יי

התמכרות למין והתמכרות לפורנו – סיפור אישי והדרך החוצה 2015, ב-10 ביולי/0 תגובות/על ידי אלי קרסניץ

אני רוצה לשתף במשהו מביך – הסיפור שלי על התמכרות למין והתמכרות לפורנו. 
גם כי זה נתפס כ"אינטימי מידי", גם כי זה זה קשור למיניות, גם כי זה סוג של טאבו ובעקבות כל זה, הנושא מעורר בי פחד טבעי שלא יעריכו אותי, שלא יראו בי אדם ראוי.
הפחד הוא שיראו אותי כאדם שפל, מלוכלך, נבזי, מגונה, עלוב וחסר שליטה עצמית.
מה גם שהנושא כולו מעורר בנו את כל נושא המיניות (שעליו כתבתי לא מעט) שהוא כאוב, מלא בצלקות נפשיות ולא משוחרר אצל רובנו.

התמכרות למין, התמכרות לפורנו – מושגים שנמעוררים הרבה רגשות מעורבים בעיני. גם תשוקה, גם התרגשות, גם מבוכה, גם חרדה, אשמה וגינוי.

בכלל, נושא ההתמכרות, הוא נושא שאפשר להסתכל עליו מזויות שונות. אפשר להסתכל על הגדרות "יבשות" של התמכרות ואפשר להסתכל בכנות פנימה ולגלות את המניעים הרגשיים, את המנגנון הפנימי שמחפש מענה, שאף פעם לא עושה שום דבר "סתם", שתמיד מנסה לקבל מענה או פיצוי רגשי על מצוקה רגשית אמיתית.

עבורי, לפתוח את הסיפור האישי שלי ולשתף במה שמפחיד ומביך אותי, זה כבר חלק גדול מהריפוי.
בתוכי, ביני לבין עצמי, אני זקוק לכנות ואהבה.
השיתוף הזה הוא ביטוי לצורך שלי באהבה ולרצון שלי לחלוק ולשתף בסיפור ההתמכרות האישי שלי ולמענה הטבעי שגיליתי.

פוסט מעמוד הפייסבוק שלי שבו אני משתף את הסיבה והמקור להתמכרות שלי למין

הרבה שנים הייתי מכור למין ולפורנו

מכור למיניות, מכור לסקס, מכור להתעסקות בזה, בפנטזיות על זה. מכור לפורנו, עם עצמי מול מסך המחשב, עם נשים במציאות, עם נשים שצפו בי במצלמת האינטרנט.
וכשאני אומר הייתי, אני מתכוון שמשהו קטן מזה עדיין מורגש בי, אבל במינונים הרבה הרבה יותר נמוכים (אולי 3% מתוך ממה שפעם היה 100%).
היום אני במקום אחר עם זה, מקום הרבה יותר נעים, שליו ורגוע.
אבל במשך שנים זו הייתה התמכרות עוצמתית, אדירה, בלתי נתפסת, מרהיבה, מרעידה ומייסרת.

תמיד הייתי אדם מאוד מיני. הרגשתי שיש לי דחף מיני שיכול להספיק לכמה אנשים. אבל זה לא העניין.
העניין הוא שהשתמשתי במיניות שלי כערוץ בריחה חזק מאוד, כדרך להמלט מעצמי, מהכאב הרגשי שלי, מהבדידות תחושת חוסר הבטחון וחוסר הערך העמוקה שמתוכה גדלתי.
זו הייתה התמכרות עצומה גם למיניות רגילה, גם התמכרות לפורנו.
הייתי יכול להעביר 4-7 שעות ביום בזה. מיניות על כל סוגיה וגווניה.

זה ריגש אותי, זה העסיק אותי, זה הפחיד אותי מאוד – חוסר השליטה הזו, התחושה שאני חייב את זה כמו סם, כמו נרקומן, כמו פרפר שמהופנט אל האש.

במבט לאחור אני מבין למה כל כך נזקקתי לזה. כי בתוך זה, ממש בשיא של זה, לרגעים הרגשתי שאני חופשי, הרגשתי שאני זוכה לתחושת חופש ואחדות עם עצמי ולו לכמה רגעים. הרגשתי שוב כמו ילד, בלי דאגות, בלי אשמה, בלי שיפוטיות וביקורת, מוזר לומר את זה אבל לרגעים הרגשתי ממש אהוב שם, מקום מפלט מהכאב והבדידות שחשתי.
כמובן שרגעי החסד הקצרים התלפו תמיד בתחושה של התרוקנות, חרדה, אשמה ועצבנות אבל לא יכלתי לוותר על זה. 

הרגשתי שאני מפצה את עצמי על כל הכאבים שלי כילד שהרגיש לא מוערך, נאשם ומגונה רוב הזמן, על התסכול המיני וחוסר הבטחון בגיל ההתבגרות, על תחושת הבדידות והנחיתות,
על כל פשרה שאני מתפשר בחיים שלי כשאני לא עושה את מה שאני אוהב באמת, שאני לא מרשה לעצמי להרגיש את הרגשות שלי, שאני לא מעז לומר את האמת העמוקה שלי.

שאני מפצה את עצמי על הסגירות, ההדחקה והבריחה המכאיבה מעצמי, על חיים שביני לבין עצמי ידעתי שהם לא באמת אני, תחושה של זיוף.
והלכתי עם ההתמכרות הזו רחוק, יותר רחוק ממה שיש לי אומץ לפרט אפילו עכשיו, אבל עוצמת האדרנלין שהרגשתי בגוף רק לנוכח המחשבה על הפנטזיות שלי, כבר סיפרה את כל הסיפור. שום דבר אחר לא העסיק אותי כמו זה ובסוף כל חוויה, כל יום, כל מפגש, הייתי חוזר הביתה אל ה"מקדש" הזה שלי.

הייתי זקוק להתמכרות הזו וזה כאב מאוד

ממבט לאחור אני רואה כמה הייתי זקוק לזה.
הייתי מכור לתחושה הרגעית של חופש, של אחדות, של התרגשות עצומה כמו של ילד. מצאתי אינספור דרכים יצירתיות לרגש את עצמי בזה, שדה עצום של יצירתיות.
וחייתי בפחד, באשמה, בבושה ובהדחקה עצומה וכואבת של הרגשות האלה.

ההתמכרות הזו הכאיבה לי בכל תחומי החיים.
בזוגיות זה עלה בגדול ועורר הרבה כאב, עצב, חוסר בטחון, כעס, חרדת נטישה וסטרס.
ביחסים עם חברים תמיד הייתי בפחד שיגלו, שידעו וחייתי בתחושה של לחץ וחרדה.
ביחסים עם אנשים בכלל זה עשה אותי עצבני, מרוקן, כועס וחסר סבלנות.
בעשייה שלי זה ערפל אותי והביא חוסר מוטיבציה, טשטוש ורגשות אשמה.

ההתמכרות הזו למין לוותה בהתמכרויות משנה כמו אכילה רגשית וצפייה בסרטים וסדרות אינטרנט.
אחרי שמתעסקים במיניות 5-6 שעות, הדבר האחרון שרוצים זה לצאת לפגוש עולם. 
זה רק זורם הלאה אל ההתמכרות הבאה…אל לאכול ולבהות במסך…"לנוח" מכל ההתרגשות שקדמה לזה ולהדחיק את האשמה והמבוכה.
כך יצא שהייתי עסוק רוב היום בהתמכרויות ובריחה מעצמי.

כשאנחנו מתמכרים למשהו – מיניות, אכילה רגשית, עישון, סמים, טלוויזיה, אינטרנט, הימורים…מה שזה לא יהיה, ההתמכרות היא חוויה של פיצוי, היא צורך בפיצוי.
היא פיצוי רגשי על חוסר אדיר בתחושת חופש, קבלה עצמית ואהבה.
היא פיצוי על חוסר בתחושה של של הנאה ושל שמחה, של חיבור וזרימה טבעית.
היא פיצוי על מה שבאמת חסר לנו ועל מה שאנחנו מרגישים (ובצדק) שמגיע לנו.

וכמובן התמכרות למין, התמכרות לפורנו –  זה לא רק רגעים של חופש והנאה, זה גם סבל אדיר.
כשאנחנו מתמכרים למשהו זה מלווה ברגשות אשמה, נחיתות, השפלה, חרדה ובושה גדולה.
בחוסר אמון וחוסר בטחון בעצמנו, בערך שלנו, ביכולת שלנו לחיות באופן נעים ואוהב.

וכשאנחנו רואים את כל זה קורה, הדחף המיידי הוא לגנות את זה, לנסות להפסיק את זה, להסתיר את זה, להכחיש את זה ולהאשים את עצמנו.

ניסיתי להפסיק את ההתמכרות בכח וזה לא עבד

במשך השנים ניסיתי עשרות ומאות פעמים להפסיק בכח.
ניסיתי להחליט שמעכשיו זהו, לא עוד.
ניסיתי כל מיני שיטות וטכניקות של מדיטציה, של לדבר לעצמי, של ליצור בתוכי אמונות ותפיסות אחרות.
ניסיתי להתחכש לזה, גיניתי את עצמי, ניסיתי לעצור את זה.
במשך הרבה מאוד זמן כעסתי אפילו על המושג הזה "התמכרות" ופחדתי בכלל להודות שאני "מכור". ממש לא רציתי לראות את זה כך, כ"בעיה", כמשהו שיש לו הגדרה ועכשיו צריך ללכת עם זה כמו עם אות קלון.

בתוכי חייתי במאבק כמעט תמידי. מרדתי, זעמתי, דרשתי מעצמי לראות את זה כ"ביטוי של עצמי", התכחשתי לכאב שלי, ניסיתי לקבל את זה, ניסיתי לספר לעצמי שזה בסדר ככה.
וכל פעם כזו הסתיימה במפלה כואבת, בחזרה עוצמתית אל ההתמכרות תוך כדי תחושת כישלון וחרדה מכך שאני פשוט לא שולט בעצמי וכמה בזוי ומושפל ארגיש אם כולם יגלו את האמת עלי.

למה כל הנסיונות האלה לא עבדו?
כי הם היו נסיון לשלול או למנוע ממני משהו שהייתי זקוק לו כמו אוויר לנשימה – תחושה של חופש והנאה או במילים אחרות, חוויה של אהבה.

הצורך הזה, הרגשות האלה שאפשר לקרוא להם "הילד הפנימי", הילד הזה שחי בתוכי, בתוכנו, בכולנו, הוא החלק הכי עוצמתי, הכי משמעותי שבנו.
כשהוא לא מקבל אהבה, כשהרגשות שלו מודחקים ומגונים, כשהצרכים שלנו עצורים ומוכחשים, כשהוא מרגיש לא ראוי לאהבה, לא ראוי להקשבה ולביטוי בעולם, הוא מוצא דרכים יצירתיות להרגיש אהוב.

הוא מוצא פיצוי באוכל, בסמים, בסקס, בכל פעילות אחרות שמעוררות התרגשות ותחושה של חופש.
הוא בורח, הוא עושה הכל כדי לשרוד את ההרעבה העצומה באהבה, הוא פשוט חייב את זה.

ואז כשמנסים בכח להפסיק, מנסים למנוע ממנו את המפלט האחרון שלו, הוא לא יסכים, הוא לא יתן, הוא ילחם על ההתמכרות שלו כמו על אוויר לנשימה.
והוא צודק.
הוא חייב לקבל אהבה והנאה.
אי אפשר לשלול ממנו אהבה ולצפות שהוא יסכים.
הוא לא יסכים לעולם ובצדק.

מה כן נותן מענה להתמכרות למיניות ופורנו

אז מה כן עזר לי בסופו של דבר? דווקא לתת אהבה לכל מה שברחתי ממנו בתוכי.
ללמוד לתת אהבה לעצמי, לילד שבי, לילד הזה שמכור ובורח.
הוא הכי זקוק לאהבה וכשהוא מרגיש אהוב, הוא כבר לא חייב לברוח, לא חייב לאחוז נואשות בהתרגשות המכאיבה הזו.

ככל שאני לומד לאהוב יותר את עצמי, לתת מקום לרגשות שלי, לקבל את הילד הפוחד וחסר הבטחון שבי, משהו בי מרפה.
ככל שאני לומד יותר להקשיב לכאב שבי, לרגשות שלי, להודות שהנה אני פוחד, שאני עצוב, שאני מרגיש בודד,  שאני מלא תשוקה, שאני רוצה לברוח, שאני לא יודע מה לעשות, שאני מרגיש לא אהוב, שאני זקוק לאהבה, ממש זקוק לה.
ככל שאני לומד להקשיב, להודות במי שאני ולאהוב אותי, כך הצורך לברוח להתמכרויות פוחת.

התמכרות לפורנו, התמכרות למין – הסתתרות שמאחוריה צורך טבעי באהבה

ככל שאני לומד לבטא את עצמי בכנות, לפעול בהתאם לצרכים הרגשיים ולבקשות העמוקות של הלב שלי, לעשות את מה שמרגיש לי נעים ומדוייק, להודות במה שנעים ולא נעים לי, ככל שאני פחות מספר לעצמי ש"ככה זה וזה מה יש" ויותר שואל, חוקר, לא לוקח את החיים כמובן מאליו, כך פוחת הצורך הכואב לברוח מעצמי להתמכרויות.

ככל שאני לומד לאהוב אותי יותר, ככל שאני מתמלא יותר בעצמי, בכנות שלי מול עצמי, כך אני פחות מורעב רגשית ופחות נזקק לברוח מעצמי.
זה מסע שממשיך, זו דרך שאני הולך בה.

וכל מקום שמתפנה בי מהנזקקות, מהבריחה, מההתמכרות, הוא מקום שמרפה, שנרגע, שנעים לי בו, שאני יכול להינות ממיניות, מתשוקה ומיחסי אהבה.

הנה מאמר שמעמיק את ההבנה לגבי העקרון שמאפשר שינוי הרגלים וגמילה מהתמכרויות.

ומה דעתכם על הנושא? מוזמנים להגיב או לשאול שאלות בתחתית העמוד. רוצים לקבל ליווי והדרכה אישית? כתבו לי או התקשרו 052-2263761רגע לפני שממשיכים הלאה, אני ממליץ לקרוא אתהסיפור הקצר הזהלחצו כאן כדי להצטרף אלי בפייסבוק ולקרוא את השיתופים האישיים שלי (ואם תרצו גם להגיב ולשאול שאלות ואשמח לענות) או כאן כדי להצטרף לערוץ שלי ביוטיוב ולהינות מסרטונים והדרכות שלי כשאני מעלה אותםמפגשים קבוצתיים בתל אביבקבוצת לימוד של ריפוי רגשי, קבלה עצמית וצמיחה אישית בתדר של כנות ואהבה (לחצו כאן לפרטים)טיפול וליווי אישי - לגלות שלווה, אהבה עצמית וצמיחה אישיתהמפגשים מתקיימים בביתי או בשיחת וידאו בסקייפבנוחות ביתכם. רוצים לשמוע איך הגישה שלי יכולה לתת מענה לקשיים ולצרכים האישיים שלכם בהתפתחות אישית, אהבה עצמית וריפוי רגשי?כתבו לי או התקשרו אלי 052-2263761 ואשמח להקשיב ולענות. רוצים לקרוא עוד? בקרו בקישורים הבאים: טיפול וליווי אישי