בס"ד                                                             
אני חש שהוידוי של יום כיפור מצריך התייחסות מפורטת יותר. אמנם נכתב לא מעט על כך, גם על ידי, כנראה שזה לא מספיק לבער כמות עצומה כזו של פחד ואשמה. הדברים מקבלים משנה תוקף אצל מי שבשל כך נמנע מתפילות, אך לא רק, גם אלו המבינים שהינם חולים בהגיעם אל הוידוי המפורט, קבלת עצמם מתערערת, הם חוטפים פיק ברכיים, הדברים המפורשים שם לוחצים על מקומות כואבים, מדי.

ברשימה זו אנסה לסדר את מה שלימדו אותי, הועיל לי ושמעתי מחברי שהועיל להם, כדאי להדגיש שבמשך זמן לא הבנתי את התשובות שקיבלתי, בחסדי הבורא הדברים התבררו לי ככל שהייתי פנוי יותר ברשותכם אביאם למרות שאנו כבר אחרי יום כיפור, לעניות דעתי יכולה להיות להם תועלת גם ביום יום. 

בתחילת הדרך הציעו לשים את כל הנושא בצד, ידעתי שבנושא הזה אתעסק בהמשך. אמרתי את המילים מבלי לחשוב יותר מדאי על הפירוש או המשמעות שלהם. בהמשך הספונסר שלי אמר לי לומר כי זה מה שכתוב במחזור... שבאמת הוידוי הזה נכתב עבור כלל ישראל, אני אומר את הדברים יחד איתם. אני חולה שעשה מעשים שלאחרים נחשבים כחטא, ההסבר הזה התיישב לי מצויין עם המקום בו הייתי. וכי הוידוי אינו נאמר גם ע"י ילד בן 13 שלא בא על שום א"א או בחורה בת 16 שאין לה מושג מהו שז"ל... אולי בחיים קודמים חטאתי...

בשנים שלאחר מכן בכלל היה לי שמח כשהבנתי שאלו הם למעשה פגמי אופי, הרי אני מתוודה עליהם קבל עם כל יום בשנה, לפני כל וידוי, פשוט דברתי עם אבאל'ה, אמרתי לו שאתה הרי יודע שעשיתי חלק גדול מהדברים שרשומים פה, אתה גם יודע שאני לא יכול להבטיח לך שלא אעשה אותם שוב, זה חלק ממני, אתה יודע שאני באמת משתדל לעשות מה שאני יכול, אני מבטיח שלהיום אני מעוניין להמשיך לעשות הכל כדי להיות קרוב אליך. וביחס "לחטאים שאנו חייבים עליהם", פשוט שיניתי לעצמי מעט – חטאים שיש מי שחייבים עליהם...

תמיד הייתי מדוכדך, מיואש, מכל ההבטחות שלא הצלחתי לקיים, מהצ'קים ללא כיסוי שפיזרתי. אתה יודע אבא, הפסקתי להאמין ביכולתי להשתנות, הבטחתי לך בלי סוף פעמים שאפסיק ונכשלתי, אני כבר לא יכול להבטיח את מה שאני לא יכול לקיים, כל כך התביישתי שלא רציתי לדבר איתך יותר. לשם אני לא מוכן לחזור. ויהי מה. 'הקבלה לעתיד' אצלי היא יום. אחד. אתה יודע כמה אני רוצה להיות קרוב אליך. אני באמת משתדל, אתה רואה את זה, נכון? תעזור לי להמשיך בדרך הזו. 

השינוי הכי גדול התרחש אצלי לפני כארבע שנים (בהיותי בן ארבע) קניתי מחזור חדש, פשוט רציתי מחזור שיש בו גם תהילים, הפלוס הנוסף – פירוש מילים חביב היה נראה כלא מזיק, תוך כדי הוידוי ראיתי במחזור את חידושו של רבי איסר זלמן מלצר התשובה שלו לשאלה הידועה - מדוע אנו צריכים לבקש מחילה על דבר שאנו אנוסים לגביו, והלא אנוס רחמנא פטריה? - הפכה את כל צורת ההסתכלות שלי:  'החטא' תלוי באופן שהאדם מתייחס לאונס שנהפך לרצון בצער, כשהוא באמת שואף שלא לעשותו מוכח הדבר שאינו ברצון.. ואינו בגדר חטא.

שיהיה לתועלת.

בדרך כלל הייתי מביאו רק במדור ציטוטים ורעיונות. אך כיוון שסיום הפוסט היה עם דברי ר' איסר זלמן מלצר, והדברים גם מתאימים ביותר לתכנית, בכ"ז הבאתי.

ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק: אות מג:
פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כ״כ עד שא״א לו שלא יחטא כד״ש (בברכות לב.) מה יעשה הבן ולא יחטא וכו׳ ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטריה. וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שא״א לנצחו שייך אונס [ואם הש״י הסיב את לבו הרי אין חטא זה חטא כלל רק שרצון הש״י הי׳ כך] וממ״ש בכתובות (נא:) גבי תחלתו באונס, אפי׳ צווחת לבסוף שאלמלא מניחה היא שוכרתו מותרת לבעלה, מ״מ יצר אלבשה הרי רזה מחשב אונס גמור אפ״י שהוא מרצונה מ״מ יצר גדול כזה א״א באדם לכופו והוא אונס גמור. ואין בזה' עונש אף דעשה איסור כיון דהיה אנוס. אבל האדם עצמו א״י להעיד ע"ע בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר [וכמו ששממתי בזה מעניין זמרי שטעה בזה]:

זה לא ציטוט בעלמא. זה מה שעזר לי לשרוד בימים שבהם לא הכרתי את התכנית...

תודה אסירות.

בערב יום כיפור החלטתי שהגיע הזמן להתחיל באמת את צעד 6-7 שרשמית אני אוחז (ולא אוחז) בו כבר למעלה מחודש.
הדפסתי את רשימת הפגמים והמעלות שכנגדם ואתם את תפילות הצעדים ושמתי בכיס.

בתחילה (במעריב / ערבית) לא הבנתי מדוע אני צריך לדפוק על הלב, אז לא דפקתי.
בשחרית כבר החלטתי לעשות כמו כולם לדפוק קלות.
בהמשך ראיתי באיזה עלון שצריך היה לדפוק עם מקל ואחרת זה כמו ללטף את הלב. (מה שבדיוק עשיתי).
"לא בשבילי" חשבתי.
בכל תפילה ותפילה התפללתי את תפילות הצעדים ובתפילת צעד 7 שילבתי את התפילה על רשימת הפגמים / המעלות שלי,
לפעמים לפני הווידוי ולפעמים אחריו.

לבכות? לא ממש ניסיתי.
אבל מהקדושה של מוסף ובהמשך הקדושות שבתפילות שאח"כ כשהתפללתי מקירות לבי לקרבת אלוקים אמתית גם ירדו הדמעות - דמעות של שמחה.

לראשונה בזכות הדרכה נכונה היה לי יום כיפור מרומם מאין כמוהו.
תודה.

בהחלמה.

תודה רבה אסירות
התחברתי

תודה אסירות. במבט לאחור על מה שעבר עליי ביום הכיפורים הזה, אולי הייתי צריך לעשות כמו שעשית בתחילת הדרך, ולא לנסות לקפוץ מעל הפופיק.

הושיעה, אני מקנא בך. מעולם לא הרשיתי לעצמי לחשוב שאני אנוס. זה היה נראה לי כמו תירוץ של חלשים... העדפתי לחשוב שאני יכול למרות שזה הרחיק אותי מה'.

חברים תודה לה', למרות שהתייעצתי, היה לי זמן קצוב ולא יכולתי לכתוב על הכל, העדיפות ניתנה למשאלה אחת לנעילה... יש לי קצת צער שלא הספקתי לכתוב על הוידוי קודם הצום. חשבתי שמה שנכתב מספיק. אבל זה רק בגלל שיש לי צד(דון) שעדיין חושב שהחלמה של אחרים תלויה בי. רצונו נעשה. גם במקרה שלך דוקטור. מבלי לדעת על החוויה שלך אכתוב שמכל ארוע ניתן להפיק תועלת. כך אנו סוגרים את היום... לא?

בהחלמה.

היום, 24 שעות לפני יום הכיפורים, דברתי עם הספונסר שלי. למרות שלמדתי כבר מה לעשות בו. גם הפעם הוא היה מאוד ברור. בתחילה שם דגש על לשון הוידוי עצמו; לשון רבים. אשמנו. בגדנו. על חטא שחטאנו. לא ביחיד, אנו עומדים שם כקבוצה... קהל. עם. ביחד. ובהמשך אמר דברים עוד יותר ברורים - כן, אנחנו מכורים, חולים אבל זה לא אומר שאין לנו על מה לשוב. כיהוד דתי אני מאמין שניתנה לי אפשרות לבקש סליחה מאבא שלי על כל מיני דברים. רק כי זה 'כואב' לו. לדוגמא על 'שחטאנו' בדיבור לשון הרע. לא רק לחפש את 'החטאים' מסביב למחלה. ואם יש לך בעיה לבקש גם על זה סליחה אז שתדע שזה מגיע ממקום מאוד חולה. מה אתה מושלם? רק שתדע שבמצב כזה בטוח צריך לשמור מרחק מהנושא הזה.

ולמען מי שמתקשה לומר את החלק המפורט רק כי זה מה שתקנו חז"ל, מי שזה מפריד אותו מאבא שלו שבשמיים אכתוב שידוע לי על רבנים חשובים המורים לדלג על הקטעים הללו. בתחילת הדרך המטרה היא אחת - להישאר נקי. כדי שהניקיון ישמר לאורך זמן על המכור להיות קרוב לאבא.

שנזכה.
גמח"ט.

השנה התגלגל לידי הספר "שיחות עם ר' שלמה הופמן" שם הוא מעיד על מקרה בו הגרש"ז אוירבך זצ"ל אמר לבחור שאסור לו לומר וידוי... 

גמר חתימה טובה.

נ.ב
ניסיתי להעלות ללא הצלחה לכאן תצלום של הדף האמור (עמ' 368).

מדהים.
אולי מישהו יכול להעלות את התצלום הנ"ל?

שלחתי לך למייל.
אתה מוזמן לנסות להעלות לכאן..

https://srv214.gif.co.il/images/828494_.jpg

לצפיה בעמוד הנזכר בשיחות עם רבי שלמה הופמן לחץ כאן