הצעד הראשון:
פרק א:
הודינו שאנו חסרי אונים מול סוד היקום, שאבדה לנו השליטה על הבנת מטרת חיינו.

סוד היקום הוא אחד הסודות המטרידים כל אחד, עומד לו על תילו יקום מלא בדוממים, עשיר בצמחים ירק ופירות, זרם אדיר של אנרגיות החי, ומעל הכל הדמות המסתורית והשכלית/רגשית שנקראת אדם.
כתמונת נוף, או כסרט מתח ממשי, זה מדהים ומקפיץ. אך כמהות או כתכלית זה בלום וסודי, מה זה? בשביל מה זה? לאן זה מוביל?.

להיות חלק מדבר שאתה לא מבין אותו, זה הסיוט הכי גדול. ולהיות שם בעל כורחך זה כבר מעלה עשן לראש. תארו לכם, שאתם עומדים עם ידים על הראש במשך שעות בלי להבין על מה ולמה, זה מתסכל, זה כמעט מוריד מהדעת. 
זה חוסר האונים שלנו מול היקום.
ואנו מודים בזה, כי אין לנו ברירה אחרת, אנחנו מוכתבים למשהו שהוא בעל כורחנו. לא הייתה לנו הפריבלגיה של "תן לי לחשוב יומיים", לא הייתה לנו ההזדמנות לומר "לא תודה", אנחנו פה רק בגלל שאנחנו פה.
זה גורם לנו להודות בחוסר האונים שלנו מול היקום.

הצעד הראשון:
פרק ב:
הודינו שאנו חסרי אונים מול סוד היקום, שאבדה לנו השליטה על הבנת מטרת חיינו.

אבדה לנו השליטה, אנחנו לעולם לא נוכל לשלוט. תמיד, אבל תמיד, נצטרך להאמין, גם במה שאנחנו לא רואים ולא מבינים, כי כך רצה אלוקים, שנאמין.
זה בדיוק מה שרצה אלוקים מאתנו, שלא נשלוט על הבנת מטרות חיינו, אלא נאמין בהם. נאמין בהם, בגלל התורה, בגלל הצדיקים, בגלל הפתעת הטבע, בגלל שלא נמצא הסברים טובים יותר.
אנחנו שולטים (גם זה באשליה) אולי במטרות המקצוע שלנו, אולי בהקשר להתנהגות שלנו, אולי אפילו בהתמכרות שלנו (עד שזה מתפוצץ). אבל בשום פנים ואופן לא על הבנת מטרות חיינו. נוכל לנסות להבין, לנסות להסביר, להתחבר לרעיונות, לשאוף מהמקורות, אבל בסופו של יום נצטרך "להאמין".
בשביל זה אנחנו זקוקים לצעד 2, הוא צועד לעברנו, תחכו לו... 

הצעד השני
פרק א: 
הגענו להכרה כי כוח גדול מאתנו יוכל להביא אותנו להבנת מטרתנו בעולם.

הכרה, זה מפגש עם המציאות, זה הבנה כי תכלית הידיעה היא שלא נדע, שלא נוכל באמת לדעת באמצעות המוח, רק באמצעות הלב.
המוח יוכל לאגור הרבה חומר כדי להעביר אותו ללב, הלב יעבד את זה לערכי האמונה.
כדי להגיע לאותה הכרה, אנו זקוקים להודות בחוסר האונים, אם אתה לא מכיר בכללי "הרמזור", לא תוכל להשתמש בו, תיסע גם באדום או שתעצור גם בירוק. בדיוק כך עלינו להגיע ל"הכרה" להבנת מטרתנו בעולם, רק לאחר שנגיע לכך באמצעות חוסר האונים, אז "נוכל להבין באמצעות כך שנבין, כי אנחנו לא מסוגלים להבין", הכרת הבעיה היא עצמה הכרת הפיתרון.
כוח גדול מאתנו, הוא לבדו מבין את מה שאנחנו לא נבין. אם נבין את זה, נוכל להגיע להכרה כי אותו כוח גדול מבין בשבילינו אייך נוכל להשיג את מטרת חיינו.

הצעד השני
פרק ב: 
הגענו להכרה כי כוח גדול מאתנו יוכל להביא אותנו להבנת מטרתנו בעולם.

כדי להבין את מה שאנחנו בעצם לא יכולים להבין, אנחנו צריכים להבין שחלק ממטרתנו בעולם זה לא להבין, רק אז, נוכל להבין את מטרתנו בעולם.
אם כך, אז להבין, זה בעצם שימוש בהבנה כדי לעזור לנו להאמין, לא להאמין כשאנו מבינים. משום שמטרתנו בעולם היא להאמין ולא להבין, על ידי שנבין את מטרתנו בעולם, נוכל להאמין טוב יותר.
הצלחתי לבלבל אתכם, מצוין, זה החוסר אונים שאתם אמורים להרגיש בצעד א'.

הצעד השני
פרק ג: 
הגענו להכרה כי כוח גדול מאתנו יוכל להביא אותנו להבנת מטרתנו בעולם.

אחרי שאנו מבינים שקודם כל ואחרי הכל אנו מאמינים בלי להבין, ננסה להתחיל להבין מה מטרתנו בעולם.
העולם נברא כדי לגרום הנאה עבור מי שהיה הווה ויהיה. כן, הוא בנה לעצמו כביכול "אקשן פארק" שיגרום לו הנאה ונחת, הוא קרא לזה "עולם".
אז בכותרת, "מטרתנו בעולם זה לגרום הנאה למי שאמר והיה העולם", סוג של כלי שחמט המאפשרים למשחק לשחק את רצונו.
למה הוא אמור להנות מ"האקשן פארק" זה בעצם לא מעניניינו לשאול, זו החלטה של מי שהוא כל יכול, והכל שלו, אבל ננסה להבין גם את התשובה לשאלה הזו.
אנחנו בני-אדם נהנים מאוכל, למה? כי זה עושה לנו טוב!. למה זה עושה לנו טוב? כי זה מותאם לחושי הטעם והקרביים שלנו.
בדיוק כך, הקב"ה נהנה מהמשחק שלנו, למה? כי זה הופך אותנו בסופו של דבר ליותר מתוקנים!. ולמה זה עושה לו טוב כשאנו מתוקנים? כי אנחנו חלק אלוה מעצמותו, ועצמותו היא מתוקנת בכל התיקונים הקיימים, וחשוב לו שחלקים מעצמותו יתוקנו גם הם בכל התיקונים הקימים. 
זה חוש הטעם של הבורא.

הצעד השלישי:
החלטנו למסור את תיקוננו ואת שליחותנו להשגחת אלקים כפי שהוא מבין אותו.

פרק א:
לאחר שאנו מבינים שאנחנו בעצם חלק אלוה מעצמותו של הבורא, ושחשוב לו שחלקים מעצמותו הטמונים בנו יתוקנו בכל התיקונים הקיימים הן מגלגול זה והן מגלגולים קודמים, החלטנו להיכנע להובלת מטרתנו בעולם.
זה לגמרי לא מובן מאליו, להחליט להיכנע. מאדם הראשון ועד תקופת נח, נתן אלוקים צאנ'ס לכלל האנושות להיכנע להובלת מטרתם בעולם, אך הם איכזבו.
דור הפלגה, דור המבול, גרמו לאלוקים לוותר על המשחק שהתברר כמכור מראש נגדו.
עשרה דורות נוספים המתין הקב"ה לשחקנים מתאימים שיהיו מוכנים להיכנע למטרת המשחק של "האקשן פארק" העולמי, ואז התגלה האדם הראשון שהכריז על מוכנות, הלא הוא "אברהם אבינו".
מאז אנחנו צאצאיו החתומים באות בריתו, מתוכנתים אוטומטים להיכנע, ואלוקים במקביל, אוטומטית לא מוותר עלינו.
"החלטנו" אם כן, הכוונה, החלטנו להיכנע למה שהוחלט עבורנו. זו הכוונה "למסור" שזה להיכנע, למה שאין לנו אפשרות אוטומטית לא להיכנע.
"למסור את תיקוננו ואת שליחותנו", זה להסכים לקבל בהכנעה וברצון את המציאות שאלוקים בוחר עבורנו כדי להשלים את תיקוננו בחלקים מעצמותו הטמונים בנו, וזו שליחותנו, זו הי בעצם מטרתנו בעולם, כחומר ביד היוצר, הנהנה ליצור מאתנו חומר משובח בחלקים שהם בעצם חלק ממנו.

הצעד השלישי:
החלטנו למסור את תיקוננו ואת שליחותנו להשגחת אלוקים כפי שהוא מבין אותו.

פרק ב:

השגחת אלוקים, זה לא רק פיקוח, זה גם ניווט. אלוקים משגיח עלינו כל הזמן שכן יקרה ולא יקרה כל מה שקשור לשליחותנו ומטרתנו בחיים, הוא משגיח היטב שרצונו ייעשה כפי שרק הוא מבין אותו.
מה שהוא מבין זה לא תמיד מה שאנחנו מבינים, ואנחנו לא תמיד רוצים את מה שהוא רוצה בשבילינו. כשהחלטנו למסור את תיקוננו ושליחותנו להשגחת אלוקים, אנחנו בעצם מודים ונכנעים שהוא יודע טוב יותר מה נכון בשבילנו.

הצעד הרביעי:
ערכנו בדיקת תיקוננו ושליחותנו בעולם, נוקבת וחסרת פחד

פרק א:
אלוקים מגלה לנו את שליחותנו ותיקוננו בעולם, באמצעות הקשיים והניסיונות שהוא מציב לנו, כך אנו אמורים לזהות מהי מטרתנו בעולם.
למשל אדם שהוא כעסן מטבעו, הדבר מקשה עליו את החיים בחברה בעבודה בזוגיות, הוא יודע שעבודת המידות על הכעס הוא ממטרות שליחותו בעולם, ועליו לתקן את עצמו במידה זו.
הסיבה שהוא נולד עם נטייה כזו או אחרת, עלומה, ויכולה להיות קשורה למהות נפשו מגלגול זה או מגלגולים קודמים. כל זמן שנושא זה לא תוקן לפי מה שהבורא רוצה שיתוקן לפחות בגלגול זה, הוא ימשיך לסבול מהבעיה.
כדי להבין זאת, עלינו קודם כל לבדוק לעומק מה הן ההתמודדיות הקשות ביותר אותם אנו חווים בחיינו, רק שנוכל לשים את האצבע על הבעיה, נוכל להתחיל לחפש את הפתרון לשליחותנו ותיקוננו בעולם.