אסירות אח יקר
האמת זו פעם ראשונה ששמעתי את המןשג הזה
לאחר ההסבר שלך ״גיגלתי ״ ומצאתי
תודה אני מזדהה עם כמה מהדברים
הפרעת אישיות גבולית
הפרעת אישיות גבולית (באנגלית: Borderline personality disorder; בר"ת: BPD) היא הפרעה נפשית, שעל פי DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) מאופיינת על ידי דפוס נרחב של חוסר יציבות במערכות יחסים בין-אישיות, בתחושת העצמי ובמצבי הרוח, לצד אימפולסיביות משמעותית.
האבחנה ניתנת כאשר קיימים לפחות חמישה מתוך המאפיינים הבאים:
מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה.
דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין-אישיות, הנע בין הקצוות של אידאליזציה והפחתת ערך (דבלואציה).
דימוי עצמי ותחושת עצמי בלתי יציבה.
אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק: בזבזנות, התנהגות מינית, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילה מוגזמת.
התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית.
חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח.
תחושת ריקנות כרונית.
כעס עז, וקושי לשלוט בו.
חשיבה פרנואידית או תסמינים דיסוציאטיביים חמורים.
מאפיינים אלה קיימים אצל אנשים רבים ברמה מסוימת, בעיקר אצל בני נוער. על מנת להפוך להפרעה נפשית עליהם להימשך זמן רב, להיות קבועים ובעלי עוצמה.
אפידמיולוגיה
הפרעת אישיות גבולית היא בין ההפרעות הנפשיות הנפוצות יחסית. בין 1% ל-4% מכלל האוכלוסייה סובלים מהפרעה זו, 40-70% מהסובלים מן ההפרעה הם נשים. הלוקים בהפרעה מהווים 10% מכלל מטופלי החוץ מקרב חולי הנפש, 20% מהמטופלים הפסיכיאטריים.
גורמים
הפרעת אישיות גבולית בבסיסה היא הפרעה התפתחותית שעדיין לא נקבע כמה ממנה הוא ביולוגי וכמה הוא תוצר של הסביבה. הדעה הרווחת היא שמדובר בשילוב של פוטנציאל עם סביבה "המגשימה" את אותו פוטנציאל ברמה זו אחרת.
הסובלים מהפרעת אישיות גבולית חסרים את מנגנוני ההתמודדות הבסיסיים ביותר עם החיים, כאלה הנחוצים לנו לחיים הממלאים אותנו תחושות טובות של אושר וסיפוק, זאת בשילוב עם העובדה שרוב הסובלים מהפרעה זו עברו התעללות או טראומה מסוג כלשהו.
החלקים שנעצרים בהתפתחות אישיותו של הסובל מההפרעה אינם אינטלקטואלים אלא רגשיים. אותו אדם לרוב יהיה מודע עד כאב לבעיותיו ויכולת הניתוח שלו את מצבו תהיה גבוהה מן הממוצע אך זו האחרונה לא תוכל לפצות על אותו פער רגשי מתואר ולכן תותיר אותו מתוסכל וכואב.
כמו כן, מחסורים במנגנונים המתוארים מובילה לכך שאינטרקציה פשוטה ויומיומית עם אנשים עלולה לגרום לסובל מהפרעה זו מתח בלתי נסבל השוחק את עצביו ומביא אותו לעתים להתקפות זעם בלתי מוסברות לכאורה וצורך בשיכוך כרוני כלשהו.
מכאן, שהעובדה שהסובלים מהפרעה זו לוקים בין היתר בשכיחות גבוהה יותר בדיכאון ובהפרעות חרדה, מתקשים להלחם בדחפים (אימפולסיביות) ונוטים לזעם המתבטא לעתים בהתקפות של ממש (כפי שתואר לעיל), כמו כן מעל למחצית מהם סובלים מסוג זה או אחר של התמכרות, וחלק אף פוגעים בעצמם פיזית - למשל, חותכים עצמם ואף שמים קץ לחייהם. כל אלה ועוד אינם מפתיעים בלשון המעטה בשל רמת המצוקה הגבוהה והתמידית בה הוא נתון.
התנהגות אופיינית לסובל מהפרעת אישיות גבולית היא תפישה הכרוכה בקושי בכל הנוגע לקטלוגם של סיטואציות ואנשים בתחומי הביניים שבין שחור ולבן. הדימוי העצמי איננו יציב גם הוא כתוצאה מכך.
תסמינים
דפוס מתפשט של חוסר יציבות ביחסים בין אישיים, בדימוי-עצמי, וברגשות ובאימפולסיביות בולטת, המתחיל בראשית גיל ההתבגרות, ונוכח בהקשרים שונים, כפי שמצוין בחמישה (או יותר) מהבאים:
1. מאמצים יוצאים מגדרם להימנע מנטישה אמיתית או מדומה. הערה: אין לכלול התנהגות אובדנית או התנהגות של פציעה-עצמית מום הנכללת ב- (5).
2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין אישיות, הנע בין הקיצוניות של אידאליזציה שלהן מצד אחד והפחתה בערכן מצד שני. זה נקרא "פיצול".
להלן הגדרת פיצול, מתוך הספר אני שונא/ת אותך אל תעזוב/י אותי מאת ד"ר ג'רי קרייסמן, עמוד 10:
"עולם האישיות הגבולית (BP) בדומה לילד, מפוצל לגיבורים ולרשעים. בעל/ת אישיות גבולית, בדומה מבחינה רגשית לילד, אינו יכול לסבול חוסר עקביות ואי בהירות מצד אנשים. הוא אינו יכול להשלים עם כך שלאדם אחר יש תכונות טובות ורעות להבנה עקבית ויציבה של האחר. בכל רגע נתון, או שאדם הוא טוב או שהוא רע. אין כל אמצע. אין תחום אפור... אנשים נערצים יום אחד, ועוברים פיחות מוחלט במעמדם ומסולקים ביום למחרת.
אנשים נורמלים הם אמביוולנטים ויכולים לחוות שני מצבים סותרים בו-זמנית. בעלי אישיות גבולית נעים הלוך ושוב, לא מודעים לחלוטין למצב תחושה אחד בעת שחווים את האחר. כאשר האדם הנערץ מאכזב, בסופו של דבר (כפי שקורה לכולנו במוקדם או במאוחר), בעל האישיות הגבולית חייב לבנות מחדש בצורה דרסטית את התפיסה החד-ממדית שלו. או שהדמות הנערצת מסולקת לצינוק, או שבעל האישיות הגבולית מסתלק על מנת לשמר את התדמית המושלמת של האדם האחר בעיניו.
פיצול מיועד לגונן על בעל האישיות הגבולית ממבול רגשות ודימויים סותרים והחרדה הנובעת מהניסיון לפשר בין דימויים אלו. אולם, לעתים קרובות פיצול מביא לתוצאה הפוכה. הקטטות באישיות ה-BP הופכות לקרעים, ותחושת הזהות שלו וזהותם של אחרים מתחלפת לעתים יותר קרובות ובצורה דרמטית יותר."
3. הפרעת זהות: דימוי-עצמי או תחושת-עצמי בלתי יציבה באופן בולט ועקבי.
4. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק עצמי אפשרי (כגון: בזבזנות, סקס, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילה מוגזמת). הערה: אין לכלול התנהגות אובדנית או התנהגות של פציעה-עצמית הנכללת ב- (5).
5. התנהגות אובדנית, כולל ברמיזות או באיומים, או התנהגות של פציעה-עצמית, החוזרות על עצמן.
6. חוסר יציבות רגשית עקב התחלפויות בולטות במצבי-רוח (כגון: חוסר מנוחה עזה לפרקים, עצבנות או חרדה הנמשכות לרוב מספר שעות ולעתים נדירות בלבד למעלה ממספר ימים).
7. תחושת ריקנות כרונית.
8. כעס עז, שלא במקום, או קושי לשלוט בכעס (למשל: ביטויים תכופים של מצבי-רוח, כעס מתמיד, התקוטטויות פיזיות חוזרות ונשנות).
9. חשיבה פרנואידית חולפת הקשורה ללחץ או לסימפטומים דיסוציאטיביים חמורים.
דיסוציאציה היא מצב שבו, בדרגה זו או אחרת, אדם נהיה מנותק במידה מסוימת מהמציאות, בין אם מדובר בחלימה בהקיץ, בביצוע פעולות מבלי להיות מודע לחלוטין לביצוען ("לפעול על אוטומט"), או פעולות מנותקות אחרות. מדובר בהפך מ"קישור", וכרוך בהיעדר הקישור, לרוב הזהות העצמית של מישהו, עם שאר העולם.
לא קיימות הפרעות אישיות גבוליות טהורות. הן מתקיימות תמיד עם מחלות אחרות. הפרעת אישיות גבולית עשויה להתקיים ביחד עם:
הפרעת מתח פוסט טראומטי.
הפרעות מצב-רוח.
הפרעות חרדה/פאניקה.
התמכרות לחומרים ממכרים (54% מבעלי BPD סובלים גם מבעיית התמכרות לחומרים ממכרים).
הפרעת קשב.
הפרעות אכילה.
הפרעת ריבוי אישיות.
הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.
טיפול
בעבר, נהוג היה לחשוב שאין ביכולתם של הסובלים מההפרעה להחלים ומדובר בקרב חסר טעם מבחינת הפרוגנוזה אך היום ישנן דרכי טיפול אפשריות הדורשות זמן ומאמץ מאחר שלא פשוט לשנות דפוסי חשיבה שנקבעו במשך שנים ארוכות. איכות חייו של המטופל יכולה להשתפר מאוד כשמטרתו להפוך את דרכי ההתמודדות הבריאות יותר לנגישות עבורו ובזאת להפחית את המצוקה הנפשית.
טיפול תרופתי- יש הטוענים שההפרעה בבסיסה פיזיולוגית ולכן מייחסים חשיבות רבה לדרך טיפול זו כעיקרית.
טיפול באמצעות פסיכותרפיה- יש הטוענים כי אין טעם להתמקד בסימפטומים של ההפרעה באופן פזיולוגי בלבד. בעיניהם חשוב להבין את שורש הבעיה כעיקר ולטפל בו כגורם היכול לשנות את ההשלכות הללו.
טיפול התנהגותי- שיטה זו מתבססת על התאוריה כי ההפרעה היא בבסיסה תוצאה של שילוב בין הפרעה ביולוגית להפרעה סביבתית. הביולוגי כפגם המנגנון האחראי על ארגון ושליטה ברגשות טובים כרעים והסביבתי כמערכת נסיבות היוצרת ענישה קשה, טראומה או הזנחה של אותה פגיעות רגשית. מכאן שלהפרעה יש שני מוקדים אליהם יש להתייחס בטיפול: פגיעות רגשית ומחסור בכישורים הדרושים לפיקוח על הרגשות המתעוררים, חיוביים כשליליים. השיטה עוסקת בשינוי אך תוך הימנעות מביטולו של הסובל. זאת במטרה לקבלו ועם זאת ללמדו טווח רחב יותר של כישורים התנהגותיים.
שיטות אלו ניתנות לשילוב זו בזו, בעיקר פסיכותראפיה ותרופות, משום שתוצרי המחסור באותם כלי התמודדות מדוברים מותירים את הסובל מהפרעה זו במצב העלול לפגוע ביעילות השיחות ומכריח אותו להתענות בזמן ההמתנה לשיפור. דבר שהוא מיותר וניתן למניעה על ידי טיפול תרופתי מקביל.
לסיכום
הניסיון הקרוב ביותר להמחשת הדרך בה חווה אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית את העולם מבחינה רגשית הוא ע”י דימויו לאדם 'ללא עור'-החשוף יותר לסכנות, פגיע יותר, רגיש יותר. העור על גופנו משמש כמעטפת המגנה על הפנים מפני החוץ מה שנמנע מאדם הסובל מההפרעה לעשות עבור עצמו ומותירו לרוב חסר אונים, תחושה המביאה אותו להגיב בצורה חריפה ושאיננה תואמת את הנורמה. כלומר, מה שעלול לפגוע במידה בנו עלול לפגוע במידה קשה ועמוקה באדם שחסר את ההגנה והכלים הבסיסיים והנחוצים שלנו מובנים הם מאליו.
