אחד משריו הנכבדים של המלך התרווח בנינוחות על כורסת הפאר בסלון ביתו. לפתע עלה במוחו רעיון, והוא מיהר לשלוח משרת שיקרא את הלבלר. עם הגעתו של הלבלר, מיהר השר להקריא לו את תוכן האיגרת: "לכבוד המלך ירום הודו, הנני לבקשו כי יגיע לבקרני בביתי היום אחר הצהריים". השר הוסיף את חתימתו, והרצים יצאו דחופים בדבר השר אל בית המלך ירום הודו.
זמן קצר לאחר מכן, הופיעה בבית השר משלחת מלכותית. בפנים חמורות וקדורות סבר ובטון נוזף ומזועזע הקריא אחד מהם את האגרת אשר נשלחה מארמון המלך בתגובה לדברי השר: "הזמנת המלך לביתך הינה מעשה חמור. עבירה שיש בה קלון. על המבקש לראות פני המלך, להכין את עצמו כראוי, ולטרוח בעצמו להגיע עד המלך". השר, כמובן, מיהר לשגר את התנצלותו, ושמח שראשו נותר על כנו...
חלפו מספר ימים, והנה כרכרה מלכותית חונה בסמוך לחצר השר. לשמע ההמולה השקיף השר מבעד לחלונו ושפשף עיניו כלא מאמין. המלך בכבודו ובעצמו יוצא מן הכרכרה. השר ציפה כי כולי האי שמא ואולי בא המלך בכל זאת לבקרו, אך לאכזבתו פנה המלך לכיוון אחר, ונכנס אל ביתו של אחד השרים האחרים.
מיהר השר אל הכרכרה החונה בחוץ, שם פגש את הרכב המלכותי הניצב על משמרתו. "אמור נא לי", פנה השר אל הרכב בחביבות, מקווה שתמורת הכבוד שחולק הוא לרכב יחלוק עמו הרכב מן המידע שברשותו, "מדוע בא המלך לביתו של השר הזה, והלא הזמנתי את המלך לביתי, ולא בלבד שלא בא אלא נזף בי קשות על עצם ההזמנה".
הרכב מיהר להשיב, קשה היה להחמיץ את ההבעה על פניו, האומרת כי מדובר בדברים פשוטים, שהוא תמה כי השר אינו יודעם: "שר זה חולה הוא. ומרוב אהבה שרוחש לו המלך, הטריח עצמו ובא לבקרו בביתו. אך כאשר שר נמצא בקו הבריאות ויכול להגיע בכוחות עצמו אל המלך, אזי חוצפה היא ועזות מצח להטריח את המלך שיבוא הוא אליו".
***
בהיות המקדש על מכונו, ובהיות מצבו של עם ישראל בריא ותקין (יחסית), היינו עולים אליו אל המלך. שלוש פעמים בשנה עלה כל זכר מאתנו ברגל, לראות את פני האדון ה'. בחג המצות, בחג השבועות ובחג הסוכות.
אולם, כאשר הלך והתדרדר מצב הבריאות הרוחני של עם ישראל, וכהכנה לגלות הארוכה, תקנו חכמים את חג החנוכה. חג בו המלך בא לבקר אותנו בבתינו. במצב כזה איננו נדרשים עוד להגיע עד אליו. עלינו רק לפנות ולהכין מקום ראוי עבורו.
***
אנשים בריאים ברוחניותם יכולים וצריכים להגיע אל המלך בכוחות עצמם, אך אנשים חולים כמוני צריכים שהמלך יבוא אליהם, יבוא לבקר אצלם בגילוי אהבתו אליהם. אנחנו רק צריכים להתכונן לבואו ולתת לו באמת להיכנס.
(מיוסד ע"פ ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר ד,יד.
ראיתיו ב"משנת ברסלב - לעובדא ולמעשה - חנוכה)
