אחד הקטעים התמוהים במגילה, הוא העובדה שאסתר המלכה מזמינה את המלך למשתה יחד עם המן. לכאורה ישנן דרכים רבות נוספות להביא למפלתו של המן, ומדוע בחרה אסתר לעשות זאת דווקא באופן זה. בגמרא (מגילה טו:) מובאות שתים עשרה (!) תשובות שונות של תנאים ואמוראים לשאלה זו.

במאמר קצר זה, ברצוני לתת הסבר המבוסס על דבריו של ה"אוהב ישראל" מאפטא, הסבר ברוח שלושת הצעדים הראשונים, שאני מקווה שיחזק את כולנו ויביא לעוד ניצחון על התאווה, כל יום רק להיום.

וכך כותב ה"אוהב ישראל": "אסתר עשתה בהמשתה אז, מה שעשה הכהן גדול ביום הכיפורים, שלקח שני שעירים, והיו צריכים להיות שוים במראה ובקומה ובלקיחתן כאחד. והטיל גורל ביניהם אחד לה' ואחד לעזאזל. כדי לרומם הס"מ ולהשוות אותו כביכול עם הבורא ברוך הוא וברוך שמו. וכענין זה ממש עשתה אסתר, שאמרה "יבוא המלך והמן" ועשתה אותו שוה עם המלך, ובזה שברה תקפו וחזקו של המן הרשע".

ובמילים פשוטות יותר: אסתר הובילה מהלך, שבו היא נותנת למלך אחשורוש ולהמן מעמד (כמעט) שווה, היא מזמינה את שניהם וחשוב לה ששניהם יגיעו. כתוצאה מכך, מגיעה מפלתו של המן.

מהלך דומה התרחש בכל שנה בבית המקדש ביום הכיפורים. הכהן הגדול הוביל מהלך, שבו (כביכול!) הוא נותן למלך מלכי המלכים ולס"מ מעמד (כמעט) שווה, ולכן הוא לוקח שני שעירים זהים כמעט לגמרי. כתוצאה מכך, באה מפלתו של השעיר לעזאזל, המייצג את כל עוונותיהם של ישראל.

אם אסתר הייתה נותנת להמן מעמד פחות, או שהכהן הגדול היה לוקח שעיר לעזאזל קטן יותר, זה לא היה עובד. המפלה של הצד האחר, הרע, מגיעה דווקא מתוך כך שמשווים את עוצמתו לזו של הטוב.

ומכאן לענייננו: בעבר, תפסנו את התאווה כמשהו שהוא "בגובה העיניים". ה' נמצא "למעלה", התאווה נמצאת יחד אתנו למטה, ואנחנו יכולים להתמודד מולה. זוהי הסיבה לכך שנכשלנו. ברגע שנבין, שגם התאווה נמצאת "למעלה", היא "כוח גדול" מאתנו, בבחינת "הא-לוהים השלילי שלנו" (ככתוב בספר הלבן), רק אז היא תיפול.

בתפיסתנו הישנה, חשבנו כי אנחנו יכולים לנצח את התאווה ולהושיע את עצמנו.

בתפיסתנו החדשה, אנו מבינים כי אנחנו חסרי אונים. איננו יכולים להילחם ולנצח, אלא רק להיכנע. אם נילחם בתאווה, בסופו של דבר, נאלץ להיכנע אל מול אויבת התאווה החזקה מאתנו.

עם זאת, אנחנו יכולים לבחור למי מאלה שנמצאים "למעלה" להיכנע. האם נהיה נתונים לחסדי ה' האינסופיים, או חלילה, לאכזריות התאווה האינסופית.

ברגע שבאמת נפנים זאת - נבחר למסור את עצמנו לחסדיו יתברך, ולא לאכזריות התאווה, ונבקש ממלך מלכי המלכים שתנתן לנו נפשנו - נקייה וחופשית מתאווה, כל יום רק להיום!

חזק ומרומם (תרתי משמע).
אהבתי שע"י זה שאנו מוסרים רצוננו ותאוותנו לכח גדול מאיתנו זה בדיוק רוממות והשוואת הרע לדרגת הטוב ע"מ שהרע ייפול.
כי לא בכוחנו נישאר נקיים.
יישר כח טהרני!

תודה יוסף בעל ההחלמות על חיזוקיך הרבים בפורום ובשיחות אישיות. אתה עוזר לי המון!

תודה גם להנהלת האתר שפרסמה את המאמר במייל היומי. זה חיזק אותי מאוד, ואני מקווה שיגרום לי בע"ה להוסיף לכתוב ולזכור באיזו מציאות אני חי, מבלי להתכחש לה.

תודה טהרני. אצלנו אומרים שהסיבה לזה היא כי בשביל להניע כל דבר צריך התוועדות ואמירת לחיים.

חיבר אותי מאוד בפורים שעבר, מקווה שגם בפורים הנוכחי.

אסיר תודה לאלוקים שגאל אותי היום (פורים) קצת מהטינות שלי. מבקש ניצחון גובר והולך על הטינה. אם זה יקרה, כל המשפחה תהנה מכך!

מחזק מאוד!

אסירות תודה!!!

מקפיץ לרגל החג הקרב ובא.

מקפיץ בעקבות דיון בפורום

טהרני כתב on 14 מרץ 2014 12:23:

ווואווווו !


אחי


כל מילה בסלע !


כל מילה


וואו אחי איזה כתיבה מדהים איזה כיף לקרוא

שאפו ענק אחי ! איזה כיף היה לקרוא את זה
אוהבים

המשתוקק, אתה פשוט כנראה קצת, יותר חב"דניק ממני... 

אני ננונקונפורמיסט...

מקפיץ לרגל היום