף לי הרבה החלמה (וליטופים לאגו..) עם ההקפצות המשובים ומשובת הנעורים שאתה מביא איתך. תודה על זה.
ותודה על התזכורת החשובה, יש לי ימים שאני שוכח שהעבודה של אתמול לא תעזור לי להיות מחובר היום, תודה על התזכורת בדבר נחיצות ההתמדה לקבל תוצאות תמידיות.
שה' יהיה בעזרך תמיד להישאר נקי-מפוכח-מחובר-רוחני-ושמח.
אוהב
'פנימה'

תודה. ממש ריגשת אותי עם העיצוב המיוחד... 
אני צעיר ואוהב לרענן מבוגרים... 
מי ייתן ואלוקים יהיה איתנו תמיד. אמן. 
(שמח להוסיף לאגו... גם שלי וגם שלך... ) 
אוהב וצריך. 
חיבוק. 

הייתי היום בקבוצה באנגלית כי מחר אני לא יכול ללכת לקבוצה הרגילה שלי. 
זה היה כזה מוזר כי אני לא רגיל לדבר את שפת התוכנית באנגלית אלא בעברית. חשבתי בהתחלה שאלה לא מחלימים כי זה לא עברית ואז נזכרתי שהמייסדים של התוכנית דיברו באנגלית וכנ״ל לגבי השפה של הספרות... 
זה הרגיש כמו קבוצה שנלקחה היישר מפרק בספר הגדול אי שם בימי ביל ובוב... 
תכלע׳ס אסירות תודה על יום נקי ומפוכח ועל התקדמות ועל נוכחות. לא מובן מאיליו בכלל.
מבקש מאבא אוהב לעזור לי לחוות את התהליך ולקבל את המציאות כמו שהיא. רק להיום. 
לילה טוב. 

התאווה היא שפה אוניברסלית.
מקווה שגם ההחלמה 

היום אני היה לי שיחה משמעותית עם אשתי. 
עכשיו, התחלנו את השיחה לפני יומיים ואתמול היא אמרה לי שהיא רוצה לסיים אותה אז אמרתי לה שהיום בלילה נסיים. 
עכשיו שתבינו אני נורא קשה לי לשוחח על החיים ודומיו כי זה מלחיץ אותי בטירוף... קשה לי להיות בחוסר נוחות וקשה לי לשמוע שהמצב הוא לא כמו שאני רוצה. 
יש לי ריכוז עצמי שחוסם אותי מלהיות שם בשבילה כשזה לא נעים לי או קשה לי וזה ממש ממש בלתי אפשרי לי לשוחח/להיות בשיחה וכמובן שקשה לי להעלות את הנושא כשהיא לא מכריחה אותי לדבר... 

בשבועות האחרונים אני עובד על פגמי אופי. וברוך השם אני ממש מתקדם ואני מגיע למקומות. זה ממש ״נוקב וחסר פחד״ ובזכות החברים והתוכנית אני מצליח לעשות את זה. יש לי פגם אופי של ריכוז עצמי, ואני צריך לעשות על זה צעדים, אני לא יכול להישאר מחוסר מעש אלא אני צריך לעשות על זה פעולות. 

היום היה סוג של מבחן. זה לא היה נועד להיות כך, אבל לאחר מעשה קיבלתי 100... הציון אינו על מה שאני החלטתי לעשות אלא על התוצאה של הדברים. אני ידעתי שזה קשה לי אני ידעתי שאני ממש לא מסוגל אני ידעתי שלבד אני לא יכול והייתי חסר אונים מול עצמי... מול הדברים שאיני יכול לשנותם. 
בחסד אלוקים פעלתי, שיתפתי, חלקתי, ואלוקים עזר. ״גילינו שאלוקים יכול לשחרר אותנו מפגמים אלו באופינו״... הוא יכול. 
באתי הביתה ואמרתי לה בוא נדבר על מה שהיינו באמצע לדבר... היתה לנו שיחה נורא בונה ומחזקת. אפילו שתוכן השיחה היתה אולי לא נעימה אבל אשתי אמרה לי שהיא מרגישה שאנחנו התחברנו. היא גם אמרה לי שהיא פשוט רואה פה בן אדם... מישהו נמצא איתה - נוכח, מקשיב, איכפתי, מדבר, מקבל ומכיל. 
אסירות תודה רבותי... לבד אני לא יכול והוא עזר לי. 
הייתי שם בעבר... השיחות האלה אף פעם לא יוצא משם משהו טוב. ו׳פאקערט׳, שנינו יוצאים מתוסכלים... כלום. גורנישט. אלוקים עזר לי והייתי שם, הייתי שם כמו שאף פעם לא הייתי. קשה לי לתאר מה היה בדיוק שם, אבל היה - והיה טוווווב. היתה שם שלווה ושפיות שמעולם לא חוויתי. היה מדהים.   

תודה לך אבא שמילאתי אותי בך, שעזרת לי לצאת מהריכוז העצמי שלי, שהייתי נותן ולא לוקח (אי אפשר לעשות את שניהם, זה כמו לעשות שתי דברים בשתי ידים שאי אפשר לעשות אלא אם כן התאמנת הרבה ב״חיידר״ ואכמ״ל... ), ושהתוכנית פשוט עובדת...
ותודה לכם חברים שאתם איתי ועוזרים לי להשיג ניצחון גובר והולך בכל תחומי חיי. 
אוהב וצריך. 

תבורך.
וככה זה אצלינו,
או שצועדים או שמנופפים..