נכנסתי לתכנית, והתפילה הזאת מאוד בילבל אותי,
הרי אלוקים אוהב בכל מצב שהוא גם כשאנחנו בשיא השפל...
מה זה התפילה הזאת "שאלוקים יסיר את אהבתו מאיתנו"?


חבר ענה לי: שאנחנו מתפללים שנבין שאלוקים אוהב אותנו בכל מצב.

"אנו אומרים בברכות קריאת שמע, בתפילת ערבית 'אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת', ובמה מתבטאת אותה אהבה? 'תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת'. אנו מוסיפים לבקש 'ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים', אל תסיר מאיתנו את אותה אהבה שמתבטאת בתורה והמצוות, שלא תסור לעולמים".
[/size]מהאתר של מרכז הרב.

תודה על התשובה, זה קצת עמוק בשבילי

הוא וודאי אוהב אותנו.

אנחנו צריכים להתפלל שאת האהבה שיש לנו אליו, את החיבור האמיתי הזה שאנחנו מקבלים ממנו, שנדע שזה מתנה זמנית, ונבקש כל הזמן שלא יקח לנו את זה.

פשוט לזכור שזה לא מובן מאליו

כמו כן אפשר לשאול מה זה רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך, הרי הוא מרחם עלינו בכל מצב, גם כשאנחנו לא עושים רצונו,
ועוד שאלות רבות על זו הדרך.
אלא התשובה פשוטה, יש את המידה הפנימית ויש את ההנהגה החיצונית.
המידה הפנימית של הקב"ה היא תמיד חסד רחמים אהבה וחמלה.
אך לפעמים בגלל מצבינו נדרשת הנהגה של דין, של משפט וכן, גם של שנאה ואכזריות, (עיין סוכה יד. תפילתן של צדיקים הופכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות, ויש גם מקורות שכתוב על הנהגה של שנאה מצדו של הקב"ה ואיני זוכרם כעת)
ובקצרה כפי שאנו אומרים בפיוט - לבושו (הפנימי) צדקה - מעטהו (החיצוני) קנאה. נאפד (מלשון אפוד שהוא סוג בגד) נקמה - סתרו יושר.
וזוהי גם התפילה ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים, שגם ההנהגה החיצונית והניכרת איתנו תהיה הנהגה של אהבה.

לא הבנתי את השאלה. גם לאלקים יש בחירה חופשית. הוא יכול לאהוב ויכול לבחור שלא לאהוב.
כמובן, צריך להיזהר לא לומר את המשפט "ואהבתך אל תסיר ממנו" מתוך רגשות האשמה, כאילו מגיע לנו שיסיר ממנו את אהבתו ח"ו. אלא בתור תחינה של האהוב לאוהב: בבקשה אהוב אותי תמיד בלי הרף.

אצלנו אומרים "לא תסור" שזה תיאור של מציאות שתהיה.
הסתדרתי