היום חשבתי שזה הכי הגיוני שהמראות יהיו הכי חביבות עליו.. זו הרי המהות של הציווי האלוקי "ושכנתי בתוכם". הוא רוצה להיות בתוך כל מה שאנחנו בני האדם עושים. דווקא איפה שהם הכי מתחברים.. הוא רוצה אותם. את המראות הצובאות.. הוא מחכה להם. לנו. מאיתנו. אנחנו חביבים עליו. מהכל. שנזכה.

תודה אסירות על ההקפצה החוזרת,
הפוסט הזה הוא אחד מהחביבים עלי ביותר.

היחיד שיכול באמת לומר על המראות הצובאות שהן חביבות הוא אבינו האוהב "הבוחן כליות ולב", רק מי שיודע באמת שהיצר הזה כוון לצורך הכי קדוש, יכול להעיד שהן בעצם הכי (!!) אהובות.

שנזכה בהחלט. אמן.

לגמריי, 
וזו גדולתן של יוצאות מצריים שבזכותן נגאלנו:
הן ידעו שמעשיהן קדושין וחביבין..

זה ממש ממש מדהים. 
כמה התרגשתי כשקראתי את זה! 
תודה רבה.

בפן מסוים זה כל העניין של פורים - כפורים. שלכאורה איך ייתכן שפורים יותר קדוש מיום הכיפורים שבו אנו נדמים למלאכים? 
והתשובה היא שבגלל הסיבה הזאת זה יותר קדוש ומסוגל. ביום כיפור אנו מנסים לא להיות בני אדם אלא מלאכים וזה אדיר אבל זה לא מי שאנחנו. אולם בפורים אנחנו אוכלים שותים מרבים בסעודה ואפילו משתכרים ואנחנו מביאים את אלוקים לחיים שלנו, מכניסים אותו למציאות הכאילו פשוטה וריקה שלנו ״הבני אדם״ וזה הרבה יותר קדוש ומדהים. 
כי אנחנו מבינים שאלוקים ברא אותנו כבני אדם והוא רוצה אותנו בדיוק ככה.
ומתוך כל ה״גשמיות״ הזאת כל הפושט יד נותנים לו...!!! 
אוהבים. 

אסירותודה, מסר נפלא!
מה גם שהרגע אני יוצא מבית המדרש לאחר שכתבתי מאמר על אותו יסוד.
ממש התחברתי.
ראוי להעלות מאמר זה מחדש בשבוע זה של פרשת השבוע שבה כתוב העניין.