באחד מבתי החולים הייתה מחלקה, שנועדה עבור חולים במחלה קשה במיוחד. באחד הלילות, העמידו רופא חדש לתורנות במחלקה. באותה עת, המחלקה הייתה תפוסה עד אפס מקום בחולים מסוכנים. והנה הרופא החדש עמד נבוך. כיצד יטפל לבדו בכל חולי המחלקה? הוא שח את דאגתו לממונים אך הם השיבו לו שאין ברירה. יש מחסור ברופאים, ואי אפשר למנות יותר מרופא אחד לתורנות לילה. "סביר להניח, שהלילה יעבור בשקט", ניסו להרגיע אותו, "אם תתעורר בעיה, תתקר מיד להזעיק תגבורת".
רק התחילה התורנות שלו, והצרות התחילו לצוץ חולה אחר חולה התעוררו משנתם עם סיבוכים קשים. הרופא הצעיר מצא את עצמו מתרוצץ מחולה לחולה ומטפל בהם כמיטב יכולתו. אפס כי כוחותיו היו דלים מדי, ניסיונו מועט מדי, והוא לא הצליח להעניק את הטיפול הדרוש לכל החולים. לפנות בוקר אירע האסון. בעוד הוא מתמודד לבדו, בשארית כוחותיו, להעניק את הטיפול הדרוש לחולה פלוני, מת חולה אחר במחלקה, טרם הצליח להגיע אליו, כדי להעניק לו את הטיפול שהיה זקוק לו נואשות.
תבעו את הרופא למשפט באשמת רשלנות רפואית. בבית המשפט נעמד הרופא הנאשם, וטען בלהט כלפי השופט: "עבדתי במסירות נפש ממש! רצתי ממיטה למיטה ולא נחתי כל הלילה. האם ניתן להאשים אותי? הרי פשוט לא הספקתי להגיע לאותו החולה שמת לבסוף! זה לא היה בכוח אנוש!"
ענה השופט: "הרי אמרו לך, שאם לא תסתדר תזעיק תגבורת. מי ביקש ממך לנסות להסתדר לבד? אתה אשם בגרימת מוות ברשלנות, היות ולא הזעקת את התגבורת שהיה עליך להזעיק".
וכך בדיוק יאמר כביכול הקב"ה לכל אחד ואחד מאתנו: "לא הסתדרת לבדך בעבודת ה'. מי ביקש ממך להתמודד לבד? הרי למדו אותך שיש בורא עולם. היה עליך "להזעיק" אותו ולומר לו: "אני לא מסתדר! תעזור לי!"
... מי שסומך על התכניות שלו, וחושב שבכוחות עצמו יוכל לעבוד את השי"ת כראוי, אינו אלא טועה.
***
אחלה פוסט, הא?
אבל לא אני כתבתי אותו...
זהו ציטוט מתוך שיחות רבי שמשון דוד פינקוס (ימים נוראים, עמ' לג-לד).
