ברוכים הבאים, אורח

נושא: יומנו של אליג׳ה 5975 צפיות

תגובה: יומנו של אליג׳ה לפני 3 שנים, 5 חודשים #104195

אתמול נעשה לי נס.

לפני כמה חודשים כששמעתי על אס.אי הגבתי בחשדנות ובספקנות.
עם כל הרצון הטוב לעזור לעצמי, השיטות, ההבטחות, הנדרים, האיומים, הבושות, ההפסקות... עם כל אלה, כשהגיע הרגע
בו דפקה התאווה בדלת ביתי פעם, פעמיים, שלוש... למרות הכל, פתחתי.

בתוך תוכי ידעתי שאני אבוד, במבוכה רבה דמיינתי כיצד אני משתמש עדיין כשאני בגיל 70, בגיל 80.
משהו בי הבין שזו מציאות לא הגיונית אבל לא הייתה לי דרך החוצה.

אני לא מדומיין לחשוב שהחלמתי, ממש לא. אבל אתמול קרה לי משהו שאף פעם לא קרה לי בתקופת שירותי את התאווה.
אתמול היא דפקה פעם, פעמיים, שלוש. אח״כ כמדומני זה היה עם האגרוף, אח״כ אני די בטוח עם כסא, אח״כ היה שקט ואז שמעתי שהיא מנסה לפרוץ את המנעול בעדינות. התרחקתי מהדלת ואז היא נתנה מכה כל כך חזקה שזהו, ההייתי בטוח שהדלת תפול עלי. ואז קרה משהו מעניין, אני ידעתי שהיא בחוץ אבל במקום האלימות היה נדמה לי שהיא מלטפת את הדלת.
אני חושב שבדיוק אז שנינו נרדמנו.
כשהתעוררתי 5 שעות אח״כ, ידעתי שהיא כבר לא שם, פתחתי את הדלת, היא השאירה מכתב - שתי מילים: ״מה קרה?״

אני שואל את עצמי - מה קרה?
לא משהו שאני יכול להסביר, רק אולי שזו הפעם הראשונה שנכנעתי לקב״ה.
כל כך רציתי והייתי צריך את השימוש הזה, הרגשתי שלולא זה אני משתגע, ממש פיקוח נפש.
התפללתי, ביקשתי, התחננתי, התקשרתי לחברים ולספונסר, עשיתי טיול, שמעתי מסר, דיברתי עם אשתי, כתבתי ביומן. 
השתדלתי.

בנוכחותכם, מבקש לומר תודה למלך הגדול והרחמן שלא כילה השגחתו ממני.
א״ת על 34 ימים נקיים ומתוקים

תגובה: יומנו של אליג׳ה לפני 3 שנים, 5 חודשים #104196

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1848

תודה על השיתוף,
אחלה דרך לפתוח תיום

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: יומנו של אליג׳ה לפני 3 שנים, 5 חודשים #104202

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414
אורי5 כתב on 28 מאי 2017 16:57:

פעם חשבתי שהגישה של גי'מס אינה נכונה ביסודה.
היום אני מבין שטעיתי ובגדול.
כבר שנים רבות של נפילות ועדיין חושב שיש לי ארסנל למתקפה על היצר!
איזו טיפשות!
עד מתי ?!



אגב זה לא שיטה שלי, זה הצעד הראשון...!!! 

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: יומנו של אליג׳ה לפני 3 שנים, 5 חודשים #104203

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414
אליג׳ה כתב on 29 מאי 2017 04:34:

אתמול נעשה לי נס.

לפני כמה חודשים כששמעתי על אס.אי הגבתי בחשדנות ובספקנות.
עם כל הרצון הטוב לעזור לעצמי, השיטות, ההבטחות, הנדרים, האיומים, הבושות, ההפסקות... עם כל אלה, כשהגיע הרגע
בו דפקה התאווה בדלת ביתי פעם, פעמיים, שלוש... למרות הכל, פתחתי.

בתוך תוכי ידעתי שאני אבוד, במבוכה רבה דמיינתי כיצד אני משתמש עדיין כשאני בגיל 70, בגיל 80.
משהו בי הבין שזו מציאות לא הגיונית אבל לא הייתה לי דרך החוצה.

אני לא מדומיין לחשוב שהחלמתי, ממש לא. אבל אתמול קרה לי משהו שאף פעם לא קרה לי בתקופת שירותי את התאווה.
אתמול היא דפקה פעם, פעמיים, שלוש. אח״כ כמדומני זה היה עם האגרוף, אח״כ אני די בטוח עם כסא, אח״כ היה שקט ואז שמעתי שהיא מנסה לפרוץ את המנעול בעדינות. התרחקתי מהדלת ואז היא נתנה מכה כל כך חזקה שזהו, ההייתי בטוח שהדלת תפול עלי. ואז קרה משהו מעניין, אני ידעתי שהיא בחוץ אבל במקום האלימות היה נדמה לי שהיא מלטפת את הדלת.
אני חושב שבדיוק אז שנינו נרדמנו.
כשהתעוררתי 5 שעות אח״כ, ידעתי שהיא כבר לא שם, פתחתי את הדלת, היא השאירה מכתב - שתי מילים: ״מה קרה?״

אני שואל את עצמי - מה קרה?
לא משהו שאני יכול להסביר, רק אולי שזו הפעם הראשונה שנכנעתי לקב״ה.
כל כך רציתי והייתי צריך את השימוש הזה, הרגשתי שלולא זה אני משתגע, ממש פיקוח נפש.
התפללתי, ביקשתי, התחננתי, התקשרתי לחברים ולספונסר, עשיתי טיול, שמעתי מסר, דיברתי עם אשתי, כתבתי ביומן. 
השתדלתי.

בנוכחותכם, מבקש לומר תודה למלך הגדול והרחמן שלא כילה השגחתו ממני.
א״ת על 34 ימים נקיים ומתוקים


זה עובד... מדהים. 
תודה על השיתוף. 

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: יומנו של אליג׳ה לפני 3 שנים, 5 חודשים #104314

את הבוקר התחלתי בסימן מלחמה.
אני כועס על שלושה אנשים: אשתי, חבר וקולגה לעבודה.
כל אחד עוקץ אותי במקום אחר.
אני יכול בקלות להביא הסברים משכנעים על כל טעות שלהם כנגדי, וזה מה שניהל אותי עד לפני כמה דקות.

נזכרתי בגמרא שמדברת מה מגדיר אדם כשוטה:
* ישן לבדו בלילה בבית הקברות
* מבזבז את כל כספו
* הולך עם בגדיו קרועים
(נשלף מהזכרון, סליחה אם טעיתי)

הגמרא טוענת שעל כל מקרה ניתן להביא הסבר הגיוני.
אבל עם אדם אחד עושה את שלושת הדברים הללו, משהו עמוק יותר חותר תחת הפעולות המוזרות האלה.

למרות שיש לי הסברים על כל מי שאני כועס עליו, מדוע אני עדיין מרגיש כעס על עצמי?
משהו עמוק יותר חותר תחת הכעסים האלה.

רוצה להתחבר לעולם היום יותר בסלחנות וותרנות ופחות בריכוז עצמי.

תגובה: יומנו של אליג׳ה לפני 3 שנים, 5 חודשים #104356

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1848

תודה על הכנות, 

מכיר את ההסברים האלה, למה זה בסדר שאני כועס על פלוני,,,,
הרבה פעמים מסתתר שם.... "נפגעתי מפלוני"....

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: יומנו של אליג׳ה לפני 3 שנים, 4 חודשים #104438

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

כל כך פשוט וכנה. 
החלמתני. 
חיבוק. 

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

זמן ליצירת דף: 0.55 שניות

Are you sure?

כן