תראה, אני כותב את זה גם בשביל אחרים, וגם בשבילך.
אתה יכול בבקשה להתייחס לדבריי, ולא להתעלם מהם ?
בדרך כלל מה שקורה זה שאנשים מגיבים למה שאני אומר, מתעלמים מחצי הדברים שלא נוח להם או לא יודעים מה לכתוב עליו, ואז אני צריך להחזיר אותם שוב ושוב לזה. מבאס.

שאלתי אותך:
"למה שיהיה לי אכפת מאחרים במקום מעצמי ? למה שאני יכוון את עצמי לתת ? "
לא ענית.
(אתה אמרת מה הפילוסופיה שלך, אבל למה שאני ייכנס אליה ? מה רע בפילוסופיה שלי ?)


אמרתי לך:
"אתה בטח תגיד: "תכוון את עצמך לתת במקום לקבל, או שאוי ואבוי לך ! אתה תהיה מכור ותתפורר ותרגיש רע !"
אבל זה לא שכנוע, זה סתם איום, "תעשה את זה או שיקרה לך משהו איום".  "

וזה די מדהים, אבל זה בדיוק מה שעשית, בלי להתייחס לעובדה שאתה דובר איתי בשיח של איום, לא שכנוע.
(כמובן שאתה יכול לחלוק ולהגיד שזה לא איום, אבל לא טרחת לכתוב על זה)


כל מה שקיבלתי זה דברים כמו
"מרוב שאתה מרוכז אתה לא מצליח להבין" - זה לא מכבד.
"הסברתי היטב את ההבדל, אתה יכול לקרוא שוב" - כיבדתי את מה שאמרת ונתתי לזה תגובה מפורטת, מצער אותי לראות שזה לא הדדי. ואתה פשוט שולח אותי לקרוא משהו שבוודאות קראתי והגבתי עליו.

אכן הגבתי לא יפה. מתנצל. 

התשובה לשאלה שלך פשוטה: 

למה שיהיה לי אכפת מאחרים? 

התשובה: 

כדי שאהיה מאושר. מחובר עם הנשמה שלי, מלא סיפוק ושמחה. 

זה לא איום. זה פשוט המצב. ואני לא רואה את זה בתור דפקט בצורה שבה העולם בנוי. זה לא שאלוקים מצווה משהו לא הגיוני ואז מאיים עליך שאם לא תבצע - תחטוף. 
זה פשוט תוצאה. הסדר הנורמלי של העולם הוא אנשים שמקדמים אותו. מי שלא מחובר למטרה הבסיסית הזאת - מרגיש שהוא לא בכיוון. 
כמו שבמפעל, עובד שלא הולך במטרה של המפעל מפוטר, ככה בעולם. 
ואני שמח שזה ככה, אחרת הייתי עלול להמשיך לשכב בטן-גב, לאונן, לאכול ולדאוג לעצמי, ואחרי 120 העולם היה בדיוק כמו שנכנסתי אליו - אם לא פחות טוב. אז מה הקטע שאני אעבור בו? 

אם תשים לב אין מחלוקת מהותית בפילוסופיות שלנו. שנינו מסכימים שהאדם שואף לאושר. השאלה רק איך עושים את זה. ופה אני משוכנע שהדרך שלי עובדת יותר (למרות שהעונג המיידי של התאווה מסנוור ומבלבל. לא לחינם יש כ"כ הרבה מכורים בעולם המערבי). בטווח הארוך תראה שבדרך שהצעתי יוצאים אנשים שלווים ומאושרים הרבה יותר. שוב, אני לא מאיים. אין לי עניין לשווק את דרכי. רק מסביר מה עובד לי ומה לא. וכמדומני שהעובדה שכ" כ  הרבה מכורים באים לקבוצות להחלים (גם לא דתיים! גם בהתמכרויות שאינן עבירות, כמו אוכל, סמים ואפילו עבודה, תלות רגשית וכדומה) תעיד שהדרך הקצרה מתבררת כארןכה, והדרך הארוכה היא הקצרה. 

מה שאתה אומר למעשה, הוא דבר פשוט בתכלית - אין הבדל מהותי בעומק, בין האיש המאונן שחושב רק על מנת העונג הבאה שלו, לבין האיש שתורם מעצמו למשפחתו, ולקהילה שלו וכו'.
שניהם מחפשים עונג ברמה הגבוהה ביותר ובכמות הגבוהה ביותר, פשוט האדם התורם ונותן חכם יותר בדרך בה הוא משיג את האושר והעונג הזה.

תבין משהו - אני מבין לגמרי את ההיגיון של נתינה, נתינה תאפשר לי למצוא חן בעיני אלוקים, נתינה תאפשר לי להיכנס לאושר מתקדם יותר, נתינה תאפשר לי למצות אפשרויות עונג מרובות יותר ומורכבות יותר מסתם זריקה של הרואין או "שוט" של אלכוהול.
אבל בסופו של דבר, אני ניגש לכל העניין של דת, תורה ומשפחה במוח של מכור, בפילוסופיה של מכור.

אז תגיד לי בכנות - אם נפטרת מהתמכרות שלך לעונג, רק כדי להיכנס להתמכרות מורכבת ממנה בהרבה (ומתגמלת בהרבה, אני לא מכחיש שהיא מתגמלת בהרבה ! ), אז מה באמת שינית באישיות שלך ?
שינית טקטיקה ? בהחלט !
שינית אסטרטגיה ? בהחלט !
אבל האם שינית משהו מהותי באמת בתוכך כאשר החלטת להפסיק להיות מכור לפורנו, והחלטת לצעוד לעבר אושר ועונג מתקדמים יותר (דרך המשפחה, קהילה, דת וכו') ? 
לא שינית דבר ! זה טענתי, אולי הפכת להיות חכם יותר בדרך בה אתה משיג עונג, אבל לא שינית את הפילוסופיה שלך, שהיא הפילוסופיה מאחורי ההתמכרות.


זה מה שמתסכל אותי

באותה מידה יכולת לומר שאתה מכיר הרבה חייזרים, או הרבה אנשים גאונים שהרוויחו 450 מיליון שקל עד גיל 33, זה מדהים ומופלא שאתה מכיר אותם, ואני מרגיש טיפה מקנא בך על כך. אבל איך מגיעים להיות חייזר או איש גאון שמרוויח 450 מיליון שקל עד גיל 33 ? 

לסיכום, לאיפוה מוביל כל הדיון הזה?
האם הפילוסופיה האלו, מביא לך יום נקי, האם אתה מרגיש יותר טוב?
בתכנית אומרים לנו תוציא את הצמר גפן מאוזניים ותכניס לפה, וזה עובד,
באהבה לכולכם.

אני כופר בהגדרת ההתמכרות שלך. ההגדרה שלי להתמכרות היא עשיית דבר שאתה סובל ממנו בלי רצון, ללא יכולת להפסיק בכוחות עצמך. 

זה רחוק מאוד מלהיות בהתכווננות לנתינה. אני מסוגל להפסיק (למעשה מצבי הטבעי הוא לא בנתינה, אלא לשכב על הספה ולישון... זה רק מתנת אלוקים שנותן לי את הכוח והשמחה שבכך. אני רק לא מונע מזה לקרות ועושה את המעט שבכוחי כדי לצאת מעצמי. 

התמכרות שאין בה סבל אינה התמכרות (גם הגיונית, וגם לפי הגדרות הדי-אס-אמ - ה"תנ"ך" של עולם הפסיכולוגיה). כך שלהיות שרוף על נתינה ועל אלוקים זה לא התמכרות. 

וגם אם נניח שכן, מה אכפת לי. נניח שהחלפתי התמכרות בהתמכרות. אבל קודם סבלתי ועכשיו אני שמח. מה צריך יותר? אבל שוב, זו לא התמכרות.

אני רואה גם משהו שחוזר ונשנה אצלך. אני כופר באלוקים שאתה מאמין בו. לא מאמין באלוקים של שכר ועונש כאלה, ובטח לא בעבודתו אלוקים כזו.

אני מאמין באלוקים אוהב, ששם אותי כבן אהוב בעולמו, שאיתי. שרוצה בטובתי ולכל מצווה אותי מצוות שיעשו לי טוב. שאם אני טועה ונופל - הוא בעיקר מרחם עליך ומנסה לרמוז לי ולהחזיר אותי לדרך הטובה.

כנראה בגלל זה שיטת הנדרים עבדה לך. אני לא מפחד מהעונש, כי הוא כ''כ לא הוגן שאני לא מצליח להאמין בו. אני לא מצליח להניע את עצמי בשביל שכר. זה לא הגיוני המשחק הזה של ''אל תלך לזונות בעולם הזה וכפיצוי תקבל זונות שוות יותר בעולם הבא'' - זה מגעיל אותי. זה חסר תכלית.

אני מאמין באהבה. אני מונע מלהיות מכוון עם העולם, עם ההתקדמות, עם אלוקים, עם הטוב.
אתה יכול לומר שיש לי אינטרס. אבל האינטרס היחיד הוא להיות נורמלי. הוא להתחבר למשהו עמוק יותר. 

האם אתה יכול להאמין שיש אנשים שמתחתנים לא בשביל מין? שעובדים לא בשביל כסף, כבוד להערכה? שלומדים לא בשביל להרוויח מזה משהו?

האם אתה מאמין באהבה? אהבה לא ניתן להוכיח ולא ניתן להגדיר (רק מה היא לא, לא מה היא כן). אם כן - יש על מה לדבר. אם לא, אנחנו במרחק אלפי שנות אור, דוברים שפות אחרות. מי שמבין יבין, ומי שלא - אין סיכוי שיבין. האם אפשר לתאר צבעים לעיוורים? לתאר יופי של מוזיקה לחרש? ריח יפה לתתרן?
אבל, אני חושב שעמוק בלב יש לכולנו את החוש הזה, וכפי שאמרתי, המצפון יוכיח. הרבה פעמים כיסינו את המצפון בהמון שכבות וסגרנו בסלוטייפ על גבי סלוטייפ, שרק לא יציץ, שרק לא יפרוץ. אבל בהתבוננות עמוקה שקטה נשמע שזו בעצם הכמיהה שלנו. כמו שהגדיר יפה ד''ר יונג, שהכוח מאחורי ההתמכרות הוא ''צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי''

אודה ואתוודה, לא קראתי את ההודעות האחרונות 
רק את ההודעות בהם הגבת לשאלותיי,
ואני מציין את מה שאמרתי בהתחלה,
התמכרות היא סובייקטיבית,
למעט התמכרות מוגדרת חברתית (כמו התמכרות לסמים לאלכוהול ולהימורים, ( בקרוב כנראה גם התעסקות במסכים, וקראתי מחקר שמתחיל להתוות קווי התמכרות לרשתות חברתיות) שאר ההתמכרויות הינם הגדרות סובייקטיביות, עד שהDSM יתן מענה לכל סוגי ההתמכרות, אבל כרגע הוא עוסק רק בהתמכרויות שהחברה סולדת מהם.
והפעם גם אתה ציינת זאת בתשובה 1-2, 
כיוון שזה סובייקטיבי, אני לא יכול לשכנע אותך לצאת מהכלא, או לגלות לך איך אתה צריך לצאת מהכלא, הכי הרבה אני יכול לומר לך מה עזר לי לצאת מהכלא, אבל כיוון שזה סובייקטיבי, אתה חייב לרצות לצאת מהכלא....
אם אתה תגדיר את הכלא שונה מהכלא שלי, יכול להיות שהדרך שלי כבר לא תעזור לך, או שתיהיה מסובכת מידי לכלא  ברמתך.

כיוון שכך, אני חושב ששינוי התודעה והתפיסות (פילוספיות כלשונך) והשפעתם על האדם, הוא שונה מאחד לאחד.

לאחד תודעת הריכוז העצמי (בשפה הקלינית מקצועית אגוצנטריות) גרמה לו להתמכר,
והשני תודעת ה"אכול ושתה כי מחר נמות" גרמה לו להתמכר,

והשלישי בכלל התמכר כי התודעה שלו בכלל לא רואה במעשה זה פסול.

המשותף לכולם זה שהם רוצים להפסיק משהו שהם לא מצליחים, וזה השלב בו הם החליטו לחפש דרכים לצאת מהכלא.

במקום מסויים הבירור של ההגדרות הוא חלק מחיפוש שלנו להבין טוב יותר את מהלך "המחלה" מנגנונה ופתופיזיולוגיה שלה, על מנת למצוא את הפתרון (תרופה)

יש חברה שאומרים לך, כרגע אנחנו על סף מוות, מעדיפים לטפל בסימפטומים....
אחרי שנצוף קצת, נלמד את המחלה לעומק.

לא משנה איך נסתכל על זה, להיות אדם ששואף להטיב לזולת, או כמאמרי חז"ל, בעל "לב טוב" זו מידה שצריך לעבוד ולקנות אותה.... וזו גם עבודה ביפני עצמה, 
אני אשמח להיות מכור לחיים!
פשוט לחיות.... ( ועכשיו אפשר להתפלסף מה אנחנו מגדירים חיים, וכו')

אני מתנצל שאני לא כזה חכם כמו כולם כאן...
פשוט אני עושה את מה שאמרו לי לעשות, את מה שחברים שהיו במצב שלי ויצאו משם, עשו. 
אסירות תודה שזה עובד לי. להיום.

טוב, עכשיו שהתגובה שקיבלתי היא של זלזול ברגשות הכי אמיתיים וכנים שלי, ציניות ודמגוגיה, אעשה כבקשתך ואפרוש מהדיון.

סגנון כזה לא מתאים ולא מקובל בפורום כאן. אתה לא חייב להתכתב עם אף אחד, ולא חייב לקבל מאף אחד. זכותך גם לבקש ממישהו לא להגיב בדיון שלך, אבל אנא שמור על כתיבה מכובדת ומכבדת. תודה מראש.

לא ידעתי שיש לי זכות לבקש מאנשים לא להגיב בדיונים שפתחתי.

בפעם הבאה אני יממש את הזכות הזאת מוקדם יותר.