אני יודע ששום דבר לא יעזור לי אם אני לא רוצה, אם אני לא מאמין במטרה.

אבל יש דברים  נוספים, מסייעים, כמו סיפורי הצלחה אישים, או יותר מזה, גירוי ההמשכיות והדבקות במטרה על ידי ספוריהצלחה א ישיים.

כלומר, מה השגנו כשאנו שומרים על הברית לאורך זמן.

אני באופן כללי, מרגיש וחושב הרבה יותר טוב כשאני שומר, אני מרגיש שהולך לי בחיים, אני ניראה יותר טוב, המוח עובד חד יותר, ואני עולה ברמה מבחינה אישית, אני אפילו סוף סוף זוכה ללכת לשיעורי תורה.

אז הייתי מעונין, שבשבילי וגם בשביל כולם, שתחלקו פה דברים שגרמו לכם להתעודד בשעת חולשה, דבר שראיתם וקיבלתם, וגרם לכם להמשיך הלאה.

אם להיות אמיתי, אני עושה את זה בשביל עצמי, לא בשביל אלוהים, אני לא מאמין שזה מזיז לו אם אני שומר או לא, אז במקום להתעסק בלמה כמה ואייך, אני משתדל לעשות את זה בשביל עצמי.
הסיבה שאני אומר את זה את זה, כי אני רואה פה אנשים שמייסרים את עצמם כאילו הם עומדים למשפט,"אני אפס מאופס, אני זוהמה וכו'", ולדעתי זה מוגזם, אבל לא שופט אף אחד, אם זה עובד לכם, שיהיה.

מקווה שתיענו לבקשתי.

דבר ראשון, ברוכים הבאים, מקווה שתמצא פה מה שאני והרבה חברים מצאו פה,
נעבור לדיון שלך, ערבבת שתי דברים:
1.

אצרף בסוף התגובה את כל ההתקדמיות בתוכנית, שכתבתי היום לסיכום חצי שנה בתוכנית
2.


בשעת חולשה, מתקשרים לחברים ודרכם מתפללים לאלוקים שישמור אותי נקי, ויש עוד כמה מיני פעולות ולא פה המקום להאריך.
3.


כמובן שאני עושה בשבילי, "כי איבדתי שליטה על חיי", לא הרגשתי את עצמי, לא תקשרתי עם אשתי, הייתי מנותק מילדי, נכנס לחובות (לא בגלל השימוש) רק בגלל ריכוז עצמי.
לא ראיתי שאנשים פה בפורום אומרים "אני אפס מאופס, אני זוהמה וכו'" אנחנו אומרים שאנחנו לא יכולים לבד בלי עזרתו של הקב"ה.

ועכשיו לסיום, חשבתי אם לפרסמו או לא, וכשראיתי את בקשתו של חברנו "נומאד" זה היה איתות בשבילי שזה המקום,
--------------------------------------------------------------
אני מתחיל לכתוב ואני לא יודע בדיוק מה, אני נותן לאצבעות שלי להדפיס, ומה שיוצא אני מקווה שזה יהיה לתועלת בעז"ה,
חשבתי לכתוב בכתב יד, אבל בהדפסה אני יותר זורם מבלי לחשוב, אז עברתי למחשב,
רציתי לשתף על הרבה מתנות שקיבלתי בחיי בתקופה אחרונה,
לפני הכול אני רוצה להזכיר שכל המתנות שקיבלתי בתוכנית הם מתנות מהקב"ה שקיבלתי אותם בחינם, וכדי שזה ישמר אני "חייב" כל בוקר להגיד תודה ולהודות על המתנות ולבקש על יום מחובר עם הדברים הטובים,
א. שזה דבר מרכזי בחיי, התחלתי לחיות, נולדתי מחדש, בשיחזור לאחור הייתי מת מהלך, לא מגזים.
ב. אני נמצא במצב שהופסקתי "לרצות אנשים" באסירות תודה אני בדרך כלל מצליח בין ריצוי לנתינה, והעיקר לתת מבלי לקחת, זאת אומרת לחכות לתיגמול כמחמאה וכו',
ג. למדתי להגיד תודה על מחמאות,
ד. אני לא מתעסק בדברים לא חשובים כגון חדשות וכל מיני פוליטיקה של הקהילה או משהו אחר, זה פשוט לא מעניין אותי, (אני מקווה שלא תחשבו שאני מנותק מעולם).
ה. אני לא יודע את הלכות "לשון הרע" על בריו, אבל כשמישהו מתחיל לספר סיפורים על אנשים אחרים שלא קשורים אלי, אני מצליח לזהות שזה לשון הרע וזה לא קשור אלי, וכמובן אני לא מדבר על אנשים, זה פשוט כשאתה חי נכון אין לך צורך לדבר על אחרים.
ו. אני לא חושב מה אחרים חושבים עלי, אני עושה מה שטוב לי, אני חי בשביל עצמי, אבל אני נותן מבלי לקחת כמו שכתוב למעלה, יש הבדל בין לחיות בשביל מישהו אחר ובין לתת מבלי לקחת, אסירות תודה שרוב פעמים אני מצליח להבדיל בין גבול הדק.
ז. אחריות על מעשי, ואם אני מתחייב משהו אני "מנסה" לקחת אחריות כמה שאני יכול ומה שאני לא יכול אני נותן להקב"ה לעשות בשבילי,
ח. תפילות, בשיחזור לאחור התפללתי כדי שלא יהיה מצפון, לדעת שזה עשיתי ואפשר להתחיל לרוץ להמשך היום, והייתי תמיד מתפלל במנין, אבל הייתי עצבני למה הוא מתפלל לאט, וכו', ועצם השמו"ע לקח לי בקושי 3 דק' ולא מדבר בשאר התפילה לקח לי כמה דק' , בתוכנית בהתחלה ראיתי שאני עסוק כל הזמן עם השני במקום להיות עסוק עם עצמי, התחלתי ללכת בפינה ולהיות עם עצמי ולא לנהל את כל העולם, התחלתי להתמקד בשמו"ע לנסות לכוון כמה שאני יכול, והיום שמו"ע לוקח לי בין 6-9 דקות, בהמשך התחלתי עם הפסוקי  דזמרה לכוון ולהודות להקב"ה על דברים הטובים שקורים לי, והיום באסירות תודה אני לא מבין אייך מתפללים כל מהר, אני פשוט מרוכז בעצמי מתחילה עד אחרי עלינו,
ט. מתנה שקיבלתי שבוע אחרון, התחלתי לזהות שיש ניקוד בקר"ש באסירות תודה אני קורא מילה במילה, לא האמנתי בכלל שאפשר לדקדק במילים של הקר"ש, חשבתי שזה קשור ללטאים.
י. לימוד, אני לומד כדי להבין ולא כדי לדעת שאמרתי עוד דף במסגרת הדף היומי.
יא. ספרי מוסר וחסידות, באסירות תודה בחודש אחרון התחלתי ללמוד ספר "חובות הלבבות" לא בגלל שער הבטחון, רק התחברתי מאוד ב"שער עבודת האלוקים" שמדבר הרבה על להודות להקב"ה יום ביומו. וגם פה ושם ספרי חסידות, ועל הכול אני מצליח להבין בין השורות הבנה יותר.
יב. האדמו"ר שלי  כותב בצעטיל קטן שכתב לפני כמה שנים "התבודדות בינו ובין קונו וחשבון נפש תמידי", באסירות תודה התוכנית נתן לי כלים אייך להתבודד ואייך לעשות חשבון נפש.
רציתי  לעבור על דברים בבית שהשתנו, אבל רציתי להתמקד אבל דברים שהשתנו בי אישית.
ועל הכול אני צריך לזכור שכל זה, הוא לא בכוחי רק מתנת אלוקים אוהב ששומר כל יום ויום
בברכת א כשערן פריילכע פסח
-------------------------------------------------

ובכן אבי, אתה אדם אמיתי, חזק, מקווה להיות חזק כמוך. ולא אני לא מחמיא לך סתם, יש לך 32 עמודים של פוסטים, והתחלתי לקרוא את הדף ה32 ועכשיו אני ב30.

מה אומר לך אחי, הדבר הזה הרג אותי כמעט כבר כמה עשרות פעמים, עשרות פעמים שכבר חשבתי שזה אני הולך לעשות קצת גודטיים, ולהתחפף מהעולם הזה אבל זה היה רק אחרי הנפילות, ואני מזל עקרב, כשאני נופל, אני נופל שדוד.(3 4 פעמים בתוך שעה, כי אני לא מרגיש שבע וזה לא נותן לי מנוח.)

כן אני יודע, התאווה  הזאת עיכלה אותי ואת חיי, מי בכלל חשב שזה יהיה הצל שלי בחיים, ראבק, כשאתה קטן אתה רוצה להיות מישהו חשוב, ללכת לצבא, להוכיח את עצמך, ואח''כ להתחתן ולהיות אבא.
יאאלה, כמה תמימות יש בנו כשאנחנו קטנים, אבל לאט לאט אתה מבין שלא רק שהתוכניות שלך נכנסות להמתן, אלא שיש לך כל כך הרבה חזיתות להילחם בהם כל היום, כל יום, ומעל הכל, הצל האפל הזה, שמזמין אותך לשרוף שעה שעתיים, לברוח מהכל, אבל אתה לא יודע שזה המלווה בריבית הכי אכזרי, הגנרל של כל החזיתות, שפשט צוחק כשאתה משתכנע מדבריו, כי הוא יודע כמה טעית, לוקח לך זמן, אבל המוח\הגוף מבין שיש קשר בין מצבי הרוח והייאוש שתוקף אותך יום יומיים אחרי.

וזה כל כך קל להיות חזק 3 4 5 ימים, אתה שובר את היצר כאילו הוא עלה יבש, אבל אבל, אחרי 10 ימים, זה כבר לא למוסס את היצר העלוב והחלש, זה להילחם בעצמך, ואתה תמיד תמצא סיבה להרוס הכל, שבועיים של  עבודה לפח, ולהצטער על זה, ולהישבע שזהו! הפעם אני אראה לכולם.
ואתה נשבע שוב ושוב ושוב.....כמעט לנצח.


אם רק יכולתי לחיות את הרגע הזה, כשאתה מרגיש את הזעם והעוצמה ואתה אומר לעצמך: "זהו, זה הזמן שלי לזרוח, אני לא אכשל שוב, בי נשבעתי." להקפיא את ההרגשה הזאת לתמיד, אז ללא ספק אתה, אני כל אדם, הוא בלתי מנוצח.
אבל זאת משאלה, חלום, זה בלתי אפשרי.



האור היחיד שיש לי, זה ההתקדמות שאני מרגיש, לא רואה, מרגיש אותה, מתעצמת, היא מופיעה כשאתה נאבק 3 4 ימים עם ההרגשה הנוראה והאיומה שהכל אבוד, וזה הזמן שאתה רוצה לחטוא, ולברוח מהמלחמה, אבל! אתה ממשיך, בעקשנות, ואז הכל מתבהר, ואתה צוחק על מה שהרגשת, זאת הרגשה נפלאה ומלווה בהרבה דברים חיוביים.


אבל אם אין אני לי מי לי..


ובכן, מקווה שלא חפרתי, מאחל לכל החברים המון הצלחה.

ואו אבי. איזה מתנות נהדרות. אסירות תודה!

נומאד, מדהים קראתי ו אני מתחבר לכל מילה, (בפוסט האחרון) פשוט תיאור אמיתי וכנה של המאבק.
תודה על כל מילה

בשמחה, מי יתן וזה יעזור לכאלה שחושבים שרק הם מתמודדים עם האפלה הזאת, ושאף אחד אחר לא יכול להבין.

לאלו כיוונתי את דברי.


הרבה שמחה ושלווה.

תודה לך נומאד על הכנות

אוהבים אותך, שיהיה לך בהחלמה

תודה לך נומאד על הרעיון המועיל לרכז כאן סיפורים של תקווה.
חשבתי בעצמי ללקט כמה ואז נזכרתי שכבר עשו את העבודה הזאת עבורינו...
ישנם שתי חוברות של סיפורי ומאמרי החלמה ותקווה. מכונים הספר הגדול והספר הלבן.
מאוד מומלץ.
אוהב
הושיעה