גם אני נמצא ב"ה בדרך המאירה שלנו, 12 הצעדים.
גם אני קראתי ובלב גיחכתי. הרי זה ברור שלא עוזר.
אבל אז פתאום נזכרתי בתחושות שיש לי בצעדים: אין פה שום חידוש. הכל כתוב. לימדו אותי את זה מזמן. הרי אמרו לי להתפלל על זה (=צעדים 1,2,3), אמרו לי לא להכנס למקומות מסוכנים, להפנות את כח התאווה לאפיקים חיוביים (=פעולות הפוכות).
אלא מה? למה אז זה לא עבד, ורק כשזה היה כתוב בספר קטן ולבן שמתורגם (בתרגום גרוע...) מדברים שכתבו כמה גויים חולי מין - זה עבד?
כי עד היום ידעתי בשכל. פתאום ראיתי דרך שעובדת בפועל, לא בשכל. התחלתי להאמין, כשדיברתי עם אנשים שהודו שיש להם את אותם החולשות שלי. שהתמודדו כמוני. והם גם נתנו לי כלים. הפנמתי את כל מה שאמרו לי קודם, הייתי צריך רק תרגום לעבודת המעשה.
לדוגמא: תפילה - זה לא אמירת מילים לפני ה', אלא הפנמה עמוקה שאני לכשעצמי לא מסוגל, ורק כח עליון יכול לעזור.
שמירת העיניים - לא רק כי זו הלכה, אלא כי זה רעל בשבילי.
"מושכהו לבית המדרש", "ספירת היסוד עניינה נתינה, תתעל את הרצון לפגום בה לנתינה" - לא כ"סגולה", אלא בהבנה שזו פעולה הפוכה. במקום להתרכז בעצמי, לצאת מעצמי לנתינה (שזה מהות התרופה שלנו).
וכשהיה לי חברים שיכולתי להתקשר אליהם בשעת גל התקפה, כשלא נשאר בי שכל לחשוב בהיגיון - אז החברים עזרו לי לעשות את הפעולות הנכונות, שידעתי שהם נכונות, רק לא הייתי מסוגל לחשוב על זה ברגעי התקפה. הם הזכירו לי באותם רגעים שאני באמת לא רוצה את כאב הנפילה הנורא, את האמונה שאני רוצה ויכול להיות נורמלי.
אז אני לא מזלזל בדברים שכתובים ב"ספרים הקדושים", בשיעורי הרבנים ובעצות החברים. אני רק מנסה לתעל אותם לאופן מעשי. וה-12 צעדים עוזרים מאוד.
אחי, אתה נמצא לבד בחדר, אין מי שיעזור לך..ואז היצר מתחיל לתקוף. כמו בעבוע באזור המעיים, מייסר אותך, אומר לך שאתה חייב לרצות אותו ו..רגע, מה איתך? ברצינות אחי, איפה שכחת אותך? נכון אתה ברגע של חולשה אני לא אמור להציק לך במחשבות מוסריות, אבל באמת תיתן ליצר הזה לנהל לך את החיים? למה מי הוא בכלל?? ואיך שכחת שה' יצר אותו כי הוא רוצה שתשתלט עליו וע"י זה תתקרב עוד אל הקב"ה ותפתח את האישיות שלך. לאן זה נעלם, השכל הישר הזה. אני אגיד לך מה הבעיה שלנו, אנחנו פוחדים מכל דקירה קטנה של כאב, ונח לנו לרצות את היצר שאח"כ נתפלל לא לעשות זאת שוב, וכל זה כדי להנצל מהמחט שלו. אחי האהוב, אתה נלחם על החיים שלך. מזמן בטח הבנת שזה כפשוטו מלחמה על החיים שלך ועל הזהות שלך. אתה רוצה להיות שלם עם עצמך, להפסיק את הדו פרצופיות, ובכן תן לי להציע לך משהו: תפסיק לפחד. תסתכל ליצר בעיניים, ותחליט שאין"אתה והתאוות שלך", יש אותך, ויש אותו. והוא רק רוצה להזיק לך ולהחריב את הבטחון העצמי שלך, את האמונה שלך בעצמך, ותאמין לי אחי, אתה מתוק מאוד. אתה שווה את המלחמה עליך. דע לך, שהקב"ה לצידך, זה צריך לחזק אותך. כשתחליט שאתה לא נכנע ליצר, כמו שאני עשיתי, אתה תגלה שלפחות 90% מהנסיונות כבר אין סיכוי שאתה נופל בהם, רוב הנפילות שלך, רוב מוחלט הוא תוצר של הרגל של ציות כל פעם שמגיחה התאווה, אתה תופתע לגלות שכשתציב גבולות אמיתיים ותחליט שאתה לא עושה את זה, היצר יעזוב די מהר. אבל זה רק אחרי שתעבור את "ההתחלה", אז צריך לתת גז בעלייה וללמד את עצמך ואת היצר שלך שאתה עומד על שלך ולא נכנע לו. תצבוט את עצמך תתפלל תצעק על היצר ותזהיר אותו מלהתעסק איתך(במחשבה כמובן, שלא יחשבו שאתה משיגנע) תתרחק ממראות לא צנועים ואל תבהל אם ראית משהו לא צנוע ותיפול, זה שראית דבר לא צנוע לא אומר שאתה צריך ליפול. אחרי המשוכה הזו יהיה לך טוב בחיים, אתה תרגיש שלווה, היצר ירגע כי כמו בצום, הרגלת אותו לא להיות פעיל כלכך-"מרעיבו שבע", והכי חשוב תרגיש שלם עם עצמך. כל נסיון הוא הזדמנות להתקרב לקב"ה, בלעדיו אין תקווה להנצל. רק כשתרגיש שהוא איתך גם כשאתה יושב לבד בחדר והיצר מתעורר, ותתבייש מהקב"ה אז תדע שהגעת למנוחה. בנתיים כל נסיון תנצל כדי ללמד את עצמך שאפשר ושה' איתך והוא עוזר לך. אם לא תפחד לחיות את החיים שלך ולא את שלו אני בטוח שתצליח, אני הצלחתי. בהצלחה אחי!
התרגום שלי לעצות הנפלאות של "פני אריה" הוא - תתקשר לחבר שיזכיר לך את כל זה (כי לבד אני מסנוור ולא מסוגל לשמוע את זה באותו זמן).
