אחים אהובים צהריים והמשך יום - נקי - מפוכח ומבורךאסירות תודה על הרבה מתנותוגם על החיבור היומי - חיבור ליום רביעי - מספר 15"רק להיום"12 הצעדים בדרך לשיגעון1. הודינו שאנו לא חסרי אונים מול כלום, ושאנו יכולים לנהל את חיינו בצורה מושלמת. כמו גם את חיי הסובבים אותנו שמאפשרים זאת לנו.
2. הגענו לאמונה שאין כח גדול יותר מאיתנו, וששאר העולם מטורף.
3. החלטנו לקחת את חייהם ורצונותיהם של יקירנו להשגחתנו...
4. ערכנו חשבון נפש מוסרי יסודי וחסר פחד של כל מכרינו.
5. הראינו לכל מכרינו את טבעם המדוייק של פגמיהם.
6. היינו מוכנים לחלוטין שכולם חוץ מאיתנו יעשו את הדבר הנכון.
7. דרשנו מכולם להשתנות, או לצאת מחיינו.
8. ערכנו רשימה של כל מי שפגע בנו, והתכוננו לצאת לנקמה.
9. נקמנו בכל מי שיתאפשר לנו, פרט למקרים שבהם זה היה עלול לעלות לנו,‏ בחיינו או במאסר.
10. המשכנו לעשות את חשבון הנפש של מכרינו, וכשהם טעו הזכרנו להם במהירות ובהתמדה.
11. חיפשנו את הקשר עם אלוהים כפי שאנו רוצים שיהיה, כדי שיעשה הכל בדרך שלנו.
12. לאחר שעברה עלינו התמוטטות פיזית נפשית ורוחנית כתוצאה מצעדים אלו, ניסינו להאשים אחרים, ולחפש אנשים שירחמו עלינו ויסכימו איתנו כי אנחנו מסכנים.

(תורגם לעברית מתוך מאמר שפורסם במגזין NA ג'ונטוס אקוואדור. מרץ 2008)  המשך מהספר צעד קדימה לפעולה

לאחר מכן, חישבו על חוסר אונים. שאלו את עצמכם שאלות כאלה:

1.       האם היו פעמים בהם הייתי כל כך מלא בתאווה עד שלא הייתי מודע לעולם שמסביבי, או שלא הייתי מסוגל לחשוב על הבחירות שעשיתי?

2.       האם הייתי זמן לא סביר עם הפורנוגרפיה שלי, עם הסיפורים הרומנטיים שלי, או עם תהליך של ״קשר״ ?

3.       האם אוננתי תוך כדי נהיגה ? האם פעלתי מינית בציבור ?

4.       האם קיימתי יחסי מין עם אנשים נגד רצוני, או עם אנשים שלא חיבבתי? האם הפכתי אנשים לאובייקטים? האם נתתי תשומת לב רק לאנשים מושכים בסביבה שלי?

5.       אילו דברים עשיתי שלא רציתי לעשות אותם? בחברת מי הייתי שבאופן אחר לא הייתי רוצה להיות? לאילו מקומות הלכתי שבאופן אחר לא הייתי הולך? האם התאווה מפעילה את החיים שלי?

6.       האם עשתי דברים שהאופי הטוב יותר שלי אמר לי שלא הייתי צריך לעשות ? האם הכנסתי את עצמי למצבים מסוכנים ?

ר. האם אני מתלבש, "מתחיל" עם אחרים או מפעיל אותם בערמה בכדי שיתאוו לי?

8.       אילו שכונות מסוימות אני לא יכול לעבור בהן בלי להשתמש? האם הלכתי לשכונות מסוימות או למקומות מיוחדים בכדי לעקוב או לרגל אחרי מישהו? האם מצאתי את עצמי מציץ בחלונות?

9.       האם עשיתי דברים שהגעילו אותי ושגרמו לי להיות המום מבושה ?

10.      האם בהתנהגות שלי חציתי גבולות שהצבתי לעצמי? האם היה בלתי אפשרי עבורי לומר "לא"?

11 . אילו הבטחות הבטחתי לעצמי ולאחרים ? האם עמדתי בהן ?

12. כמה פעמים ניסיתי בחוסר הצלחה להפסיק? מה קרה כשנכשלתי?

אחים לדרך ערב טוב - נקי ומפוכחאסירות תודה על הרבה מתנותוגם על החיבור היומי - חיבור ליום ראשון - מספר 17אוהב אותכם צריך אותכםשבוע טוב"רק להיום"למה "כח גדול" ולא "אלוקים"?בצעד השני אנחנו אומרים ש"הגענו להכרה כי כח גדול מאיתנו יכול להביא אותנו לשפיות", ואילו המילה "אלוקים" מוזכרת לראשונה רק בצעד השלישי "החלטנו למסור את חיינו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו", מה שמביא לשאלה, למה לא מזכירים את אלוקים בשמו מיד בצעד השני?

אז יש טענה שזה כדי להמתיק את הגלולה לאלו שאינם מאמינים באלוקים, שבהתחלה יאמינו ב"כח גדול" ולאט לאט יבינו שאותו כח גדול הוא אלוקים. ישנם אין ספור סיפורים על אנשים בעולם שלא האמינו אפילו במציאות של כח גדול מהם, אבל זה היה דבר שהם עוד יכלו לבלוע, ולבסוף הם הפכו למאמינים באלוקים וביצעו את הצעד השלישי בשלימות ומסרו לו את חייהם. נכון, אבל זה עדיין לא מספק מכמה סיבות. בפרט לא כאשר אנחנו עוסקים בתכנית שהצעד הראשון שבה הוא כנות, ואיזה כנות יש יותר מאשר לבוא ולומר "איבדתי שליטה על חיי", אז אם נדרשת כנות שכזאת מכל אחד מהמשתתפים בתכנית, בודאי שנדרשת כנות מינימלית מאלו שכתבו את התכנית, ולא ייתכן שהם באו לעשות מאיתנו צחוק וטמנו פח לאלו שאינם מאמינים. ובעיקר, מה המסר של זה עבורי? אני הרי מאמין באלוקים מאז עמדי על דעתי, אז למה שלא אחליף את זה ואדבר מיד אל אלוקים? מדוע לדבר על "כח גדול"?

מסתבר שזה דווקא מאוד מתאים עם הדרך בה היהדות רואה את אלוקים. המושג של אלוקים מופיע בכל דת ואמונה באופן אחר, ומיוחסים לו אין ספור כוחות שונים. אבל ביהדות אלוקים הוא קודם כל "כח". אפשר לראות את זה בהמון מקומות ביהדות. למשל העובדה שה' אומר בעשרת הדברות "אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא אמר "אשר בראתי שמים וארץ", ואחד ההסברים הוא שזה כדי להראות לנו את כוחו כיום בהנהגת העולם. לא רק שהוא ברא את העולם לפני אלפי שנים, אלא בכוחו הוא יכול לעשות בעולם כרצונו, וכנוסח הברכה "שכוחו וגבורתו מלא עולם". יתירה מזו, בתורת החסידות מוסבר שה' מחיה את העולם כולו כל רגע מחדש וגורם לו להתהוות מאין ליש בכל רגע וזאת על פי הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים".

ולמה זה משנה לנו בתור מכורים? למה אנחנו צריכים לחשוב על אלוקים קודם כל בתור "כח גדול"? ובכן, בצעד השלישי אנחנו אמורים להכנע ולמסור לו את חיינו, ואין סיכוי שאמסור את חיי לכל ישות שאיננה "כח גדול". כיצד אמסור את חיי לישות שאין לה כח לעשות את הטוב עבורי? כדי שאפקיד את חייב בידי מישהו - אני צריך להאמין דבר ראשון שיש לו כח ויכולת לדאוג לי, ובלי זה - לא אמסור לו את חיי.

אז לא משנה איך תפסתי את אלוקים בהבנתי עד היום, כעת אני צריך לעשות שינוי בראש ולהבין שאלוקים הוא קודם כל - כח גדול. יתכן שגדלתי בשיטה שאלוקים הוא רחמן או שאלוקים הוא כעסן, יתכן שגדלתי בשיטה שאלוקים הוא אוהב או שהוא קפדן, אבל כל זה לא יעזור לי כעת כדי להפסיק את ההתמכרות. כעת אני צריך להבין בראש ובראשונה שאלוקים הוא פשוט "כח גדול". עליי לשכוח לרגע מכל מה שיש לי בראש אודות דמותו של אלוקים, ולהתרכז בעובדה שלאלוקים יש את הכח לעשות מה שצריך עבורי. כאשר אני מצליח להבין זאת, יש לי סיכוי להתקדם לצעד השני ולמסור לו את חיי. אם בצעד השני היו מדברים איתי על "אלוקים", לא הייתי מסוגל להמשיך לצעד השלישי, כי האלוקים כפי שאני תופס אותו, שונה מאוד מהאלוקים שהוא פשוט כח גדול. אז בצעד השני אומרים לי להאמין פשוט בכח גדול ממני, ובצעד השלישי אני עושה את החיבור ומבין שהכח הזה הוא הוא אלוקים בורא העולם ומנהיגו.

לאחרונה ראיתי וידאו שבו נראה הרבי מליובאוויטש משוחח באנגלית, וכשהוא הזכיר את "אלוקים" הוא תרגם זאת כך: God almighty [=אלוקים כל יכול] שזה לא בדיוק הפירוש הרגיל לדרך בה מכנים את אלוקים באידיש (אויברשטער שפירושו "עליון"). עבורי המסר היה ברור והוא שאלוקים הוא קודם כל ולפני הכל - כל יכול. אז אם הוא כל יכול, אני מוכן לצעד השלישי. (סוד הכניעה)

הכנה לכתיבת הצעד הראשון - החלק האחרון

הרשימה האמורה מדגימה את חוסר היכולת לנהל את החיים שלך, כלומר, ההשלכות של ההתמכרות שלך. לפעמים אתה יכול לזהות את ההשלכות הישירות של מקרים ברשימת "חוסר האונים" ולשים אותם ברשימת "חוסר יכולת לנהל״. דוגמאות לשאלות שמדריכות את החשיבה שלך הן:

1.       כמה זמן בזבזתי באובססיה המינית? כמה זמן התבזבז על ההתמכרות שהשפיע על תחומים אחרים בחיים שלי?

2.       באיזו מידה המחלה שלי השפיעה על חיי הבית שלי, על בת הזוג שלי (או על חוסר בבת זוג), על הילדים שלי (או על החוסר בילדים)?

3.       לאילו קשרים אחרים נגרם נזק על ידי השימוש או האובססיה שלי? אילו קשרי חברות איבדתי?

4.       האם התאווה הפריעה לקשרים יקרים עם מישהו, האם האדם הזה היה אובייקט של תאווה או לא?

5.       באיזו מידה השפיעה המחלה שלי על ההתפתחות בלימודים או בתחומים אחרים של המקצוע או של האומנות שלי?

6.       איך השפיעה המחלה שלי על העבודה שלי, על המקצוע או על הקידום שלי? האם פחדתי מכך שאתגלה? ממה פחדתי?

ר. כיצד המחלה שלי השפיעה על מצבי הכלכלי? האם איבדתי הכנסה או נגרמו לי הוצאות רבות? האם נשארתי לכוד במשרה לא מתגמלת?

8.       האם פספסתי אירועים חשובים כדי שאוכל להשתמש? האם יצרתי אירועים, טיולים או מצבים כדי שאוכל להשתמש?

9.       כיצד השפיעה המחלה שלי על שמי, על מעמדי החברתי? האם אני או מישהו שאהבתי ספג דחייה ציבורית או שהיה תחת מעקב ציבורי קפדני בגלל השימוש שלי? האם זה השפיע עלי בצורה חוקית?

10.    האם אני או השותף/ה שלי הגענו להריון לא מתוכנן? האם שילמתי או ביצעתי הפלה בכדי לכסות על זה ?

11 . האם לקיתי במחלת מין מדבקת או העברתי כזו לאחרים ?

12. האם נעצרתי? האם יכולתי להיעצר בגלל מה שעשיתי? האם יכולתי לעמוד לדין?

אם הייתה לנו מחשבה שאנו יכולים להחלים בלי תמיכת הקבוצה, כמה מאיתנו דחו (או לפחות עיכבו) את מסירת הצעד הראשון. בכל אופן, הפחד שלנו מפני החזרה להתמכרות היה גדול יותר מהפחד שלנו איך הקבוצה יכולה להגיב. התמיכה והקבלה שקיבלנו כששיתפנו את הצעד הראשון שלנו פרצה הרבה מהפחד והבושה שנשאנו. התחלנו לראות שאנחנו כבר לא לבד, שמצאנו קבוצת אנשים שהבינו את הבעיה שלנו וקיבלו אותנו בברכה. ההקלה מתחושת הבושה והבדידות הייתה אחד מהרווחים של הצעד הראשון. רווח אחר היה, שאם התנסינו במאמץ הזה, כתבנו הוכחות על טיבענו ועל חומרת מצבנו. התחלנו לראות את האמת על עצמנו ועל התמכרותנו.

אחים לדרך ערב טוב - נקי ומפוכח"רק להיום"  אסירות תודה לאלוהים אוהבעל אלפי מתנות ביוםוגם על החיבור היומי - יום שני - מספר 18אוהב אותכם צריך אותכםסיפורו של הפתרוןרבים מהחברים כאן עובדים ומתקדמים לפי תכנית 12 הצעדים, שהיא תכנית כללית להתמכרויות מכל סוג שהוא, תכנית שטוענת שהבעיה של ההתמכרות איננה בעיקר פיזית וגם לא בעיקר נפשית אלא בעיקרה היא מחלה רוחנית (לא דתית אלא רוחנית). המעניין הוא שהתכנית הזאת פותחה כנגד התמכרות לאלהוכול, כאשר רוב המומחים בעולם טענו שזאת מחלה פיזית (כשהמוח מפתח תלות בחומר מסויים), או מחלה נפשית (אנשים שיש להם בעיות נפשיות), ופתאום כמעט משום מקום הגיעו אנשים שטענו שזה כמובן נכון והמחלה היא גם פיזית וגם נפשית אבל עיקר העיקרים היא מחלה רוחנית לכל דבר וענין. וכאשר טענו שהמחלה היא מחלה רוחנית - אז ברור שגם הטיפול והתרופה הם רוחניים נטו.

אז איך בכלל הגיעה השיטה הזאת לעולם? האמת שזה בכלל לא הטריד אותי כאשר הצטרפתי לתכנית וגם לא חודשים ארוכים אחר כך, כיון שחיפשתי תכנית שפועלת והתכנית פעלה. לא עניין אותי איך היא נולדה ומי המקימים שלה. גם לא מעניין אותי מה המציא את המכונית הראשונה ולא מי המציא את האנטיביוטיקה. זה עובד ואני משתמש בזה. אבל לאחרונה קראתי ספר נפלא על תכנית הצעדים ביהדות (ספר באנגלית בשם God of our understanding = אלוקים כפי שאנו מבינים אותו), ודי בהתחלה הוא מביא את הסיפור המלא של השיטה, לצד פרט שעבורי היה חידוש ממש ממש מרגש. את רובו המוחלט של הסיפור הכרתי מתוך הספר הגדול, אלא שבספר הגדול הסיפורים מסופרים בתפזורת ובספר החדש קראתי את זה בצורה כרונולגית שעזרה לי להבין קצת יותר מה היה לנו שם.

ובכן, הכל התחיל עם מר רולנד אזארד חבר סנאט של מדינת רוד איילנד שבארצות הברית שהיה אלכוהוליסט כבד מאוד, ובמהלך חיפושיו אחרי פתרון, הגיע לשוויץ אל הד"ר המפורסם מר קארל יונג שהיה מומחה גדול לאלכוהוליזם (הסיפור עם הרופא מופיע בספר הגדול בעמוד 25). בקצרה, אחרי טיפול ארוך מאוד, הוא שב והשתכר ואז חזר אל הרופא ושאל בכנות האם יש לו סיכוי. הרופא אמר שלמיטב הבנתו - מצבו חסר תקנה. הרופא ציין כי היו בודדים שהוא ראה מחלימים ממצב שכזה, והמשותף לכולם היה חוויה רוחנית אדירה ששינתה באחת את כל הרעיונות הרגשות והעמדות הישנות של הפציינט, והחלפתם בדרך חיים רוחנית לחלוטין. הרופא המליץ לו לנסות את הדרך ולהתפלל אל אלוקים שיעזור לו בכך. רולנד חיפש את הרוחניות והגיע לקבוצת אוקספורד שהיו לה הרבה מרכיבים רוחניים ואכן הוא זכה בשפיותו כאשר התחיל לחיות באורח חיים זה.

מספר שנים לאחר מכן, אלכוהוליסט אחר בשם אדי (סיפורו מופיע בקצרה בספר הגדול בעמוד 12) עמד בפני שופט שעמד להשליכו לכלא כיון שלא הצליח לפתור את בעיית השתיה שלו. בנו של השופט הכיר את רולנד והבין שהפתרון שהצליח עבורו - יכול להצליח גם עבור אדי, והוא הגיע ביחד עם רולנד לבית המשפט וביקשו שישחררו את אדי והם יפרסו עליו את חסותו. השופט קיבל את הבקשה ושחרר אותו, והוא החל באורח חיים רוחני וזכה אף הוא בשחרור מההתמכרות.

לאדי היה חבר בשם ביל והוא ניסה לשכנע אותו בדרכו החדשה, אך בלי לא אהב את הדת והוא התנגד. בשלב הזה אמר לו אדי את המשפט שהפך את התכנית מדתית לרוחנית והציע לו: "מדוע לא תבחר את האלקים לפי המושגים שלך?". ביל היה המום מכך אך הסכים לנסות וכך זכה גם הוא בשחרור מההתמכרות. מספר חודשים לאחר מכן הוא פגש את ד"ר בוב, שהיה אף הוא אלכוהוליסט חסר תקנה (סיפורו מופיע בספר הגדול עמ' 134) וכאשר גם הוא הצטרף לתכנית - הקימו שניהם יחדיו את החברותא הראשונה של ה AA (אלכוהוליסטים אנונימיים).

ולמה כל זה חשוב לי פתאום? בגלל שכאשר רואים את הרצף, מבינים שהיה אדם אחד עוד לפני ביל ולפני אדי שהבין שיש כאן מחלה רוחנית. מדובר כמובן בד"ר קארל יונג. כמעט שלושים שנה אחרי שהד"ר הציע את דעתו על המחלה ופתרונה, כאשר התכנית כבר בוצעה בהצלחה בכל העולם, הוא קיבל מכתב תודה מהשותף המייסד - ביל, שהודה לו על ההצעה שהיתה נשמעת מהפכנית והזויה בזמנו. בתגובה הוא קיבל מכתב מעניין שבו הד"ר מסביר את המחלה הרוחנית והוא כותב כך (בתרגום חופשי מאנגלית):

התשוקה של הפציינט לאלכוהול, היתה שווה ערך - ברמה נמוכה - לצימאון רוחני של המציאות שלנו לשלימות ובעצם להתאחדות עם אלוקים.

בהערה הוא מצטט את הפסוק מתהלים: כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים.

לא יודע מה זה אומר לכם, עבורי זה אומר המון. (סוד הכניעה)

ספרות מומלצת לקריאה - צעד ראשון

אנו מציעים שחברים יקראו וילמדו את הספרות המומלצת הבאה לפני עבודת הצעדים:

הספר הגדול

״חוות דעת הרופא״ עמי 1

״סיפורו של ביל״ עמי 6

״יש פתרון״ עמי 19

״עוד על אלכוהוליזם״ עמי 29

הספר הלבן

״הבעיה״ עמי 27

״כניעה - צעדים ראשון, שני ושלישי״ עמי 79

״צעד ראשון״ עמי 83

שנים עשר ושתים עשרה

״צעד ראשון״ עמי 15

אחים לדרך ערב טוב - נקי ומפוכח"רק להיום"  אסירות תודה לאלוהים אוהבעל אלפי מתנות ביוםוגם על החיבור היומי - יום רביעי - מספר 19אוהב אותכם צריך אותכםאיך מגיעים לקרקעית?

אחד הדברים עליהם חוזרים שוב ושוב אלו הצועדים בשיטת 12 הצעדים הוא הצורך להגיע לקרקעית כדי להכנע ולמסור את החיים לה' יתברך. הצעדים הינם שינוי גדול מידי בחיים של אדם כמוני, ואין סיכוי שאעשה אותו כל זמן שאני לא ממש ממש חייב לעשות את זה. כל זמן שאני חושב שאני יכול להסתדר בכוחות עצמי עם המחלה שלי - אעדיף לעשות זאת ולא ללכת בשיטה הזאת. בכל סדרת צעדים ישנו לפחות צעד אחד שהוא נראה בלתי אפשרי לחלוטין, ורק בגלל שאני יודע שאין לי שום ברירה אחת - אני יכול לנסות לעשות אותו. בשלושת הצעדים הראשונים זה כמובן הצעד השלישי "החלטנו למסור את חיינו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו". בארבעת הצעדים הבאים זה בעיקר הצעד החמישי "התוודינו בפני עצמנו בפני אלוקים ובפני אדם נוסף על טיבם המדוייק של פגמינו". בשני הצעדים הבאים זה הצעד התשיעי כמובן "כיפרנו על מעשינו במישרין בכל מקום שהדבר ניתן פרט למקרים שמעשה זה היה פוגע בהם או באחרים". וכאן יש רבים ששואלים היכן היא הקרקעית הזאת שחייבים להגיע אליה? האם אין אפשרות לעצור קודם לכן בלי לעבור את כל הסבל של ההתרסקות בקרקעית? הספונסר שלי אומר שמגיעים לקרקעית כאשר מפסיקים לחפור, הוי אומר שאין דבר כזה קרקעית אבסלוטית, וכל אחד מחליט איפה הקרקעית שלו באופן סובייקטיבי לחלוטין. הקרקעית האישית שלי היא הרבה יותר גבוהה מאחרים שהמשיכו לחפור עוד ועוד, ולעומת זאת היא הרבה יותר נמוכה מאחרים שנעצרו הרבה לפניי והחליטו: עד כאן. אכן, בתחילת דרכה של החברותא הידועה בתור AA, רק המקרים הקשים ביותר החלימו, כיון שרק להם היה באמת ברור שאבדה השליטה על חייהם, ואילו המקרים הפחות קשים העדיפו להמשיך ולנסות, והמשיכו לטעון כי הם יכולים לשלוט בשתיה שלהם. האלכוהוליסטים הכבדים באמת, כבר ידעו שהם חולים באופן אנוש וידעו שלא נותר להם זמן רק עד שיגיעו לבית החולים לחולי נפש או לבית הקברות, ולכן הסכימו לעשות כל מה שיתבקשו לעשות, העיקר לקבל את חייהם בחזרה. ואילו האלכוהוליסטים שלא סבלו מספיק, לא רצו לקבל את העקרונות הרוחניים של דרך הצעדים. אבל במשך עשרות השנים שעברו מאז, יותר ויותר מכורים מכל הסוגים ומכל המינים מפסיקים את ההתמכרות שלהם כשהם רחוקים מאוד מהקרקעית של האלכוהוליסטים הראשונים, והקרקעית שלהם גבוהה מאוד באופן יחסי. שמעתי בשם מכור "קל" שהגיע לקבוצה ואמר שהוא מעדיף להיות בהחלמה ולשכנע את עצמו כל הזמן למה הוא כן שייך לכאן, מאשר להמשיך במחלה ולשכנע את עצמו כל הזמן למה הוא לא שייך. אין באמת מקום כזה שנקרא קרקעית, חוץ מאשר בקבר. עד אז - תמיד יש עוד גבולות לחצות. מצד שני, לא חייבים לחצות שום גבול נוסף כדי להחליט שמספיק רע לי. מספיקה העובדה שאני לא מצליח להפסיק בעצמי, ולא משנה מה אני לא מצליח להפסיק. זה יכול להיות אוננות בדיוק כפי שזה יכול להיות כל דבר אחר. הקרקעית היא בסך הכל ההחלטה שלי אחרי ההבנה שלעולם לא אצליח להפסיק את ההתנהגות ההרסנית שלי. וזה בעצם מה שעשתה התכנית למליוני אנשים בעולם: היא הגביהה עבורם את הקרקעית. ככל שעובר הזמן, יותר ויותר אנשים שמכורים לכל מיני דברים לא היו צריכים באמת להגיע לשערי מוות כדי להינצל ולמסור את חייהם לאלוקים, במקום זה הם הגיעו נמוך הרבה פחות אבל הבינו לאיזה כיוון הם צועדים - והפסיקו. וכמו שאמר חבר וותיק: מה היא הדרך להחלמה? נוסעים לעזאזל ועושים פרסה.מתוך הספר לצעוד לתוך היום 27 בינואר סבלנות לתהליך סבלנות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלנו. במשך שנים פעלנו על הרצונות והדחפים שלנו בצורה אימפולסיבית, ודרשנו למלאות אותם מיד כאן ועכשיו. היינו חייבים ואובססיביים שדברים יתנהלו וישתנו כאן ועכשיו בדיוק כמו שאנחנו רוצים ובקצב שאנחנו רוצים, בכל תחום כמעט, ובעיקר כשזה הגיע להתמכרות. ככה שבכל פעם שתפס אותנו דחף וקריז, פעלנו עליה במהירות ובאימפולסיביות, תוך כדי שאנו מעיפים הכל לצדדים, כי אין לנו סבלנות, ואנחנו חייבים כאן ועכשיו למלאות את הרעב האובססיבי לסם. זה בדיוק מה שהיה לסם שלנו להציע, פתרון כאן ועכשיו שייתן לנו סיפוק תאוותני וסימום רגעי, מבלי לעבוד קשה, ומבלי לחשוב על ההשלכות הכואבות שיבואו אחר כך. וכשהגענו להחלמה, נאמר לנו שזהו תהליך ריפוי שלוקח זמן, ושלא ביום אחד התמכרנו ולא ביום אחד נחלים. וכמו כל דבר אחר בחיים שכדי לבנות אותו לוקח זמן וסבלנות, וכדי לשבור ולהרוס אותו לוקח שניה, כך שככל שתהיה לנו סבלנות לחוות ריפוי, כך התהליך של ההחלמה יתבצע יותר מהר וטוב. זה בהחלט לא שינוי שניישם בין לילה, אבל הוא שינוי גישה הכרחי שנהיה חייבים להתמיד בו אם ברצונינו להחלים ולחוות ריפוי. שאלון להיום •       האם אני נכון היום להיות סבלני כלפי תהליך הריפוי שלי גם אם הוא לא בדיוק בקצב או בצורה שאני רוצה? או שאני ממשיך לדרוש ולצפות שהתהליך יתבצע כאן ועכשיו בדיוק כמו בשימוש? •       מה מונע ממני או מפחיד אותי להיות סבלני כלפי תהליך ההחלמה שלי? •       מה יכול היום לסייע לי להיות סבלני כלפי תהליך הריפוי שלי? תפילה להיום אלי, עזור לי היום להיות סבלני בלפי תהליך ההחלמה שלי, ולהבין שאיחוי וריפוי לוקחים זמן בשונה מהשימוש שקורה באן ועכשיו

אחים לדרך צהריים טובים וסוף שבוע טוב - נקי ומפוכח"רק להיום"  אסירות תודה לאלוהים אוהבעל אלפי מתנות ביוםוגם על החיבור היומיאוהב אותכם צריך אותכםשבת שלום ומבורך[הדברים נכתבו על ידי סוד הכניעה]לא מפריע לך שמייסדי התוכנית היו נוצרים?אני שומע את השאלה הזאת הרבה פעמים מחברים ששוקלים האם להצטרף לתוכנית של 12 הצעדים, ומאוד מפריע להם שהיא הומצאה על ידי נוצרים, ויותר גרוע, התוכנית מתבססת על תכנית אחרת שהיה גם דתית ולא רק רוחנית, דהיינו שהתכנית המקורית הייתה בעלת מטרה נוצרית מוצהרת.

אז כמו כל יהודי טוב אני משתדל להשיב בשאלה: לא אכפת לך להשתמש בציונים לפרקים בתנ"ך? הרי החלוקה של התנ"ך לפרקים נעשתה לא סתם על ידי גויים אלא על ידי נוצרים שונאי ישראל, וישנם פרקים שחולקו באופן ברור כדי להדגיש רעיונות נוצריים. (חלוקת התנ"ך לפרקים המוכרים לנו היום היא חלוקה נוצרית שנעשתה תחילה בידי המעתיקים הנוצרים של תרגום התורה ליוונית וללטינית. החלוקה הסופית לפרקים נעשתה בידי כומר קתולי מאנגליה, ההגמון סטפן לנגטון).

ועדיין לא ראיתי אף רב או אדמו"ר שמתעלם מהחלוקה הזאת, וכולם מציינים לפי הפרקים והפסוקים (כן, גם במקומות שבהם החלוקה הנוצרית באה להטעות אותנו).

פעם זה הטריד אותי ושאלתי רב על כך. הוא השיב תשובה ששמע לפני שנים רבות, לפיה העובדה שכלל ישראל קיבלו את החלוקה מוכיחה שבעצם החלוקה נכונה, למרות שהיא התגלתה על ידי נוצרים. יתירה מכך, העובדה שכלל ישראל קיבלו חלוקה מסויימת מעניקה כח וקדושה לחלוקה הזאת. זה הסבר די חלקי, כי לא נראה לי שיש היום בעיה לערוך חלוקה חדשה ומתאימה לפי הפרשיות ולפי הסדר ההגיוני והתוכן ואין יותר ממי לפחד (בזמנו היהודים הוכרחו להשתמש בחלוקה הזאת בזמן הויכוחים עם הנוצרים).

ובכל זאת זה לא מפריע לאף אחד. אז כדי לדעת האם זה מתאים לי או לא, אני מנסה לערוך שני מבחנים: מבחן המקור ומבחן התוצאה.

במבחן המקור, למרות שהמייסדים היו גויים נוצרים (וגם שיכורים), אבל ברור לי שכל דבר בתכנית הזאת נמצא בתורה, וזה קלי קלות למצוא את זה (ואם צריך אז גם ניתן בקלות "לתרגם" את התכנית ואת הספר הגדול לסגנון תורני עם מראי מקומות למאות ואלפים). נכון שה' החליט לשלוח את התכנית דווקא דרכם, ואין לי עסק בנסתרות ואני לא מבין למה זה לא הגיע דרך צדיק גדול, אבל אני גם לא מבין את אותו דבר לגבי החלוקה לפרקים של התנ"ך וזה לא מפריע לי. בפועל הכל מגיע מהתורה הקדושה וזה מה שמשנה במבחן המקור.

במבחן התוצאה אני בודק האם בזכות התכנית אני מתקרב לה' או מתרחק ממנו. התשובה בלי ספק: אני מתקרב אליו. אז אני שואל את עצמי, האם ה' מעדיף שאתקרב אליו בדרך שאולי קצת עקומה, או שאתרחק ממנו בדרך ישרה? אני בטוח שהתשובה שלו היא שהוא מעדיף שאתקרב אליו.

ולכן אני כאן, עם הספר של השיכורים הגויים, אבל בזכות זה - אני עושה את מה שה' רוצה ממני, ובזכות זה התקרבתי לה' כפי שלא הייתי קרוב אליו אף פעם בחיי. סוף החודש מגיע - בחודש הראשון למניינם - התקדמנו על הצעד הראשון ב12 צעדים, אני מאחל לכם תמיד לזכור את הצעד הראשון שלכם, הצעד הראשון הוא הבעיה, ומכאן ואילך שאר הצעדים זה הפיתרון על ידי עבודה... אני מאמין שזה לא הכי קל לבצע את הדברים בשלימות, אבל אין אנחנו מושלמים... אנחנו בני אדם...מבחינתי החשיבות של כתיבת הצעד הראשון היא מכרעת בנקודה אחת מאוד בסיסית בהליך ההחלמה שלי: ההבנה שאני מכור ושאכן אבדה לי השליטה על חיי. כן, אני אומר את הדברים וברוב הזמן גם די מזדהה עם זה, אבל אחרי 208 ימים של נקיות, אז למרות שזה כל יום "רק להיום", מתגנבת לי מחשבה קטנה לראש שאולי בכל זאת אני לא באמת מכור, ואולי אני יכול להסתדר לבד. כן, התכנית היא דווקא נחמדה ועוזרת, אבל אולי הסתדרתי לבד? הנה, הפסקתי להשתמש ומאז הרבה יותר טוב לי וקל לי. זה לא נראה כאילו משהו כל כך קשה, והתאווה נראית לי קצת כאילו משהו זר שהלך וכאילו כעת הוא המצב הנורמלי...

אז ישבתי ושפכתי את עצמי על המקלדת. התחלתי מהאוננות הראשונה ואפילו קודם לכן, ועד להתרסקות שהביאה אותי לתכנית. כתבתי את כל מה שלא הייתי רוצה לכתוב, דווקא את מה שלא הייתי רוצה לכתוב. את הפנטזיות הכי גרועות שליוו אותי, את הנפילות הכי קשות, את הגבולות שחשבתי שלעולם לא אחצה וחציתי, את הפעמים שהכי נגעלתי מעצמי. התמקדתי דווקא בפעמים שבהם הייתי הכי חסר אונים, כיצד ניסיתי בכל דרך לא להמשיך את הדרדור ובכל זאת נפלתי כל פעם עמוק יותר. העליתי על הכתב את איבוד השליטה על חיי, בדיוק עד כמה חיי הפכו חסרי שליטה. איזה דברים הסכמתי לעשות כדי להמשיך את ההתמכרות, איזה דברים הסכמתי לסכן כדי שאוכל להמשיך בנפילות.

כן, סיפרתי שם כיצד אבדתי לי השליטה על חיי והגעתי למצב שגנבתי כסף מצדקה כדי שאוכל להמשיך להשתמש. סיפרתי איך לקחתי כסף כדי לקנות אוכל לשבת ובמקום זה בזבזתי את זה בטירוף חושים של מרדף אחרי תאווה. תיארתי כיצד בחוסר אונים מוחלט, בליל תשעה באב יצאתי מהבית עם הקינות והנעלי בד, אבל במקום לנסוע לבית הכנסת נסעתי לחפש. כל הדברים שלא רציתי לעשות ועשיתי בכל זאת נגד רצוני.

כשסיימתי לכתוב את הצעד שלי, הייתי מזועזע מעצמי. לא, לא מזועזע מההיסטוריה של מה שעשיתי, אלא מזועזע ממשהו אחר לגמרי. איך לעזאזל אני יכול לספר לעצמי שאני לא מכור? וואלה, אני באמת חי בסרט. זה ממש לא נתפס שאחרי שעברתי עשרים שנה של נפילות בלתי פוסקות שמחמירות כל הזמן, אחרי שניסיתי לעשות כל דבר אפשרי כדי להפסיק ותמיד נכשלתי - אני עדיין מדמיין שאולי כל מה שאני צריך זה קצת יותר כח רצון... משהו לא בסדר בראש שלי.ואת ההכחשה הזאת אני רוצה לעקר מהשורש. אז כעת כאשר מתגנבת לי שוב המחשבה הטפשית שאולי אינני מכור, אני פשוט פותח את הקובץ הזה במחשב, קורא בו קצת והכל בסדר. אני חוזר למימדים האמיתיים שלי ומבין שאני מכור מאוד. אני מפנים שאני חסר אונים מול התאווה ושאבדה לי השליטה על חיי. ואני חייב את זה, עבורי לא מדובר במותרות, כי אם יום אחד אצליח להשתכנע שאני לא כל כך מכור, או שאולי כבר נגמלתי - אני בבעיה רצינית. בעבורי, זוהי החשיבות של כתיבת הצעד ראשון.