בס"ד                                                                                                               
"כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך". פשוטו של מקרא הוא שכשם שאב אוהב הרוצה ברווחתו של בנו ולכן מייסר אותו רק לטובתו, כך כל הייסורים שהקב"ה מביא על האדם הם בלי ספק לטובתו. אב לא מייסר מתוך רוע, שנאה או נקמנות. ייסורי אב נעשים לתועלתו של בן, שישנה את מעשיו הלא טובים ויתנהג כראוי. לא פעם, בייסרו, האב בעצמו מתייסר עוד יותר מהבן עצמו. כאשר הבן אכן משנה את מעשיו, בוודאי שאין לאב שום טעם להמשיך לייסר אותו.

אהה, נו, שיהיה. היה לי מורכב באמת להתחבר לזה. מסלול חיי עבר דרך מצבים לא פשוטים של כאב נורא. לא בחרתי בכאב. לא פעם נראה שהוא בחר בי. כאורח לא קרוא הגיע אלי. המסקנה אליה הגעתי הייתה שהשם שונא אותי. שום דבר לא הלך לי כמו שצריך הרגשתי שהוא קומם את כל העולם נגדי. התנהלותי מול אבי הביולוגי גם לא תרמה (בלשון המעטה) להרגשה אחרת. ההפך, במשך שנים היא העצימה את התחושה שהנני דחוי עזוב ונטוש ואינני מיוסר מאהבה...

סיפור קצר שקראתי עזר לי לשנות את הגישה ולהבין מדוע לא התחברתי:

אב וילדו הקטן טיילו בהרים. משהגיעו למצוק גבוה חשש האב שבנו יישמט חלילה אל התהום וביקש מבנו שיאחז בידו בכדי שלא יפול. הבן החכם חשב מעט וביקש אביו שהוא זה שדווקא יחזיק בידו שלו... מבולבל תפס האב את יד בנו וחצה איתו את הוואדי. שם, על קרקע בטוחה שאל האבא את ילדו מדוע הוא הפך את בקשתו. הסביר הילד בפשטות: ידעתי שאם אני אחזיק בידך ומשהו יקרה לי, ישנם סיכויים שידי תישמט, אבל אם אתה תחזיק את היד שלי, אני יודע בוודאות שלא משנה מה יקרה, אתה לעולם לא תעזוב את לי את היד...

תפסתי שהפיתרון הוא אצלי. אני לא באמת מרגיש אליו או סומך עליו כמו שילד אמור להרגיש ולסמוך על אביו. עלי להיות מוכן שידו של אבשלי תעטוף אותי... מאז גם הייסורים שלו מרגישים לי כמו ייסורים של אבא.

תודה. יפה ונותן שלווה.
זה שאבא בחר בשבילי דרך מיוחדת ולא קלה לא שולל את הקרבה שלו אלי. ההפך, בגלל האהבה המיוחדת שלו אלי הוא בחר דווקא בי לצעוד בדרך הזאת.

יפה. מעורר מחשבה...

ֹתודה על הדברים,
אני עדיין נמצא בפער שבין 'ברוך דיין האמת' לבין 'ברוך הטוב והמטיב' שיהיה לעתיד לבוא בבחינת 'אודך ה' כי אנפת בי'.
אני אמנם פונה אליו, אבל עם דיין האמת, הסבל עוד קרוב ומוחשי, הזיכרון טרי. הטוב והמיטיב כבד עלי, גורם לי להרגיש מזויף.
אני מניח שיש פצעים שלוקח להם זמן להירפא.
לשמחתי, מהרגע בו התחלתי להחזיק את היד של אבא, אני מרגיש שיש לי את כל הזמן שבעולם, אז אם לא אצליח לחוש בדבריך השנה - אולי עוד שנה, ואם לא - אולי עוד שנה. אסירותודה. כל עוד אני בידו היום, אני מרגיש שיש תקווה.

נתן במתנה

לגמרי. מתפלל לאמון

מתנה יקרה, מסכים לחלוטין. אם היית אומר לי לפני שנתיים תהיה לי תחושת אסירותודה אמיתית למחלה על 'שבנתה' לי את האישיות הייתי אומר שאתה הזוי. כיום אני ההזוי. היטבת להגדיר, זהו תהליך. שנתקדם.