ברוכים הבאים, אורח

מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו 101 צפיות

מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135320

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 438
הרב נפתלי בר אילן 

חוטא שיצרו תקפו 

שאלה של פסיכולוג: פנה אלי אדם ירא שמים חולה סכיזופרניה. מדי 

פעם הוא מוציא זרע לבטלה ר . ל" למרות מאמציו ונסיונותיו הרבים אין הוא 

מסוגל להתגבר על דחפיו ולשלוט ביצרו. רגשות האשמה, הצער והחרטה 

אינן נותנות לו מנוח. מצבו הפסיכיאטרי כרגע מאוזן, אולם יש מקום 

לחשוש שמא הצער ועגמת הנפש הרבים יחמירו את המחלה. כיצד מתייחסת 

ההלכה למצב כזה .

א

הדיון בשאלה שלפנינו נוגע לא רק לחולה אלא גם לכל אדם ירא שמים 

שטוען שהוא נופל בחטא משום שאינו יכול לשלוט ביצרו, ואין המדובר 

בעבירה זו בלבד אלא אף בעבירות רבות נוספות .

כותב בעל צדקת הצדיק: " פעמים יש אדם עומד בנסיון גדול כל כך עד 

שאי אפשר לו שלא יחטא... ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטרי . ' וגם 

בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס (ואם השי"ת הסיב 

את לבו הרי אין חטא זה חטא כלל רק שרצון הש"י הי ... )כך' ואין בזה 

1 עונש אף דעשה איסור כיון שהי' אנוס"

. צדקת הצדיק מסתייג ומוסיף: 

"אבל האדם עצמו אין יכול להעיד על עצמו בזה כי אולי עדיין היה לו כח 

לכוף היצר (וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה )".

הראי ה" קוק כותב: "... שכבר יש פתח גדול לחסד עליון שלא יחשב

 מה את עון לו' ד שבא לידו באונס המזג בין, במה שהוא במעשה בין בשב

 ואל תעשה"

2



ב 

נראה, שסברת צדקת הצדיק שאדם אינו נאמן להעיד על עצמו שהוא 

בבחינת אנוס תלויה במחלוקת ראשונים. הגמרא אומרת: "אמר ר' אלעא 

הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש 

3 שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ,"

 ומפרש רבינו חננאל ו "ח: "

 .1 צדקת הצדיק . מג

 .2 אורות התשובה . יד יג

 .3 בבלי מועד קטן יז א. וראה תוספות חגיגה טז א ד"ה ויעשה מה שלבו חפץ: "דלבישת 

שחורים ואכסנאות משברין לבו". וראה רמב"ם תשובה ב ד: "... ומשנה מעשיו כולן לטובה 

ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל 

"רוח . וראה דרכי משה הקצר יורה דעה קעח: "צבע השחור הוא מורה על ההכנעה ושפלות 

כמו שאמרו (חגיגה טז א) מי שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים וכו ...".'52 אסיא ק (ד "ק-ג" כרך כ ) ד- ג, ו" מרחשון תשע ז"

שאילעאי הזקן התיר לעבור עבירה כלל אלא כך אמר אם ראה אדם שיצרו 

מתגבר עליו באכילה ובשתיה ובמיני זמר ומתיירא שמא ישתכר ויבא לידי 

עבירה התיר לו לילך למקום אחר וילבש שחורים כל זה כדי לשבור את יצרו... 

4 אבל לעבור עבירה או אפילו שתיית יין במיני זמר המרגילין לשמחה אסור"

 .

5 בדרכו של רבינו חננאל הולכים ראשונים נוספים

 . 

"הרי ף פוסק: "וליתא לדרבי אלעאי אלא אף על פי שמתגבר יצרו עליו 

6 מיבעי ליה ליתוביה בדעתיה דקי"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

מסתבר מאד, שזו גם דעת הרמב"ם שהשמיט את דברי רבי אלעאי. כלל 

כותב המהרח : ש" "... דמסתמא הרמב ם" הולך לעולם אחר שיטת ף"הרי 

7 רבו..."



"רש י מפרש את דברי רבי אלעאי ': " למקום שאין מכירים אותו' אין 

8 דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו...". זו גם שיטת בעלי התוספות

 ובעל 

הבית יוסף מוכיח מהסוגיה שיש להבין את דברי רבי אלעאי כפירוש רש י "

9 והתוספות ולא כרבינו חננאל

 . 

ג 

יש לפרש את המחלוקת בין הראשונים. נראה, שלדעת הר"ח והרי ף "

אפילו אדם ירא שמים שחטא אינו נאמן לטעון שתקף אותו יצר שאינו בר 

כיבוש ולכן יש לדונו כאנוס. אי לכך אי, ן הם מתירים לעבור עבירה קלה למי 

שטוען שהיא עשויה למנוע אותו מלעבור עבירה חמורה. לעומת זאת, לדעת 

"רש י ותוספות אדם נאמן לטעון שאין הוא יכול לשלוט ביצרו, ולכן הם 

. וזאת 10 מתירים לו לעבור עבירה קלה, כדי להימנע מלעבור עבירה חמורה

רק כאשר ניכר בוודאות שהוא עושה מאמצים רבים ונוקט בצעדים 

11 משמעותיים כדי להימנע מחטא

 . 

הראשונים חולקים גם בשאלה האם על בית דין להעניש את העבריין. 

לדעת הר"ח והרי , ף" יש לדונו ככל עבריין ואילו לדעת רש"י והתוס , פות אם 

 .4 רבינו חננאל חגיגה טז א. וראה תוס' חגיגה טז א ד"ה ויעשה מה שלבו חפץ.

 .5 ראה רא"ש מועד קטן ג יא; "א ר"ריטב ה טז ב ד"ה ויש אומרים אף שינוי מקום; המאירי 

קידושין מ א ועוד. 

 .6 בבלי מועד קטן רי"ף דף ט א.

ת "שו .7 תורת חיים ) ש"רחמה ( . א סח וכגון זה ראה שו"ת הרדב"ז ב תתלה: "וכן נראה שהוא 

דעת הריא "ף ז" ל דסתמא אינו חולק עליו הרמב ".ם"

 .8 ' תוס חגיגה טז א שם ד"ה ויעשה

ת "שו .9 בית יוסף סוף פירושו למסכת קידושין. וראה חידושי מהרי"ט קידושין מ א ד ה "

ויעשה מה שלבו חפץ.

 .10 על המצוה למנוע את הזולת מעבירה חמורה אפילו באמצעות סיוע לעבירה קלה ראה ת "שו

מנחת שלמה לה א. 

 .11 מסתבר שלדעת רש"י ותוס', זמרי לא היה נאמן לטעון שהוא אנוס משום שהכתוב אינו 

מעיד עליו שהוא עשה מאמצים ונקט באמצעים שיעזרו לו להנצל מחטא.חוטא שיצרו תקפו 53 

יתברר לבית הדין שאכן נכון הדבר והעבריין לבש שחורים ועזב את עירו 

' וכו הוא פטור מעונש

12

.

ד 

השלחן ערוך פוסק בהלכות יום הכיפורים: "כל אדם שהריח מאכל 

, ח"הב. 13 ונשתנו פניו מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו ומאכילים אותו ממנו"

"המג א מדייקים בלשון השו"ע שכוונתו היא שרק אם נשתנו פניו של אדם 

14 מותר להאכילו ביום כפור גם ללא הוראה של רופא

. החתם סופר מחדש, 

שיש להבחין בין חולה האוכל ביום הכיפורים ובין האכלתו על ידי אחרים 

ופוסק שהחולה עצמו רשאי לאכול בין אם מצוקתו גלויה ובין אם לאו. 

נימוקו עמו: "שהאדם עצמו היודע מרת נפשו יכול לקח לעצמו אם יוכל בין 

"הכובי פ בין באיסור דאורייתא וקדשים כי דרכיה דרכי נועם"

15

 . 

שאלת המפתח היא מתי דורשים הפוסקים הוכחות חיצוניות למצוקתו 

של אדם כדי להתיר לו לעבור איסורים. לכאורה, החתם סופר פוסק שלא 

כשיטת רש"י ותוספות, שכן לשיטתם ניתן להקל רק למי שמצוקתו ניכרת 

לעין כל, אולם יש לחלק בין הנדונים. החתם סופר מקל ביום הכיפורים גם 

לחולה שאין סימנים חיצונים למצוקתו, משום שהחולה מרגיש שהוא שרוי 

. לעומת זאת, בכל הנוגע למי שיצרו תקפו אין מדובר 16 בסכנת נפשות

בחששות של סכנת נפ . שות מסתבר, איפוא, שהחתם סופר אינו חולק על 

"רש י ותוספות . 

ה 

הרשב א" סובר, שביכולתו של אדם להכניע את יצרו ולכן הוא אוסר

להתיר שבועה מי של שנשבע שלא לשחק בקוביה וחושש שיתקפנו יצרו

 ולא יוכל לעמוד בדבורו

. הרשב א" הולך, איפוא, בדרכם ח"הר של והרי , ף" 17

שאינם מתירים למי שיצרו תקפו ללבוש שחורים, ללכת לעיר אחרת ולחטוא

 .שם

. שער המלך 19 מקשה על הרשב א" מהגמרא בפרק השולח 18 המהריב ל"

 דן בקושיה זו ומתרץ, שקיימים מצבים שבהם גם הרשב א" פוסק שלחוטא

 .12 ראה הערה .21

"שו .13" ע או ח תריז ג.

"הב .14 ח על שו" "ע או ח תריז "מג; א שם ס .ק א"

ת "שו .15 חתם סופר אבן העזר פב. כך מכריע גם " המ ב תריז אות ו. הלכה למעשה ראה שמירת 

שבת כהלכתה מהדורה שלישית ירושלים תש"ע סימן לב הערה טו.

 .16 ראה שו ת " חתם סופר . שם

 .17 ראה כלבו סימן קמז. וראה בבלי ברכות ה א: "אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן 

לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע...". 

 .18 ראה שו ת " מהרי"ן לב ד ד.

 .19 ראה גיטין לח ב.54 אסיא ק (ד "ק-ג" כרך כ ) ד- ג, ו" מרחשון תשע ז"

 דין יש אנוס. שער המלך כותב: "בשלמא בנדון הרשב א" עדיין לא הוחזק

באיסור גב על ואף דאיכא למימר שירא שמא יתקפנו יצרו ' כו אימור לא 

עביד, דגזים איניש ולא עביד משא גבי כ" ההיא דהשולח דהוו בה עבדי כבר

. ונראה, שמהשימוש בלשון "עדיין לא הוחזק באיסור" משמע 20 אסורא"

שלדעת שער המלך, כאשר ירא אדם שמים חוזר וחוטא, חוזר וחוטא זה הרי, 

משום שאין הוא יכול לכבוש את יצרו ובמקרה גם כזה הרשב א" ידונו

כאנוס. מאחר והרשב א" הולך בדרכם ח"הר של והרי ף" מסתבר, שגם

21 לדעתם בנסיבות כאלה יש לחוטא דין אנוס

 . 

בגמרא בפרק השולח דין בית זה הוא שקבע שיש לראות את 

 דיו, כן אם. מן לבא הדין להיות כנדון ומאחר ומפרק 22 העבריינים כאנוסים

 זה מוכיח שער המלך שיש ואדם נדון כאנוס, פשיטא, שאין קביעה זו נתונה

 ביד החוטא ביד רק אלא דין בית

. ונראה, שנושא כבד משקל כזה ראוי 23

24 לידון בית ידי על הדין החשוב בעיר



ו 

מצאנו בשו"ע ובנושאי כליו שלושה פסקים הדנים במי שיצרו תקפו, 

ועולה מדבריהם שקיימת הסכמה כללית שאכן קיימים מצבים שבהם חוטא 

כגון זה נדון כאנוס .

. א ספר חסידים פוסק: "מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו 

וירא פן יחטא לשכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות 

האסורות לו אם יוכל להוציא זרעו כדי שלא יחטא והשיב יש לו באותה שעה 

להוציא שאם אי אפשר מותר שיוציא ש"ז ואל יחטא באשה. אבל צריך 

כפרה אם המים בקרח ישב במי קרח בימי החורף או מתענה ארבעים יום 

. הבית שמואל והחלקת מחוקק מצטטים את ספר חסידים 25 בימי החמה"

26

 .

. ב המרדכי כותב: "... שאין להתיר נדר של קוביא ורבינו טוביה אומר 

דעתה בזמן הזה יש להתיר נדר של קוביא כי כמו שגגה הוא כי אינם יכולים 

 .20 שער המלך שבועות ו ה.

 .21 ראה בבלי חגיגה טז א: "הא – דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליצריה".

 .22 ראה בבלי גיטין לח ב: "וכפו את רבה ועשאה בת חורין , " ורק לבית דין יש כח לכפות.

 .23 וראה תוס' שם מא ב ד"ה כופין: "...חשיבי כאונסים...". וראה שו ת " הרמ א" . קגא וראה 

ת "שו חתם סופר אבן העזר ב פב. וראה נפתלי בר אילן, משטר ומדינה בישראל על פי 

התורה סעיף פא.

 .24 ראה ביאור הגר" " חוא מ רז ס" .ק מה

 .25 ספר חסידים מהדורת וויסטניצקי נ. ספר חסידים מעורר שתי תמיהות. האחת, מפני מה אין 

הוא פוסק שיש ללבוש שחורים וללכת לעיר אחרת, ויתכן לומר שמדובר במקרה שבו יש צורך 

למצוא פתרון דחוף ומיידי. התמיהה השניה היא מדוע אין הוא פוסק כדברי הרמב"ם בהלכות 

איסורי ביאה כא יח, שאותו אדם חייב נידוי כדין מוציא זרע לבטלה. ומסתבר שספר חסידים 

רואה את מי שאינו מתגבר על יצרו בענין זה כאנוס גמור. וראה סימן תתתפט: "אם אדם 

מכושף ורודף אחר אשה הרי לבו נמשך אחרי האשה אין לך אונס גדול מ ...".זה

 .26 ראה חלקת מחוקק סימן כג אות א ובית שמואל שם אות א. חוטא שיצרו תקפו 55 

"השו ע פוסק: "אין מתירין נדר של דבר 27 להתאפק ולמשול ברוחם" . 

איסור ... כגון לשחוק , ..." והרמ"א פוסק בהגהה: "ואם יש מכשול בנדר זה, 

. ובאחת 28 כגון שיש לחוש שיעבור בלא התרה, מתירין לו לכתחלה"

מתשובותיו מנמק הרמ"א מדוע הוא פוסק כשיטת המקלים: "ומה שכתבו 

הראשונים שאין להתיר נדר של שחוק היינו לדורם שהיה מעצור לרוחם והיו 

יכולים לכבוש יצרם. ואם הם היו כאנשים אנחנו כחמורים, ואין לדיין בזה 

אלא מה שעיניו רואות באיש הנודר... אם נראה לחכמי עירך או בעיניך 

שקרוב הדבר לביאת מכשול והנודר דעתו קלה עליו לעבור בו, ודאי מתירין 

29 לו מהאי טעמא"



. ג "הרמ א פוסק: "ולכן המכה חבירו וחבירו קראו ממזר פטור שנאמר 

' והי כי יחם לבבו..."

, ובעל החוות יאיר מבאר: "נחשבו כאונס משעת 30

31 חימום דחם לבבו ואין אדם שליט ברוחו..."

 .

ז 

מעתה יש לומר, שלכל הדעות בית דין רשאי לדון כאנוס חוטא שניכר 

שהוא מנסה מאד להתגבר על יצרו ומשקיע מאמצים רבים ובכל זאת נכשל 

32 ונופל



ובית דין הוא גם זה שקובע אם החוטא האנוס צריך כפרה כדברי ספר 

חסידים. "אונס רחמנא פטריה" ולפיכך מסתבר מאד שהחולה הנדון 

. אבן שלמה כותב: "... מי שנפשו לו ויש רעה 33 בשאלתנו אינו צריך כפרה

תמיד מלחמת היצר אז לפום צערא אגרא, אם ואף לפעמים נכשל בעבירה

 ו"ח ה"הקב נכנס עמו לפנים משורת הדין..."

. כותב הראי"ה קוק: "ואף על 34

פי שחלילה להשתמש בהתנצלות של הכופרים בבחירה חפשית, שהיא דעה 

מושחתת, מכל מקום לפעמים ישנם צחצוחים מדעה זו, שמביאים רפואה 

35 למחלות קשות שבנפש..."



אמנם ספר חסידים סובר שיש צורך בכפרה, אולם מסתבר שזאת משום 

שהוא דן באדם בריא, שסביר שיש לו כוחות גוף ונפש להרחיק את עצמו 

 .27 מרדכי שבועות תשפו. מפסקו משמע שבית דין עשוי לראות כאנוס גם חוטא שלא נקט 

באמצעים כל שהם להימנע מעבירה.

 .28 שולחן ערוך יורה דעה רכח טו בהגה. וראה שו "ע יו" ד רכח כח "הרמ. א הולך בדרכו של 

רבינו טוביה, ראה ב"י על הטור שם "ש; ך שם ס" ; ק כח ערוך השלחן " יו ד רכח נב. 

"שו .29 ת הרמ" "הו, א קג "ך יו"ד בש ד רכח ס" .ק כח

"שו .30" ע חו מ תכא יג.

ת "שו .31 חוות יאיר . סה

 .32 ראה שו "ע יו" ד רכח טו: "וכן מי שנדר שלא לשחוק ונשתטה לפעמים וכששוחק ירווח לו 

מתירין לו". 

 .33 ראה משנה ברורה סימן תריח ס . ק ה" פשיטא, שאין מצוה להוכיח את מי שאינו זקוק לכפרה. 

 .34 אבן שלמה . א ח

 .35 שמונה קבצים א שפו.56 אסיא ק (ד "ק-ג" כרך כ ) ד- ג, ו" מרחשון תשע ז"

מעבירה, וקרוב לודאי שהיה יכול למנוע אותה בשלבים מוקדמים יותר. וכן 

מצאנו בתוס : "' אף על גב דמשמע בפ' ואלו מגלחין .)יז' ק ד"מו( דפעמים 

שיצרו מתגבר עליו ואינו יכול לכופו מ"מ אדם יכול ליזהר שלא יבא לידי 

"כך

36

 . 

כיום אין בית דין שיש לו סמכות להעניש חוטא על עבירות שבין אדם 

למקום, ולגבי השאלה האם חוטא מסוים שיצרו תקפו צריך כפרה די , 

37 בפסיקה של מורה הוראה מובהק



ח 

ראויים מאד להשמע דבריו של הרב משה מונק: "סח לי מחנך אחד... 

בא אלי חניך וקיצור שולחן ערוך פתוח לפניו, וקורא לפני ': אסור להוציא 

שכבת זרע לבטלה, ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה.... וכאילו הורג את 

הנפש . ' ואומר החניך: אני רוצח מתמיד ואין לי כפרה, ואמשיך לרצוח. חיי 

אבודים. ושואל המחנך: ומה אענה לו? אמרתי לו: הבטוי 'חמור מכל 

38 עבירות שבתורה' לאו דווקא (ראה אבן העזר כג א ושם בבית שמואל)

. ועכשיו 

פתח לפני החניך הלכות לשון הרע, ואלה דבריו ': והוא עוון גדול וגורם 

להרוג נפשות מישראל ... ' ובכן תגיד לחניכך: אני המחנך גם כן רוצח, כי גם 

אני איני מצליח להמנע מדיבור לשון הרע. שנינו חוטאים חטאים חמורים 

ועל שנינו לא להתייאש אלא להתאמץ לתקן דרכינו כל אחד בתחומו... על 

ידי השוואת איסור חז"ל ללשון הרע נטלתי את העוקץ המלווה חטאים 

בתחום העריות. הוצאתי חטא זה מתחום האמוציות החריפות והכנסתי אותו 

לתחום כל החטאים שהאדם נגוע בהם. לא ביטלתי רגש האשמה אלא 

העתקתי אותו מתחום הפחדים האי רציונלים אל תחום המצפון ולשטח של 

39 יראת חטא כללית"



הגמרא אומרת: "תנו רבנן שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו 

ועל דעת קונו אלו הן עובדי כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות למאי נפקא 

40 מינה למיבעי רחמי עלייהו"

 . 

 .36 תוספות עירובין מא ב ד"ה מי שהוציאוהו וכו . ' וראה ספר חרדים מצוות עשה מדברי קבלה 

ומדברי סופרים לה.

 .37 וראה, למשל, הרב יצחק זילברשטין, שיעורי תורה לרופאים, "תשע ב במפתח ערך כפרה 

דוגמאות שמורה הוראה מובהק נשאל וענה בענין כפרה.

 .38 הבית שמואל מביא את פסקו של ספר חסידים סימן נ, ומסיק "ז מ"לפ: " ש בזוהר וכאן דעוון 

מוציא ש"ז חמיר מכל עבירות לאו דוק ". ' וראה צדקת הצדיק רמה: "... וכמו שכתב בספר 

חסידים דמוטב להוציא זרע לבטלה ולא לחטוא בעריות ואפילו דרבנן". 

 .39 באספקלריה של תורה ירושלים תשל" . 103 'ה עמ וראה א"ת ערך השחתת זרע. 

 .40 בבלי עירובין מא ב. 

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135328

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

מאמר ממש מרתק.
קראתי בהשתאות מה שהצלחתי למרות הקיטועים הרבים.

אם תצליח להביאו שוב באיזושהי תצורה שיהיה ברצף וקל לקריאה - אשמח ממש.

תודה רבה

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135329

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3141

מה מטרת המאמר? מישהו יכול להסביר?

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135330

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

הסיפור שלהלן (המופיע במאמר בצורה מקוטעת) מסביר היטב את מטרת המאמר:

ראויים מאד להשמע דבריו של הרב משה מונק:

סח לי מחנך אחד... בא אלי חניך וקיצור שולחן ערוך פתוח לפניו, וקורא לפניי: "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה.... וכאילו הורג את הנפש".
 ואומר החניך: 'אני רוצח מתמיד ואין לי כפרה, ואמשיך לרצוח. חיי אבודים'. ושואל המחנך: ומה אענה לו?

אמרתי לו: הבטוי 'חמור מכל עבירות שבתורה' לאו דווקא (ראה אבן העזר כג א ושם בבית שמואל).
ועכשיו פְתַח לפני החניך הלכות לשון הרע, ואלה דבריו: "והוא עוון גדול וגורם להרוג נפשות מישראל ..." ובכן תגיד לחניכך: 'אני המחנך גם כן רוצח, כי גם אני איני מצליח להמנע מדיבור לשון הרע. שנינו חוטאים חטאים חמורים ועל שנינו לא להתייאש אלא להתאמץ לתקן דרכינו כל אחד בתחומו...'.

 על ידי השוואת איסור חז"ל ללשון הרע נטלתי את העוקץ המלווה חטאים בתחום העריות. הוצאתי חטא זה מתחום האמוציות החריפות והכנסתי אותו לתחום כל החטאים שהאדם נגוע בהם. 
לא ביטלתי רגש האשמה אלא העתקתי אותו מתחום הפחדים האי רציונלים אל תחום המצפון ולשטח של יראת חטא כללית.

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135334

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3141

בוא תוריד את זה יותר לקרקע ותגיד במילים פשוטות  (וללא מילים לועזיות) מה מטרת המאמר

נערך לאחרונה: לפני 3 חודשים, 1 שבוע על ידי המשתוקק.

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135337

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

אני לא יודע לייצג את הדוברים במאמר.
אותי לקח מאוד הרעיון להפוך את ההתמודדות ביצר להתמודדות רגילה בנושא יראת שמים (כמו כוונה בתפילה) בלי הייסורי מצפון שמתלווים לחטא שאומרים שכל המצוות שאני עושה לא שווים כלום ואני חוטא גמור שעושה נזק גדול ברוחניות וכו' וכו'.

זה מתחבר לי עם המאמר הראשון ש'שמור עיניך' שלח לי כשנרשמתי, שנקרא 'הבסיס המדעי'.
הוא טען שמדעית רגשות האשם הם אלו שמפריעים להחלמה. האדם צריך להיות שלם עם עצמו כמו שהוא. להפנים שנקי לחלוטין הוא לא יהיה. לעשות לעצמו יעד קטן ישים, ולעבוד רק עליו (רק להיום. רק להרחיק שימושים. וכו')
ואני התנגדתי. איך יכול להיות?
וכתבתי חזרה תגובה מאוד חריפה כיצד מבחינה אמונית לא שייך.

אז כאן מובאת תשובה אמונית מדהיממדהימה שתומכת בעיקרון הזה של המאמר 'הבסיס המדעי'.
היא יפה, קולחת, משכנעת (אותי) וגם מרגשת.

לכן אהבתי

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135340

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 3141
אוקי...

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת עכשיו, גם אני נגד רגשות אשמה וחושב שזה מזיק.



רק שאני לא בטוח שזו כוונת כותב המאמר, יש היום מגמה של חוג רבנים ומחנכים מסויים - לכיוון של זו עברה קלה ולכן פחות צריך לשים דגש על להתמודד איתה, אפשר לחיות איתה בשלום כמו שאתה חי בשלום עם לשון הרע, יש שאיפה לתקן אבל לא צריך להשקיע בזה (כמו המאמר של  'הרב' אברהם סתיו שהובא פה לפני כמה חדשים).

גישה שכזאת - לענ"ד מזיקה להחלמה עוד לפני שמתווכחים על נכונות הדברים, כי היא נאמרת במגמה שזה לא יפריע, ולהפחית את העיסוק בהחלמה.



אל הגישה שאתה הצגת - להפחית את הרגשות אשמה, להבין שה' אוהב אותנו תמיד ושזה בר תיקון אם נשקיע בכך - אני יותר מתחבר.

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135349

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

איזה כיף שאנחנו מסכימים.

גם אני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת עכשיו.

כמו כמעט בכל דבר, אבן הבוחן של הדברים הוא המעשה בפועל,
אם מסקנת הדברים היא שלא צריך להתאמץ - אזי הרעיון פסול מאוד ויש להוקיע אותו (לא משנה באיזה סברות התלבש).
ואם מסקנת הדברים היא שיש בשביל מה להתאמץ - אזי הרעיון נכון ויש לאמצו.

מוכרח לומר שאכן אינני יכול להצהיר שכל הקטעים במאמר מכוונים לכוונה הרצוייה האמורה.
אבל הסיפור שהבאתי מתוכו, שאמנם כתוב בשפה גבוהה, אבל מפרש כוונתו ברור:
הבחור ניגש באמירה שאין לו למה להשקיע, הוא אף פעם לא יהיה טוב.
והרב כותב במסקנתו "ועל שנינו לא להתייאש אלא להתאמץ לתקן דרכינו".
אם המסקנה היא להתאמץ - אז אני רגוע, ויכול לקבל את הדברים

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135352

לא קראתי את המאמר אבל נהנתי מאוד מהשיח המלמד והמחדד שלכם בוגי והמשתוקק.
ובמיוחד סיכום דבריו של בוגי. הכלל הפשוט והישר הזה: האם זה מוסיף לי כוחות בעבודת ד' או לא.
כך הרב שלי בשיעור א' היה נוהג לחזור ולומר לנו על רגשות אשמה ועצבות שאחרי חטא
וכך אני משתדל לענות ליצר...

תודה לכם!
חג עצמאות שמח!

תגובה: מאמר מעניין בנושא יצרו אונסו בעל כורחו לפני 3 חודשים, 1 שבוע #135353

  • יהודה מ
  • רצף ניקיון נוכחי: 13 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 438
אותו מאמר בסגנון קצת שונה

הרב נפתלי בר-אילן
חולה שיצרו תוקפו
ראשי פרקים
א. חינוך נער שיצרו תוקפו
ב. "רוח רעה" כסכנת נפשות
ג. האם מי שיצרו תוקפו נדון כאנוס
ד. האם נאמן אדם לומר על עצמו שיצרו תוקפו
ה. מה בין מי שטוען שהוא חולה מסוכן ובין מי שטוען שיצרו תוקפו
ו. מחלוקת הראשונים בענין הא דרבי אלעא הזקן
ז. מסקנה הלכתית והצעות טיפוליות
שאלה שנשאלה על ידי פסיכיאטר: אני מטפל בראובן בן יעקב, אדם צעיר וירא שמים,
אשר מדי פעם מוציא ז"ל, ר"ל. לטענתו, ניסה הצעיר כמה וכמה פעמים להימנע מכך אך הוא
אינו מסוגל להשתלט על יצרו. עם זאת, רגשות הצער והחרטה אינן נותנים לו מנוח. בני
המשפחה, היודעים על מעשיו, כועסים עליו ומחזקים את רגשות האשם שיש לו. בעבר היה לו
התקף חריף של מחלת הסכיזופרניה. לאחרונה הוטב לו, אך יש מקום לחשוש שמא כתוצאה
מהצער ועגמת הנפש הכרוכה בענין זה, תחזור המחלה ותתקוף אותו. לא מצאתי עד כה שום
דרך להרגיע אותו. האם יש עצה בפי הרב?
א. חינוך נער שיצרו תוקפו
תשובה : הרב משה מונק ז"ל, תלמיד חכם וירא-שמים, פסיכולוג ומחנך, התייחס
לשאלה מעין זו, המתעוררת לעיתים אצל נערים, ותיאר את הבעיה :
"אומר החניך: אני רוצח מתמיד ואין לי כפרה, ואמשיך לרצוח. חיי אבודים. ושואל
המחנך: ומה אענה לו?
אמרתי לו: הביטוי (אשר נאמר על מי שעובר עבירה זו) "חמור מכל עבירות
שבתורה" - לאו דווקא (ראה אבן העזר כג א ושם בבית שמואל). ועכשיו פתח
לפני החניך הלכות לשון הרע ואלה דבריו : "והוא עוון גדול וגורם להרוג
נפשות מישראל..."
 ...ובכן תגיד לחניכך: אני המחנך גם כן רוצח, כי גם אני איני מצליח להימנע מדיבור
לשון הרע. שנינו חוטאים חטאים חמורים ועל שנינו לא להתייאש אלא להתאמץ לתקן דרכינו
כל אחד בתחומו".
מבאר הכותב מה משמעות תשובה זו לתלמיד :
"על ידי השוואת איסור חז"ל ללשון הרע נטלתי את העוקץ המלווה חטאים
בתחום העריות. הוצאתי חטא זה מתחום האמוציות החריפות והכנסתי אותו
לתחום כל החטאים שהאדם נגוע בהם. לא ביטלתי את רגש האשמה אלא
העתקתי אותו מתחום הפחדים האי-רציונליים אל תחום המצפון ולשטח של
יראת-חטא כללית" 1. 
ב. "רוח רעה" כסכנת נפשות
לכאורה נראה, כי המקרה שלפנינו אינו זקוק כלל להסברים אלו, שכן החולה אינו עובר
על כל איסור שהוא. כיוון שהוא עבר התקף פסיכוטי ויש אפשרות שההתקף יחזור, הרי יש
לדונו כחולה מסוכן, וכל פעולה שמרגיעה אותו הרי היא בבחינת הצלת נפשות 2 . ראיה לכך
ש"רוח רעה" היא בבחינת סכנת נפשות מצאנו בדברי הרשב"א אשר נשאל בענין מי "שנשבע
על דעת רבים שלא ישחוק בשום שחוק שיש בו מעות, ונשתטה... ויום אחד צחקו לפניו ומצא
מנוח וירווח לו. אם מתירים לו (את נדרו) מחמת כך". ועונה : "דאיכא רוח רעה תקפה אפשר
דאתי בה לידי סכנה ומשום יתובי דעתא שרינן ליה. אלא שאני מסופק שמא עילה מצא לשחוק
ולא תתיישב דעתו בכך..."3 . הרמ"א מכריע : "מי שנדר שלא לשחוק ונשתטה לפעמים,
וכששוחק ירווח לו - מתירים 4 לו" 5. חולה שיצרו תקפו 2021.4.14
www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/R0081177a.html 2/5
מה הוא טירוף הדעת הנדון כפיקוח נפש? בספר נשמת אברהם מובא בשם הרש"ז
אויערבאך שליט"א : "טירוף הדעת הוא מצב שעלול להיות מסוכן בכל רגע, או עבור החולה
עצמו או עבור הזולת" 6 . אם בשעת התקף הטירוף לא נשקפת לחולה סכנה פיזית, והוא
בבחינת שוטה הפטור ממצוות - אין לדונו כמסוכן 7 . אכן בשם ר' חיים סולובייציק זצ"ל
מקובל שהורה ש"להציל משיגעון גרידא דינו כסכנת נפשות" 8 . מסתבר, שבשעה שאדם נמצא
בהתקף פסיכוטי של סכיזופרניה יש לכולי עלמא לדונו כחולה מסוכן, שכן מספר החולים
במחלה זו, המאבדים עצמם לדעת, גדול פי עשרים-ושבעה מהמאבדים עצמם לדעת שאינם
ידועים כחולים. (לפי נתונים מעודכנים 9 - אחוז החולים מכלל האוכלוסייה שמצבם דומה
למצבו של החולה שלפנינו הוא כ-%0.6 ואילו חלקם בהתאבדויות שהצליחו הוא %16.(
בענין ראובן בן יעקב שכעת אינו נמצא במצב של התקף, לא ברור לרופאים אם קיים
קשר בין העובדה שיש לו רגשות צער וחרטה על מעשיו, ובין האפשרות שמחלתו תחריף.
מסתבר שלא כל "רוח רעה" 10 תיחשב כמחלה  מסוכנת, ואף אי אפשר לראות כהצלת נפשות
כל פעולה שעושים לשיפור מצב רוחו של מי שעלול לקבל התקף 11 . ועדיין צ"ע 12. 
ג.         האם מי שיצרו תוקפו נדון כאנוס
 נראה כי במקרה שלפנינו יש מקום לדון את החוטא כאנוס, אך תחילה יש לברר אם
ובאילו מקרים יש מקום לראות כאונס, דחפים פנימיים חזקים. כותב בעל צדקת הצדיק :
"פעמים יש אדם עומד בנסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא... ובזה הוא נחשב
אונס גמור דרחמנא פטרי'. וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס (ואם
השי"ת הסיב את לבו, הרי אין חטא זה חטא כלל רק שרצון הש"י הי' כך)13 . ועמ"ש בכתובות
(נא ב) גבי תחילתו באונס : אפילו צווחת לבסוף שאלמלא מניחה - היא שוכרתו, מותרת
לבעלה. מאי טעמא ? יצר אלבשה. הרי דזה מחשב אונס גמור אעפ"י שהוא מרצונה, מכל
מקום יצר גדול כזה אי אפשר באדם לכופו, והוא אונס גמור, ואין בזה עונש אף דעשה איסור
כיוון שהי' אנוס..."14. 
 ועל יצר גדול הקרוב להיות אונס כותב בעל ספר חסידים : "כיון שבעבור שבועת שקר
נענשים כל העולם - למה לא ציותה תורה להמיתו ? ... אלא כיוון שבקל לבו אונסו..."15. 
וכותב המרדכי: "ומכאן ראיה שאין להתיר נדר של קוביא, ורבינו טוביה אומר דעתה בזמן הזה
יש להתיר 16 נדר של קוביא כי כמו שגגה הוא כי אינם יכולים להתאפק ולמשול ברוחם" 17. 
ד. האם נאמן אדם לומר על עצמו שיצרו תוקפו
אין די בכך שמכירים בקיומם של יצרים חזקים, שאי אפשר לשלוט עליהם. יש צורך
לברר כיצד ניתן להבחין מתי פועל החוטא מתוך דחפים הניתנים לשליטה, ומתי הוא פועל
מתוך דחפים שאינם בני שליטה.
בעל צדקת הצדיק כותב בהמשך דבריו שם : "אבל האדם עצמו אין יכול להעיד על
עצמו בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר (וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה)".
נראה שיש מקום לערוך השוואה בין מצבו של מי שמעיד על עצמו שיצרו תוקפו ובין מי
שמעיד על עצמו שהוא חולה במחלה מסוכנת. בענין חולה פוסק בעל השלחן ערוך : "כל אדם
שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו, ומאכילים אותו ממנו" 18 . מדובר
באדם המוכר כבריא, ובכל זאת הוא נאמן להעיד על עצמו, שהוא מסוכן. תתעורר איפוא
קושיה על בעל צדקת הצדיק, מפני מה לא נאמין גם למי שמעיד על עצמו שהוא אנוס ?
אפשר ליישב קושיה זו בעקבות דיוקו של בעל המגן אברהם, שדווקא מי שנשתנו פניו
נאמן לומר על עצמו שהוא מסוכן. אך אם לא נשתנו פניו - לא נותנים לו לאכול ביום הכפורים
. 19
מסתבר, איפוא, שהוא הדין בענין טענת אונס. אם יש סימן חיצוני המאמת את טענת
החוטא שהוא אנוס - יש להאמין לו. אם אין כל סימן חיצוני לדחף פנימי שאינו בר-שליטה -
אין להאמין לו שהוא אנוס. משום כך לא היה זמרי נאמן לטעון טענת אנוס, כפי שביאר בעל
צדקת הצדיק 20. 
ה. מה בין מי שטוען שהוא חולה מסוכן ובין מי שטוען שיצרו תוקפו
האחרונים הורו, שיש לחלק בין מה שהחולה עושה בעצמו ובין מה שאחרים עושים
בעבורו, וכי החולה הנזכר לעיל, הטוען שהוא צריך לאכול ביום הכפורים, רשאי לאכול בעצמו
גם אם הכרת פניו אינה מעידה שהוא מסוכן 21 . כך הבין כנראה בעל ערוך השלחן, המבאר
מפני מה חולה שפניו לא השתנו אינו נאמן : "וגם ברור הוא שכשמגיע למדריגה כזו ישתנו
פניו" 22 . מכאן משמע, שאם חולה טוען שתקפה אותו מחלה שמטיבעה אין לה שום סימן
חיצוני, הריהו נאמן 23 . לאור ההשוואה בין חולה ובין מי שטוען שיצרו תקפו, יש לשאול :
האם יש להאמין לכל מי שטוען שתקף אותו יצר חזק, אשר במהותו אינו ניכר כלל כלפי חוץ,
וכי הוא אנוס גמור?
נראה לומר שגם חולה ביום הכפורים רשאי לאכול בעצמו, רק משום שידוע שחולים
מסוכנים זקוקים לאכילה ולשתיה. לו היה החולה מבקש לחלל את החג בכל אופן שהוא,
שאינו ידוע ומקובל כדבר שחולה מסוכן זקוק לו, לא היינו מתירים לו. הוא הדין בענין מי
שיצרו תקפו. יש מקום להקל בדינו רק כאשר מדובר ביצר הידוע שאינו בר-שליטה בשעה
שהוא תוקף את האדם.
ל לחולה שיצרו תקפו 2021.4.14
www.medethics.org.il/wp-content/uploads/2020/02/R0081177a.html 3/5
לאור ההנחה שמי שתקפו יצר שאינו בר-כיבוש נדון כאנוס, ולאור ההנחה שמעוברת
נתקפת לעיתים ביצר אכילה שאינו בר-כיבוש, מתעוררת קושיה על הגמרא במסכת יומא. שם
למדנו כי מעוברת ביום הכפורים נאמנת לטעון שהיא זקוקה לאכול, ולענין זה רואים אותה
כחולה מסוכן 24 . אמאי לא סגי לה לגמרא לראות, לענין זה, את המעוברת כאנוסה ולהתיר לה
לאכול, גם אם הצום אינו מסכן אותה ? נראה ליישב, שאם טוען החולה שהוא אנוס ואין בכך
משום פיקוח נפש, הרי לא זו בלבד שאין כל מצוה לסייע לו לעבור על האיסור, אלא אף ראוי
להשתדל לסלק את האיסור מן החולה. משא"כ אם נאמר שהוא מסוכן, כי אז מצוה בגדולים
שבישראל לסייע לו להציל את נפשו.
ו.         מחלוקת הראשונים בענין הא דרבי אלעא הזקן
לכאורה נראה כאילו חידושו של בעל צדקת הצדיק, לפיו אדם אינו נאמן להעיד על עצמו
שיצרו תקפו, תלוי במחלוקת רש"י ור"ח בביאור הגמרא במסכת חגיגה. מפירוש הר"ח לגמרא
זו משמע שמפרש כחידושו של בעל צדקת הצדיק. בגמרא שנינו : "אמר ר' אלעא הזקן : אם
רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים
ויעשה מה שלבו חפץ" 25 , ומפרש הר"ח: "ח"ו שהיה מתיר לעשות עבירה אלא קאמר ילבש
שחורים וילך למקום אחר דלבישת שחורים ואכסנאות משברים לבו ולא יבא לידי עבירה..."26
. מכאן עולה שאין אדם נאמן לטעון שתקף אותו יצר שאינו בר-כיבוש.
הסוגיה במסכת חגיגה אינה עוסקת ביצר מסוים המוכר וידוע כיצר שאינו בר-שליטה.
לפיכך אפשר להסיק מפירוש רש"י לסוגיה שם, שאכן מותר לכל מי שיצרו מתגבר עליו,
לעשות "מה שלבו חפץ". "ב'מקום שאין מכירים אותו' אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו,
וגם אם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם, וכן בלבוש שחורים". למדנו, אם כן,
שאדם נאמן להעריך את כוחו הוא לעמוד בנסיון, ואם הגיע למסקנה שהיצר שתקפו אינו
בר-שליטה - עושה הוא "מה שלבו חפץ".
אולי נראה לומר שאין כל סתירה בין רש"י ובין דברי בעל צדקת הצדיק, והדברים יובנו
בעקבות הסבר מחלוקת רש"י ור"ח. מתוך דברי הראשונים לא נתבאר מה היא סברת המחלוקת
שביניהם. הלא גם רש"י מודה, שיש לקוות שמי שהולך למקום שאין מכירים אותו וכו' - לא
יבוא לידי עבירה. וכן הלא גם ר"ח מודה, שעדיף להורות למי שיצרו תקפו שאם אכן יצרו
אונסו לחטוא מוטב שיעשה זאת במקום שאין מכירים אותו. יתירה מזו, בעל הבית יוסף מוכיח
מהסוגיה בגמרא שם כשיטת רש"י 27 . כיצד, איפוא, מבין הר"ח את הגמרא ?
על כן נראה לומר שמחלוקתם היא בשאלה : האם מי שיצרו התגבר עליו וכעצת ר' אלעא
הזקן הלך למקום אחר וחטא - נדון בדיני אדם כאנוס, אם לאו. לשיטת רש"י : עצם העובדה
שאדם מוכן לעשות מאמץ כה גדול, ללכת לעיר אחרת, ללבוש שחורים וכו', מוכיחה שאכן
אין הוא שולט על יצרו ולפיכך אם בסופו של דבר חטא - יש לדונו כאנוס, שאינו בר עונשין.
לשיטת ר"ח, לעומת זאת, רק יודע תעלומות יכול לדעת מתי החוטא הוא אנוס, ואילו בן-אנוש
שאינו רואה ללבב צריך, תמיד, לדונו כשאר כל חוטא 28. 
 אמור מעתה שגם רש"י סובר כשיטת בעל צדקת הצדיק, אלא שלדעתו מחדשת
הגמרא שמי שיצרו תקפו, אם עושה מאמצים עילאיים הניכרים לעין כל, להתגבר על יצרו אך
אינו מצליח - יש לדונו כאנוס, ואינו נענש על ידי בית דין.
  
ז. מסקנה הלכתית והצעות טיפוליות.
שבים אנו לנדון דידן. ראובן בן יעקב פנה פעמים רבות אל עובדים סוציאליים, אל
רופאים ורבנים, בבקשה שיעזרו לו להתגבר על יצרו. לעין כל ניכר כמה צער וייסורים גורם לו
המעשה. אם, למרות כל הסבל שיש לו מכך, הוא ממשיך להוז"ל הרי זו, לכאורה, עדות כמאה
עדים שאכן תקפו יצר שאינו בר שליטה. במקרה כזה, כאשר עינינו רואות עד כמה משתדל
הוא, במשך תקופה ארוכה, שלא לחטוא - ייתכן שגם הר"ח יודה שהוא נדון כאנוס גמור ואף
אינו זקוק לכפרה 29. 
אפשר לבקש את המטפלים בו כי יציעו לראובן בן יעקב הצעה מעשית, לפיה ינהג מעין
עצתו של ר' אלעא הזקן. דהיינו, בכל פעם שהוא מרגיש דחף פנימי לעבור עבירה, יעשה
תחילה אי-אילו פעולות מקדימות ורק אחר כך יעשה מה שלבו חפץ. אפשר להציע לו כי יסע
לעיר רחוקה ויחזור, או ילך לבית-הכנסת לומר פרקי תהילים וכל כיוצא בזה, ולקוות שאולי,
מחמת טורח הדרך וההמתנה, ישקוט יצרו. עצה זו אפשר לתת גם לנערים הנזכרים לעיל
בפסקה הראשונה.
כדי להרגיע את נפשו הסוערה של ראובן בן יעקב ניתן להשתמש במאמר חכמים: "לא
עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה". היינו שימשיך להתאמץ להתגבר על
יצרו, כמיטב יכולתו, אך אם לא יצליח בכך הרי זו עדות שהוא אנוס. לבני משפחתו ייאמר
שעליהם להעריך את המאמצים שהוא עושה להתגבר על יצרו, ואם בסופו של דבר ייכשל
לפעמים - אל להם להאשימו על כך.
רופא חולי עמו ישראל ישלח לו במהרה רפואה שלימה
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.88 שניות

Are you sure?

כן