למאמר - ירידה לצורך עלייה

העתקת המאמר מאת: הרב מנחם ברוד
הדרך אל הגאולה (האישית או הכללית - תוספת שלי) אינה ישרה וחלקה, אלא היא עוברת ירידות ועליות, נפילות וזינוקים קדימה. גם חייו של אדם, מטבעם, אינם זורמים בקצב אחיד ובמסלול קבוע. נכון יותר לתארם כשורה של עליות ומורדות, ואף של נפילות ממש.

כולנו מכירים את טעמה של הירידה או הנפילה הרוחנית. זו מתרחשת בדרך-כלל סמוך לעלייה. היא באה במפתיע. פתאום האדם מאבד את האש הפנימית שבערה בו, את החום וההתלהבות. הוא חש יובש וקרירות. לפתע מתעוררים בו כל מיני כוחות המטרידים אותו. הוא עומד נבוך ומבולבל ואינו מבין למה כל זה קורה לו דווקא אחרי עלייה יפה כל-כך.

'אַיִן' בין 'יש' ל'יש'

תורת החסידות (ראה הקדמה ל'שער הייחוד והאמונה' בתניא) מסבירה כי הירידה היא שלב טבעי במעבר מדרגה אחת לדרגה גבוהה הרבה יותר. האדם אינו צריך ליפול ברוחו נוכח הירידה שחלה אצלו, אלא להפך, עליו להתעודד ולהתחזק לקראת העלייה העצומה הצפויה לו לאחר הירידה.

ההסבר נעוץ בַכלל, שבין 'יש' ל'יש' חייב להיות מצב של 'אַיִן'. בין שליבה אחת לשליבה שנייה בסולם יש חלל ריק. בעלייה קטנה ומדורגת שלב ה'אַיִן' הוא זעיר, ולפעמים כמעט לא מורגש. אך כאשר האדם צריך לעלות למדרגה גבוהה לאין-ערוך ממדרגתו הקודמת, הוא חייב לעבור שלב של ירידה ואף נפילה, שבמהלכו הוא משתחרר מהמושגים ומאמות המידה של דרגתו הקודמת, ונפתח למושגים החדשים של הדרגה החדשה.

בעלייה לדרגה חדשה לגמרי אי-אפשר להישאר בעולם המושגים של הדרגה הקודמת. השלב הקודם – אף שהוא טוב ונעלה – עלול להפריע לקליטת המושגים החדשים. המצב שבו האדם עוזב את דרגתו הקודמת, אך טרם קיבל את דרגתו החדשה – הוא היוצר את הירידה או הנפילה.

משלים רבים מובאים על כך. למשל, גרעין שעליו להירקב לגמרי בטרם יצמח ממנו אילן חדש. גם בתהליך של לימוד והבנה יש שמופיעה קושיה חזקה ומותירה את העניין באי-הבנה מוחלטת, ולאחר מכן באים להבנה מעמיקה וחדשה. העיקרון הוא שהירידה מאפשרת את צמיחתו של שלב חדש ונעלה יותר.

הגמרא (בבא מציעא פה,א) מספרת על ר' זירא, שכשעלה לארץ-ישראל קיבל עליו להתענות מאה תעניות, כדי לשכוח את התלמוד הבבלי, שלא יבלבל אותו בבואו ללמוד את תורת ארץ-ישראל, שעמדה במדרגה גבוהה יותר. זו דוגמה מובהקת לתפקידה של הירידה, כהכנה לקראת עלייה גבוהה ומחודשת.

לא נפילה אמיתית

על כך נאמר (משלי כד,טז): "שבע ייפול צדיק וקם". ה'נפילה' אצל הצדיק אינה תאונה שקורית לו, אלא חלק מעבודתו ושלב שהוא אפילו הכרחי בהתקדמותו ובהתעלותו. העליות והירידות מעידות שהוא שרוי בתהליך של עלייה, שהוא חי ומתקדם. דווקא יציבות ממושכת עלולה לרמז על קיפאון בעבודת ה'. אדם שדרכו ישרה לפניו ואין בה עליות ומורדות, יש לו בהחלט סיבה לחשוש שמא דרכו אינה דרך של צדיקים.

אולם גם כאשר הצדיק 'נופל' – אין זו נפילה אמיתית, ככתוב (תהילים לז,כד): "כי ייפול לא יוטל". אמנם הוא ירד ממדרגתו הקודמת, אך עודנו במדרגה גבוהה למדיי. ר' זירא, לאחר שביקש לשכוח את התלמוד הבבלי, לא נהפך חלילה לעם-הארץ. הוא נשאר תלמיד-חכם, אלא ששכח את הכללים ושיטות הלימוד של בבל. גם בעת הירידה נשאר באדם רושם מסויים ממדרגתו הקודמת, ובכוחו הוא עולה ומגיע לדרגתו החדשה. וכך, גם בירידה שלפני הגאולה, כבר מתנוצץ אור הגאולה, והיא המובילה אל הגאולה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

למתקדמים... - העליה נמצאת בסוף הירידה
מצ"ב קישור למאמר שמנסה להסביר את מאמרו של ר' נחמן מברסלב,
שאומר "הירידה היא תכלית העליה" -
באופן אישי אני מרגיש שלא הבנתי אותו עד הסוף, אשמח לעזרתכם.

החלמה נעימה לכולנו!