רציתי להעלות כאן שאלה שמעוררת בי הבנה מוזרה.
בפרשה שלנו אנו עדים לשני מקרים ידועים ומפורסמים, יהודה ויוסף.
שני גדולי אבותינו, מלכים, משיח וכו' וכו'
ואם כל זה יוסף הפסוק כותב שהוא הולך לעשות מלאכתו, רש''י כותב שהולך לשכב עם אשת פוטיפר ואילולא דיוקנו של יעקב היה נופל.
יהודה, נפל. והודה בחטאו.
אז יש כאן שני גדולים שאני לעומתם פיצפון, הם חטאו ונפלו, הייתה להם את אותה הרגשה שתוקפת אותי כעת, יוסף בלי אבא היה גמור, ובמקום זה הפך להיות צדיק יסוד עולם... יהודה נפל אבל הודה בחטאו... והתעלה...
אז אבא מה אני יכול להתמודד?! הרי שני אלו לא הצליחו אז אני כן?!
אנא תן לי גם דיוקנו של יעקב,
להודות בנפילה, כמו יהודה, אבא בזאת אני מודיע לך, נפלתי, ירדתי ואני ממשיך לרדת, די נמאס לי להילחם
זה קשה. לא מצליח להשתחרר.

אוהבים
אם אני לא מנכס לעצמי את ההחלמה, אין לי ממה להתבייש מהנפילה

רק אסור לשכוח שאבות האומה הם לא בדרגתנו.
מישהו אמר תנך בגובה העיניים? :D
בשמחה 55.

אם כתבת דברי תורה, אני יענה באותו מטבע,
אני מקווה שזה לא נוגד את התוכנית,
הנסיונות שהאבות הקדושים עברו וכן י"ב שבטים, נותנים לנו את הכוח לעמוד באותם נסיונות,
כך מובא בספרים הקדושים

אני אנסה להגיב לתמיד בשמחה ולאבי גולן-
איני חושב שהבנתם את נקודתי.
יש לי הרבה מה להרחיב ב"דבר תורה" הזה, אך זה לא כל כך דבר תורה אלא יותר תובנה
חדשה שבאה לי, ואומרת לי "תראה, גם גדולי עולם נפלו, גם הם חטאו (לא נכנס עכשיו לכן או לא..)
אך גם כשהם ניצלו כיצד זה קרה? אז זהו שלא בכוחות עצמם אלא הם היו צריכים עזרה ממישהו אחר!!!"
יוסף קיבל את העזרה מאבא הצדיק שלו, ואילו יהודה לא קיבל עזרה אבל כן תמר אמרה לו והעמידה אותו בניסיון...

מה שאני מנסה לקחת מכל העניין הוא שני דברים: 1. נפילה היא דבר לא קל, אבל אפילו גדולים נפלו או כמעט נפלו.
2. החכמה היא לדעת לומר "חטאתי" (או בלשון שלנו.....) ועכשיו לקום ולהמשיך כי כך עשו אבותינו..
יש עוד כמה תובנות אך כרגע אני חייב ללכת לישון כבר 2 בלילה כאן..
לילה טוב ושבת שלום מארץ הנכר

היי ברוזר היקר,

אכן אם ראשונים כבני אדם... אנחנו ממש לא מבינים מה חשבו דור דעה. ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי.
אבל אינני חושב שכעת הנושא הוא הראשונים. דוקא הייתי רוצה להתמקד באחרונים. בנו. בי.

תמיד חשבתי על עצמי במשקפיים ענקיות. מנסה לתלות במעשי הטובים את כל השפע בעולם, ובחטאי הרבים את כל האסונות שבעולם. זה הרגיש לי טוב. הרגשתי מלא משמעות. יודע סודות! לתדהמתי, בהחלמה אמרו לי להאט. גם להאט ביוזמות הטובות, גם להאט בפרוייקטים חיוביים. כי לפעמים זו בריחה מהתמודדות. גם כשהשוויתי את עצמי ליוסף וליהודה זה הגיע לפעמים בצורה של בריחה ותירוצים. עלינו כל כך להתמקד בנושא עצמו. במחלה. שתרופתה היא החיבור לה'.

אמנם, יש אמת רבה בחידוד שכתבת כאן.
העוצמה של יהודה היתה לא בכך שהוא לא נפל! העוצמה שלו היתה שהוא הודה לאחרי הנפילה. ועל כן שמו יהודה. ועל כן שמנו יהודים!
תפקידנו אינו "להצליח". אלא "להודות". 1. להודות על האמת. (כנות) 2. לומר תודה. בשיר והודאה. (אסירות תודה)

כשאני כנה, ומשתף בכנות ופגיעות על הנפילה. ולא מפנה אחיה עורף ולא קובר אותה בים של הכחשה. אלא מודה. מקבל את המציאות. מאמין שהכל חלק ממסלול אלוקי נסתר שאני רק שחקן בתוכו, שחקן המחוייב לכללים של כנות והודאה. אז אני מבין שדוקא מה"חטא" - "פספוס והחטאה" מגיע פרץ... סבא של המשיח...

לכן, כל מה שקשור לעבר ולעתיד, שייך לאמונה של אין עוד מלבדו. הכל רצון השם וזהו. ואנחנו מוכרחים להיכנע אליו. לקבל ולחבק את המציאות.
וכל מה שקשור להווה, שם מוטלת עלי האחריות לעשות את הפעולה הנכונה.
ומהי הפעולה הנכונה? טוב, בשביל זה כבר יש ספונסר 

בהחלמה רבה
חנוכה שמח
אוהב
הושיעה

תודה הושיעא דבריך פגעו בול!
הבנתי... היום מהי ההודאה הזו, היכולת להיות עניו ולקבל את הנפילה ולא להמשיך הלאה בעקבותיה..
לגלות ולהיות כנה..
מקווה להצליח להמשיך בדרך ולקבל עוד הרבה ממנה. אני בטוח שיש לי המון עוד מה לקבל.
ב"ה גם לתת.
אוהב אח