ספה"ק טהרת ישראל - שמירת עינים פרק ד'
...אם תלך בשוק ויצרך בוער בקרבך להסתכל בנשים, או להגביה עיניך סתם וכו, ואתה עומד בנסיון שלא תשמע לדברי היצר, אז בזה השעה והרגע אתה נכלל בכללא דצדיק יסוד עולם וכו' וכו', בזה הרגע נשמתך זוכה ומקבלת פני השכינה ונעשה שמחה וחדוה בכל העולמות, ושכינת כבודו יתברך שמו מתעטרת בך ומנשקת עיניך הטהורים וכו' וכו' וכו' , ....רק תיכף בשעה שרואה דמות אשה ומעביר מחשבתו לבלי ליהנות ח"ו ובלי להרהר, תיכף ומיד זוכה ומקבל פני השכינה....‬

עוד

תודה רבה.
אודה לך אם תוכל להעלות את נוסח התפילה המלא, שציטוט הימנה הינך נושא בגאון בחתימתך.

הנה צדיק

ראוי לציין מה שראיתי בספר ליקוטים וז"ל:
מרגלא בפומיה אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל, כי כאשר אדם עובר ברחוב ובפרט בחור ואיש צעיר אשר מחשבותיו אין כדבעי למהוי, והא מתגבר על יצרו שלא לישא את עיניו ולראות, אין לנו מושג כמה צרות ומחלות ורציחות וכו' וכו' נמנעים בחסדי השי"ת מכל העיר על ידי זה, והאדם הזה שמקדש את עצמו, משפיע שמחה גדולה בשמים ושפע מרובה של רחמים עד קצה העולם, שדייקא באותו רגע שבו התגבר על יצרו, נמנע האסון כמו שבו ברגע נתגלה חומרי תבערה שכמעט גרמו נזק רב על ידי בני עוולה, וכמו"כ בשאר ענינים, ורק בזכות הצדיק הזה נמנע אסון כבד, והמון עם אינם יודעים מי היה המציל האמיתי, ושהכל בזכות נוצרי העינים ונוטרי ברית, ע"כ.

תודה רבה

סיפור נפלא סופר בעלון 'עקבתא דמשיחא' על יהודי אחד עלה באחד הימים לאוטובוס ציבורי בדרכו ליעד מסוים. בעלותו לאוטובוס התיישב באחד הספסלים הקדמיים, אלא שהיות וכמה נשים התיישבו בספסלים שלפניו, והוא היה זהיר מאוד בשמירת עיניים, כדברי רבותינו שאמרו (נדרים כ:): ״כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה", קם ממקומו והתיישב באחד הספסלים האחוריים של האוטובוס. במהלך הנסיעה נפלה עליו תרדמה והנה הוא רואה בחלום, כיצד מישהו צועק לעברו: "קום מהר! מתחת לספסל עליו אתה יושב יש חומר נפץ, קום! מה לך נרדם!"

הלה התעורר מיד בבהלה, והחל לבדוק מתחת לספסל האם אכן הדברים נכונים, או שמא חלום הוא.

לתדהמתו ראה מתחת לספסל בו ישב חבילה חשודה. נורא ואיום – חשב בליבו – המצב לא פשוט. חיש מהר רץ בבהלה אל הנהג, והודיע לו שישנו חפץ חשוד באוטובוס. כמובן שהנהג הוריד מיד את כל הנוסעים ומיד הזעיק למקום צוות שהחל בפירוק המטען. סוף דבר, לאחר בדיקת החבילה התברר בוודאות שאכן מטען חבלה הוא זה, ומיד החלו בנטרול המטען.

לא עבר זמן רב ונזדמן לו לאותו אברך – שהיה השליח מן השמים להצלת הנוסעים – להגיע לביתו של הסבא קדישא האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זיע"א. והנה, עוד לפני שהספיק האברך לפתוח את פיו ולספר לאדמו"ר על הנס שארע, קרא לעברו האדמו"ר הקדוש ואמר: "אשריך, שבזכות שמירת העיניים שלך הצילו מן השמים את כל הנוסעים מגזירה קשה".

חשוב והתבונן! מה כוחה של שמירת העיניים, ומה כוחם של אותם יהודים ונערים צדיקים השומרים עיניהם בקדושה וטהרה, ונמנים עם הצדיקים נוטרי היסוד בכל המובנים.

הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת
כָּל הַצּוֹפֶה בַּנָּשִׁים,סּוֹפוֹ בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. יֶשׁ "הַבְטָחָה" מֵחֲזַ"ל שֶׁסּוֹפוֹ בָּא לִידֵי עֲבֵרָה...

"בִּיג דִיל"
חוֹשְׁבִים לְעַצְמֵנוּ... "מָה כְּבָר עָשִׂינוּ הֲרֵי לֹא רָאִינוּ שׁוּם דָּבָר בְּכַוָּונָה סָךְ הַכֹּל עָבַרְנוּ בַּמִּדְרָכָה וּמִמּוּל עָבְרָה אִשָּׁה וְהִסְתַּכַּלְנוּ אָז מָה, סָךְ הַכֹּל אִשָּׁה..."

וְכָאן הטָּעוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר לַחְשׁוֹב שֶׁזֶּה שׁוּם דָּבָר מִשּׁוּם שֶהַמֹּחַ רוֹאֶה, מְצַלֵּם וקוֹלֵט הַכֹּל!!!!

כָּל פְּרָט, אֲפִלּוּ הַקָּטָן וְהַמִּזְעָרִי בְּיוֹתֵר שֶׁבְּמַבָּט הַרִאשׁוֹן לֹא מַבְחִינִים בּוֹ אוֹ מִתְעַלְּמִים מִמֶּנוּ, בְּכָל זֹאת בְּמֹחַ הוּא מְצֻלָּם וּמְתוֹעַד וְלֹא יִשָּׁכַח לְעוֹלָם,

וּבְנוֹסָף לְכָךְ מַשְׁפִּיעַ עַל הָאִישִׁיּוּת שֶׁל הָאָדָם וְלַכֵן כְּכֹל שֶׁרוֹאִים מַרְאוֹת אָלִימִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת אַלִּימִים יּוֹתֵר וּכְכָל שֶׁרוֹאִים מַרְאוֹת שֶׁל פְּרִיצוּת הוֹפְכִים לִהְיוֹת פְּרוּצִים וְחֻצְפָּנִים יוֹתֵר כֵּיוָן שֶׁהַתְּמוּנוֹת וְהַמַּרְאוֹת חוֹדְרוֹת לַתַּת מוֹדַע שֶׁבַּמֹּחַ וּמַשְׁפִּיעוֹת עַל הַהִתְנַהֲגוּת.

סֵפֶר הַחִנּוּךְ
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ וַאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כְּלוֹמַר בִּבְגָדִים נָאִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשֹוֹתָן מִבְּגָדִים צְבוּעִים אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ גַּם-כֵּן שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ (קידושין ע ב. ובתוס' שם ד"ה אין שואלין):

כְּלָל הַדָּבָר הוּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאָדָם שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם הַמְּבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר בַּנָּשִׁים, לֹא בְמַעֲשֶׂה וְלֹא בְדִבּוּר וְלֹא שׁוּם רֶמֶז לְקָרֵב דַּעַת הָאִשָּׁה עִם דַּעְתּוֹ

יִזָּהֵר כָּל-אֶחָד וְאֶחָד לִשְׁמֹר עַצְמוֹ לְפִי מַה שֶׁיִּמְצָא אֶת גּוּפוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִרְאֶה לַלֵּבָב (שמואל א טז ז):

וּמִכָּל מָקוֹם, לְפִי הַדּוֹמֶה מִכָּל מַה שֶּׁהִזְהִירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין אָדָם רַשַּׁאי לָזוּז מִמּוּסָרָם הַטּוֹב,

וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹצֵא עַצְמוֹ חֲשֹוּךְ הַתַּאֲוָה קְצָת, לֹא יֹאמַר כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי כֵן מַה אִכְפַּת לִי אִם אֶסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְעַצְמִי שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר יִצְרִי בְּכָךְ, שֶׁהַרְבֵּה אָמְרוּ כֵן וְנִכְשָׁלוּ.

וְעַל זֶה רָמְזוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב, א) בְּאָמְרָם כִּי הַיֵּצֶר בַּתְּחִלָּה חַלָּשׁ מְאֹד, וְהוֹלֵךְ וּמִתְחַזֵּק עַל הָאָדָם הַרְבֵּה.

וְאַתָּה בְּנִי הִזָּהֵר עַל זֶה מְאֹד וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ, וַאֲפִלּוּ אִם אֶלֶף עֲרֵבִים יִתֵּן לְךְ.

אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ לִפְרֹץ אֲפִלּוּ גָדֵר קָטָן בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ כְּלָל, אֶלָּא לִשְׁמֹר כָּל הַהֶרְחֵקִים שֶׁהוֹדִיעוּנוּ

וּבַמֶּה שֶּׁלֹּא הִזְכִּירוּ יֵשׁ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לַעֲשֹוֹת כְּפִי מַה שֶּׁיִּמְצָא אֶת גּוּפוֹ מוּכָן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם הוּא מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ גָּדֵר אַף עַל הַמֻּתָּר יִגְדֹּר עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (קדושין פא, ב) אֶחָד מִן הַחֲכָמִים שֶׁאָמַר הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לָאָדָם לְהִתְיַחֵד עִם בִּתּוֹ,

לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה.

וְאִם יַחְשֹׁב הָאִישׁ בְּפָגְעוֹ בְאִשָּׁה נָאָה כִּי גֵיהִנֹּם פָּתוּחַ בֵּין רִיסֵי עֵינֶיהָ, וּבְאֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד כָּל הַקָּרֵב אֵלֶיהָ וְיַחֲזִיר כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא תִּהְיֶה לוֹ לְפוּקָה.

בִּפְרָט בִימִינוֹ שֶׁלָּנוּ שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מִשְׁתּוֹלֵל וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא רַק לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת וְאֵין אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר לִּי זֶה לֹא יִקְרֵה כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן כָּל אֶחָד יָכֹל לִפֹּל.

בפרשת כי תצא  "לא תחוס עיניך" בשמירת עינים אז ח"ו "לא יהיה בכיסך" פרנסה, ומדה טובה מרובה כן יה"ר

עבור הנאה רגעית
אדם יכול לאבד את אשתו וילדיו
יכול להפסיד את כל עושרו והצלחתו
יכול להחליף את עתידו ולאבד את מזלו

לעומת זו
אדם שמצליח להתגבר ולא להסתכל
לחסום את תאווותיו
לסגור את עיניו מול הרצון להסתכל
מרויח את כל עולמו
ברגע אחד של התגברות
מרויח את משאלותיו שמתגשמות
מרויח את אופיו וכוחו הרצוני להתגבר על תאוותו
מרויח ומרויח להיות קרוב אל ה' יותר מכל אדם אחר יודע היטב שכל עתידו הוא שמור ומצליח

תודה.

הבעיה היא שהכרתי את הדברים (ברובם, בכללי) לפני שבאתי לפה. ומה עשיתי איתם? שיז"לתי!

השאלה היא לא על "וידעת היום" אלא על "והשבותך אל לבבך". לא מה לעשות/לא לעשות אלא איך לעשות/להמנע. ובעיקר - איך מיישמים זאת בחיי היום-יום.

במשך שנים התמודדתי עם השאלה/הבעיה הזאת.

היום, בחסדיו המרובים, יש לי פתרון. בזכות המקום הקדוש הזה זכיתי שנפקחו עיני. כאן יש דרך מסויימת. בעבורי זה היוה קרש-קפיצה למשהו בסגנון קצת שונה. ואני עדיין חש הכרת-הטוב לחברים. למקום. לאתרא-קדישא הדין. בעבורי זאת היתה שהצלת-נפשות של ממש.