"לילה אחד חלם אדם
הוא חלם שהוא הולך על שפת הים,
מטייל עם אלוהיו,
מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו
בכל תמונה שהבזיקה בשמים, הבחין בשניי זוגות
עקבות רגליים שהיו בחול:
זוג אחד שלו, והשני של אלוהיו.
הביט האדם לאחור על העקבות בחול.
הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך.
הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות
האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.

פנה האדם לאלוהיו ושאל:
"אלוהים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי כל הדרך, אך הבנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של  זוג רגליים אחד.
אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר צעדתי לבדי.
אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי"!

ענה לו אלוהים:
"בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך! באותן תקופות שבהן,
כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות
לא היו אלה עקבותיך, היו אלה עקבותיי שלי, כשנשאתי אותך על כתפי"

כשהבורא נושא על כפיים לא נותר לנו אלא למחוא כפיים!