אז נכון, זה לא פורום של דברי תורה, זהו פורום של החלמה כידוע, אבל, יש משהו שהייתי שמח לשתף ובתקווה שיהיו הדברים לתועלת.
נכתב הספר הלבן: למרבה הצער, נשים וגברים רבים, שצברו ותק של שנים במפוכחות גופנית בתכניות שנים-עשר הצעדים, מעולם לא עושים את פריצת-הדרך אל לב התכנית ולהחלמה אמיתית, נראה שהמכשול הגדול ביותר הוא צעדים 4 עד 10 – מהותה של התכנית. נראה שצעדים אלה הם הפחות ממומשים בחוויה עצמה. רבים מאיתנו נרתעים כשהם נחשפים לראשונה לצעדים אלה. התהליך של יישור ההדורים זר לנו. נראה שהוא רחוק שנות אור מאיתנו.
בממד אחר- איננו יכולים להתחבר אליו, או שאנחנו פוטרים את עצמנו באמירה, "אני בסדר גמור כמו שאני". עיוורון והכחשה. אנחנו כאילו מעדיפים לעשות כל מאמץ כדי להימנע מלעשות מה שדרוש לריפוי שלנו.
היו חברים שראו אנשים כאלה, שהולכים שבי אחר דברים חיצוניים במקום לחוות התעוררות לחיים, ואמרו, "אם מפוכחות היא כל מה שיש, אני לא רוצה שום חלק בה!" מעט דברים מעוררים-רחמים כמו חיים רוחניים שנקטעים באבם. הדבר המדהים הוא שאנחנו יכולים להיראות חיים, על אף שאנחנו מתים.
דרך בטוחה אחת להשיג יותר ממפוכחות גופנית היא על ידי יציאה ממצב ההכחשה, ראיית העוולות שלנו, ותיקונם לעיני אלוהים – הפיכת הצעדים הרביעי עד העשירי לדרך חיים.
והתוצאה היא? חיים חדשים! ע"כ.
בילקוט שמעוני מסופר, שחווה אשת אדם הראשון, האכילה את כל החיות והעופות שהיו בגן ה' מפרי עץ הדעת, את כל החיות והעופות מלבד עוף אחד שקראו לו 'עוף החול'.
בעבור זה, שעוף החול לא התפתה לאכול מעץ הדעת כמו שאר החיות והעופות, התברך העוף הזה בחיים נצחיים, גזרת המיתה נחה על כל באי העולם בגלל החטא הנורא של אכילה מעץ הדעת, ועליו? המיתה פסחה.
הגמרא במסכת סנהדרין מספרת טעם אחר לחייו הנצחיים של עוף החול:
בהיות נח בתיבה, מצא נח את עוף החול, יושב בפינה, מתוק וחמוד, בשקט שלו, לא מדבר ולא מתלונן, שאל נח את העוף: מדוע אינך מבקש מזון? ענה לו העוף: פשוט ראיתי שאתה טרוד, לא רציתי לצער אותך בעוד בקשות.
שמע כך נח וברכו:"יהי רצון שלא תמות!"
כל המפרשים עמדו על הנקודה, לשם מה הוצרך העוף לברכתו של נח? הרי בין כה וכה הוא איננו היה מת כיון שלא אכל מעץ הדעת..! על פניו נראה הדבר כברכה מיותרת.
הרב פינקוס בשיעוריו, מבהיר את הנקודה.
מה שלא אכל עוף החול מעץ הדעת, הועיל לו הדבר רק לכך שאין לו כרגע סיבה למות, אך עדיין, אין לו סיבה לחיות.
הימנעות מהאכילה - זו סיבה לא למות, פעולה חיובית ואנושית של 'לא לצער את נח' זו כבר סיבה כדי לחיות.
השאלה הנ"ל אקטיבית גם על עץ החיים שהיה בגן העדן, שוב נשאל, לכאורה למה יש בכלל צורך בעץ החיים? מספיק פשוט לא לאכול מעץ הדעת המביא לכדי מיתה? לא?
והתשובה כמובן? מי שלא אוכל מעץ הדעת אמנם אין לו סיבה למות, אבל גם סיבה לחיות אין לו.
זה כנראה אפוא, ההבדל בין צעדים 1-3 לבין צעדים 4 וכו'.
צעדים 1,2,3 נועדו כדי לא למות, 1. להודות בחוסר האונים, 2. לקבל את זה שכוח גדול ממני מסוגל להחזיר אותי לשפיות, וצעד שלוש, מסירת רצוננו וחיינו להשגחת האלוקים כפי שאנו מבינים אותו.
צעדים 4 ומעלה, אלו הצעדים בגינם שווה לחיות, בגינם אנו מקבלים 'חיים חדשים' כלשון הספר הלבן.
מי ייתן ואמצא את הכוח להבין ולפעול.
