אתמול ירד לי האסימון כמה שקריטי "להתנהג" כחסר אונים. לא רק לפזר את הסיסמה.
כי ההתנהגות בחוסר אונים מבטאת בצורה מפורשת את הניתוק שלי מכוחות בשר ודם (של עצמי) וזה מוליד את החיבור לכוח גדול ממני וכח עליון.
אבל עד שלא אתנתק לגמרי מכוחותי העצמיים, או מהדמיונות שיש לי כוחות עצמיים, אין סיכוי לינוק לבעל הכוחות כולם.
תמיד כיהודי, הכרתי את התיאוריה הזו. אדם כי ימות באהל... עד שימית עצמו באהלה של תורה. אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.
יש כאן תפיסה שצריך להמית את האני העצמי העומד כישות עצמאית, כאגו. ורק אחרי שהביטול הזה קורה, אחרי שהגאווה נרקבת, אז הזרע יכול להצמיח אילן פירות.
וכל זמן שנקודת ה"אני" עדיין קיימת, אז בעצם כל ההתעסקות אפילו בעבודת ה', עלולה להיות כלי שרת עבור העצמת האגו.
וכי מי יביא לי כבוד יותר גדול ממלך הכבוד? ברור לי בתפיסת עולמי שלהיות יהודי דגול (מחלים דגול) זה שיא הדרגה! שיא הפסגה! וכאן הנפילה.
אז את התוירה הזו הכרתי כבר שנים. והיא מוזכרת בכל הספורים הקדוישים. אבל רק כשבאתי לתכנית, ואני חייב לתרגל כניעה והתנהגות של חוסר אונים. ופתאום אני לא סומך על עצמי כאילו אני איזה תינוק.. אז הכניעה מקבלת לראשונה ביטוי מעשי. תכלס. החלמה ממליכה.
מחר בערב, ראש השנה, אני הולך להמליך את אבא, את המלך! מלך מלכי המלכים! אבל לא רק שאמליך אותו על מעשי ומחשבותי ושאר ענייני,
אני הולך להמליך אותו על הנקודה הכי עצמית שלי, על מקור הכוח שלי, על נקודת האגו. אני הולך להודות בחוסר אונים.
אני הולך להיכנע. לספר לאבא שאני לא יכול לעשות כלווום בלעדיו. לא נקיות ולא שפיות, לא החלמה ולא תורה, לא אשה ולא ילדים, לא הורים ולא חברים, כלווום!
אני מצד עצמי חסר כוחות לחלוטין! האגו מת. שווה לכפרות...
ואחרי שבראש השנה אעשה צעד ראשון, ואכנע, ואודה בזה שאין לי כוחות כלל, אז אחפש לראות האם יש לי סיכוי אחר? האם יש תקווה?
וכשחברים יברכו אותי מכל הלב שתהיה לי שנה טובה ומתוקה... ואראה איך אהבתם נותנת לי כח, אדע שיש כוח גדול ממני שיכול להחזיר אותי לשפיות דעתי...
ביום הזה אמצא את המלך יושב על כסא רם ונשא! אבי ומלכי, בעל הכוחות כולם.. אותו אמליך, ממנו אבקש חיים.. כוחות... חיים טובים.
אמסור לו את כל חיי לאבינו מלכנו, אמליך אותו על כל איברי, אמליך אותו גם על המחלה שלי, שיעשה בי כרצונו, כי הנני כאן כדי לגלות את כבודו. רצונו ייעשה.
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים. אבא בבקשה, כתבנו בספר החיים, חיי שפיות וחיי נקיות, חיי החלמה חיי שלווה, אלי, אני מעמיד עצמי לרשותך, לבנות איתי ולעשות עימי ככל שתחפוץ, שחרר אותי מכבליי כדי שאוכל להיטיב למלא את רצונך. הסר מעלי את הקשיים שלי כדי שהנצחון עליהם יהווה עדות לאלו שעאזור להם, לכוחך לאהבתך ולדרך חייך. מי יתן ואעשה רצונך תמיד. למענך אלוקים חיים. אמן.
חברים, אחים, כתיבה וחתימה טובה.
אשמח אם תוכלו להתפלל עלי - אנא ה' הושיעה נא ...
