ברוכים הבאים, אורח

דווקא ההכרה בחוסר האונים והנכונות לכפוף ראשי בפני התאווה היא זו שמאפשרת להתגבר?
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: דווקא ההכרה בחוסר האונים והנכונות לכפוף ראשי בפני התאווה היא זו שמאפשרת להתגבר? 587 צפיות

דווקא ההכרה בחוסר האונים והנכונות לכפוף ראשי בפני התאווה היא זו שמאפשרת להתגבר? לפני 10 שנים, 2 חודשים #52302

החבר eitan76 שאל את השאלה שבכותרת, והשתדלתי לענות לו בפוסט הבא. חשבתי שזה יכול להיות לתועלת לעוד חברים:

לכשעצמי: אני מודה בחוסר אונים, ברור לי כי אין בכוחותי להתמודד מול התאווה. בכל התמודדות מולה נכשלתי, ואם לא היום, אז מחר. או כעבור שבוע. אני חסר אונים מול התאוה. אבל בהחלט לא מכפיף ראש בפני התאווה! לזה יש צעד שני: "הגענו להכרה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר לנו את שפיותנו", ושלישי: "החלטנו למסור את חיינו ביד אלוק'" - בפניו אנו מכפיפים ראש.אנסה להביא מקור קצר, בע"ה רק כדי לסבר מעט את האוזן, כיצד להתמודד עם טענה שקרנית שעומדת מולך, ולא מרפה: "הא דההוא דאתא לקמיה דרבי, א"ל אשתך אשתי ובניך בני, א"ל רצונך שתשתה כוס של יין, שתה ופקע" (שבת ל:. בעברית: אדם בא לפני רבי ואמר לו'אשתך היא אשתי, ובניך הם בני'. הציע לו רבי לשבת איתו על כוס יין, שתה ו"פקע", בפשטות - מת).
הרב קוק בעין איה (שבת ב' ק"ו) מסביר כי ישנם דברים ברורים בחיים שהסברתם בהגדרה רק נותנת מקום לטעויות. הוא משווה את זה להבדל בהכרת אדם לפי סימנים או לפי 'טביעות עיין'. את אשתך אתה לא מכיר בגלל הנמשים שעל פניה, אלא בגלל שהיא אשתך... לכן רבי לא התווכח כלל אם הטענה המעוות והחולנית העומדת מולו: "לאותה המחלה של עזות הפנים אין ראוי לבא במשפט הגיוני, כי אין החולי בא מחוסר כח הגיוני בזה..." כשהמחלה תוקפת, דבריה נשמעים הגיוניים (באלול נפלתי כי ממילא עוד מעט ר"ה ויוכ, ה' ימחל לי, ובחשוון כי חבית הנפילות ריקה, ולה' הסובל ומעלים עיין מסוררים יש עדיין מקום לנפילות שלי. הגיון של חולה..., אין לי טענות הגיוניות שיכולות להדוף אותה).

אז מה כן עשה? "גודל הבירור הוא מחייב שאינו נכנס בגדרי שפה וסיפור ספרותי, מפני שהחוש הפנימי הוא מכיר יותר בטוח..." קודם כל, אני מפטר את השכל, כי לא שם נמצאת התמודדות, אלא ברובד רגשי, 'החוש הפנימי', שחש את כאב הנפילה.
רבינו הקדוש יודע את האמת על חיי הקודש שבביתו, ולכן לא מתרגש 'לזרום' איתו, וחושף את היסוד של המחלה שלו, אתה מנסה לטעון טענה שתשפיע על חיי? בוא נראה איזה חיים אתה מציע, לאילו חיים אתה מושך. חוסר גבולות בבית? הנה, אני חסר אונים מולך: בוא, נשתה, נתהולל יחד (גם אין בזה איסור). רבי יהודה הנשיא כביכול נוטש את עמדתו, ומכריז על 'חוסר אונים' מול טענה חצופה! אך הוא לא הולך לבד, אלוק' איתו, הוא עדיין 'רבינו הקדוש'. כעת, כביכול ב'מגרש הביתי' שלה, המחלה מתגלית במערומיה: חסרת תכלית, חסרת שפיות. הליכה אחר המחלה לא מביאה לחיים מלאי טעם, רק להנאה רגעית: "כאילו יש כאן תביעות גדולות, לא, כ"א קטנות ביותר, כ"א כוס יין, שאינו שווה טיפול והרבות דברים כלל" אין טעם ב'הפעלת שריר' מול המחלה, זה יכול לטפל בסימפטומים, לא בבעיה. לא על טענות חולות כאלה צריך להפעיל את כוחו הגדול של היהגיון, הפעלת היהגיון קר מולה תאפשר למחלה להשתלט גם עליה לאבד עולם מלא של הוד קדושה ואמת מבוררת טבעית מושרשת בכל לב טהור ונפש בריאה".על ידי שלא התמודד ישירות עימה, גרם לה "שתהופקע".רבי הוא 'רבינו הקדוש', אך אצלי, כמכור, ה'חוש הפנימי' הזה חולה. אין לי את הקרקע היציבה איתה אני יכול לגשת אל המחלה ולהראות לה שאין בה תוחלת ותקווה. אני צריך לגייס את אלוק' לצידי, להכפיף ראשי אליו. הוא יכול להילחם בה, הוא יכול לחשוף את השקר בטענותיה.המטרה של הצעדים היא להחליף את הכח שלי מול המחלה, ולהתמלא בכוחות של אלוק'.

החלמה אין בכל הפסקה שלעיל, רק הסברה כי זה אפשרי, וכיצד.
החזרתי את השכל באופן זמני, רק כדי לסבר את האוזן. מקווה שהצלחתי   כעת חוזר להחלמה: שכל שלי: תמשיך בעיסוקיך, אני ממשיך בשלי  
רוב ברכה!
"ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד" (רמח"ל, מס"י פ"ב)
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.54 שניות

Are you sure?

כן