הדבר הראשון שעלה בראשי כשתקף אותי הכאב והצער על החורבן זה תפילת השלווה...
כמו תמיד ביקשתי שלווה על הדברים אשר אין ביכולתי לשנותם. האם אני יכול למנוע מבית המקדש להיחרב? לא! אז שלווה!
רק שזה קצת לא הסתדר לי עם מהות היום. האם זה רצון ה' ממני שאבקש כעת שלווה? האין זה יום של אבל צער וכאב?
התבלבתי כהוגן.
אנסה לבטא את ההרגשה שלי ביום הזה ולהראות לאחיי האהובים את היופי המיוחד והנדיר של תשעה באב.שיהפך עלינו לשמחה במהרה.
היו זמנים שאלוקים היה במבחן. לא מבחן של האם הוא אוהב את עם ישראל, אלא מבחן של עד היכן מגיעה אהבתו לעם ישראל. הבוחן של המבחן נטרל את כל הסיבות שעלולות להיות בקשר והסיבה לאהבת ה' עלינו, ובכך קיווה אותו צורר לנתק סופית את הדביקות של עם ישראל באלוקיו. הוא ידע שבמצריים שקענו במ"ט שערי טומאה ועדיין אלוקים גאל אותנו, אז הוא החליט להילחם ולהוריד את כלל ישראל לשער הנ'... יעשו עץ גבוה חמישים אמה. כתוב בספה"ק שזו היתה כוונת המן - עמלק.
בדיוק במקום הזה תלו את המן. כי בעומק העומקים - בשער הנ' שער החמישים משערי בינה, העומק של כל העומקים התגלה שקודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא. אין אף מציאוצ לזה בלא זה. אהבה שאינה תלויה בדבר...
הגיע היום המר, ואלוקים שואל אותנו, האם אתם תעמדו במבחן הקשה? אם אקח את כל הסיבות בעולם שעם יאהב את המלך,האם עדיין תאהבו אותי? האם כשאסתתר בהסתר פנים כמו שרק הכל יכול מסוגל להסתתר, האם גם אז תקראו לי אבא? מה יהיה שווה לכם האהבה שלי כשתהיו בזויים וסחופים בין העמים, כשלא תהיה טיפה של תקווה, האם עדיין תאמינו בי? האם עדיין תסכלו לשמים?..
עם ישראל קיבל על עצמו את המבחן... נעשה ונשמע! אנחנו מאמינים אפילו שכל העולם יוכיח הפוך! אין עוד מלבדו אפילו כשפים!
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד...
וההסתר פנים עטף הכל. זה היה נורא ואיום. אין מכה שלא חטפנו, אין שבר שלא הושברנו, אין אבל שלא התאבלנו. אלוקים כמו אלוקים עושה הכל אינסופי, גם היגון והעצב הוא אינסופי. כמה סבל תלאות ןיסורין... ובכל זאת.... אבא, שימך לא שכחנו.
אנחנו עדיין מסתובבים בעולם, בגלות נוראה, ובשארית כוחותינו מפרסמים את שמך, מתפללים אליך לומדים את תורתיך מקיימים את מצוותיך, אבא, אנחנו לא בועטים בך. אין לי אפילו מכר אחד מכל ה20,000 איש שאני מכיר שהתנצר או התאסלם!!!
אבא לקח את המבחן עד הגבול האחרון... כל אחד מאיתנו יודע לאיזה גבול אבא אוהב לקח אותו. כמה קשה לנו?! כמה אנו סובלים. מי ביקש את המחלה הזו?? מי רוצה להיות נכה רגשי?? מי רוצה לאבד שליטה על חייו? ליפול וליפול וליפול עד יאוש טוטאלי? מי ??
אבל אבא יקר, היום הזה תשעה באב הוא היום של תזכורת, הוא מועד, לא משנה מה יקרה, מה אנחנו נעולל לך ומה אתה תעולל לנו, ביום הזה של שיא הגלות נגלה שכרובין מעורין זה בזה, אנחנו בשיא האהבה... ידי נפש אב הרחמן... דבר לא יפגום באהבה שאינה תלויה בדבר. אבא, אל תנסה אותנו יותר. בבקשה. האם לא שמת לב שדבר בעולם לא יזיז עם העם שלך ממך? בזה אנחנו קשי עורף!
יש משהו מדהים בכאב והאבל של תשעה באב. שמתי לב לזה השנה לראשונה. אין כאן האשמה, או טענות כלפי מעלה, או אפילו הלקאה עצמית. יש כאן רק כאב עז שאנו עומדים מולו ומנסים להכיל אותו. ולזכור את אהבתנו,שעיקר הכאב הוא געגועים לשכינה הקדושה... על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו. על מה? לא כל היסורין. אלא בזכרנו את ציון... בכינו על בית המלך שחרב.
רק מאז שבאתי לתכנית למדתי להכיל כאב. עד אז הייתי או מחפש אשם לתלות אותו או מודה שאני אשם ובורח לתאווה.
היום זה לא זמן לבקש שלווה על הדברים שאין ביכולתי לשנותם. להפך, זה יום שצריך בו המון אומץ! אומץ להסתכל לכאב בעיניים להיישיר מבט, ולומר לאבא, ובכל זאת שמל לא שכחנו. אנחנו עדיין אוהבים אותך...
פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃ מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת׃ הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; אִם־תִּמְצְאוּ אֶת־דּוֹדִי, מַה־תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי...
אבא, אנחנו חולי אהבה. אל נא רפא נא לה. ובכל זאת שמך לא שכחנו. נא, אל תשכחנו.
כשהאור הזה יתגלה, זה יהפך לחג שמח ביותר. החג שבו הוכחנו את האהבה הזו יותר מכל חג אחר. ואנחנו המכורים, עם כל הכאב והסבל שנפל בחלקנו, לנו שמורה זכות מיוחדת בגילוי הזה של האהבה... אהבה שאינה תלויה בדבר.
