שמעתי סיפור שאותי מחזק מאד, בכל פעם שמתעררות לי שאלות על מה שסובב וקורה אותי אני מדליק את הרמקולים על וואליום גבוה ומתחיל לבכות...
היה יהודי בשם אנשיל ברוידא, יהודי שעבר את השואה האיומה, איבד נכסים רבים שהיו לו לפני השואה באירופה, איבד את משפחתו היקרה לו שהיתה לפני השואה, עבר את כל המחנות, האושוויץ בירקינאו, דכאו, וברגן בלאזן, עד שהצליח להינצל מן התופת ולעלות לארץ ישראל ולהקים מחדש משפחה לתפארת.
באחד מלילי הסדר בפסח ישבו כל בני המשפחה ואיתם הסבא ר' אנשיל, פתח אחד הנכדים בארבעת הקושיות מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות...
לאחר מכן פנה אל הסבא ואמר: סבא, עברת ימים טרופים וקשים שעברו על עם ישראל, איבדת את נכסיך, איבדת את משפחתך, עברת כל מדורי גהינם, ומה בכל זאת נותן לך את הכח לעלות לא"י, להקים משפחה, ולמשיך להאיר פנים בחיוך בלתי פוסק מעל פניך?
ענה לו הסבא, על 4 קושיותיך מה נשתנה אביך יענה לך כדין והיגדת לבינך ביום ההוא.
אבל על השאלה ששאלת אותי אני יענה לך:
זה היה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, נזדמנתי לליל הסדר אצל האדמו"ר מבעלז.לאדמו"ר היה בן שכשהתחיל האב לעשות קידוש הוא לא שאל שום שאלה. האב מסב לשתות כוס ראשונה והוא לא שואל דבר.
מרים האב את המצות לעשות יחץ, והבן לא שואל דבר. והאב תמה, מדוע הוא לא שואל כלום?
לקח האב את הקערה ושם על כתיפו, את הגביע על ראשו ואחל לרקוד ולקפוץ בתנועות משונות, הכל כדי לגרום לילד הקטן לשאול שאלות, ושום דבר, הבן לא שואל שאלות.
אז פנה האדמו"ר מבעלז לבנו ושאלו: אני עושה הכל כדי שתשאל לפשר מעשי, ואתה לא שלואל כלום, מדוע?
ענה הבן את אביו: שנים לימדת אותי, אבא, שעל אבא לא שואלים שאלות, גם אם הוא עושה דברים שאני לא מבין.

דברי בנו של האדמו"ר מבעלז נחקקו עמוק בליבו של ר' אנשיל ברוידא, שאז עדיין לא ידע שיזדקק לדברי הבן לחיזוק אמונתו בשנות זעם.
ופונה ר' אנשיל לנכדו בליל הסדר: אם שואל אתה אותי איך הצלחתי לעמוד איתן ולא ליישבר מול משברי ים, מולי גלים שוצפים גואשים, מול תלאות נוראות, אבדות קשות בממון ובנפש. בעמידה מול ייסורי איוב דעברו עלי בתוככי מחנות ההשמדה והעבודה בימי שילטון הצורר הנאצי.

"בכל עת שעלתה ובאה עלי צרה נוראה, עלתה מנגד מול עיני תשובת בנו של האדמו"ר מבעלז - - -
"שעל אבא לא שואלים שאלות... על אבא לא שואלים שאלות" ! ! !

~ ~ ~
בכל זמן שמתעורר מצב בו אני מרגיש חוסר שליטה וניהול, מצב קשה שבא לפני, אני נזכר בסיפור של ר' אנשיל, אני אומר לעצמי, אם הוא את נוראות השואה האיומה יכל לעבור עם חידוד ההכרה כי - - - "על אבא לא שואלים שאלות", 
כי ישנו אבא אוהב ורחום לכל אחד מאיתנו, שרוצה רק בטובת כל אחד מישראל, ואם נקרה משהו שנראה לעיני הבשר שלנו כדבר לא טוב כל כך, קצת לא נעים, אולי גם פעמים כואב, בודאי מחשבה טובה טמונה בתוך אותו מקרה, ולא מקרה הוא אלא השגחה עליונה שהביאתו.

התחזקו חברים, חדדו את המסר העמוק והנפלא מן הסיפור, לחזור על הדברים ללא הפסקה, ללא ריפיון כי - - -

"על אבא לא שואלים שאלות"