אעתיק מאמר נפלא, המתאים לעת עתה, המבאר מהות העבודה, ביום הבא עלינו לטובה:
אלמלא היה לנו יום כיפור לבד מכל המצוות שבתורה, היה מספיק לנו להכיר כי התורה היא מן השמיים
יום גדול ונורא כזה א"א להיווצר ע"י בני אדם!
קדושת היום היא כה גבוהה, שהיא מבערת כל חטא ועוון ופשע, אם רק האדם רוצה בזה בכל לבו.
אפי' בחטאים שהתאווה אליהם היא גדולה עד מאוד ואין לנו כל ציור כיצד נוכל לא להתאוות להם, נגיע בלבנו להסכמה גמורה שהקב"ה יושיענו ממנה ויפקיע אותה מקרבנו ונשמח על זה ולא נתאבל על התאוה שאברה ממנו(אולי צ"ל שעברה וכוונתו שישמח כבר כשידמה בדעתו שה' יעביר ממנו התאווה ולא התאבל על מה שיש לו אותה היום) , רק אל יאוש, ונעבוד את עבודתנו ביום הקדוש הזה מעומקא דלבא, ואין ספק כי תשובתינו תתקבל ! בל נחשוב שאנחנו קטני הדורות, לא נוכל להגיע לידי דרגות התשובה, ובל נתייאש מהתשובה בראותנו כי בכל שנה אחרי יוה"כ שוב אנחנו נכשלים בחטאים. עלינו להכיר טובה למבי"ט זללה"ה שביאר לנו בספרו "בית אלקים" שני יסודות אלה:
א. ואחר שנתבאר ענין התשובה כי היא חרטה ועזיבת החטא, נאמר כי אינם כשאר מצוות שהעוזב חלק המצווה אין לו חלק שכר המצוה, כמו שתאמר מצות ציצית היא בד' כנפות והעושה ציצית בג' כנפות לבד אינו מקיים ג' חלקי המצווה שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה והרי הוא כאילו לא עשה שום דבר, ואולם התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת, וכן עזיבת החטא בלי חרטה.(שער התשובה פי"ב)
ב. ראוי לבאר ענין התשובה ששב האדם בכל שנה ושנה, וחוזר אח"כ למה שחטא אם תועיל התשובה שעשה על העוונות הקודמים גם כי חזר אח"כ לחטוא אותם החטאים, או אם נאמר שכיון שחזר למה שחטא יראה שלא היתה נכונה ושלימה ולא גמר בלבו לעזוב החטאים והעוונות הואיל וחזר עליהם אח"כ ? ואומר כי נראה מדברי רבותינו ע"ה כי כיון שחזר האדם בתשובה מן החטאים שעשה וגמר בלבו שלא לעשותם עוד, השי"ת מעביר חטאתו בתשובה זאת, ואם אח"כ חוזר לחטוא, יצר הרע הוא שפיתה אותו מחדש לחזור למה שחטא, ולא יהיו החטאים הקודמים חוזרים וניעורים אחר שנתבטלו בתשובה הקודמת. (שם פ"ו)
מה נפלאה עבודה זו "להגדיל אצלו בחינת יוה"כ מעט גבוה יותר במדרגת התשובה" כלשון רבינו הגאון ר' ישראל סלנטר זללה"ה.
הזוכה לבחינת מה של יום כפור, יוצא ממנו כבריה חדשה הוא מתחיל את חייב ממש מחדש שאיפת חייו מתחדשת לטובה, דברים שנכשל בהם נהיים יותר רחוקים ממנו, ביחסו אל חבריו וקרוביו מתחיל פרק חדש, בלמודו ובמצוותיו הוא מתחזק, במדותיו זורח אורו של יום הכיפורים ומיישר את אשר היה מעוות.
הלא זאת היא העבודה העיקרית של ערב יוה"כ, להסיר כל טענות וקפידות על ידי פיוס ובקשת מחילה, וימי לא יפחד לנוכח ההלכה: עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו! , הרי מעיקרי יוה"כ הוא לשפר את היחסים בין אדם לחברו, וכבר אמר פעם מרו החפץ חיים זצללה"ה בדרשה לפני נעילה: בואו וראו אחיי, כמה גדול לתקן את עצמינו בדברים שבין אדם לחבירו, והרי כל תפילתינו בנעילה היא: למען נחדל מעושק ידינו היינו שלא נכשל עוד באיסור גזל ח"ו וכמה עלינו להתחזק ולשוב בתשובה ברגעים הלא בדברים שבין אדם לחבירו. ( עלי שור-הימים הנוראים)
בברכת גמר תחימה טובה.
