הגישה שלו היא מלחמה והכנעת היצר, לי עזר יותר רגיעה וכניעה עצמית, ובכל אופן אני מקווה שזה יגרום לפתיחות בציבור של שומרי תורה ומצוות, שם הנושא הזה הוא ממש לא מדובר

"המלחמה ביצר היא מלחמתו הגדולה ביותר של האדם המאמין"
כך אומר ל"גלובס" הבמאי החוזר בתשובה אורי גרודר, שסרטו "זרע קודש", העוסק באיסור להוציא זרע לבטלה, יוצא בקרוב למסכים

אחת הסצנות המצחיקות ושובות הלב ב"זרע קודש", סרטו התיעודי של הבמאי החוזר בתשובה אורי גרודר שעוסק ברגישות באיסור לאונן בעולם החרדי (איסור שאינו רק חמור אלא גם לא נהוג לדבר עליו), נשמע קולו של גרודר עצמו שאוחז במצלמה ומתעד את אהרון ישראל איצקוביץ', חסיד וויזניץ' וחברו הטוב. איצקוביץ' הוא גבר ג'ינג'י וחייכן בשנות ה-30 לחייו שבניגוד לגרודר נולד לעולם החרדי ובקיא בו לפרטי פרטים. במהלך הסרט שזורים קטעי ראיון שערך עימו גרודר תוך שהוא נודד בין חדרי ביתו ומחלק הוראות לילדיו ביידיש. גרודר עוטה על עצמו את דמות התם - בין אם היא מודעת לצורך עלילת הסרט ובין אם כזה הוא - ובעזרת הטון הנאיבי והסקרן שלו מצליח לשאול את איצקוביץ' על דברים שחרדים לא נוהגים לדבר עליהם בנוגע לאיסור המוחלט להוציא זרע לבטלה.

"מוציאים את האש בלימוד"

העובדה שגרודר גדל כחילוני נהנתן (שניים מסרטיו לפני החזרה בתשובה עסקו בתרבות הטראנס והסמים הפסיכדליים בישראל של סוף שנות ה-90'), וחזר בתשובה בסביבות גיל 30 (כיום הוא נשוי עם ילדים, גר באלעד), מאפשרת לו לגלות עניין, כבוד וזהירות בבואו לעסוק בנושא כה רגיש ולא מדובר כמו האיסור לאונן בעולם החרדי. מצד שני, הוא מטפל בחומרים מנקודת מבט חיצונית של חילוני שמתבונן בהימנעות הגופנית הזו בתדהמה.

"הסרט מיועד קודם כל לקהל חילוני ולא חרדי", מסביר גרודר, "אבל עדיין העובדה שיש סרט שמדבר על הנושא הזה יוצרת סערה בחברה החרדית. יש פרומו שערכנו שמסתובב בין וואטסאפים של חרדים ואתה לא מבין איזה באזז זה יוצר".

"זרע קודש" מורכב מראיונות שערך גרודר עם רבנים ומחנכים בעולם החרדי, כמו גם עם יועצים לענייני אישות שמדריכים גברים צעירים לגבי יחסי מין לפני חתונתם. זאת לצד שיחות שלו עם אשתו ועם הרב לגבי עשיית הסרט ובאשר להתלבטויות עד כמה לחשוף ומה בדיוק להראות.

סיפור המסגרת שבתוכו מתרחשת העלילה קשור בלבטים של גרודר כיצד להדריך את בנו הצעיר לגבי איסור הוצאת הזרע לבטלה, מה לומר לו בדיוק והאם לספר לו שאבא שלו לא תמיד היה חרדי כמוהו.

"המסקנה שלקחתי מהסרט לגבי הבן שלי היא שהדבר הכי חשוב בהדרכה שלי אותו היא לומר לו שאני אוהב אותו", מספר גרודר. "ילדים בעולם החרדי לא מרגישים מספיק אהבה ביומיום, כי הם הרבה בישיבה ולא עם המשפחה. גם בפורומים משפחתיים, זה הרבה פעמים המוני מדי והם לא מקבלים יחס אישי. ראיינתי סקסולוג חרדי שלא נכנס בסוף לסרט והוא טען בפירוש שמחסור בחום ואהבה זה אחד הדברים שדוחף נערים חרדים לאונן, למרות האיסור החמור".

- יש בך ביקורתיות על עצם האיסור, או שאתה מקבל אותו כפי שהוא ורק מתעניין בדרכי העמידה בו?

"כאדם מאמין, שאינו כזה הרבה שנים, הבנתי שכל הדברים שקשים להבנה בשכל - אין לי ברירה אלא לזרוק את השכל הצידה וללכת אחריהם מתוך האמונה.

"המלחמה הזו ביצר היא מלחמתו הגדולה ביותר של האדם המאמין. היא הדבר שהכי קשה להתרגל אליו כשחוזרים בתשובה כי לוקחים לך דבר שהיה חלק בלתי נפרד מהעצמיות שלך במשך שנים".

- אז מה עושה הגבר החרדי עם כל האנרגיה שאצורה בו?

"כמו שהראיתי בסרט - צעקות למשל. אני הולך ליער ליד הבית וצועק, משחרר אנרגיה, בדיוק בגלל זה. האדם חייב להוציא את האש הזו איכשהו, ומי שלא צועק - ירוץ או יעשה פעילות אחרת".

- במאה שערים אין יער וצפוף מדי בשביל לרוץ. איך מוציאים שם אנרגיה?

"החרדים שם מכוונים את האנרגיה והתשוקה שלהם ללימוד התורה, מוציאים את האש בלימוד".

הכתבה מאתר גלובס

ערכתי

ראיתי את הסרט. מעניין. בעיקר כאמנות. הוא מציג את הגישות השונות לנושא בבהירות. הפתיחות המופיעה שם לא מתאימה (נכון להיום) למה שאני מכיר בציבור החרדי. אולי לחסידי ברסלב, בטח שלא לצ'ולניקים שבדוסים. כמכור היו בו גם לא מעט קטעים שקוממו אותי. בגללי. לדוגמא גילגולי השלג. יסורי המצפון של הבנאדם הציפו אצלי נשכחות. בשורה התחתונה העברתי שעה מעניינת. לא נפלתי מהכיסא לכאן ולכאן. 

אשמח לקרוא עוד תגובות על הסרט