אנחנו או חלקנו אומרים את הברכה הזאת כחלק מברכות השחר ובתפילת שמונה עשרה בפסוקי דזמרה אם אני טועה גם כן...
ובברכת שמונה עשרה ברכת מתיר אסורים היא מיד אחרי ברכת רופא חולים.
הרייצ מסביר באחד המאמרים שהאסור הוא שנימצא בבית האסורים וגם כן שם יש דרגות לכמה עמוק האדם נימצא במאסר עד לדרגה בא הוא כבול בכבלי ברזל ומודע למצבו אך אינו יכול לצאת מזה כאילו שאינו יכול להתנתק מידי הברזל הרעות שלו - אילו המילים שלו ממש.

ובקיצור הנקודה היא שה' הוא לבדו המתיר אסורים ושלפעמים נידמה לנו שאנו אילו ששולטים במצב אם זה במאסר או במחלה אבל בעצם אילו ידי הברזל שלנו שסובבות ומסובבות אותנו. לכן אני חושב שחלק מההחלמה היא קודם כל ההפנמה שאין ביכולתנו לשחרר את עצמינו מכבלי הברזל ועוד יותר מזה, ידי הברזל שלנו הן אילו שלא נותנות לנו להשתחרר.

בתפילת שמונה עשרה לאחר ברכת מתיר אסורים באה הברכה "מקיים אמונתו לישני עפר". שינה היא הגלות ומידת העפר מצד הקדושה היא ביטול מה שאומר לבטל את הרצונות שלנו לגורם שהוא מעלינו אז פועל העניין של מקיים אמונתו זו היציאה מהגלות והמאסר שיכול להתבטא בדרך הטבע כך שדרך ההשגחה הפרטית ה' יוביל אותנו למקום כמו המקום הזה ולתכנית 12 הצעדים ואז מגיע ההחלמה שהיא בדרך הטבע שהיא בעצם בדרך שמעל הטבע כי כך ה' רוצה שדברים יתגלגלו.