חנוכה מסמל - לדעתי - את עיקרון ה"רק להיום".  כולנו מכירים את הקושיא המפורסמת בעניין מדוע חוגגים שמונת הימים בעוד שליום א' היה מספיק שמן והתירוצים הרבים שנאמרו סביב נושא זה.

א' מהתירוצים, אם זיכרוני איננו מטעיני, הוא שלחשמונאים היה מספיק שמן להדליק יום א' והם אכן השתמשו בו בידיעה שמחר לא יהיה שמן (לא ידעו שהנס עומד להתרחש). אעפ"כ הם אמרו לעצמם "להיום יש נדליק היום. מה שיהיה מחר זה לא בידינו". והנס אכן התרחש.

המסר בעבורינו הוא לא לדאוג למחר. להתרכז בהיום. מה שאוכל להשיג היום אעבוד עליו.

כמה יפה!
תודה רבה!

פעם האדמור שאל את תלמידיו, מהו היום החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית?
ניסו התלמידים לענות, יום מתן תורה, יום יציאת מצריים, יום הבריאה, יום חנוכת המשכן, וכו' וכו'.
לא ! ענה האדמור,
היום הכי חשוב לעם ישראל זה "היום"! היום אם בקולו תשמעון...
העבר והעתיד מתעסקים בתוצאות, ההווה מתעסק בעבדות לה'. מה הקב"ה רוצה ממני ברגע זה?!
את כל העבר'ים אפשר לתקן ע"י היום אחד מוצלח.
היום, תאמצנו... היום, תברכנו....

תודה מתנת, וורט ממש לעניין!
אולי לכן אומרים להדליק נר של חנוכה, נר ולא הרבה נרות...
כל יום רק נר להיום!

תודה הושיעה,
האמת, אני מסתובב עם מליצה כזאת ומכריז מדי פעם שהיום הוא היום הכי חשוב בהיסטוריה.
לפליאת הסובבים "מה יש היום?", התשובה שלי: כי זהו היום היחיד בהיסטוריה שקיים עכשיו, וכל מה שמוטל עלינו זה רק לטפל ביום הנוכחי...
הלוואי ונזכה

"לא עליך המלאכה לגמור-ואי אתה בן-חורין להפטר ממנה"

אישתי אמרה לי לפני כמה ימים שלדעתה חנוכה זה "רק להיום". חשבתי לכתוב על זה פוסט, אבל ליתר ביטחון גיגלתי "חנוכה רק להיום", והגעתי לפוסט שלך. ברוך שכיוונתי...

אם אני הייתי שם בין החשמונאים בטח הייתי מזלזל בפך שמן שמספיק רק ליום אחד. מה זה שווה? צריך פתרון מקיף! מערכתי! צריך לחשוב בגדול ולא להתעסק בזוטות. בטח הייתי משליך את הפך לפינה והולך להריץ שליחים ולארגן הפקה מהירה של שמן טרי וטהור.
אבל ברוך השם שלא הייתי שם, ומי שהיה שם הסכים לקבל את כ"ה בכסלו כמו שהוא, בלי להתנגד לאיך שאלקים תכנן אותו. והדליק את המנורה.
וכשהנרות המשיכו לדלוק גם ביום השני, אז אם אני הייתי שם הייתי מיד מתפלל שהנס יימשך שמונה ימים, אם אפשר תשעה-עשרה, כדי שהאספקה של השמן הטרי שארגנתי יום קודם תספיק להגיע גם אם יהיה גשם ופנצ'רים. אבל ברוך השם שלא הייתי שם, ומי שהיה שם מן הסתם התפלל שהנרות ידלקו עוד יום אחד. רק עוד יום אחד...

אז אולי זה התירוץ לקושיה המפורסמת: הנס היה שלא הייתי שם... סתם. הנס היה, כמו שהבנתי ממך, שלא זלזלו בפך השמן הקטן. שהסכימו לחיות את חנוכה רק להיום.

מקפיץ לקראת חנוכה לתועלת החברים. שנזכה לחיות רק להיום.

תודה על ההקפצה. ברוך מזכיר נשכחות. (כל עוד לא תהיה בעיה עם ה"סדרנים" כאן שיקראו אותנו לסדר ויובילו אותנו למקפיצים בע"מ)

עוד נופך קטן משלי לוורט הנ"ל.
עיקר המצווה היא נר אחד. נר איש וביתו. לכן לפי הגר"א תמיד מדליקים את אותו נר הצמוד לפתח ראשון, מפני שזה החיוב.
אנחנו מחוייבים בנר אחד בלבד. לא יותר. המהדרין והדאבל-מהדרין זה תוספת. נר אחד קטן. זהו לא יותר.
ותרגומו - רק להיום. זהו. אם זה קשה אז צריך שידלק לפחות חצי שעה לא יותר.
אותי התוספת לפעמים הוציאה מכל פרופורציה. דיקדוקים ללא גבול בכל מיני מצוות. הידורים ללא קץ. ובתוך תוכי מחלה נוראה מקננת.
אני לא רוצה לזלזל בכל התוספות למיניהם. אני רוצה להיות מאוזן. תוכנית מבחינתי זה הא"ב של חיי. זה הבסיס לכל השאר.
כל אחד הוא אור קטן...

עוזרני, עזרתני...

אני, במשך שנים, לא כ"כ הסתדר לי מה שאני עושה. החשבתי עצמי לחוטא. כמובן שההרגשה המצב רוח וכו' היה באדמה. ע"מ לשרוד הייתי מוכרח לעשות מעל ומעבר. בהרבה דברים. ובחנוכה זה התבטא במקום ההדלקה. בעוד שהחלון מספיק טוב לכולם אני "חייב" בדלת. ושכולם יסבלו מהקור. וכן בכמות השמן שהכנסתי לכוסיות. ובחיפוש (מרדף) אחר הכוסויות הגדולות ביותר. שידלק עד שיעלה עמוד השחר. (אם אפשר גם לאחר מכן - הנה מה טוב ומה נעים...) שאצא בבוקר לתפילה עם "מזוזה מימין נר חנוכה משמאל ובעה"ב בטלית מצוייצת בבגדו"...

השנה הרגשתי מאפה זה נובע. כלפי הרבה דברים אמרתי לאשתי והפסקתי. כלפי זה ראיתי את הרצון שלה להמשיך ונמנעתי מלסרב...

אולי שנה הבאה... (ואולי שנה הבאה אעשה זאת ממקום בריא? מי יודע?)

מקפיץ

שוב מקפיץ

חזק מאוד תודה על ההקפצה!