"אה, זה לא כלום". סתם שומדבר... כמה טבילות במקווה וזה יעבור.. ככה סיפרתי לעצמי. וכשהמקווה לא סייע לי במאומה נראה לי שהחלטתי שזה כנראה שייך לתחום אחר. "מכה יבשה".. אני לא סגור על מה שאמרתי לי "כשהמכה היבשה" החליפה צבעים "ונרטבה".. מה שבטוח הוא שכיסיתי אותה הייטב והחלטתי שגם אם היא קיימת, היא לא ממש קיימת.. זאת אומרת, כשהיא מכוסה "ולא יודעים עליה", היא נסבלת, אפשר להכיל אותה. ו.. מתי שהוא היא תיפתר מאליה. "עד החתונה זה יעבור", פוף... וזהו.

אבל, לא. מרטתי את הפדחת, תלשתי שערות מהגבחת.. הצבתי גבולות.. סגרתי והסגרתי והיא רק פשתה.. הנתק התרחב.. העמיק אל מתחת לעור.. ואז היא הופיעה על הבגד... וגם פה, אותו תהליך. כיבוס.. הכחשה.. אפילו קרעתי ושרפתי. וללא הועיל. היא לא נעלמה. להפך. היא גדלה. אחזה לי בקירות "הבית".

שם, כבר לא יכולתי עוד להסתיר. נאלצתי להוציא את כל הדברים החוצה... אסירותודה, ב"ה במקרה שלי הספיק קיצוע וטיחה.. הרבה אזוב.. קצת ארז.. והציפור חיה על פני השדה... אני מכיר מקרים שלא. לא מובן מאליו. בכלל. כך או אחרת, ארצה או לא, את "הצרעת" שלי אי אפשר להחביא. אם לא אטפל בעור.. היא תעבור לראש ולבגדים.. שרק לא נצטרך לפנות את הבית ולהרוס אותו...

יפה מאוד. נראה לי שאת כל התורה אפשר להעמיד על המחלה שלנו... אחד מ70 פנים בהחלט.

הרבה אזוב, הבנתי.
קצת ארז, גם.
מה זה קיצוע וטיחה?
ציפור חיה על פני השדה?

תודה. 
באמת לא מובן מאליו להחלים מהצרעת הזו.

תודה ששאלת, אני וההתחכמויות שלי..

אזוב = ענווה, לעשות הפוך מהרצון ולהנמיך קומה היכן שכדאי..
ארז = להזדקף. כן, גם פה, לעשות הפוך מהרצון ולהציב גבולות להגנתי.
קיצוע (במקור, חילוץ האבן הנגועה) = ויתור על "אבנים נגועות"... "בקבוקים" ישנים.. 
טיחה (במקור, סתימת החלל בחומרי בניין נקיים) = נתינה - כפרה - צעד תשע..

אה, ולסיום, הייתי צריך לתת לאשתי לעשות את התהליך שלה.. לשחרר אותה לחופשי..

לא מספיק ללחוץ על תודה, חייב להגיב באופן אישי, ממש חיבר אותי, 

מדהים!