מסוכם מתוך דברי הרב פנחס הלברשטט, תלמיד הרב מורגנשטרן שליט"א, בקונטרס "בים דרכך - פנימיות עבודת הזמנים", חלק ספירת העומר הערה נח.
כל תאוה שמתעוררת בלב היא אור אלקי שנשלח לעורר אותנו, לתת לנו כח לאהוב את השי"ת, אלא שהקליפות התלבשו עליו עד שנראה שהמשיכה היא לאהוב איזו תאווה. לכן כאשר מתעוררת בנו התאווה צריך לעצור להבחין שכרגע נשלח לנו כח מה' לעשות איתו טוב ולהתחזק באהבת ה'. אם נצליח לעקוף את הכיסוי של הקליפה לאותו הכח ולהשתמש באור באופן הנכון נוכל להתקדם בעבודת ה', והכיסוי והקליפה ממילא ישברו.
הדרך לעקוף את הכיסוי היא לא להלחם איתו אלא להכנס מיד להרגשות של אהבת ה', ראשית - להתבונן בחסדו הגדול עלינו, מרגע הולדתנו - לאיזו משפחה נולדנו, מה היחוס הנפלא שיש לנו (לוי/ כהן/ זרע לת"ח ובכלל של האבות הקדושים), הסגולה שבנו, ועד עתה - שלמרות כמה שנפלנו ונכשלנו אנחנו עדיין חיים בחסדיו וחמלתו ית', ואפ' חיים טוב! יש לנו משפחה וכו'. שנית - להתבטל אליו, כל מה שאנחנו עושים אינו מכוחנו כלל - הכל הכל הכל מכוחו ואנחנו רק השלוחים להוציא את הכוח הזה החוצה למען שמו באהבה. שלישית - לחמם את האהבה מלבד ע"י המחשבות כנ"ל ע"י דיבורים (הוכח במחקרים שדיבורים בקול חיוביים או מעודדים של אדם לעצמו מועילים יותר מאשר מחשבות שרצות [ואפ' נשנות] בראש) ומעשים (התנועעות [כמו בתפילה ובשעת לימוד], ריקוד, השתחוויה)! טוב לכוון בשם השייך לכך - הוי"ה בניקוד סגול.
יש להאריך בכך עד שירגיש שקיבל את הניצוץ ונשברה הקליפה. הסימן לכך - שפתאום מתפשטת בתוכו הרגשה מאירה וטובה של רוגע ושמחה.
לפי גודל הניצוץ כך גודל הניסיון. דרושה בזה זריזות. כל איחור והתעכבות במלחמה מקשה את העניין - צריך לצאת מיד למחשבה הטובה.
(המלצה אישית - עכשיו, בשבוע הראשון של ספירת העומר עיקר העבודה היא על מידת החסד ובכללה קניין האמונה, לדעת את ה' וממילא להכיר טובה. זה זמן טוב להתמקצע בזה. חשבתי על ספר שיכול לעזור בזה ועלה לי הספר "אמונה ובטחון" של החזון איש. הפרקים הראשונים שלו... זה פשוט נפלא לענ"ד. אשמח אם תשתפו עוד שמות ספרים שבסגנון...)
אוהב - חיל..
