ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1

נושא: מסכן מי שמכור לפרונו 83 צפיות

מסכן מי שמכור לפרונו לפני 3 חודשים, 2 שבועות #118742

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 24 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 21

סיפורו של איזה חילוני

הייתי מכור לפורנו מגיל 16

קוראים לי רוס, גם אני הייתי מכור לפורנו - מגיל 16 גיל 24. 8 שנים של בדידות וסבל.

הייתי מכור לפורנו מהרגע שנהיה זמין כשהתחיל האינטרנט המהיר. בשנים האלה סבלתי מחרדה חברתית עצומה. הייתי יושב בבית כל היום, בבית ספר לא הייתי מקובל. הייתי תמיד רוצה שאנשים בבית ספר יתייחסו אלי אבל לא הייתי מקבל את היחס שרציתי. בחורות לא היו מסתכלות עליי בכלל. אני זוכר שהייתי חי בפחד, זאת אומרת לא פחדתי רק מבחורות אלא שגם מהבנים פחדתי. פשוט הייתי חי בפחד מתמיד, ומה שמצחיק בכל זה שאני חיפשתי את הפורקן שלי דווקא בפורנו. זה בניגוד מוחלט לרוס עד גיל 15. אז הייתי מלא בביטחון, אפילו קצת יותר מדי, הייתי הולך לחוג באגרוף, מתעסק בתחביבים שלי, הייתי תלמיד מצטיין והייתי מרגיש בטוח לדבר עם כל אחד לא משנה מי זה, כי אני יכול להתמודד עם כל דבר. אז בגיל 15 היה לי אומץ. בגיל 16 ומעלה הייתי יושב בשקט בכיתה בצד, לא מנסה ליצור חברויות, לא מדבר כמעט עם אף אחד. רק חיכיתי לחזור הביתה כדי לראות את הפורנו שלי בסתר ולשחק שעות במחשב.

ממאיות: חמש יחידות בפיזיקה, חמש יחידות במתמטיקה, הפכתי לתלמיד מאוד ממוצע, אולי אפילו קצת מתחת לממוצע. הפכתי לילד עצוב, לא הייתה לי שמחת חיים.

אני יכול להעיד על עצמי שמאז שהפסקתי עם הפורנו השינוי שחוויתי בעיקר עם נשים, אני פתאום מוצא את עצמי יותר מדבר עם נשים, וממצב שלא היה לי נסיון בכלל, אני מוצא את עצמי באינטרקציות, יוצא לדייטים, עובר חוויות שלא האמנתי אי פעם שיקרו לי ופעם ראשונה בחיים נכנס לזוגיות.

גם עם אנשים הרבה יותר חברותי, בכללי זה היה כמו הדומינו הראשון שגרם לזה שהרבה תחומים אחרים גם השתפרו.

אבל השינוי המרכזי שחוויתי היה שסוף סוף הרגשתי שהערפל שליווה אותי במשך שנים נעלם, שאני יותר ערני, יותר חיי, הכל נראה יותר חד, אני שם לב פתאום לדברים קטנים שלא הייתי שם לב אליהם לפני כן, ואני יכול להעיד שהשינוי הפנימי היה פי כמה וכמה יותר חזק ממה שחוויתי כלפי חוץ.

ההרגשה הייתה כמו שהיו בעבר מצלמות באיכות ממש נמוכה, ופתאום התחילו להשתמש במצלמות 4K, זה בדיוק הייתה ההרגשה שלי.

ובשנתיים האחרונות עזרתי כבר למאות גברים להפסיק עם ההתמכרות לפורנו ולעשות שינוי מטורף בחייהם, בין אם זה בליווים, סדנאות או קורסים דיגיטליים.

כשהתגייסתי אז בתמונה בחוגר הייתי נראה בדיכאון, ואני באמת זוכר שזה הייתה תקופה קשה עבורי. אני רוצה לשאול אתכם – איך אתם הייתם את הסופ"שים בצבא? מסיבות, בילויים, חברים? מישהו רוצה לספר? אז רוס לא היה עושה כלום. רוס לא היה מבלה. כל פעם שהייתי חוזר לבית לסופש, הייתי חוזר לסורי לפורנו ומשחק שעות בפוקר, וככה כל היום. באמת שלא הייתי עושה כלום חוץ מזה. הרגשתי מאוד בודד.

לא הייתי מתקשר עם אנשים, אבל היה לי חבר שעדיין דאג לי וכל הזמן היה מתקשר לשאול אם אני יוצא ואם בא לי לשבת עם החברה, ובפנים ממש רציתי אבל הרגשתי שאני לא מסוגל לצאת מהבית.  אז הבנתי שאני לא רק בדיכאון אני מכור. אני זוכר בבירור שפחדתי לחזור הביתה מהצבא אל תוך הלבד והשקט, כי בבית אני יודע בוודאות שאני הולך להעביר את כל היום שלי בלראות פורנו ולשחק בפוקר, כל היום מול המחשב בלי לזוז לרגע. ואז השתחררתי. איזה כיף זה נכון? כל החיילים כל השירות מחכים ליום הזה שישתחררו? זוכרים את החפש"ש? ואז יש את הרגע שגוזרים את החוגר? זוכרים את ההתרגשות? אולי הטיול אחרי הצבא? גם רוס שמח להשתחרר, אבל אצלי בנוסף לכל זה גם היתה את ההרגשה של "אני לא יודע אם אני יכול להשתחרר".אמרתי לעצמי אין מצב שאני חוזר הביתה וכל מה שאני הולך לעשות כל היום זה לראות פורנו. ממש חששתי שזהמה שיקרה.

כמו שאתם יכולים לנחש… ההתמכרות שלי המשיכה. יריית הפתיחה שהובילה את השינוי באורך החיים שלי החלה כשנה לאחר השחרור מהצבא, כאשר שני ההורים שלי תפסו אותי בשתי סיטואציות שונות מול המחשב צופה בדבר "האהוב עלי" שהוא… נכון פורנו. ישבנו שלושתינו לשיחה מאוד ארוכה, שבה שיתפתי אותם בכל מה שעובר עליי. סיפרתי להם שאף פעם לא הייתי עם אף אחת, ושגם אין לי מושג מה לעשות, ואיך בכלל למצוא מישהי? הרי המישהי היחידה שהייתה לי יד ימין:)

הבנתי שאם אני לא אפרוץ את המחסום ואמצא לעצמי בחורה אמיתית בשר ודם להיות איתה בקשר אני אשאר מאחור. ואם אני אמשיך לראות פורנו כל היום זה פשוט לא יעבוד. עוד לא הבנתי את ההשלכות האחרות של צפייה בפורנו , אבל האיסמון שנפל לי באותו רגע זה שאני חייב להפסיק להיות עסוק בלהכניס את המסך להריון כי זה פשוט לא יעבוד.

אז התחלתי לצאת לרחוב ולתקשר עם בחורות אמיתיות. לצאת מתחום הקטגוריות "אסיאתיות, בלנדיניות, והבחורות עם הציצי מסיליקון". אבל ההתמכרות היא עקשנית, ולקח לי זמן להיפטר ממנה. הייתי מפסיק לשבוע וחוזר, ומפסיק לשבועיים וחוזר. מתסכל נכון? אז התחלתי באמת לחקור ולחפש דרכים להתמודד עם ההתמכרות, וקראתי וחקרתי ולא מצאתי מקור אחד אפילו על איך להתמודד עם התמכרות לפורנו.

הייתי נואש להפסיק. ניסיתי שיטות שאנשים משתמשים בהן כדי להפסיק עם הרואין וסמים קשים אחרים. זה עבד יותר טוב. הצלחתי להפסיק לתקופות ארוכות יותר. יחד עם זאת עדיין היו לי נפילות. והיו לי נפילות לאורך תקופה ארוכה. הסיבה? ככה עובד תהליך הגמילה מההתמכרות, הסיבות העיקריות בחוסר יכולת שלי להתמודד עם ההתמכרות, היו בעיקר שהייתי לבד מול ההתמודדות והסיבה השנייה היא שהצורה שבה הפסקתי הייתה מבוססת על טריקים שונים ולא שיטה של ממש, והבנה עמוקה יותר על התמכרויות ואיך להתמודד איתן.

גם לא הבנתי שלפורנו יש השלכות הרבה יותר עמוקות מאשר להישאב לעולם הוירטואלי ולא להכיר בחורות אמיתיות בחוץ. בראש שלי, אם אני משיג כבר בחורות אמיתיות ויש לי סקס אמיתי, פורנו לא אמור להזיק נכון? אז זהו ש…כן!. כי איך שחזרתי לראות פורנו חזרו לי כל התסמינים: של הדיכאון והחרדה והאנרגיה הירודה, ואז הייתי מפסיק לכמה חודשים ונופל שוב, פעם אחר פעם אחר פעם…

כל הסודות נחשפים - מה היה הסיפור גמילה שלי?

היי קוראים לי רוס ובעבר הייתי מכור לפורנו. ובמשך שלוש שנים למדתי וחקרתי על ההתמכרות לפורנו, עברתי הכשרות אימוניות, ובשנה האחרונה עזרתי כבר לעשרות גברים להפסיק עם ההתמכרות לפורנו ולעשות שינוי משמעותי בחיים שלהם.

פעם ראשונה שנחשפתי לפורנו זה היה בגיל 13 ותמיד חשבתי שזה כיף. בשנים האלה סבלתי מחרדה, חוסר ביטחון, ובכללי הייתי מאוד סגור, בבית מול המחשב, לא ראיתי בצפייה בפורנו בתור בעיה, אלא יותר כמו הפיתרון – הדרך לברוח מכל הכאב הזה, להוריד את הסטרס.

הדבר שהכי רציתי זה למצוא חברה, ורציתי להיות מקובל, שאנשים יאהבו אותי איך שאני.

הייתי מסתכל על זוגות והייתי מרגיש לפעמים הרגשה שבא לי לבכות, והרגשתי גם מאוד בודד כי לא יכולתי לשתף אף אחד במה שעובר עליי. 

גם בכללי הרגשתי שמשהו דפוק בי, כי אני גבר וזה לא הגיוני שיש לי את כל הבעיות האלה.

מה שגרם לי להחליט להפסיק לראות פורנו, היה כששני ההורים שלי תפסו אותי בשני סיטואציות שונות – הבנתי שאני לא יכול יותר להמשיך לחיות במציאות מדומה.

חזרתי להיות בקשר עם חברים שהתנתקתי מהם, התחלתי לדבר עם בחורות ובכללי ראיתי שיפור.

ואז אמרתי יופי, אני יכול לחזור לראות פורנו, כל עוד אני צופה פעם ב… ולא עכשיו מתעסק בזה כל היום, אז הכל קול.

אז חזרתי לראות פורנו, ואז קרה לי משהו מוזר, שלא ציפיתי בחיים שהוא יקרה.

נכנסתי לדאון, שבמשך 3 ימים פשוט נפלה לי כל המוטיבציה, בכללי הרגשה של חוסר חשק.

עכשיו אמרתי לעצמי, בטח אני סתם מאוכזב מעצמי שחזרתי, ואין סיבה שאני ארגיש רע בגלל הפורנו.

אז אמרתי טוב, הפעם אני אצפה, אני לא אתבייש, לא ארגיש רגשות אשם, אני אעשה את זה מתוך מקום של כיף, ושוב פעם אני צפיתי… ושוב פעם נכנסתי לדאון.

הרגשתי שפשוט הצפייה שאבה ממני את כל האנרגיות.

פה התחיל ליפול לי האסימון שיש מצב, שזה לא איזה משהו פסיכולוגי, או כי יש לי תפיסה שלילית לגבי פורנו. שיש מצב שזה ממש תופעת לוואי.

שבוע אחרי זה שהרגשתי שאני באנרגיה טובה, ושאני מרגיש טוב יותר, אמרתי "יופי עכשיו אני יכול לצפות בפורנו. יש לי מספיק אנרגיה, וגם אם עכשיו אני אכנס לדאון, אז זה יהיה בקטנה."

אני לא יודע איך ההגיון הזה עובד, אבל הוא עבד לי.

אני צופה בפורנו, וכצפוי אני שוב פעם נכנס לדאון.

אמרתי לעצמי, טוב כנראה אני כבר לא רגיל לצפות בפורנו, אז אני צריך שוב פעם להרגיל את עצמי, אז אני צריך לצפות טיפה יותר מפעם בשבוע.

אז חזרתי לצפות, כמעט כל יום.

הרגשתי כמו איזה מזוכיסט, כי כל פעם שאני צופה זה כבר כמו חוק, מרגיש מרוקן, כאילו שאבו ממני את האנרגיה.

רק מה בגלל שאני צופה בזה כל יום אז אני כאילו כבר רגיל לזה.

ברגע הזה בפעם ראשונה שהבנתי שיש מצב שאני לא "מכור", או שאני סתם מבזבז את הזמן, או שמדובר פה בסתם הרגל לא בריא.

יש מצב שאני ממש מכור במלוא מובן המילה.

הבנתי שצפיתי בפורנו במשך כל כך הרבה שנים, שכבר התרגלתי, והדאונים שחוויתי זה כשפעם ראשונה חוויתי את ההפרשים.

אז חיפשתי באינטרנט "איך להגמל מפורנו" – לא מצאתי כלום.

אבל הייתי נחוש להפסיק, אז חיפשתי פתרונות איך להיגמל מסמים אחרים, סיגריות וסמים קשים יותר.

זה עבד טיפה יותר טוב, אבל מסיבה כלשהי, שמתי לב שכל הגישות לטיפול בהתמכרויות איכשהו נוגעות בעולם הרוחני.

איך זה שאני מאמין באלוהים, או באיזה כוח עליון יעזור לי להיגמל?

לא שאני אומר שזה רע להאמין, אבל כשאני בא להכין עוגה, אני לא מחפש שיגידו לי "שלב ראשון במתכון – תאמין באלוהים.

זה פשוט לא הסתדר לי. מה אני עושה עם המידע הזה?

איך זה שאני אבקש סליחה מהקרובים שפגעתי בהם יעזור לי להיגמל?

ככה בעצם מתחיל מסע החיפושים שלי אחרי פתרונות שהם מעשיים – התחלתי לקרוא ספרים על איך לשנות הרגלים, איך עובד המוח כדי לנסות להבין טיפה יותר איך התמכרויות עובדות.

במשך כל התהליך הזה התחלתי להכיר עוד אנשים שמתמודדים עם אותה הבעיה, ופעם ראשונה התחלתי להבין שהצורך הזה קיים לא רק אצלי אלא גם אצל אנשים אחרים.

אין פתרון מעשי!

אם אתה הולך למטפל, הולך לפסיכולוג, הוא מתחיל לדבר איתך על הילדנות שלך, על הרגשות שלך, ובדרך כלל מדובר בתהליך מאוד ארוך, שההנחה היא שאם תרפא איזשהי טראומה שיש לך, אתה אוטומטית מפסיק עם ההתמכרות.

זה לא עבד. לא רק לי.

גם אנשים רבים ששיתפו אותי בסיפורים שלהם, שבמשך שנים טיפלו בטראומות אצל פסיכולוגים, גם אחרי שטיפלו בטראומה, עדיין לא יכלו להפסיק עם ההתמכרות.

אז לא רק שהרגשתי אבוד, כי לא ידעתי מה לעשות עדי להצליח להיגמל, הדבר שגרם לי לסבול הכי הרבה היה הבדידות.

כי אם מדובר בכל התמכרות אחרת, לא משנה מה היא, לא משנה איזה סם – אתה תמיד יכול לספר למישהו, ותמיד תמצא קבוצה של אנשים שיתמכו בך ויקבלו אותך, ויבינו שעובר עליך תהליך קשה ומתאגר.

כשזה נוגע להתמכרות לפורנו – זה לא קיים!

אני יכול להעיד על עצמי שמאז שהפסקתי עם הפורנו השינוי שחוויתי בעיקר עם נשים, אני פתאום מוצא את עצמי יותר מדבר עם נשים, וממצב שלא היה לי נסיון בכלל, אני מוצא את עצמי באינטרקציות, יוצא לדייטים, עובר חוויות שלא האמנתי אי פעם שיקרו לי ופעם ראשונה בחיים נכנס לזוגיות.

גם עם אנשים הרבה יותר חברותי, בכללי זה היה כמו הדומינו הראשון שגרם לזה שהרבה תחומים אחרים גם השתפרו.

אבל השינוי המרכזי שחוויתי היה שסוף סוף הרגשתי שהערפל שליווה אותי במשך שנים נעלם, שאני יותר ערני, יותר חיי, הכל נראה יותר חד, אני שם לב פתאום לדברים קטנים שלא הייתי שם לב אליהם לפני כן, ואני יכול להעיד שהשינוי הפנימי היה פי כמה וכמה יותר חזק ממה שחוויתי כלפי חוץ.

בעקבות השינוי הזה, מצאתי את עצמי עולה על בימת תיאטרון ירושלים, הבמה השנייה בגודלה בעיר הבירה! ללא כל נסיון, ואחרי כולה שני סדנאות משחק, מצאתי את עצמי מתלהק לאנסמבל תנועתי שמופיע בטקס מרכזי וחשוב בהשתתפות ראש ממשלת ישראל, אמנים מוכרים מהארץ והעולם ואורחים נכבדים מחו"ל.

ובראש אני חושב איזה הזוי זה, אני נמצא בחברת אנשים שנמצאים שנים בעולם הבידור, רקדנים, שחקנים, ואני מופיע איתם על אותו הבמה, באותם התנאים. וזה הכל בגלל השינוי שעברתי בראש.

איך להתקדם בחיים בעזרת שיטה פשוטה ולא *לדרוך במקום* אחד מהדברים ששמתי לב שקורים ללקוחות שלי זה, שהם לא תמיד יודעים איך לוודא שהם אכן בכיוון הנכון.

הם לא מצליחים לשמור את היד על הדופק.

הכוונה היא שהם לא יודעים אם הם *באמת* משתפרים.

מה שמוביל לזה שהם עלולים ללכת במקום. לא להתקדם, ואף גרוע יותר להתרחק מהמטרה שלהם. דבר שרק הולך להוסיף תסכול, והכישלון שישבוא יכול לגרום להם לאבד תקווה ולייאוש.

בעזרת השיטה הזאת אתה תוכל באמת לוודא שאתה בכיוון הנכון. היא תשמש אותך כמובן בתהליך הגמילה מההתמכרות, אבל לא רק. היא תעזור לך להיות בעלייה תמידית, ובאמת לדעת שאתה בכיוון הנכון.

בגלל שאתה רואה את ההתמקדמות שלך, אתה תראה את כל הנצחונות הקטנים, זה יתן לך המון מוטיבציה ודלק להמשיך.

במידה ותחווה כשלונות – תדע בדיוק מה לעשות.

כך שלא רק שכשלונות לא יערערו אותך, ההפך הוא הנכון –  כל כשלון יעלה את רמת המוטיבציה שלך!

השיטה פשוטה:

1)מציבים יעד מדויק, מדיד, ראלי ועם הגבלת זמן

2)בוחרים פעולות שלדעתנו יקדמו אותנו אל עבר היעד, גם כן אותו העיקרון – פעולות מדוייקות.

3)מבצעים את הפעולות

4)מקבלים תוצאות

5)בוחנים על פי התוצאות האם הפעולה הייתה טובה, או שיש לדייק אותה

6)מחליטים על פעולה ויעד הבא

איך זה קורה בפועל?

מה שאני עושה כל יום, או לפחות פעם בשבוע, אני נותן לעצמי משוב.

והוא מורכב מכמה שאלות:

מה עשיתי?

מה עבד טוב?

מה אפשר לשפר?

מה למדתי?

מה אעשה פעם הבאה?

אחד מהדברים שאומרים לי כששומעים על השיטה הזאת –

רוס איך אני יכול לתת לעצמי משוב? איך אדע שאני נותן לעצמי משוב טוב?

א' הפעולה של המשוב עצמה חשובה. זה שאתה חושב על התהליך, כבר שם אותך בנקודה מצויינת.

ב' בדיוק בגלל זה אני מציע לך ללמוד – ממנטורים, ספרים, מקורו מידע.

מה שהשיטה הזאת נותנת לך זה מודעות בין היתר.

כי אם אתה רואה שאתה נופל בדיוק באותה הנקודה כל הזמן, יש לך מושג בדיוק מה לשפר! זה שווה זהב.

אומרים ש50% מהבעיה זה לזהות את הבעיה.

ואז זה רק לחקור, ללמוד, להתייעץ עם מנטור, סמכות וכולי.

איך לפתח ביטחון עצמי? יש עובדה אחת שתתן לך ביטחון מול כל בנאדם באשר הוא מכירים את זה שאתם לא יכולים להפסיק לגהק לא משנה כמה אתם מנסים?

הייתי אצל כמה חברים שלי בתל-אביב, יצאנו ביחד הלכנו לבלות בבר. ישבנו ואני גיהקתי חזק כל כך שלא יכולתי לדבר.

הייתי אומר משפט ואז מפסיק באמצע עם צליל כזה של "היק!" בא אלי מנהל הבר, ואמר לי "תקשיב יש לי שיטה בול בשבילך, אני שנייה מביא לך כוס מים" אמרתי לו "עזוב אני כבר שעה מנסה לעצור נשימה וזה לא עובד, כוס מים לא עובד" "סמוך עליי, אתה שותה כוס מים עם קש ואתה צריך לאטום את האוזניים" הוא אמר לי.

עכשיו שמעו, שמעתם פעם על השיטה המוזרה הזאת? זה נשמע לי כל כך מופרך, אבל אמרתי למה לא לנושא מקסימום זה קצת מצחיק. אנחנו באנו בשביל להנות, אז שיהיה מצחיק למה לא. אז אני שותה את הכוס מים עם קש ומחזיק את האוזניים, הוא צוחק, כולם צוחקים. בראש שלי עובר לי "וואי איזה פדיחה…" והרגשתי שכולם מסתכלים עליי, פחדתי שאנשים אחרים בשולחנות אחרים גם יראו אותי. שלא יחשבו שאני מוזר. כשסיימתי את הכוס, הפסקתי לגהק שזה היה ממש מפתיע עבורי.

דבר אחר שהפתיע אותי לגלות שכולם שמחו ואף אחד לא הסתכל עליי במבט שופט, ואנשים מהשולחנות האחרים לא סובבו אפילו מבט. אז למדתי שיטה מגניבה להפסיק לגהק, אבל הדבר הכי חשוב הוא האסימון שנפל לי באותו רגע. לפני שאני אשתף מה האסימון שנפל לי באותו רגע אני רוצה לספר עוד סיפור.

זוכרים את קרטה קיד?

הילד שעבר לגור במקום חדש ביחד עם אמא שלו, שבמקום החדש היה בריון שהציק לו? בתחילת הסרט הילד מגיע מגיע לבית ספר חדש והבריון מרביץ לו, אז הם מתמודדים בתחרות אחד מול השני, כאשר הילד מצליח לנצח אותו.

הבריון הפסיד ואנחנו כולם שמחים. מסתבר שיצרו סדרה שמבוססת על הסרט, כאשר הבריון בה הוא הגיבור הראש.

מראים איך ההפסד גרם לו לרצף כשלונות, איך הוא התדרדר לאכוהוליזם. שמתי לב שהתחלתי ממש להזדהות ולרצות שהוא יצליח. הוא גם מסביר למה זה היה נראה שהוא מציק לילד מקארטה קיד, כי מבחינתו הוא לא הציק לו. ההיפך הוא הנכון. התחלתי להבין את כוחה של נקודת מבט. לאיפה אני מוביל ומה האסימון שנפל לי?

כל אחד מאיתנו הוא הגיבור של חיינו. החיים קורים לך. זה קצת עמוק, אבל תעקבו אחרי. כשאני עם חבר, בשבילי החבר איתי, אבל בשבילו אני איתו כשאני יושב בבר ודואג "מה כולם יחשבו עלי?" "שרק לא יחשבו עליי שאני מוזר…"

אני הגיבור בסיפור, הסיפור קורה לי, סביבי הכל סובב, לכולם אכפת ממני, כל מה שנעשה הוא נעשה לי. בפועל זה לא ככה. כי כולם הם בדיוק כמוני. מה שבאמת עובר לאנשים בראש שם: "מעניין מה הם חושבים עליי?" " אני מקווה שאני נראה מגניב מספיק"  "איך אני צריך להתנהג?" "האם כיף לי פה?"

"האם הם אוהבים אותי?" "מה הסטטוס החברתי שלי פה? כמה אני מקובל?"

איך לפתח ביטחון עצמי?

ברגע שאתה מבין שכל מה שאנשים עסוקים בו זה הם עצמם, אתה לא באמת מעניין אותם, כמו איך אתה משפיע עליהם. תזכור תמיד כשאתה מרגיש חסר ביטחון, או כאילו "כולם שופטים אותך", בשביל אנשים אחרים זה לא משנה מה אתה ואיך אתה, זה לא לגביך, זה אף פעם לא היה לגביך. זה תמיד היה לגביהם.

מה זה אומר לגביהם ואיך זה קשור אליהם? איך להפסיק לראות פורנו – למה זה שאתה מנסה לא ליפול תהיה הסיבה שתיפול באים אליי לקוחות רבים שמשך תקופה ארוכה מנסים להפסיק עם ההתמכרות והם כל הזמן עסוקים באיך אני לא נופל, ורק לא ליפול.

אני לא מבין למה הם עסוקים רק בזה כי בסופו של דבר העניין הוא ממש לא בזה.

יש לי לקוח ששאלתי אותו, נגיד אתה עכשיו חוזר הביתה, יש לך משהו יותר טוב לעשות מלא לראות פורנו?

הוא ענה לי שלא.

אז למה ציפית? אם אין לך מה לעשות חוץ מלראות פורנו וזה הדבר היחיד שאתה יכול לעשות, אז ברור שתיפול!

זה מצב מושלם כדי ליפול.

אז נגיד תהיה ממש ממוקד וממש תשים לב לזה שאתה מחזיק את עצמך ואתה מתמודד עם מה שנקרא היצר.

אז אתה מצליח יום, יומיים, שלוש או אפילו שבוע. אבל הבעיה לא נפתרה.

הסיכוי שלך ליפול אחרי שבוע הוא בדיוק אותו הסיכוי כמו ליפול אחרי יום.

אין לך משהו אחר לעשות שהוא יותר טוב מפורנו.

הבעיה היא שאנחנו ממוקדים לעיתים קרובות בלהביא את התוצאה שאנחנו רוצים ולא בתהליך שהולך להביא לנו את התוצאה.

הגישה שתביא לנו את התוצאה שונה מהגישה שיש לרוב האנשים. המיקוד הוא על התהליך.

זה אומר לעשות את הפעולות שיקטינו את הסיכוי שלך ליפול.

זה אומר להתמקד באיך אני יוצר תנאים שבהם יהיה לי קל להפסיק.

לקוח אחד שלא היה לו אינטרנט שבועיים הצליח בקלות לא לגעת.

אבל איך שחזר האינטרנט הוא נפל.

אנחנו מבינים שאנחנו רוצים דבר ראשון להקטין את הגישה שלנו לפורנו.

דבר שני אנחנו רוצים ליצור סיטואציה שבה יהיו לנו דברים טובים יותר לעשות.

זה אומר למצוא פעילויות שאנחנו אוהבים.

דברים שנוכל להתעסק בהם שהם יותר טובים מלראות פורנו.

אנחנו רוצים להגיע למצב בחיים שכיף לנו לחיות ושאנחנו נהנים ושאין לנו ממה לברוח.

אם אני נופל, אז הדבר החשוב הוא להבין איך אני מתמודד איתה פעם הבאה.

בלי דגש על התהליך, זה כמו שנרצה לגדל עץ, אבל בלי להשקות אותו, בלי לשתול אותו באדמה, בלי לחשוף אותו לשמש.

אם לא שתלתי את העץ – הוא לא יגדל.

לא יקבל מים, לא יקבל אור. לא יגדל.

זה לא משנה כמה אני אחשוב על זה, או אנסה לגרום לו לגדול בלי שעשיתי את הפעולות האלה.

לעומת זאת כשאני כן אבצע את הפעולות האלה, העץ יגדל בלי שאני אדאג אם הוא גדל או לא.

כי אני עושה את הפעולות שגורמות לו לגדול.

אותו הדבר אם אני אלך לחדר כושר ואעשה את הפעולות והאימונים כמו שצריך, זה לא משנה בדיוק מה עובר לי בראש.

אם אני לא אעשה אז זה גם לא משנה.

הדגש פה הוא על הפעולות שגורמות לכך שתפסיק עם הפורנו.

אנשים לעומת זאת מה שהם עושים, הם שותלים את העץ ואז לא משקים אותו ולא מבינים למה הוא כל הזמן נובל.

או שהם נרשמים לחדר כושר ולא הולכים להתאמן ואז לא מבינים למה הם לא מגדלים שרירים.

הרי נרשמתי לחדר כושר!

ככה זה בדיוק עם ההתמכרות שאנשים מנסים להפסיק אבל לא עושים את הפעולות הנדרשות ואז הם לא מבינים למה הם לא מצליחים להפסיק.

המיינדסט שאני רוצה שתתמקד בו במקום לדאוג לתוצאה לאיך אני מפסיק, להתחיל לדאוג לתהליך – איזה פעולות אני עושה כדי לקבל את התוצאה.

אם לא קיבלתי את התוצאה, לא נורא, כנראה הפעולות לא היו מדויקות, בוא נבין איפה אני יכול לתקן ואיזה פעולות חדשות אני יכול לעשות כדי להצליח.

למה יש לך התנגדות להיגמל מפורנו

לפעמים התנגדות היא לא בגלל שאנחנו מתנגדים לרעיון, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק ספציפיים. בשביל להתקדם קדימה בחייך אתה רוצה שתהיה לך בהירות – שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה לעשות ואיך אתה הולך לעשות את זה.

"אני רוצה להפסיק עם הפורנו. לא מספיק ברור?" מסתבר שלא.

אז מה זה בפועל ה"בהירות" הזאת שאתה מדבר עליה רוס? אנחנו רוצים בהירות בשני רבדים: יעדים ופעולות.

כאשר חסר לנו בהירות ביעד אליו אנחנו מכוונים, נרגיש התנגדות לפעול. בדיוק באותה המידה כמו שאני אחליט לנסוע ולא אדע בדיוק לאן אני נוסע.

יעלו חששות, ספקות, לבטים, אולי אחליט שאין סיבה לנסוע סתם. קודם אקבע כיוון, או מטרה לנסיעה. אולי אני אני סתם נוסע לכיף.

כשאדע בדיוק מה המטרה שלי ולאיפה אני מכוון, אז המוח שלי במקום לפעול נגדי, להתלבט, להסס – יוכל לדמיין את התמונה והמטרה ויפעל לטובתי.

כאשר חסר לנו בהירות בפעולות שלנו ובדרך הגעה ליעדים, שם ניתקל בהתנגדות הכי גדולה שלנו.

זה קורה כי יש המון אופציות והמון דרכים שאפשר להשיג את המטרה שלנו.

אנחנו רוצים לחלק את הדרך שלנו לכמה שיותר פעולות קטנות וספציפיות.

מה שקורה זה שלעיתים כאשר אנחנו דוחים דברים, או מרגישים התנגדות לעשות משהו – זה הסיבה המרכזית.

חוסר בהירות לגבי היעד ולגבי הדרך, הפעולות להגיע ליעד מעלה אצלנו המון שאלות ולבטים.

לדוגמה אני רוצה לאכול בריא.

כמה פעמים ביום זה בריא לאכול? איזה סוג של אוכל? איזה כמויות? איך אדע שאני בריא? אולי האוכל לא בריא באמת? אני צריך לבשל? מאיפה אקנה את המצרכים? כמו שפעם חשבו שלאכול שומן זה משמין ולא בריא, והיום יודעים שפחמימות זה דווקא משמין ולא בריא.

גם עם הגמילה מההתמכרות.

אולי המטרה היא ברורה, להפסיק. הדרך לשם ממש ממש לא.

איך להצליח להתמיד אחרי שהפסקתי?

מה אעשה כדי לא ליפול?

מה אעשה במידה ואפול?

איך אתמודד כשאהיה בסערת רגשות?

מה אעשה במקום לראות פורנו?

חשוב לי להזכיר שהמטרה שלי היא לא רק להפסיק. היא להתקדם. לפרוח.

רבים משתמשים בפורנו ככלי לברוח מבעיות, אתגרים, קשיים.

כשאנחנו מרגישים התנגדות אנחנו לעיתים לא נרצה להשקיע את המאמץ הנחוץ ונעדיף לברוח לדברים הקלים – כמו פורנו.

הרבה מהלקוחות שלי מתקשים עם בחורות.

בשבילם התחום הזה הוא מעורפל והכי לא ברור שיכול להיות.

זה מתחיל מרמת היעדים.

מה אתה רוצה בדיוק? בחורה.

לאיזה סוג של קשר? איזה סוג של בחורה?

נגיד והבנאדם יודע בדיוק מה הוא רוצה.

חברה, לקשר רציני להקים משפחה, ילדים. סטוץ. קשר פתוח.

הדרך להגיע ליעד מעורפלת.

איפה אני מוצא את הבחורות שאני רוצה?

איך אני מתחיל איתן?

איך אני מגיע למצב שבו היא "חברה שלי", "סטוץ" – יש פה כמה שלבים בדרך, שאולי נשמעים ברורים מאליו, אבל הם ממש לא.

מצד שני כשיש יעד ברור ומדוייק, נגדיר לו פעולות מדויקות וברורת – אנחנו נוריד את החיכוך עד כדי כך שלא רק שלא יהיה חיכוך או התנגדות לפעול, אנחנו נרגיש דחף ומוטיבציה לפעול. לקוח מסוים,  נמצא בסיכון הכי גבוה ליפול ולהראות פורנו בערבים. הוא ישן במיטה ולא מצליח להירדם, מחשבות, לחץ ומרגיש שהפורנו "ירפא אותו".

קבענו ש: חצי שעה לפני שינה הוא לא נוגע בטלפון. שם את הטלפון בחדר אחר, כי בטלפון הוא היה רואה פורנו. עושה התבודדות לפני שינה. כשבלילה באות מחשבות על לחזור לראות – מדמיין ומזכיר לעצמו איך הוא ירגיש יום למחרת. כמה לדעתכם הסיכוי שהוא יצליח להחזיק בלילה הזה גבוה יותר, מאשר אם הוא היה פשוט אומר "אני לא אראה פורנו בלילה"?

תגובה: מסכן מי שמכור לפרונו לפני 3 חודשים, 2 שבועות #118762

  • robinhood
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 349

זה אחד דרכי החשיבה הטובות ביותר שראיתי לטפל בהתמכרות לפוי' (פורנו), ואני חותם ומזדהה על הרבה סעיפים בה במאה אחוז.
רואים שאתה יודע מה אתה עושה, אתה בוודאי נכשל הרבה וחוטף הרבה סטירות על הדרך (כמו כולנו), אבל אני חושב שאתה בדרך הנכונה.

תגובה: מסכן מי שמכור לפרונו לפני 3 חודשים, 2 שבועות #118768

  • נתן 01
  • רצף ניקיון נוכחי: 892 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1756

אני אסיר תודה שאני מכור לתאווה.

תגובה: מסכן מי שמכור לפרונו לפני 3 חודשים, 2 שבועות #118792

קודם כל תודה על השירות
יש דברים שהסכמתי ודברים שפחות.
אני חושב שצריך ללמודע ל המחלה ועל ההתמכרות, גם בהיבטים הפיזיים וגם הנפשיים וגם הפסיכולוגיים. מצד שני, הגעתי לפה לאתר כי הדברים האלה לא עזרו לי. יכול להיות שלא ניסיתי מספיק, או לא התמקדתי מספיק. אבל אני לא חושב. רציתי להפסיק, גל הזמן רציתי להפסיק. אבל לא יכולתי. זה ניצח אותי כל הזמן. גם כשעשיתי תוכניות וגם שניסיתי לא להיות בבית ולנהל את הזמן יותר טוב. זה לא שם. אני מכור ואני לא מצליח לבד. בשביל זה יש לי את התוכנית

"הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק."

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.65 שניות

Are you sure?

כן