בעולם קצת יותר שקט, בעיירה קטנה, חיים לא יותר מ100 משפחות.
מחוברים לאדמה, נהנים מיגיע כפיים אוכלים תוצרת מקומית. מדי פעם מייצרים קצת בירה, אחרי חצי שנה של התיישנות נהנים ממנה.
בעולם כזה אין מקום להתמכרויות, הכמיהה למתוק/אלכוהול/נשים ועוד אי אלו תאוות, רק מביאה תועלת לאותו עולם, כיוון שכל דבר כזה נמצא במינונים קטנים. מגוון האפשרויות הוא כ"כ מצומצם, שהרדיפה אחר היותר טוב, כמעט ואינה קיימת. בעולם כזה יש חיבור לאדמה, לאלוקים, לאשה, לרוחניות, יש הרבה אושר, ומדי פעם מעט עונג.
עד שבא האדם וברא עולם חדש - מערבי - בעולם הזה, יש רובע שלם של מסעדות, רובע שלם של חלונות אדומים, פאבים בכל פינת רחוב, כל סוג מוזיקה/סרטים אפשרי. עולם שמתעדכן כל הזמן, עולם תזזיתי, עולם של מרדף אין סופי, עולם מנותק מהאדמה, מרוחנית, ממשפחה. עולם של אגואיזם, ללא חיי חברה, בעולם כזה יש הרבה הרבה עונג (תלוי במידת הכסף כמובן), ומדי פעם מעט אושר.
וכמאמר המשורר "אלו-הים ברא את האדם, והאדם ברא את האטום"
(דהיינו האדם יצר את ההרס הגדול ביותר של הבריאה.)
