שלום לכולם,
מאז שהתחלתי לטפל בנטיה שלי, אני מגלה מחדש מחשבות חדשות השייכות בנושא של טיפול בתאווה.
אקדים את התובנה החדשה שלי ברעיון לקוח מעבודת הכהן ביום הכיפורים:
שמעתי פעם, פרט מאוד חשוב בעבודת הכהן הגדול ביום כיפור, שאם נשים לב, כל עבודה שהכהן הגדול מתחיל, הוא איננו מסיים אותה מיד, אלא באמצע עבודת קרבן ראשון, הוא כבר מתחיל עבודה שניה, ובאמצע עבודה שניה, הוא מתחיל שלישית, וכן על זה הדרך. לכאורה, במבט ראשון זה נראה לנו מפוזר, כי מה שהתחלנו, יש לסיים ורק אז לעבור לשלב הבא.
אבל היא הנותנת, שהתורה רוצה ללמד אותנו, שהעולם לא עובד בצורה כזאת שכל דבר עומד בפני עצמו, אלא שכל דבר כרוך בדבר אחר. ומה שנראה לנו כבלאגן, הוא בעצם הסדר הרגיל.
בבואי לעבוד על ההרגלים שלי, גליתי שאני ניצב מול עצמי. כלומר ברגע שאני מפסיק עם ההרגל שלי של צפיה בתכנים לא ראויים, אני מוצא זמן רב שאינני יודע איך למלאות אותו.
למען האמת, לא מדובר רק על זמן פנוי, כי לפעמים החיפוש אחר תכנים לא ראויים היה נעשה גם במקביל לעבודה, לבית (הטלפונים עם אינטרנט עושים עבודה בלתי פוסקת)
בעצם כשמפסיקים ניצבים מול עצמנו, מול מה שמעסיק אותנו, מה שחסר לנו.
אצלי, גיליתי שמה שחסר לי, זה מה שאני מכיר בעצמי זמן רב, זה חברות- עלי לשבור את הבדידות!
לא רק הבדידות ביחס להתמכרות (כמו שמובא במדריך של האתר), אלא סתם בדידות. גיליתי שאני בן אדם מאוד בודד, לכן אין לי שמחה, לכן אני מחפש סיפוק במקומות לא ראויים.
והבדידות יוצרת עוד בדידות, כיון שלא נעים לצאת מבדידות, כיון שאני נתפס כבן אדם מופנם,מה פתאום שאשתנה.
היום ניסיתי, וניגשתי ל3 חברים- לכאורה סתם שיחה, אבל עבורי זה צעד ענק. אני כבר יותר עסוק בלהכיר אנשים, להתעניין בהם, לנסות לבנות חברות אמיתית (זה קשה למי שביישן כמוני).
והנה, דרך ההטיפול בהתמכרות בתאווה, מתגלה שיש משהו אחר יותר אמיתי שמציק לי שעלי לתקן. ההחלטה להתקדם לנושא אחר איננה פשוטה כלל, ויחד עם זה, אני כבר מוכן למסע, להתקדמות אל אפיקים חדשים. מי יודע.
"הורני ה' דרכיך, אהלך באמיתך"
