מהי התמכרות מינית?

בספרות המקצועית התמכרות מינית היא מושג המתייחס להתנהגות מינית כפייתית המעסיקה את הפרט באופן שקשה לו או לה להפסיקה ולשמר הפסקתה, והיא בעלת השלכות שליליות, אף מזיקות ממש לפרט, לזוג או למשפחה, בחיים האישיים, בחברה או בעבודה. למרות שישנם הבדלים בחוויית ההתמכרות המינית, באופן כללי החוויה הממכרת דומה מאוד ללא קשר לאטיולוגיה, מגדר או נטייה מינית. כל המכורים ממשיכים להשתתף בהתנהגויות מיניות שנחוות כבלתי נשלטות למרות התוצאות המזיקות וההשלכות השליליות. באופן כללי, המכורים חווים בושה ובידוד כתוצאה מהתנהגותם. חרף ההשלכות השליליות (ואולי כדי להימנע מהשלכות נוספות), המכורים ממשיכים להסתיר את התנהגותם מבני הזוג. לפיכך, בני זוג רבים אינם מודעים לכך שבן הזוג נתון להתמכרות המינית (כמו במקרה הרביעי למעלה). הם חשים שמשהו לא תקין קורה, וחווים ריחוק ביחסים שלהם עם בן הזוג המכור, אך לא יכולים לזהות את הגורם לרגשות אלה.

מושג דומה שחוקרים שונים משתמשים בו כדי לתאר התנהגות זו הוא ״כפייתיות מינית״ (Sexual Compulsivity), המומשגת כחוסר היכולת לשלוט ולווסת את ההתנהגות המינית המהווה מקור אישי משמעותי למצוקה (Walton, Cantor, Bhullar 2017 ,Lykins &). כפייתיות מינית מתוארת גם כדפוס של עיסוק אינטנסיבי ומופרז, חוזר ונשנה, בפנטזיות מיניות, דחפים והתנהגויות אשר הפרט נאבק כדי לשלוט בהם (2010 ,Kafka). בקרב אנשי מחקר וטיפול מוכרת הפרעה זאת גם כ״מיניות יתר", היפר־סקסואליות (Hypersexual Disorder, HD) (2017 ,.Walton et Al). מיניות יתר מתייחסת לעוררות יתר למין, או כפייתיות ואימפולסיביות מינית. מניסיוננו, "תכן שיש טעם להבדיל בין היפר־סקסואליות (כמו שנראה במקרה הראשון והשני למעלה), ובין התמכרות מינית כפי שמוצגת במקרים השלישי והרביעי. נמצאו גם קשרים בין היפר־סקסואליות והפרעות אישיות כמו חרדות, דיכאון והפרעות כפייתיות אחרות כמו OCD. אנו נתמקד פחות בהגדרה המובהקת ויותר בתפיסה הפנומנולוגית וביטוייה הקליניים בחיי היומיום ובטיפול בבעל ההפרעה (המטופל).

סממני ההתמכרות המינית אצל הפרט

(Carnes, 1991)

1.         דפוס התנהגות מינית שיוצא מכלל שליטה.

2.         אובססיה מינית ופנטזיה כאסטרטגיה עיקרית להתמודדות.

3.         הגדלת מספר החוויות המיניות כי רמת הפעילות הנוכחית כבר לא מספקת.

4.         שינו" מצבי רוח סביב הפעילות המינית.

5.         השקעת זמן מופרזת בהשגת סקס, להיות מיני או בהתאוששות מהחווייה המינית.

6.         עיסוק מתמשך בהתנהגות מינית הרסנית עצמית או בעלת סיכון גבוה.

7.         השלכות חמורות עקב ההתנהגות המינית.

8.         רצון או מאמץ מתמשך להגביל התנהגות מינית.

9.         חוסר יכולת להפסיק למרות ההשלכות השליליות.

10.       הזנחת פעילויות חברתיות, תעסוקתיות או פעילות פנאי עקב ההתנהגות המינית.

מחקרים שונים מצביעים על קשר בין התמכרות מינית וכפייתיות מינית לבין מצבים רגשיים שליליים המאופיינים בדרך כלל בתלות, הימנעויות, לחצים, חרדות, כעס, קושי בוויסות רגשי ובשליטה עצמית, בושה, אשמה ועוד. ההתנהגות המינית הכפייתית יכולה לשמש כמנגנון להפחתת חרדה או לוויסות רגשי (Walton et 2017 ,.Al), והפחתת החרדה עצמה פועלת כחיזוק המשמר ומחזק את ההתנהגות המינית הכפייתית־התמכרותית. חשוב גם לציין שלמרות מצבים נפשיים כגון דיכאון, אשר מפחיתים את המוטיבציה המינית על גווניה השונים, ההתנהגות המינית וההשפעה של ריבוי פרטנרים באינטראקציה מינית מאפשרים להשיג תחושות של קבלה, הכלה, תמיכה, תוקף לרגשותיו של המכור ואפילו העצמת ההערכה העצמית אשר נוטה להיפגע בעקבות ההפרעה (2004 ,Bancroft & Vukadinovic). כך, למעשה, נוצר מעגל רקורסיבי של ההפרעה ההתמכרותית, מעגל תגובות אישי המשמר את הבעיה למרות התוצאות והמחירים שמשלמים בעקבותיה, ברמת הפרט, הזוגיות, המשפחה, החברה והעבודה. זאת נוסף למעגלים המשמרים הנוצרים באינטראקציה הדינמית במשפחה עם בת או בן זוג או עם בני משפחה אחרים.

השפעת ההתמכרות המינית על זוגיות ומשפחה

להתמכרות המינית על גווניה השפעה רבה על המערכת הזוגית, על הילדים ועל המערכת המשפחתית בכלל. מערכת היחסים בהתמכרות המינית מתוארת בספרות המקצועית, באופן כללי, כיחסים דיספונקציונליים, ולפעמים אפילו פתולוגיים. מחקר איכותני (Schneider, 2000a) הראה בבירור את ההשפעות התפקודיות השליליות שיש להפרעה זו, בין אם מדובר בסקס וירטואלי (דרך האינטרנט, סייבר סקס) ובין אם לאו, על היחסים הזוגיים. נוצרת ירידה משמעותית ביחסי המין הזוגיים, והסערה הרגשית עקב הגילוי עוצמתית וטראומטית. בקרב זוגות עם ילדים אחוז הפרידות והגירושים בעקבות ההתנהגות הכפייתית־ התמכרותית גבוה, 2000) Wan, Finlayson & Rowles) מצביעים על כך שגירושים ופרידה הם דווקא גורמים שמחישים נסיגה אצל המנסה להיגמל.

2006) Bird) בסקירתו המעולה את הנושא מציין שההתמכרות המינית בתוך זוגיות מאופיינת (בקצרה) על ידי שני סממנים עיקריים:

1.         כשלים חוזרים ונשנים של שני הצדדים לשלוט בהתנהגות זו ובהישנותה למרות התוצאות וההשלכות המזיקות המשמעותיות.

2.         ״תלות שיתופית״, co-dependency, של בת או בן הזוג כפי שידועה גם בהתמכרויות אחרות. בגישה המערכתית, באופן כללי, ההתייחסות לבנות הזוג היא כאל "שותפות" (או משתפות פעולה) עם ההתמכרות, ועל כן גם הן חייבות להיות שותפות לקונפרונטציה במהלך ההחלמה והשינוי הנדרש לבנייה המחודשת של האמון הזוגי, האינטימיות והמיניות (2006 ,Phillips).

בשנת 2013 פורסמה סקירה מקיפה □-Journal of Sexual Addiction and Compulsion שהתמקדה באפיונים של משפחות המקור של נשים הנשואות לגברים עם התמכרות מינית. התוצאות הראו הבדלים משמעותיים בין האפיונים במשפחות המקור של נשים אלו לעומת נשים הנשואות לגברים ללא הפרעה זו. נשים הנשואות לגברים עם התמכרות מינית נטו לחוות בעברן, במשפחות המקור, יותר התעללות מסוגים שונים, הזנחה או נטישה, משברים או דיכאון, ולא אחת קיבלו עונשים פיזיים.

שלב הגילוי והטראומה

במקרים רבים, כאשר מתגלה ההתמכרות המינית, בנות הזוג מדווחות על תחושת בגידה, שוק, הלם, קורבנות, זעם, גועל, תחושת אובדן, חוסר תקווה, תחושת בדידות, בושה ואשמה, תסמינים פוסט־טראומטיים ותהייה אם להישאר במערכת היחסים (2013 ,Hentsch-Cowles & Brock). על פי שניידר (Schneider, 2000b), בנות או בני הזוג מדווחים כי הם חשים אותה דרגת כאב בין אם ההתמכרות התבצעה דרך האינטרנט או בחיים האמיתיים. ניסיוננו הקליני מורה, לעומת זאת, שבמקרים של פרטנרים "חיים" להתמכרות, הפגיעה חמורה, ולעיתים טראומטית והרסנית יותר הן לבני הזוג והן למשפחה כולה. בשני הסוגים בנות הזוג נוטות לנקוט מייד בפעולות שונות כגון עבודת בילוש אינטנסיבית, מיקוח, מאמצים להגדלת נפח הפעילות המינית הזוגית והרפרטואר המיני, תשומת לב ניכרת להלבשה תחתונה, "שיפוצי" גוף ופנים וכדומה, בתקווה להפחית את הסבירות למימוש ההתמכרות שלא באמצעותן. כאשר מאמצים אלה אינם מצליחים לשנות את התנהגותו של השותף, רוב בנות או בני הזוג מגיבים באיומים לעזוב או לערב בני משפחה ועוד. אולם הממצאים מראים כי איומים אינם מונעים נסיגה מההחלמה ולעיתים אף מזיקים לפתרון הבעיות משום שהמכורים, לעיתים קרובות, יסתירו פרטים חשובים מחשש לאבד את הקשר. לרוב, בשלבים האלה נעשית הדרישה והפנייה לטיפול.

למרות הקשיים הנובעים מהגילוי, הדיווחים של בני הזוג מראים כי הגילוי היה נחוץ ומועיל, בטווח הארוך, בשיפור הקשר וההחלמה מההתמכרות. ואולם, זוגות שהתקדמו יותר בתהליך ההחלמה מההתמכרות מצביעים על כך שרכישת ידע מפורט על התנהגותו של המכור לא בהכרח מקנה להם יותר כוח לשלוט במצב, ולעיתים קרובות פרטים רבים מדי עלולים אף להחריף את תסמיני הפוסט־טראומה. בטיפול, על כן, יהיה על המטפל לעזור לבני הזוג לשקול בזהירות השלכות שליליות של איסוף מידע רב מדי. השפעת הגילוי או חשיפה של התמכרות או ביטוייה יכולה להיות ישירה ומסיבית גם על הילדים, הן בעצם נוכחותם במצבי המתח, הדחק והטראומה הגלויה והמדוברת בין בני הזוג והן בדינמיקה הקשה שנוצרה במשפחה כגון ההכרח לקחת צד, לעיתים תפקיד בוגר מכפי גילם, שמירת סוד מפני בני משפחה אחרים וחברים, הבושה הנלווית ועוד. אם החשיפה מובילה גם לפירוד או גירושין, ההשפעה הישירה והעקיפה גדולה אף יותר.